שיר השירים רבה א, ח

המאמרים באתר מבוססים על כללי לימוד המופיעים במדור הכללים. מאמר זה מבוסס על הכלל המשל.

דבר אחר "שיר השירים", זהו שאמר הכתוב "ויותר שהיה קהלת חכם", אלו אדם אחר אמרן היית צריך לכוף אזניך ולשמוע הדברים האלה, ויותר שאמרן שלמה. ואילו מדעתו אמרן היית צריך לכוף אזניך ולשמעם, ויותר שאמרן ברוח הקודש. "ויותר שהיה קהלת חכם עוד למד דעת את העם ואזן וחקר תקן משלים הרבה", "ואזן" – דברי תורה, "וחקר" – דברי תורה, עשה אזנים לתורה. ואת מוצא שעד שלא עמד שלמה לא היתה דוגמא. רב נחמן אמר תרתין. רב נחמן אמר: לפלטין גדולה שהיו בה פתחים הרבה וכל שהיה נכנס בתוכה היה טועה מדרך הפתח, בא פקח אחד ונטל הפקעת ותלאה דרך הפתח, היו הכל נכנסים ויוצאין דרך הפקעת, כך עד שלא עמד שלמה לא היה אדם יכול להשכיל דברי תורה, וכיון שעמד שלמה התחילו הכל סוברין תורה. רב נחמן אמר לישנא חורי: לחורשא של קנים ולא היה אדם יכול להכנס בה, ובא פקח אחד ונטל את המגל וכסח, התחילו הכל נכנסין דרך הכסוח ויוצאין, כך שלמה. אמר ר' יוסי: לקופה גדולה מלאה פירות, ולא היה לה אזן ולא היתה יכולה להטלטל, ובא פקח אחד ועשה לה אזנים והתחילה להטלטל על ידי אזנים, כך עד שלא עמד שלמה לא היה אדם יכול להשכיל דברי תורה, וכיון שעמד שלמה התחילו הכל סוברין תורה. אמר ר' שילא: לקיתון גדול שהוא מלא רותחין, ולא היה לו אזן להטלטל, ובא אחד ועשה לו אזן והתחיל להטלטל על ידי אזנו. אמר ר' חנינא: לבאר עמוקה מלאה מים, והיו מימיה צוננין ומתוקים וטובים ולא היתה בריה יכולה לשתות ממנה, בא אדם אחד וספק לה חבל בחבל משיחא במשיחא ודלה ממנה ושתה, התחילו הכל דולין ושותין, כך מדבר לדבר ממשל למשל עמד שלמה על סודה של תורה, דכתיב "משלי שלמה בן דוד מלך ישראל", על ידי משלותיו של שלמה עמד על דברי תורה. ורבנן אמרין: אל יהי המשל הזה קל בעיניך, שעל ידי המשל הזה אדם יכול לעמוד בדברי תורה, משל למלך שאבד זהב מביתו או מרגליות טובה, לא על ידי פתילה כאיסר הוא מוצא אותה, כך המשל הזה לא יהיה קל בעיניך, שעל ידי המשל אדם עומד על דברי תורה. תדע לך שהוא כן שהרי שלמה על ידי המשל הזה עמד על דקדוקיה של תורה. אמר ר' יודן: ללמדך שכל מי שהוא אומר דברי תורה ברבים זוכה שתשרה רוח הקדש עליו, וממי אתה למד משלמה, שעל ידי שאמר דברי תורה ברבים זכה ששרתה עליו רוח הקודש, ואמר שלשה ספרים: משלי, קהלת ושיר השירים.

