שיר השירים רבה ח, יז

המאמרים באתר מבוססים על כללי לימוד המופיעים במדור הכללים. מאמר זה מבוסס על הכלל המשל.

'היושבת בגנים חברים מקשיבים לקולך השמיעני' רבי נתן בשם ר' אחא אמר למלך שכעס על עבדיו וחבשן בבית קולין, מה עשה המלך נטל כל קצרקטין שלו ועבדיו והלך לשמוע מה היו אומרים. שמע שהיו אומרים אדונינו המלך הוא שבחנו, הוא חיינו, אל נחסר לאדונינו המלך לעולם. אמר להם בני הגביהו קולכם כדי שישמעו חברים שעל גבכם. כך אף על פי שישראל עסוקין במלאכתן כל ששת ימים, וביום השבת משכימים ובאים לבית הכנסת, וקורין קריאת שמע, ועוברין לפני התיבה, וקורין בתורה, ומפטירין בנביא, והקב"ה אומר להם בני הגביהו קולכם כדי שישמעו חברים שעל גבכם, ואין חברים אלא מלאכי השרת, ותנו דעתכם שלא תשנאו זה את זה ולא תקנאו זה את זה ולא תחרחרו זה עם זה ולא תביישו זה לזה, שלא יאמרו מלאכי השרת לפני רבונו של עולם תורה שנתת להם לישראל אינן עוסקין בה, והרי איבה וקנאה ושנאה ותחרות ביניהם, ואתם מקיימים אותה בשלום. בר קפרא אמר למה קרא למלאכי השרת חברים לפי שאין ביניהם איבה וקנאה ושנאה ותחרות ומינות ופלוגת דברים.

פשט המדרש, נראה שמתייחס למציאות חיים מסוימת, ויתכן שנאמר על ידי הדרשן בבית הכנסת בשבת. אנשים עובדים קשה במהלך כל ימות השבוע, ובשבת מתאספים בבית הכנסת לתפילה, קריאה בתורה ולימוד תורה. פעמים שכינוס זה גורם בעיות – ומתעוררות מחלוקות ומריבות על כיבודים בתפילה, על תפקידים שונים וכדו'. המדרש מזהיר מפני תופעה זו – המלאכים מקשיבים לנו, לכן יש להתנהג כראוי, ללא קנאה, שנאה ותחרות.
עיון במדרש מעלה עומק נוסף.
המדרש מביא משל שיש להבינו. מדוע משבחים העבדים את המלך כאשר הם בכלא, ומה גרם למלך ללכת לשמוע את דבריהם.
גם הנמשל איננו ברור. מהו הנמשל לכלא – ששת ימי המעשה, העולם הזה או עניין אחר. אין זה מפורש במדרש.
במשל מתואר שהעבדים משבחים את המלך בתוך הכלא, ואם ששת ימי המעשה הם הכלא, הרי שהשבת היא היציאה מן הכלא, ואם כן, השבח לה' בשבת המתואר בנמשל אינו מתאים למשל?!
נראה, שבמשל המלך שכעס על עבדיו רומז המדרש למלכו של עולם, שכעס על עבדו – אדם הראשון, וחבשו בבית הכלא. הכלא הוא החומר, הכובל את האדם ומונע ממנו להתקרב למלכו. כתוצאה מהקללה¹: "בזעת אפיך תאכל לחם", נדרש האדם לשקוע בתוך החומר כדי להתקיים, דבר המקשה על התעלות רוחנית ועבודת ה'².
אולם, ה' איננו חפץ בעונש מוחלט, בנפילה שאין אחריה תקומה, ועל כן נתן בתוך הכלא – דרך לצאת ממנו. העונש נועד לתת לאדם אפשרות לתקן את חטאו – לשוב, על ידי עבודתו ומעשיו, לאותה מדרגה שהיה בה קודם שחטא.
אחת הדרכים שניתנה לנו על ידי ריבונו של עולם היא יום השבת, "מעין עולם הבא"³, בו נאסרה המלאכה והאדם משוחרר מן החומר. ביום זה יכול האדם להתקרב לבוראו, ולהרגיש את החיים מחוץ לכלא החומרי.
המלך הולך אל העבדים, ושומע כיצד הם משבחים אותו. בעודם בכלא מבינים העבדים כי המאסר איננו השלב הסופי, והעונש לא נועד להרחיקם לצמיתות מעבודת המלך.
השבח מעיד כי העבדים יודעים שיגיע יום והם יצאו מן הכלא, והעונש ניתן להם כדי שיתקנו את מעשיהם וישובו לעמוד לפני המלך.
כך גם השבת, מלמדת אותנו שהעולם החומרי בו אנו שקועים, איננו המצב השלם, ואיננו התכלית של העולם. יבוא יום, "עולם הבא", בו נשתחרר מן התלות בחומר, ונשבח את מלכנו לעולם.
ההיסטוריה העולמית מלמדת אותנו, כי העולם הולך ומשתחרר מתלות זו, וקשייו של הכלא הולכים ופוחתים. התהליך שהחל ביום השבת, שהיה בפי האומות ללעג וקלס, כבש את העולם כולו. ימי העבודה הולכים ופוחתים, ושעות העבודה הולכות ומתקצרות, האדם משוחרר לעסוק בעבודת ה' חלק ניכר מימיו. אמנם רוב העולם איננו מנצל את השחרור מן החומר למטרה שלשמה הוא נועד, אך הכלים להתעלות הרוחנית של האדם קיימים, והאדם נדרש להשתמש בהם נכונה.
יום השבת, בו מתכנסים ישראל בבתי כנסיות ובבתי מדרשות, מורה לנו כיצד בתוך המאסר ישנה הדרך לשחרור ממנו, ולשוב לעבוד ולשבח את המלך.

