ספרא דבורא בחובה פרק י"ח (פרשתא י"ד) – לימוד מכל דבר שיצא לידון בדבר חדש

נאמר בתורה (ויקרא ג' ו'- י"א):

ואם מן הצאן קרבנו לזבח שלמים לה'… אם כשב הוא מקריב את קרבנו והקריב אתו לפני ה'… והקריב מזבח השלמים אשה לה' חלבו האליה תמימה, לעמת העצה יסירנה ואת החלב המכסה את הקרב ואת כל החלב אשר על הקרב. את שתי הכלית ואת החלב אשר עלהן… והקטירו הכהן המזבחה לחם אשה לה'.

על פסוקים אלו אמרו בספרא (דבורא בחובה פרק י"ח, פרשתא י"ד):

משום רבי ישמעאל אמרו לפי שיצא לידון בדבר חדש החזירו הכתוב לכללו.

הקרבת האליה היא דבר חדש הנוהג בכבש, ואינו נוהג בכל בהמה אחרת.
על כן החזירו הכתוב לכללו בפירוש באומרו "ואת החלב המכסה את הקרב וגו'" וכל אשר נאמר בקרבנות של בהמות אחרות.
האליה היא זנב הכבש¹. מצטרפת היא לחלב של האליה כדי שתהיה תמימה, ולא יחתכו חלק ממנה עם החלב וחלק ישאירו. וכך לשון הנצי"ב בפירושו העמק דבר על אתר:

… אבל כאן היתה הדעת נותנת שלא תהי׳ האליה קרב כמו אליה של בקר ועז. אלא משום דהאליה של כבש יש בה שומן שנקרא חלב, קרב האליה ג״כ כדי שיהא תמימה. וכדאיתא ביומא די״ז ב׳ דלאו אורח ארעא בפרוסה.
והכי איתא בירושלמי דמאי והובא בתוס׳ חולין ד״ו.
והיינו שפי׳ הכתוב חלבו האליה תמימה. משום חלב שעל האליה קרב האליה תמימה.

האר"י כתב שהנהגת מידה זו היא הנהגת הגלות.
שמא ואולי יש לומר שפרשתינו מבטאת צד מצדדי הגלות. אמרו חכמים שלא הגלה הקב"ה את ישראל לבין האומות אלא שיצטרפו אליהם גרים. הגרים מבטאים דבר חדש לישראל שאינו קיים בהם מצד עצמם. זה דבר החדש הנמצא בהנהגת הגלות.
קשים גרים לישראל כספחת. הם כמו זנב הכבש המסתפח אל הכבש, ומסתפח גם אל החלב להיות נקרב על גבי המזבח².
הכתוב מחזירו לכללו בפירוש. כך הגרים חוזרים אל הכלל ונותנים חלקם בבנין האומה הישראלית.

---

כתיבת תגובה לבטל

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

התגובה שלך *

שם *

אימייל *