פירוש המדרש

דבר אחר, דרשה נוספת למילים "שִׁיר הַשִּׁירִים", זהו שאמר הכתוב (קהלת י"ב, ט'): "וְיֹתֵר שֶׁהָיָה קֹהֶלֶת חָכָם עוֹד לִמַּד דַּעַת אֶת הָעָם וְאִזֵּן וְחִקֵּר תִּקֵּן מְשָׁלִים הַרְבֵּה". מהו "ויותר"? אלו אדם אחר אמרן את "דברי קהלת" היית צריך לכוף אזניך ולשמוע הדברים האלה, שהם דברי חכמה מצד עצמם, ויותר שאמרן שלמה. ואילו מדעתו אמרן – מחכמתו ומסברתו – היית צריך לכוף אזניך ולשמעם, שהוא חכם ולכן יש צורך להקשיב לדבריו, ויותר שאמרן ברוח הקודש ולכן יש ללמוד את דבריו. על כן נאמר "ויותר", שלא זו בלבד שאלו דברי חכמה, אלא יותר מכך, שאומרם היה חכם, ועוד שאמרם ברוח הקודש. המדרש ממשיך לדרוש את הפסוק: "ויותר שהיה קהלת חכם עוד למד דעת את העם ואזן וחקר תקן משלים הרבה", "ואזן" – דברי תורה, "וחקר" – דברי תורה, כלומר עשה אזנים לתורה. ואת מוצא שעד שלא עמד שלמה לא היתה דוגמא – לא היו נותנים משלים להבין על ידם פנימיות דברי התורה.
המדרש מביא משלים שונים לבאר מה פעל שלמה בתורה ובקירובה אל הציבור. רב נחמן אמר תרתין – שני משלים בענין זה. רב נחמן אמר: משל לפלטין גדולה – ארמון גדול – שהיו בה פתחים הרבה, וכל שהיה נכנס בתוכה היה טועה מדרך הפתח. בא פקח אחד ונטל הפקעת של חוט, ותלאה דרך הפתח, היו הכל נכנסים ויוצאין דרך הפקעת, שהחוט היה קשור בפתח בקצהו האחד, ואת קצהו השני היו לוקחים איתם, וכך יודעים כיצד לצאת. כך עד שלא עמד שלמה לא היה אדם יכול להשכיל דברי תורה – שהיו טועים ומאבדים את דרכם בריבוי ההלכות והלימודים, וכיון שעמד שלמה נתן דרך כיצד להיכנס ולצאת בדרך נכונה ומסודרת, התחילו הכל סוברין תורה.
רב נחמן אמר לישנא חורי – לשון אחר, משל נוסף בענין זה. משל לחורשא של קנים ולא היה אדם יכול להכנס בה – שהיו הקנים סבוכים, ולא ניתן לעבור דרכם, ובא פקח אחד ונטל את המגל וכסח את הקנים החוסמים את הדרך, התחילו הכל נכנסין דרך הכסוח ויוצאין. כך שלמה הסיר את המחסומים המונעים מאנשים כניסה אל התורה.
אמר ר' יוסי: משל לקופה גדולה – כלי גדול – מלאה פירות, ולא היה לה אזן – ידית – ולא היתה יכולה להטלטל מרוב גודלה, ובגלל שלא היתה ידית לשאתה, ובא פקח אחד ועשה לה אזנים והתחילה להטלטל על ידי אזנים. כך עד שלא עמד שלמה לא היה אדם יכול להשכיל דברי תורה, כביכול לא היו לתורה אזנים, ובשיעור נרחיב בענין זה, וכיון שעמד שלמה התחילו הכל סוברין תורה.
אמר ר' שילא: משל לקיתון – כלי – גדול שהוא מלא מים רותחין ולא היה לו אזן להטלטל ואי אפשר לשאתו, מכיון שהוא חם, ובגלל שאין לו ידיות, ובא אחד ועשה לו אזן והתחיל להטלטל על ידי אזנו.
אמר ר' חנינא: משל לבאר עמוקה מלאה מים, והיו מימיה צוננין ומתוקים וטובים ולא היתה בריה יכולה לשתות ממנה, כיון שהיא עמוקה, בא אדם אחד וספק – קשר – לה חבל בחבל, משיחא במשיחא, וכך שלשל דלי אל הבאר, ודלה ממנה ושתה, התחילו הכל דולין ושותין. כך מדבר לדבר ממשל למשל עמד שלמה על סודה של תורה – וכיון שטעם מעומק התורה, התחילו הכל טועמים מפנימיותה של תורה בזכות משליו של שלמה. דכתיב (משלי א', א'): "מִשְׁלֵי שְׁלֹמֹה בֶן דָּוִד מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל", הרי שהיה שלמה מיוחד וניכר במשליו, ועל ידי משלותיו של שלמה עמד על דברי תורה. ורבנן אמרין: אל יהי המשל הזה קל בעיניך, לומר שאין הוא נחשב כדברי תורה, שעל ידי המשל הזה אדם יכול לעמוד בדברי תורה העמוקים, שאינם מובנים ללא שמקרבים אותם אל עולמו של האדם על ידי המשל. משל למלך שאבד זהב מביתו או מרגליות טובה, לא על ידי פתילה השוה כאיסר – מטבע קטנה – הוא מוצא אותה?! כך המשל הזה לא יהיה קל בעיניך, שעל ידי המשל העוסק בדברים פשוטים ונמוכים אדם עומד על דברי תורה העמוקים והנסתרים. תדע לך שהוא כן – ראיה לדבר – שהרי שלמה על ידי המשל הזה עמד על דקדוקיה של תורה, כפי שהתבאר. אמר ר' יודן: ללמדך שכל מי שהוא אומר דברי תורה ברבים זוכה שתשרה רוח הקדש עליו, וממי אתה למד משלמה, שעל ידי שאמר דברי תורה ברבים, ככתוב "עוד לימד דעת את העם", זכה ששרתה עליו רוח הקודש ואמר שלשה ספרים: משלי, קהלת ושיר השירים, ככתוב "תיקן משלים הרבה".

