זבחים כ"ט – לימוד מפרט וכלל

הרב יהושע ויצמן
ה׳ באב ה׳תש״מ
 
18/07/1980

י"ג מידות

בענין פרט וכלל
יש להבין מדוע פרט וכלל שנאמרו פעמיים לא דיינינן ליה בפרט וכלל והאם זה כלל או שזה ענין מיוחד לנושא חוץ למקומו וחוץ לזמנו.
עצם ענין חוץ לזמנו וחוץ למקומו שייך לעולם שנה נפש שהם עדים נאמנים לאחדותו יתברך. חוץ לזמנו ומקומו הם סוג של פירוד כמו שכתב הרש"ר הירש ביאור מילת פיגול שהוא לשון פילוג שהאכילה וזריקת הדם מפולגים ממקור קדושתם וממציאותם לפני ה'.
אחרי שלשה ימים גם הזמן וגם הבשר אינם קשורים למקור והם מקבלים שינוי. עד שלשה זה עדיין בחי' חיבור כמו לבוד, ומשלשה יש ניתוק ופילוג.
גם בחי' מקום בנויה משלשה מרכיבים מקום דם אימורין ובשר ועל כן עד שלשה אלו אם המקום עדיין בתחום שלשה אלו, אינו נחשב חוץ למקומו.
הזמן, בשר הקרבן והמקום הם בחי' שנה נפש עולם וכשהם מחוברים בבחינתם הרי הם עדים לאחדות וכשהם נפרדים ומתפלגים הרי הם יוצרים פיגול וריחוק.
מידת פרט וכלל היא כשהפרטים יוצרים כלל (כמו שפרטי רכוש האדם יוצרים את מציאות רכושו).דם אימורין ובשר הם הפרטים היוצרים שם קרבן ויש להם מקום בו הם יוצאים לפועל בעשיית מצוותן. שלשתן יוצרים יחדיו בחינת מקום מיוחד המצטרף לזמן ולאכילת הבשר.
אלא שמידת פרט וכלל אומרת שגם אם פרט אחד לבדו מופיע חלה המצוה או הדין. וכאן היה נפסל כבר חוץ למקום הדם בלבד. על כן בא פסוק נוסף ללמדנו שרק כל הפרטים יחדיו יוצרים את חוץ למקומו. היינו שאם המקום הוא מקום של אחד מאלו הפרטים באיזה קרבן שיהיה, עדיין לא חל מחשבת חוץ למקומו. המספר שלש – השלישי – מרחיב את מקום הקרבן ולא פוסל את הקרבן אלא במחשבת חוץ למקום שלשתן.
הפסוקים המופיעים פעמיים שוללים את השימוש במידת כלל ופרט ומלמדים אותנו ש"שלישי" היינו משולש המורכב מכל חלקיו.
נראה שרק בסוגיין שייך לומר כן, שכן כאן הפרט והכלל אינם מבוארים. בכלל לא נאמרה מילת "כל" המציינת כלל והפרט אף הוא אינו מפורש, ונאמר שלישי בענין זמן, והמקום נדרש, ולכן הפסוק הנוסף מלמדנו שלא ללמוד פרשה זו במידת פרט וכלל.
או כלך לדרך זו לומר שיש לנו כאן כלל שאם מידת פרט וכלל נאמרה פעמיים אינה נידונית בפרט וכלל אלא כאילו יש כאן רק כלל.
על עצם מידת פרט וכלל שנעשה הכלל כמוסף אל הפרט שאלו אחרונים, אם כן מדוע נכתב הפרט, שישאר הכלל לבדו. והתשובה היא שאם היה רק הכלל היינו חושבים שצריך את כל הפרטים הבונים את הכלל שיהיו, כדי שיהיה הכלל מועיל להלכתו, על כן נכתב הפרט ללמדנו שגם פרט אחד מן הפרטים מועיל להלכה זו.
יש לומר, אפוא, שאם נכתב פעמיים פרט וכלל, שההנהגה היא על פי הכלל, מקבל הכלל תוקף גדול יותר, ורק בצירוף כל הפרטים חלה ההלכה. בענינינו, רק אם המקום משולש בבשר אמורין ודם שהוא מחוץ לכולם, אז יש פיגול, אבל רק פרט אחד מתקיים כגון מחשבת אכילה בהיכל, אין כאן פיגול.
הא למה הדבר דומה לאדם שנשא אשה הרי זה בחי' תפארת ומלכות שהמלכות פרט והתפארת כלל. פרט וכלל ההנהגה על פי הכלל וכשהוא נושא שתי נשים הרי זה בבחינת התקדשי לי לחציי שרק חציו הוא של כל אשה, והכלל כולו מופיע בצירוף כל הפרטים.
אם כן כשהפסוק מופיע פעמיים הרי זה כאדם שנשא שתי נשים ואז הכלל לבדו מנהיג, ורק בצירוף כל הפרטים יופיע הכלל, וההלכה תתקיים.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

דילוג לתוכן