מדרש משנת רבי אליעזר – לימוד מדבר הלמד מעניינו ודבר הלמד מסופו
הקשר בין הדין הנלמד למידה דבר הלמד מעניינו ודבר הלמד מסופו
מבואר בלימוד זה ע"פ ביאור האר"י
במדרש משנת רבי אליעזר (פרשה חמישית):
ומנין שהצלת גדולים (שמצילין את האבות במעשיהן הטובים מדינה של גיהנם) עד ארבעה דורות שנאמר "נצר חסד לאלפים פקד עוון אבות על בנים על שלשים ועל רבעים" (שמות ל"ד, ז').
אין אתה יכול לומר שאם היה האב רשע והבנים צדיקים, שהוא פוקד את רשע האב עליהן, שאין זה מידת הדין.
ואין אתה יכול לומר שהוא תופס כל אחד בחובתו, שאין כאן מדת רחמים.
ואיזו היא מדת רחמים, תולה לאב עד ארבעה דורות, שאם היה אחד מן הארבעה דורות צדיק, הרי האב ניצל, לא נמצא אחד מן הארבעה דורות צדיק, כל אחד ואחד נתפס על מעשיו, שלא תאמר "פקד עוון אבות" לשון קצף הוא. אלא צא ולמד משלש עשרה מידות שהתורה נדרשת בהן, דבר הלמוד מעניינו. במה כל העניין מדבר, ברחמים. שנאמר ה' ה' אל רחום וחנון, כשהוא אומר "פקד עוון אבות על בנים", לשון רחמים הוא.
בלשון האר"י בביאור מידת "דבר הלמד מעניינו" היא:
לפעמים יתנהג העולם הנקרא דבר סוד מלכות, בנצח והוד, ונצח והוד שבה מקבלים מתפארת, וזהו הלמד מענינו, מענין ו', הוא התפארת.
ידוע שהתפארת הוא מידת הרחמים1 ועל כן דבר הלמד מעניינו שייך כשרוצים ללמוד מהעניין שעוסק ברחמים וזה עניינו של המדרש הלומד שפוקד עוון אבות על בנים הוא ממידת הרחמים, ולא ממידת הדין, בדבר הלמד מעניינו.
1 בספר התניא (אג' קודש פ' י"ב): "מדת הרחמים הנקראת בשם תפארת בדברי חכמי האמת לפי שהיא כלולה מב' גוונין לובן ואודם המרמזים לחסד וגבורה ולכן סתם שם הוי' ב"ה שבכל התורה מורה על מדת התפארת".