נושאי השיעור: א. החשיבות שבדברי שלמה מצד עצמם, מצד אומרם ומצד רוח הקודש. ב. התורה אינה שלֵמה בלי ספריו של שלמה. ג. שלמה מלמד את הגישה אל התורה. ד. שלמה מלמד כיצד לחיות את התורה. ה. המשל – קירוב דברים רחוקים אל עולמו של האדם.

"ויותר שהיה קהלת חכם"
בתחילת המדרש מובאות שלוש מדרגות בצורך לשמוע את דברי שלמה.
א. "אלו אדם אחר אמרן היית צריך לכוף אזניך ולשמוע הדברים האלה". דברי שלמה מצד עצמם יש בהם חכמה עמוקה, בלא קשר לאומרם, בחינת "שמע האמת ממי שאמרה" (הקדמת הרמב"ם לשמונה פרקים). המתבונן בספרים עומד על החכמה הגנוזה בדבריהם, ולוּ רק בחלקם, ומתוך כך מתייחס אליהם בכובד ראש, גם במקומות שבהם לא עמד על עומקם. כך כותב הרמב"ם על היחס הנכון לדברי חז"ל (הקדמה לפרק חלק, עמ' קל"ד מהד' הרב שילת):

…הם האנשים אשר התאמתה אצלם גדולת החכמים וטוב רעיוניהם, במה שנמצא בכלל דבריהם מאמרים יורו על עניינים אמיתיים מאוד, ואף על פי שהם מעטים, ומפוזרים במקומות מחיבוריהם, אבל הם מורים על שלמותם והשגתם האמיתות… וידעו כי הם, עליהם השלום, לא ידברו דברים בטלים, והתברר אצלם כי דבריהם יש להם נגלה ונסתר, החידה והמשל, וכך היא דרך החכמים הגדולים… והלא תראה שהחכם מכל אדם כבר עשה זה ברוח הקודש, רצוני לומר: שלמה, במשלי ושיר השירים ומקצת קהלת…

הרואה בחלק מן המקומות את עומק דברי חז"ל, מבין כי דברים גדולים לפניו, והוא מתאמץ ויגע להבינם גם כשהם רחוקים משכלו בהשקפה ראשונה.
כך דברי שלמה, מצד עצמם יש בהם חכמה, והעומד על מקצתה – יעמול ויתיגע להבין עוד ועוד.
ב. "ויותר שאמרן שלמה". שלמה ידוע כחכם, ודברים שהוא אומר ראויים להקשבה ולשימת לב מיוחדת. לענין זה יש השלכה גם לצורת הלימוד, כפי שכותב ר' יצחק קנפנטון בספרו "דרכי הגמרא" (פרק ראשון, ד'):

בתחילת עיונך תשים במחשבתך, כי כל אחד מהמדברים, אחד השואל ואחד המשיב, שהם בעלי שכל, ושכל דבריהם בחכמה ובתבונה, אין בהם נפתל ועיקש, אטו בשופטני עסקינן?! ולכן יש לך לעיין בכל הדברים ולראות אם הם דברים של טעם בריאים וחזקים… ויש לך לתקנם בענין שיהיו נאותים ומתקבלים ומתקרבים אצל השכל.

