חולין כ"ב (ע"א) – לימוד מגזירה שוה
חולין כ"ב (ע"א):
ותנא קמא ורבי אלעזר בר' שמעון ממול העורף מנא להו גמרי מליקה ממליקה.
ופרש"י:
ות"ק – דאמר כמשפט חטאת בהמה.
ור"א בר"ש – דאמר כמשפט חטאת העוף ומפיק היקישא לאחיזת ראש וגוף.
מול עורף – בעולה מנא להו תרתי לא מצי גמרינן מיניה…
גמרי מליקה ממליקה – במה מצינו מה מליקה האמורה בחטאת פירש לך בה הכתוב מול עורף אף כל מליקה אינה אלא ממול עורף.
ורש"י לעיל כ"א (ע"ב) ד"ה "והקריבו" כתב וזו לשונו:
… דבשלמא לרבי אלעזר ברבי שמעון דגמר מול עורף מגזירה שוה כדלקמן וכו'.
הרי שרש"י למד שמליקה ממליקה היינו בגזירה שוה.
ואלי התכוון רש"י ב"מה מצינו", לסוג של לימוד סתום מן המפורש ונראה מלשונו, שהוא גם לימוד גזירה שוה.
נראה שקצת תלוי בגרסה. הרשב"א גורס גמרי "מליקה" "מליקה" ולא מליקה ממליקה. לשון הרשב"א מורה יותר על גזירה שוה וגירסת רש"י יש בה גם משום במה מצינו שהוא בנין אב.
עכ"פ רש"י בעצמו לומד דרשה זו בג"ש, והיא כעין גילוי מילתא (כלשון הרשב"א כאן).
בספר הרקאנטי כתב (פרשת תצוה):
… גם על סוד המליקה עוררונו ז"ל, אמרו שם כשר בשחיטה פסול במליקה, כשר במליקה פסול בשחיטה, והנה המליקה דוגמת עריפת פטרי חמורים ועגלה ערופה, והשחיטה הפכה כי המקום ההוא נבחר לחלוק לה כבוד שתצא נפשה בלא ייסורין, אמנם המליקה רמז כי הוא פנה אל השם עורף ולא פנים ולכן צריך מליקה מעין חטאו וזה טעם כי עם קשה [עורף].
נראה מדבריו שהעורף הוא בחינת אחור שהוא בחינה של דין, והצואר הוא בחינת פנים שהם רחמים.
לפי זה נראה שהמליקה הוא בחינה של מיתוק הדין. דומה הדבר לעגלה ערופה שבאה לכפר ועריפת פטר חמור, שקדושה יש בו וכשלא נפדה בשה עורפים אותו.
יש במליקה תיקון ה"אחור", שהוא דין.
ובספר הקנה (ד"ה סוד מקום השחיטה) כתב:
וכל הדברים הנעשים בשחיטה כולם צריכים להיות ברחמנות היפך על חרבך תחיה, ואין רחמנות במליקה ממול עורף וציפורן במקומו עז וקשה כי פנה עורף ידע ומרד, ובאמת בני אין הדין זה נעשה אלא ע"י אדם נוטה לחסד כי הוא המתקן ועושה שלום דוגמתו עושה שלום במרומיו.
נראה מדבריו שאף ששחיטה כשרה בזר, מליקה היא דווקא בכהן איש החסד, שהוא מתקן וממתק את הדין הקשה של מליקה.
עוד כתב ב"תורה אור" פרשת זכור:
ונקרא בחינת 'עורף', שהעורף הוא המחבר ומקשר המוחין שבראש להיות להם התפשטות בגוף, שעל-ידי זה נמשך אל הלב להטות לבב האיש ולהופכו מן ההפוך אל ההפוך לגמרי.
העורף הוא מחבר המוחין אל הגוף, ובזה מהפכין לבב איש מלהיות בחינת אחור להפוך לבחינת פנים.
זה תוכן מידת גזירה שוה שהיא בהנהגת התפארת.
יש בה מיתוק הדין הממתקת את השמאל בימין בכח התפארת המקשרת ומחברת ימין לשמאל.
גם יש בה משום חיבור המוחין לגוף והיא המתקנת את הדין בחסד (כדברי ספר הקנה).