מנחות פ"ד (ע"ב) – לימוד מגזירה שוה
מנחות פ"ד (ע"ב):
וריש לקיש האי ארצך מאי עביד ליה מיבעי ליה לכדתניא רבן גמליאל בר רבי אומר נאמר כאן ארץ ונאמר להלן ארץ מה להלן שבח ארץ אף כאן שבח ארץ.
נאמר בפרשת ביכורים (דברים כ"ו, ב'):
ולקחת מראשית כל פרי האדמה אשר תביא מארצך אשר ד' אלהיך נתן לך ושמת בטנא וגו'.
ונאמר בשבח ארץ ישראל המגדלת פירות משובחים (דברים ח', ח'):
ארץ חטה ושערה וגפן ותאנה ורמון ארץ זית שמן ודבש.
וילפינן גזירה שוה "ארץ" "ארץ" ללמדנו שאין מביאין ביכורים אלא משבעת המינים.
כבר ביארנו לעיל (בג"ש "מעשיך") שמצות הביכורים מעלה את מעשיו הארציים של האדם מישראל לגבוה עד המזבח אשר לפני ה'.
אף גזירה שוה זו של "ארץ" "ארץ" באה לחבר את הארץ אל לפני המזבח, במצות הביכורים.
שבעת המינים שנשתבחה בהם ארץ ישראל, מבטאים את התמצית הרוחנית הפנימית אשר בארץ. כבר אמרו חכמים שהפסוק הזה של ארץ חיטה וגו', לשיעורין נאמר והפירות הנזכרים. בפסוק קשורים לשיעורי תורה1. הפירות שנשתבחה בהם ארץ ישראל הם הפירות הבונים את האדם, את נפשו ורוחו. אלה הפירות אשר ראויים להיות מחוברים לגבוה ולחבר בעצם מציאותם ארץ ושמים בעלותם לבית המקדש במצות הביכורים.
1 עי' מיטב הארץ בשיעור "כל הפסוק הזה לשיעורין נאמר" עמ' 169