האמון שנותן הלומד בכותב הדברים ובחכמתו מגביר את העמל והיגיעה בהבנת דבריו לאשורם, שכן מובן שאין אלו דברי הבל, ולכן רק קוצר דעתו של הלומד הוא המונע ממנו את הבנת הדברים לעומקם.
ג. "ויותר שאמרן ברוח הקודש". דברים שנאמרו ברוח הקודש ובחכמה אלוקית רחוקים משכלו הגשמי של האדם, ולכן יש צורך בעמל גדול כדי להבינם בשכל אנושי, וזו מעלה נוספת, עליונה ביותר, של דברי שלמה.
שלושת המעלות מובילות את האדם לשימת לב מיוחדת לדברי שלמה, ולנכונות לעמל ויגיעה בהבנתם.

"עד שלא עמד שלמה לא היתה דוגמא"
בהמשך המדרש מובאים משלים רבים הסובבים סביב ענין אחד – מהי תרומתו של שלמה בספריו, ומה הוסיפו ספריו של שלמה ללומדי התורה.
נראה, כי ניתן ללמוד מכאן צורת התבוננות על כתבי הקודש. ההנחה העומדת בבסיס המדרש היא, שכל הספרים יחד מהווים מבנה שלם של תורה וחכמה הבונה את האדם, העם והעולם כולו, ולכל ספר יש תפקיד מיוחד ויעוד מסוים משלו בבנין התורה בעולם. מכאן שגם לספריו של שלמה יש תפקיד, שבלעדיו כתבי הקודש יהיו חסרים, והמדרש מברר איזה חסרון באו ספריו של שלמה למלא.
הרב קוק זצ"ל במאמר "שיר השירים" מתייחס לשיר השירים בצורה דומה (עולת ראיה ב', עמ' ג'):

אמנם אם נחשב לחסרון כללי באיזו ספרות, כשלא ימצאו בה אלה הרגשות הפנימיות, שהאהבה מרשמת אותם, באותה האהבה הנהוגה, כמה ראוי לחשב לחסרון אם אותם הזעזועים הרמים והנשאים, שכל כך פועלים ופעלו ועתידים לפעול על כל טובי בני אדם ועל כנסת ישראל ביחוד, הנובעים מאהבת אדון כל המעשים, מקור הטוב והחסד – אלה הרגשות הנאהבים לא יחקקו בספר ויפקד מקומם. היש ערך לעומק רגש האהבה הזאת, היכילוהו ימים רבים, היכלכלוהו גבהי שחקים. החסרון הזה אמנם נמלא לנו בשיר האהבה אותו שהוא קודש קדשים, הוא שיר השירים אשר לשלמה…
אבל מי שלא השהו אלוה חכמה יכיר ויחוש, כי אי אפשר כלל לאוצר כתבי הקודש, של האומה הקדושה שכל תולדתה מלאה רישומי אהבת נפש לצור מעוזה, בימי גדולתה והודה על ידי חסד עליון מלא הוד, ובימי עניה ומרודיה על ידי נהרי נחלי דם ושטף צרות רבות ורעות, אשר כל אלה עוררו את האהבה, חזקוה והוציאוה אל הפועל המורגש – אי אפשר בשום אופן שאלה הגעגועים לא ירשמו בספר באוצר הכללי ששם כל הגיוני קדשנו נחיתים.

הרב מבאר, ששיר השירים משלים בכתבי הקודש את שיר האהבה של כנסת ישראל להקב"ה. ללא ספר זה היו חסרים כתבי הקודש אוצר בלום זה, והיה חסר העולם הופעה זו של חכמה ושל רגש. שלמה בכתביו השלים ענין זה.
המדרש, במספר משלים, עומד על ענין נוסף שבנה שלמה בספריו, והוא המעבר מתורה אלוקית לתורת חיים.
כשם שמשה, לאחר שנתן את ספר התורה לכהנים, ציוה אותם במצות "הקהל" (דברים ל"א) כדי ללמדם שהתורה שייכת לכלל ישראל, "האנשים והנשים והטף", כך גם שלמה בספריו הופך את התורה לנחלת כלל האומה. ספריו של שלמה כתובים בצורה שרבים יכולים להבין את פשטם, ודרכם להיכנס להבנה עמוקה יותר ויותר של דברי התורה, ומתוך כך לחיים על פי דרכה של תורה.
דברי התורה האלוקיים יהיו חסרים אם לא תהיה דרך ללמדם ברבים, ושלמה מילא חסרון זה, כענין שנאמר "להשמיע את האוזן מה שהיא יכולה לשמוע"¹. ספריו של שלמה עוסקים בדברים המובנים לכל אחד, אך מקופלים בהם עניינים עמוקים ביותר, וכך ניתן לקרב אל כלל הציבור את דברי התורה העמוקים, ולהפוך את התורה לתורת חיים עבור כלל הציבור².
הדרך בה מגיעה התורה לציבור הרחב היא חלק מן התורה. אם ישנם מחסומים בדרך המוליכה את התורה אל הציבור – הרי זה חיסרון בתורה, ולא בציבור³. כך יש ללמוד מדברי חכמים (שבת ל' ע"א):

