ערכין י"ח (ע"ב) – לימוד מגזירה שוה

ערכין י"ח (ע"ב):

ר"א אומר עד שיהו יתירות על השנים חודש ויום אחד: תניא ר"א אומר נאמר כאן למעלה ונאמר להלן חודש ומעלה מה להלן מבן חודש ויום אחד אף כאן (מבן) חודש ויום אחד ואימא כי התם מה התם חד יומא אף כאן חד יומא אם כן ג"ש מאי אהני.

נאמר בפסוקי ערכין (ויקרא כ"ז, ז'):

ואם מבן ששים שנה ומעלה אם זכר והיה ערכך חמשה עשר שקל ולנקבה עשרה שקלים.

ונאמר במנין הלויים (במדבר ג', ט"ו):

פקד את בני לוי לבית אבתם למשפחתם כל זכר מבן חדש ומעלה תפקדם.

כשם שאצל בני לוי המנין מבן חודש ויום אחד כך גם בערכין שנאמר בהם "ומעלה" היינו חודש ויום אחד אחר הגיעו לגיל המיוחד לערכין.
השאלה של הגמ' מתבקשת שהרי "ומעלה" נאמר על היום האחד למעלה מהגיל הנזכר "מבן חודש ומעלה" – ומנין לומר שחודש ויום אחד הוא ה"למעלה"? על זה אומרת הגמ' ש"אם כן גזירה שוה מאי אהני", שהרי יום אחד אנו יודעים ממשמעות המילה "ומעלה" והגזירה השוה ללויים מוסיפה חודש, שנאמר בהם.
נראה שהגזירה שוה היתה מקובלת מרבותיו ולכן באה השאלה "מאי אהני" שאם לא כן, היה לנו לומר שמא אין זו גזירה שוה והמילה "ומעלה" לא נלמדת בגזירה שוה אלא במשמעותה העצמית בלבד.
בעומק הענין יש לומר שהגזירה השוה מלמדת שהחודש של בן לוי אינו בא רק משום ספק נפל, שהרי אם כך, מה לנו ללמוד על גיל שישים של ערכין. אלא עניינו של החודש הוא שמציאות בן לוי הוא רק כשהוא חי חודש במצבו החדש שנולד. חיים של חודש נחשבים למציאות חיים, שיצא מכלל עובר ונעשה אדם חי.
כך גם בערכין, כל גיל הוא מציאות של חיים חדשים ותפקיד חדש ולכן רק אחר חודש של חיים חדשים נחשב הוא בערכו החדש.
אולי זה ביאור הפסוק הפותח פרשת ערכין (ויקרא כ"ז, ב'):

איש כי יפלא נדר בערכך נפשת לה'.

הביטוי נפשות בא לומר שיש כמה נפשות, ולכל גיל מיוחד יש נפש מחודשת וערכה שונה.
הלימוד בגזירה שוה בא ללמדנו שהחודש בגיל המעבר מערך לערך הוא ממוזג משני הגילים, מזה שלפניו ומזה שלאחריו, והוא הגבול והמעבר ממעמד למעמד חדש.
ספירת התפארת שהיא המנהגת את מדת גזירה שוה היא כח המעבר מימין לשמאל ומשמאל לימין והיא מכרעת וממזגת הצדדים השונים כדברי האר"י¹ בביאור מידה זו.

---

כתיבת תגובה לבטל

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

התגובה שלך *

שם *

אימייל *