עניינים נוספים במדרש
א. "שישמעו… מלאכי השרת". מה מוסיפה שמיעת המלאכים למעשיהם של ישראל?
נראה, שהמדרש נוגע בנקודה עמוקה, בקשר לעניינה של השבת, ומתוך כך עניינן של המצוות בכלל.
ניתן לחשוב, שמגמתה של השבת מסתכמת בדברים הקשורים לעולם הזה. המתבונן על העולם במבט סוציאליסטי יאמר שיום מנוחה יגרום לעבודה טובה יותר בשאר הימים. אף בתפיסה רוחנית יותר, יש המסבירים את עניין השבת בכינוס המשפחה סביב שולחן השבת וכדו'. אלו הן מטרות שהן בתחום העולם הזה.
העובדה שהמלאכים מקשיבים, מלמדת אותנו שלמעשינו ישנה השפעה גם בעולמות הרוחניים. אף על המלאכים אנו משפיעים. אין המצוות פועלות רק בדברים הנראים לעיני הבשר שלנו, אלא משפיעות בכל העולמות, ועל כן האחריות שלנו בקיום המצוות גדולה. אף כי המצוות מסדרות את חיי העולם הזה בצורה טובה, לא בזה מסתכמת מטרתן. המצוות פורצות את גבולות העולם הזה, ומשפיעות בעולמות גבוהים.
ב. המדרש קורא לנו ללמוד מן המלאכים – כשם שביניהם אין קנאה, שנאה ותחרות, כך ראוי להיות גם בינינו. לכאורה הדבר תמוה, הרי המלאכים אינם פועלים בבחירה, ולכן לא שייכת בהם כלל התחרות ושאר הבעיות שבין אדם לחברו, ומה יש ללמוד מכאן לבני אדם, העשויים חומר ולכן גם מתחרים זה בזה?
נראה, שהמדרש לא בא להשוות בין המלאכים לבני האדם, אלא להציב בפנינו מודל שיש לשאוף אליו.
האדם מורכב מגוף ונשמה, והשאלה היא איזה מהם יגבר. הדברים מובלטים בגמרא⁴:

ששה דברים נאמרו בבני אדם, שלשה כמלאכי השרת שלשה כבהמה. שלשה כמלאכי השרת: יש להם דעת כמלאכי השרת, ומהלכין בקומה זקופה כמלאכי השרת, ומספרים בלשון הקדש כמלאכי השרת. שלשה כבהמה: אוכלין ושותין כבהמה, ופרין ורבין כבהמה, ומוציאין רעי כבהמה.

