ירושלמי תרומות פי"א ה"ב
הקשר בין הדין הנלמד למידה כלל ופרט מבואר בלימוד זה ע"פ הנהגת כלל ופרט, פרט וכלל, כלל ופרט וכלל – בירושלמי.
הסוגיא בירושלמי תרומות פי"א ה"ב עוסקת בטומאת משקים.
דעת רבי אליעזר שכל המשקים מטמאים משום משקה ור' יהושע אומר שרק שבעת המשקים (י"ד שח"ט ד"ם) ומבארת הגמ' דעת רבי אליעזר:
מה רבי אליעזר כרבי ישמעאל, דר' ישמעאל דו אמר כלל ופרט הכל בכלל ורובה מדרבי ישמעאל דו אמר אפי' כלל ופרט וחזר וכלל, הכל בכלל.
רבי אליעזר סובר כרבי ישמעאל בברייתא דתורת כהנים המונה את י"ג המידות שהתורה נדרשת בהן.
לדעת רבי אליעזר, ר' ישמעאל סובר שכלל ופרט ופרט וכלל שתיהן מידה אחת הן, ועניינה הוא שנעשה הכלל מוסף על הפרט. והכל בכלל.
רבי אליעזר מוסיף שלדעתו גם כלל ופרט וכלל אמרינן שהכל בכלל ודלא כר' ישמעאל הסובר שאי אתה דן אלא כעין הפרט.
בסוגיא דרשינן כלל ופרט על הפסוק ויקרא (י"א, ל"ה):
וכל משקה אשר יישתה בכל כלי יטמא.
וכל משקה – כלל, אשר ישתה – פרט, כשדרך לשתותו ודרשינן "הכל בכלל" ולכן כל המשקין מטמאין בטומאת משקין.
המושג משקה הוא כלל במהותו. המים מדביקין דברים זה לזה, ועצם מושג ההשקיה הוא לחבר את כל החומרים אל הזרע על ידי המים. גם בשתית האדם את המשקה, תפקיד השתיה היא להעביר החומרים ממקום למקום ומחזור הדם היא העושה את כל האדם לכלל אחד.
על כן ילפינן בכלל ופרט, שהכלל הוא הבונה את הפרטים. המים מושג אחד הם, ואין להם בלשון הקודש לשון יחיד אלא רק שם כולל1.
1 עי' ריש מילין אות "מים".
מזיגת הענינים המצוירים זה בזה, שטפם הכללי אחר שהוכללו צורותיהם הפרטיות בשטף הכלל הגדול, העתיד לעשות מאמר שלם מהמון נקודות מחשביות, ומפעל ויצירה עולמית מהמון כחות כבירים בודדים אין חקר, כל אלה יגלה לנו המי"ם בביטויו המי"מי.
הלימודים מתגלמים התגלמות מחשבתית, חונים איש על דגלו בציוריהם, מתגברים כל אחד בחוגו, בשיטתו ובמהלכי אידיאליו ורזיהם, וכולם הולכים ומתמזגים מזיגה רוחנית לנהר פלגים של שטיפה שכלית רצונית מתאדרת, מקולות מים רבים אדירים משברי ים אדיר במרום ד'…
יחד בהשלבם עושים הם את המזיגה הרוחנית, הנותנת מקום לשטף, לנהר הולך והומה, לחיים רוחניים, שכליים, רצוניים, בהמון עולמים, שמרוב עזם יוכרו אך בשטף הכללתם, בריבויים ותעצומתם, כחק המים ושיאם.