קידושין ס"ח (ע"א) – היקש
הדוגמה המובאת כאן היא דוגמה לקשר בין הדין הנלמד למידה שאיננה מי"ג מידות. לחץ כאן לדוגמאות נוספות.
קידושין ס"ח (ע"א):
לחומרא ולקולא לחומרא מקשינן.
עי' תוס' ב"ק ג' ד"ה "דומיא דרגל" זו לשונו:
וא"ת ונימא איפכא דהא דמקשינן לחומרא הנ"מ באיסורא אבל בממונא לא ואומר ר"ת דמדה היא בתורה לא שנא באיסורא ול"ש בממונא.
ביארו אחרונים את דברי התוספות, שבקושיא הבין שלחומרא מקשינן היינו מספק ולכן באיסורא לחומרא מקשינן, ובממונא יש להקיש לקולא לנתבע. תירוץ ר"ת הוא שמידה היא בתורה.
על פי מה שהנחיל לנו האריז"ל, מידה בתורה היא הנהגה שמנהיג הקב"ה את עולמו. הביטוי "לחומרא" הוא בהנהגת הדין. מכאן יש לומר שמידת היקש היא במידת הדין ועל כן לחומרא מקשינן כראוי להנהגת מידה זו.
לאור דברים אלו אפשר להבין דברי הראשונים בסוגיא בקידושין בהבנה מהי חומרא ומהי קולא.
הראשונים הקשו שלכאורה העובדה שקידושין תופסים היא חומרא שכן אשת איש אסורה על כל העולם והבא עליה במיתה. דווקא איסור עריות הגורם שקידושין לא תפסי בה, הוא לכאורה קולא, שאינה נאסרת על כל העולם.
התשובה לשאלה זו היא שאיסור עריות הוא גופא מידת הדין האוסרת חיבור וקירבה ביניהם וזו מידת הדין. היתר נישואין הוא הנהגת החסד המאפשרת חיבור דיבוק וקרבה.
ההנהגה קובעת ולא פרטי ההלכות שבהם בודאי שיש חומרא דאתי לידי קולא וקולא דאתי לידי חומרא.
זו הכוונה מידה היא בתורה שלחומרא מקשינן. זו היא הנהגת ההיקש שהיא הנהגת הדין והחומר.
לאור דברים אלו יובנו גם סוגיות קל וחומר שבעניין (ס"ז ע"ב):
… ומה אחות אשה בכרת לא תקדש חייבי מיתות בית דין לא כל שכן.
אם באיסור כרת, שהוא "קל" ביחס למיתת בית דין לא תפסי קידושין וההנהגה היא על פי מידת הדין, קל וחומר שבאיסור שיש בו מיתת בית דין שהוא חמור, שתהא גם הנהגת הדין פועלת שלא תפסי בה קידושין.
וכן בהמשך (ס"ח ע"א):
רב אחא בר יעקב אמר אתיא בק"ו מיבמה ומה יבמה שהיא בלאו לא תפסי בה קידושין חייבי מיתות וחייבי כריתות לא כל שכן.
יבמה שהיא בחינה של "קל" שהרי איסורה הוא בלאו בלבד. אף על פי כן לא תפסי בה קידושין. חייבי מיתות וכריתות שאיסורן חמור הוא בחי' של דין, קל וחומר שלא תפסי בה קידושין.