חולין ס"ג (ע"א) – לימוד מדבר הלמד מעניינו ודבר הלמד מסופו
חולין ס"ג (ע"א):
תנו רבנן תנשמת באות שבעופות אתה אומר באות שבעופות או אינו אלא באות שבשרצים אמרת צא ולמד מי"ג מדות שהתורה נדרשת בהן דבר הלמד מענינו במה הכתוב מדבר בעופות אף כאן בעופות תניא נמי גבי שרצים כה"ג תנשמת באות שבשרצים אתה אומר באות שבשרצים או אינו אלא באות שבעופות אמרת צא ולמד מי"ג מדות שהתורה נדרשת בהן דבר הלמד מענינו במה הכתוב מדבר בשרצים אף כאן בשרצים.
רק במידה זו של דבר הלמד מעניינו אמרו חכמים "צא ולמד מי"ג מידות שהתורה נדרשת בהן דבר הלמד מעניינו" ומה ענין להזכיר כאן דווקא ביטוי זה.
יש לומר על פי הסוברים ש"דבר הלמד מעניינו ודבר הלמד מסופו" היא המידה האחרונה בי"ג מידות שהתורה נדרשת בהן ו"שני הכתובים המכחישים זה את זה" – אינה מידה בין המידות ועל כן אמרו "וכן שני הכתובים" וכו'.
אם כן, מידת הדבר הלמד מעניינו היא המידה האחרונה הכוללת כל המידות.
האר"י בבארו מספר י"ג מידות כתב שהן ו"ק אשר כל אחד כלול מחסד ודין ועוד אחת הכוללת כולן והן כנגד אות וא"ו שמילויה הוא י"ג, ואף היא מורכבת משני ואין ועוד א' הכוללת.
על כן "דבר הלמד מעניינו" היא המידה הכוללת כולן ועליה ראוי לומר "צא ולמד מי"ג מידות דבר הלמד מעניינו".
אכן נראה שהדבר הלמד מעניינו כוללת המידות, שכולן יש בהן בחינה של דבר הלמד מעניינו. כך קל וחומר אתה לומד מעניינו הינו מתכונתו אם חמור הוא או קל, וגזירה שוה אתה לומד מעניינו, מהמילה המיוחדת המאפיינת את עניינו ובנין אב אתה למד מעניינו היינו מתכונתו של האב המנחיל אותה ואת דיניה לבנים וכן הלא בכל המידות דו"ק ותשכח שהן בחינה מסויימת של לימוד של זה מעניינו של זה.
יחד עם זה היא מידה בפני עצמה, שאתה לומד מהענין שזו מופיעה המצוה או ההלכה, במה היא אמורה.