שאול שאילה זו לעילא מרבי תנחום דמן נוי: מהו לכבות בוצינא דנורא מקמי באישא בשבתא? פתח ואמר: אנת שלמה, אן חכמתך אן סוכלתנותך, לא דייך שדבריך סותרין דברי דוד אביך, אלא שדבריך סותרין זה את זה…
תרגום: שאלו שאלה זו לפני ר' תנחום מנוי: מהו (הדין) לכבות נר בוער מלפני חולה בשבת? פתח ואמר: אתה שלמה, איה חכמתך, איה תבונתך…

לאחר אריכות רבה בדברי אגדה מובאת התשובה (שם ע"ב):

ולענין שאילה דשאילנא קדמיכון (ולענין השאלה ששאלתם אותי): נר קרויה נר, ונשמתו של אדם קרויה נר, מוטב תכבה נר של בשר ודם מפני נרו של הקב"ה.

מעיר רש"י:

מוטב תכבה נרו כו' – לאו מהכא יליף חלול שבת, דפיקוח נפש נפקא לן מ"וחי בהם" ולא שימות בהם, אלא להטעימן הדבר באגדה המושכת את הלב, לפי שהיו באים לשמוע הדרשה נשים ועמי הארץ, והיו צריכין הדרשנין למשוך את לבבם.

ר' תנחום לא הביא את המקור הרגיל והמקובל לכך שפיקוח נפש דוחה שבת, אלא אמר הלכה זו בצורה המתאימה לציבור שבא לשמוע אותו. משיכת לב השומעים וחיבורם לדברי התורה יש לה ערך עצמי, מלבד תוכן הדברים שמשמיע להם החכם, ועל כן הביטוי שאמר ר' תנחום: "נר קרויה נר ונשמתו של אדם קרויה נר", הוא חלק מן התורה, והלומדו – לומד תורה. אף שלא זהו המקור ההלכתי לדין, נשארים הדברים דברי תורה, מתוך שהם מביאים את התורה אל הציבור.
זה היה תפקידו של שלמה, ולשם כך צריך קדושה וחכמה גדולה כדי שהדברים העמוקים לא ירדו ממעלתם בהופיעם בציבור, אלא ירוממו את הציבור אל גובהם של דברי התורה.

"ר' נחמן אמר תרתין"
ר' נחמן אמר שני משלים המבארים את תרומתו של שלמה להופעת דברי תורה ברבים. מובן, שיש הבדל בין שני המשלים, ולא באו שניהם לומר אותו ענין. יש להבין מה מוסיף כל משל להבנת הענין אותו רצה ר' נחמן לומר.
המשל הראשון: "פלטין גדולה שהיו בה פתחים הרבה". שלמה הוא "מורה הנבוכים". יש בעולם פתחים רבים לחכמה – דעות שונות, חכמות שונות ודרכים שונות. לאחר שנכנס אדם בפתח, שנראה יפה ונעים מבחוץ, מוצא הוא את עצמו טועה, נבוך ומבולבל, ומבין שנכנס בשער לא נכון. שלמה לימד את העם באיזה פתח יש להיכנס כדי להגיע את החכמה, מהי הגישה הנכונה והדרך הנכונה שבה ראוי להיכנס. עוד קודם שלומד האדם חכמה, עליו לדעת כיצד להגיע אליה ולא לטעות בפתחים לא נכונים.
המשל השני: "חורשא של קנים ולא היה אדם יכול להיכנס בה". גם לאחר שמצא האדם את הדרך הנכונה, אין בכך די. גם בדרך הנכונה נתקל האדם בקשיים רבים ובקושיות רבות העלולים למנוע ממנו להתקדם ולהגיע אל החכמה. שלמה כיסח את הקנים, והסיר את המעקשים מדרכם של הרוצים להיכנס ולהגיע אל החכמה.
שני המשלים עוסקים בשני שלבים בדרכו של האדם. הראשון בגישה הנכונה, בפתח דרכו יש להיכנס, והשני בדרך עצמה, שגם בה יש לדעת כיצד לצעוד וממה להישמר.
נראה, שדברי ר' נחמן מתייחסים למילים "למד דעת את העם". מעשיו של שלמה, על פי ר' נחמן, הכשירו את העם לגשת אל החכמה.

