חולין פרק ראשית הגז – לימוד מגזירה שוה
שלש גזירות שוות למדו חכמים בפרק ראשית הגז וכולן בפסוק (דברים י"ח, ד'):
וראשית גז צאנך תתן לי.
למדו כאן גיזה גיזה לצמר כבשים1
צאן צאן שבטרפה פטור
ונתינה נתינה
משמע שיש שייכות מיוחדת לגזירה שוה במצות ראשית הגז.
הרדב"ז בטעמי המצוות כתב:
הצמר רומז ברחמים ובשעה שהוא גוזז הצאן נראה שהוא פוסק הרחמים… לפיכך צוה הכתוב ליתן ראשית הגז לכהן לעורר הרחמים בעולם ותחיל ברכה על עשתרות הצאן.
וכתב שם לבאר כמה הלכות על פי טעם זה.
אף השל"ה כתב בשם רבי מנחם הבבלי שיש בשערות בחי' דינים הצריכים תיקון בשרשם זו לשונו (פרשת שופטים):
וכתב הרב רבי מנחם הבבלי, כמו ששער השעירים לשעירים, ושעירים ירקדו שם, כן ראשית הגז לכהנים.
ודומה שכוונתו למה שכתבו בשם ר' נחמן (משיבת נפש אות צ"ב):
על ידי מצות נתינת ראשית הגז אל הכהן על ידי זה נתתקן בחינת הצמר בשרשו שהוא בחינת שערות עליונות וכו' עיי"ש.
הצמר הוא מותרות השערות של גדיי הצאן. לכן יש בהם בחי' של דין. גם הגזיזה היא בחי' דין.
הגזיזה דומה לגזֶירה, שהיא מקור הביטוי גזירה שוה (לפי הרמ"ע מפאנו)
הגזירה השוה באה לחבר ולהשוות את אשר נגזר בכח הדין. הגזירה השוה היא המידה המתקנת וממתקת את הדין בשורשו.
לכן ראשית הגז הניתנת לכהן ומעלה ומתקנת וממתקת הגזיזה בשרש השערות, נלמדת בגזירה שוה.
הגזיזה היא ניתוק והלימוד בגזירה שוה משוה ומחבר.
1 עיי"ש בתוס' קל"ז (ע"א): ד"ה גיזה גיזה שמשמע שגזירה שוה ממש היא ולא רק גילוי מילתא.