בכורות י"ט (ע"א) – לימוד מכלל הצריך ופרט ופרט הצריך לכלל
בכורות י"ט (ע"א)
תנו רבנן מכלל הצריך לפרט ומפרט הצריך לכלל כיצד קדש לי כל בכור יכול אפילו נקבה במשמע תלמוד לומר זכר אי זכר יכול אפי' יצתה נקבה לפניו תלמוד לומר פטר רחם אי פטר רחם יכול אפילו יצא אחר יוצא דופן ת"ל בכור א"ל רב שרביא לאביי רישא לא קנסיב לה תלמודא בכור אלמא בכור לדבר אחד הוי בכור סיפא קנסיב לה תלמודא בכור אלמא בכור לדבר אחד לא הוי בכור אמר ליה לעולם בכור לדבר אחד לא הוי בכור ורישא ה"ק אי זכר יכול אפי' יוצא דופן ת"ל פטר רחם רבינא אמר לעולם בכור לדבר אחד הוי בכור וסיפא ה"ק אי סלקא דעתך יצא אחר יוצא דופן קדוש בכור דכתב רחמנא למה לי אי למעוטי היכא דיצתה נקבה לפניו מפטר רחם נפקא אלא שמע מינה בכור למעוטי היכא דיוצא אחר יוצא דופן אמר ליה רב אחא מדפתי לרבינא אי סלקא דעתך בכור לדבר אחד הוי בכור תינח היכא דיצא זכר יוצא דופן וזכר דרך רחם דלא קדוש דאימעוט לידה מבכור דבכור לרחמים איכא בכור לזכרים ליכא אלא היכא דיצתה נקבה דרך דופן וזכר דרך רחם ליקדש דהא איכא בכור לזכרים ובכור לרחם אלא מחוורתא כדאביי.
עי' רש"י ותוס'
נראה לפי האר"י הקדוש שהכלל הוא תפארת והפרט מלכות שזו בחי' של זכר ונקבה.
פשוט הוא שללידה הזכר צריך את הנקבה והנקבה את הזכר, וזו הצורה המקורית של כלל הצריך לפרט ופרט הצריך לכלל.
על כן מובן מדוע זו ההנהגה של סוגיית לידת בכור.
המילה בכור הוא כלל, והיא מצד המשפיע הזכר. ועדיין צריך הוא לפרט שכן הרבה משמעויות יש לכלל.
אפשר לפרשו בבכור זכר אף אחר נקבה ואפשר לפרשו אפי' נקבה ואפי' יוצא דופן ועוד. על כן צריך הוא לפרט "פטר רחם". הפרט מצד הנקבה שיהא בכור גם שלה. אף הפרט צריך לכלל שכן פטר רחם אחר יוצא דופן עדיין פטר רחם הוא ולא בכור מצד המשפיע. לכן הכלל צריך לפרט והפרט צריך לכלל.