"ואזן דברי תורה – שעשה אזניים לתורה"
שני המשלים הבאים, של ר' יוסי ושל ר' שילא, מסבירים את ענין האזניים שעשה שלמה לתורה.
בהמשך לדברי ר' נחמן, שדיבר על פעולתו של שלמה בהכשרת העם, המשלים הבאים מתייחסים לפעולתו של שלמה בתורה.
כדי לקשר את דברי התורה לרבים, יש צורך בפעולה בשני הכיוונים. יש לפעול בציבור ובמציאות הקולטת את התורה – להכשירה לקליטת דברי התורה הגדולים, ויש צורך לפעול גם בתורה, ולהתאימה לקליטה בציבור בלא לפגום בקדושת הדברים. יש להלביש את דברי התורה בלבוש מתאים, השומר על קדושתם, אך מאפשר להביאם לציבור.
מהו ענין עשיית אזניים לתורה?
"חֵרשו – נותן לו דמי כולו" (בבא קמא פ"ה ע"א). לכל אחד מן האיברים בגוף האדם יש תפקיד אותו הוא ממלא, ואינו דומה תפקידו של זה לתפקידו של זה. האוזן, איבר השמיעה, נותן משמעות לכל האיברים כולם⁴. מעבר לתפקיד כזה או אחר ישנו ערך המשפיע על כל האיברים. ללא האוזן יש פגם בקשר של האדם עם המציאות, והאיברים כולם מתקשים למלא את יעודם. על כן אדם הגורם לחבירו חרשות – משלם לו דמי אדם שלם, ולא רק את דמי האוזן, שכן פגיעה באוזן היא כפגיעה בגוף כולו.
כלי ללא אזניים יכול לאחסן חפצים, אך הנשיאה אל היעד והשימוש בדברים שבכלי – לא מתאפשרים ללא אזניים. אין משמעות לחפצים הנמצאים בכלי אם אין לכלי אזניים המאפשרות את השימוש בכלים ליעודם.
כך בתורה. דברי התורה הם עמוקים ונשגבים, ואין יכולת להשתמש בהם ולחיות לאורם במציאות החיים ללא אזניים, ללא חלק שהופך את הדברים העמוקים לתורת חיים.
המדרש מביא בענין זה שתי בחינות.
א. "לקופה גדולה מלאה פירות" – קופה מלאה פירות ללא אזניים איננה שימושית. זהו אוצר גדול, אך לא ניתן להשתמש בו. בירושלמי מובא (הוריות פ"ג ה"ה):

דרש רבי שמואל בריה דרבי יוסי בי רבי בון: "חכם בעיניו איש עשיר" (משלי כ"ח), זה בעל התלמוד, "ודל מבין יחקרנו", זה בעל אגדה. לשנים שנכנסו לעיר ביד זה עשתות של זהב וביד זה פרוטרוט, זה שבידו עשתות של זהב אינו מוציא וחיה וזה שבידו פרוטרוט מוציא וחיה.

