זבחים ד' (ע"ב) – לימוד מכלל ופרט ומכלל ופרט וכלל
זבחים ד' (ע"ב):
… אמר ליה רב אחא בר אבא לרבא אימא יעשה כלל זבח פרט כלל ופרט אין בכלל אלא מה שבפרט זביחה אין מידי אחרינא לא אי כתיב יעשה שלמים זבח כדקאמרת השתא דכתיב יעשה זבח שלמים הוה ליה כלל שאינו מלא וכל כלל שאינו מלא אין דנין אותו בכלל ופרט רבינא אמר לעולם דנין ולה' חזר וכלל אמר ליה רב אחא מדיפתי לרבינא והא לא דמי כללא קמא לכללא בתרא כללא קמא מרבה עשיות ותו לא כללא בתרא כל לה' ואפילו שפיכת שיריים והקטרת אימורין הא תנא דבי רבי ישמעאל בכללי ופרטי דריש כי האי גוונא כלל ופרט וכלל אי אתה דן אלא כעין הפרט מה הפרט מפורש עבודה ובעינן לשמן אף כל עבודה ובעינן לשמן.
ביאור הדברים "יעשה" הוא כלל "זבח" – פרט "שלמים" – משלים את הכלל הראשון של "יעשה" והפרט מבדיל בין שני חלקי הכלל.
רבינא, בפשטות סובר שכלל שאיננו מלא דנין אותו בכלל ופרט אלא שכאן יש כלל ופרט וכלל. ועי' ביבין שמועה הליכות עולם שער ד' אות ל' שרבינא סובר שדנין אותו בכלל ופרט רק במקרה שיש כלל לאחריו אבל אם אין כלל לאחריו אף לרבינא דנין אותו בכלל ופרט וכתב שם לדעת הליכות עולם אף במקרה זה דנין אותו בכלל ופרט.
שמא י"ל שנחלקו בעיקר של כלל ופרט אם הכלל הוא כתר והפרט ת"ת כמו שמצינו בתיקו"ז וברמ"ע מפאנו או שהכלל הוא ת"ת והפרט מלכות כמו בזוה"ק ובדברי האר"י.
אם הכלל הוא כתר לכאורה לא מצינו שנחלק הכלל והת"ת מחלקת אותו לשניים ועל כן לא דנין אותו בכלל ופרט שכן הכתר אחד הוא ולא מחלק.
אבל אם הכלל הוא ת"ת, מצאנו שהמלכות עולה עד להעשות עטרת תפארת ואם כן יכולה לעלות ולחלק הת"ת לשני חלקים חג"ת ונה"י. זו דעת רבינא.
ולפי יבין שמועה י"ל שמצאנו שהמלכות – הפרט עולה למעלה מן היסוד וזה מידת כלל ופרט וכלל, ולכן כשיש כלל ופרט וכלל, אפשר לחלק התפארת ודנין בכלל ופרט וכלל. אבל כלל ופרט, שהמלכות נשארת כפרט בלבד, הרי זה רק כשהיא למטה מן התפארת, ולא בזמן שעולה למעלה שאז נעשית כעין הפרט ולכן לא דנין בכלל.