מנחות ע' (ע"ב) – לימוד מגזירה שוה
מנחות ע' (ע"ב):
ואסורין בחדש מלפני הפסח: מנא הני מילי אמר ריש לקיש אתיא לחם לחם ממצה.
כשם שלמדו דין חלה מחמשת המינים ממצה כן למדו דין חדש ממצה שנוהג רק בחמשת המינים.
רק דברים הבאים לידי חימוץ ראויים למצה. גם דין חדש נוהג דווקא בדברים אלו.
מנחת העומר הבאה אל הקדש והמקדש היא המתירה את החדש במדינה. ההקרבה לפני ה' מאפשרת אח"כ להפגש עם המציאות המעשית מבלי להגרר אחריה. אדרבה, המפגש מביא את המציאות אל הקדש.
אותם מינים היכולים למזג בתוכם כחות אחרים, שזה היא הביטוי של חמץ, הם הראויים לבוא לפני ה' והם אלה שניתרים על ידי מנחות העומר.
כבר ביארנו שמיזוג זה ראוי להיות נלמד בגזירה שוה שהיא מידה הממזגת את הכוחות השונים בהיותה מידה אמצעית – תפארת, עמודא דאמצעיתא.