בנוהג שבעולם, להוצאות המחיה היומיומיות משלם אדם בפרוטות של נחושת, שכן הצרכים היומיומיים הם פרטיים וקטנים – מזון נקנה במקום אחד, ביגוד במקום אחר וכלים במקום שלישי. על כן נוח לאדם להשתמש לשם כך בפרוטות נחושת, שערכן נמוך, ולא בעשתות זהב. אילו היה אדם קונה את כל הדברים במקום אחד, ומשלם על כך ממון רב – היה משתמש לשם כך בזהב, אך אין זו דרך העולם. על כן הנחושת היא המחיה את בעליה, ולא הזהב, על אף ערכו הרב.
דברי התורה הנשגבים ללא אזניים הרי הם כעשתות של זהב, שהציבור אינו יכול לגשת אליהן ולחיות לאורן בגלל עומקם וגודלם. האזניים הופכות את דברי התורה לדברים שניתן להשתמש בהם. פריטת הזהב לנחושת מאפשרת לאדם להשתמש בכספו לחייו היומיומיים, וכך גם עשיית אזניים לתורה מאפשרת לחיות את החיים לאור דברי התורה.
ב. "לקיתון גדול שהוא מלא רותחין" – "הֲלוֹא כֹה דְבָרִי כָּאֵשׁ נְאֻם ה'" (ירמיה כ"ג, כ"ט). האדם החומרי אינו יכול לקלוט את התורה הרוחנית. אין ביד האדם כלים המתאימים לקליטת אור כה גדול ודברים כה לוהטים.
מלבד הצורך בהכשרת האדם – ברוממותו והתעלותו כדי שיוכל לגשת אל דברי התורה ולקלוט אותם, יש צורך לפעול גם בתורה. יש לעשות את התורה לכלי שיכול להינשא ביד האדם.
דוגמא לכך ניתן לראות בדברי המשנה (בבא בתרא פ"י מ"ה): "אמר ר' ישמעאל הרוצה שיחכים יעסוק בדיני ממונות…". דיני ממונות הם פתח ראוי להיכנס דרכו לתורה, שכן הם עוסקים בדברים הקרובים למציאות החיים של האדם, ועם זאת הם נובעים מעומק החכמה האלוקית שבתורה. דרך לימוד דיני ממונות יכול האדם לראות כיצד דברי התורה האלוקיים מופיעים בעולם בלבוש של ענייני עולם המעשה. הבנה מעמיקה של דיני ממונות פותחת פתח להבנה מעמיקה בתורה בכלל וליכולת לחיות לאור דברי התורה העמוקים.
כמו בדיני ממונות כך בכל התורה, ישנם כלים שבעזרתם התורה מתאימה לקליטה על ידי האדם, כדי שיוכל להתקרב אל הדברים ולהנות לאורם, ולא להיכוות בגחלתם.
לתפקיד זה יש צורך בחכם כשלמה וברוח הקודש, שכן לא בכל צורה ירודה ניתן לגשת למלאכה עדינה ומסובכת זו, ויש צורך בחכמה גדולה ובקדושה עליונה כדי לקרב דברים נשגבים לשכל האנושי.

"ותיקן משלים הרבה"
"ממשל למשל עמד שלמה על סודה של תורה". מהו כוחו של המשל המאפשר לעמוד בעזרתו על הסוד?
כפי שביארנו במבוא, המשל מבוסס על כך שמערכות שונות במציאות פועלות בצורה דומה, וניתן ללמוד מזו על זו. לכן הבנת דרך הפעולה במערכות הקרובות להשגתנו, מלמדת כיצד פועלת המערכת הרחוקה מאיתנו. המשל מקרב להשגתנו דברים הרחוקים ממנה.
מי הבאר הצוננים והמתוקים שמתאר ר' חנינא, קיימים ועומדים, אלא שאין יכולת להגיע אליהם בגלל עומקה של הבאר. החכם מוצא את הדרך לקשר בין המים הרחוקים ובין האדם, על ידי המשל.
המשל אינו מחדש דברים, אלא מקשר בין האדם לדברים הרחוקים ממנו, ומקרב אותם להשגתו.
כך גם במרגלית שאבדה למלך. המרגלית קיימת, אלא שאין דרך להגיע אליה בלי הנר. הנר אינו יוצר את המרגלית, אלא מגלה את הדרך אליה. המשל הוא כמו נר שמאיר את הסוד ונותן דרך להגיע אליו ולקרבו להבנתנו.

"דברי תורה ברבים"
בצורה פשוטה ניתן להבין, שרוח הקודש ניתנת כשכר לאדם שזיכה את הרבים בדברי התורה.
אך בעומק הדברים נראה, שרוח הקודש היא הדרך המאפשרת לאדם לומר דברי תורה ברבים. אדם שמבין שזהו תפקידו בעולם – הבאת התורה בגדולתה וברוממותה אל הרבים, זוכה לרוח הקודש שתאפשר לו לעשות זאת בלי לפגום בקדושת הדברים.
התורה ללא הופעתה ברבים חסרה היא, שכן התורה ניתנה לכל ישראל, ואם יש חלק מן העם שלא יכול להגיע אל דברי התורה, הרי שזהו חיסרון בתורה⁵. על כן הזוכה להפיץ דברי תורה ברבים ולקרב רבים אל התורה, הרי שהוא משלים בכך את התורה, ועל ידי רוח הקודש ששורה עליו הוא יכול לעשות זאת בצורה נכונה וישרה.

---

 

כתיבת תגובה לבטל

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

התגובה שלך *

שם *

אימייל *