בבא קמא ג' (ע"ב) – היקש
הדוגמה המובאת כאן היא דוגמה לקשר בין הדין הנלמד למידה שאיננה מי"ג מידות. לחץ כאן לדוגמאות נוספות.
תוס' בבא קמא ג' ד"ה "דומיא דרגל":
וא"ת ונימא איפכא דהא דמקשינן לחומרא הנ"מ באיסורא אבל בממונא לא ואומר ר"ת דמדה היא בתורה לא שנא באיסורא ול"ש בממונא.
בשאלתו הבין התוס' שלקולא ולחומרא לחומרא מקשינן זה משום ספק שאיני יודע אם להקיש לקולא או לחומרא ובתשובתו הבין תוס' שלוחמרא מקשינן זו המידה של היקש, ואין הבדל בין ממונא לאיסורא.
חידוש גדול חידש ר"ת שלחומרא מקשינן זו מידה בתורה. לא רק מידת היקש עצמה חידשה תורה אלא "לחומרא מקשינן".
שאלו אחרונים (ע' אנציקלופדיה תלמוד ערך היקש) מדוע היקש לא נכלל בי"ג מידות שהתורה נדרשת בהן.
יש שאמרו שהיקש הרי כאילו הוא מפורש בתורה ואינו סוג של דרשה. ואינו נראה כלל שאף שדין מסויים אולי מופרש, אבל אין היקש למחצה ולחומרא מקשינן, כבר לא מפורש בתורה.
יש שאמרו שנכלל היקש בגזירה שוה ואף זה אינו מובן שהרי ג"ש אין אדם דן אא"כ קיבל מרבו והיקש א"צ לקבלה מרבו למ"ד.
נראה על פי חידושו של האר"י שהמידות הן הנהגות על ידן מנהיג הקב"ה את עולמו והוסיפו לומר שהמידות הן על פי י"ג מידות הרחמים שאף הן הנהגות על ידן מנהיג הקב"ה את עולמו.
הביטוי לחומרא מקשינן מלמד על מידת הדין. גם הביטוי היקש שהוא מלשון הכאה ובטישה (עי' תפארת ישראל למשנת מכות פ"א מ"ז) הוא ביטוי של דין.
ועל כן אין היקש כלול בי"ג מידות של ר"י שהן על פי מידות הרחמים והוא הלא דין גמור הוא.