יכול האדם להגביר את שלטון הגוף, ולהדמות לבהמה, או להגביר את שלטון הנשמה, ולהדמות למלאכים.
המדרש קורא לנו להידמות למלאכים. כשם המלאכים, שנבראו בצורה רוחנית, אין ביניהם קנאה ושנאה, גם אתם מסוגלים לכך, אם תהיו רוחניים יותר וגשמיים פחות.
בספר ה'תניא' מובא⁵:

והנה על ידי קיום הדברים הנ"ל להיות גופו נבזה ונמאס בעיניו רק שמחתו תהיה שמחת הנפש לבדה הרי זו דרך ישרה וקלה לבא לידי קיום מצות ואהבת לרעך כמוך לכל נפש מישראל למגדול ועד קטן. כי מאחר שגופו נמאס ומתועב אצלו והנפש והרוח מי יודע גדולתן ומעלתן בשרשן ומקורן באלקים חיים. בשגם שכולן מתאימות ואב אחד לכולנה ולכן נקראו כל ישראל אחים ממש מצד שורש נפשם בה' אחד רק שהגופים מחולקים. ולכן העושים גופם עיקר ונפשם טפלה אי אפשר להיות אהבה ואחוה אמיתית ביניהם אלא התלויה בדבר לבדה.

ביטול השנאה היא בעשיית הנשמה עיקר, שאז מתגלה המקור שבו כולנו נשמה אחת – ואין מקום לתחרות ושנאה.
ג. כיצד פועל הקשר בין העולם שלנו לעולמות הרוחניים?
בספרים הקדושים מבואר, שהעולם שלנו הוא דגם מוקטן של עולמות רוחניים עליונים. "דמות אדם", הצורה בה בנויה קומת אדם, היא הצורה בה בנויים העולמות כולם. "ועל דמות הכסא דמות כמראה אדם עליו מלמעלה"⁶.
על כן, פעולה הנעשית באחד מאיברי האדם, פועלת על האיבר הרוחני המתאים.
גם בכלל ישראל הדברים פועלים בצורה דומה. כאשר ישנה חברות בקרב ישראל, משפיע הדבר רוח של שלום בכל העולמות כולם. האחדות יוצרת באומה מבנה שלם של קומת אדם, וזה משפיע על העולמות כולם. וכן להפך, ח"ו. כאשר ישנה קנאה ושנאה, הרי שקומת האדם נפגמת, והאיברים מתפרדים, ואף זה משפיע של העולמות כולם.
ד. "בני, הגביהו קולכם". מהו עניין הגבהת הקול? הגמרא אומרת⁷:

תניא אבא בנימין אומר אין תפלה של אדם נשמעת אלא בבית הכנסת, שנאמר 'לשמוע אל הרנה ואל התפלה' במקום רנה שם תהא תפלה.

ופירש רש"י:

במקום רנה – בבית הכנסת, ששם אומרים הצבור שירות ותשבחות בנעימת קול ערב.

אבא בנימין בא בעצם לענות על שאלה: מדוע תפלה צריכה להיות בבית הכנסת, הרי עיקר התפלה היא בלחש, כל אחד לעצמו, ומדוע יש צורך לעשות זאת בציבור?
תשובת אבא בנימין היא כי "במקום רינה שם תהא תפלה". רינה היא שירות ותשבחות, וזה יכול להיעשות רק בציבור. שירה "בנעימת קול ערב" היא דבר שנובע מכך שישנו ציבור ששר ומשבח לה' וקול הציבור כולו הוא ערב. מתוך שירת הציבור ניגש כל אדם לתפלה שלו. הרינה שקדמה לתפלה הופכת גם את התפלה בלחש לתפלה בציבור – לתפלה שנובעת מתוך הציבור. אמירת פסוקי דזימרא בציבור, בקול רם ובנעימה, מהווה הקדמה מתאימה לתפילת שמונה עשרה הנאמרת ביחידות ובלחש.
החברות בין המתפללים מתבטאת בתפילה בקול רם, ובהגבהת הקול.
דבר זה חשוב במיוחד בשבת. בימי החול טרוד כל אדם בעבודתו ובעיסוקיו, ופעמים שקשה להגיע לתפילה בבית הכנסת. בשבת בה פנויים המתפללים, ומתכנסים בבית הכנסת, חשוב להביא התכנסות זו לידי ביטוי, בכך שהתפילה תהיה בקול רם ובנעימה.