לחיות עם פרשת השבוע – על הפנים
משוכתב ללא עריכה ע"פ שיעור מפי ראש הישיבה
לפעמים, תוך כדי קריאת "שנים מקרא ואחד תרגום", שמים לב למילה שחוזרת על עצמה כמה פעמים בפסוק. תופעה כזאת "מדליקה נורה אדומה", וגורמת להתבונן עוד בהופעתה של המילה בפרשה. כך ניתן לשים לב למילים שהתורה מדגישה אותן.
בפרשתנו המילה "פנים" חוזרת פעמים רבות.
כבר בתחילת הפרשה נאמר (בראשית ל"ב, ד'):
וַיִּשְׁלַח יַעֲקֹב מַלְאָכִים לְפָנָיו אֶל עֵשָׂו אָחִיו אַרְצָה שֵׂעִיר שְׂדֵה אֱדוֹם.
ה"שם משמואל" עומד על המילה "לפניו" בפסוק (וישלח, תרע"ב):
ויש לדקדק בתיבת "לפניו" שנראית לכאורה מיותרת, שלפניו לא יצדק אלא אם הי' הוא בא אחריהם, אבל מאחר שהשליחות היתה לשעיר שלא הלך כלל יעקב לשם, כמו שפירשו בפסוק: "עד אשר אבוא אל אדוני שעירה" עי"ש, וגם עוד לא ידע שעשו הולך לקראתו שיפגשהו שהרי שלח המלאכים לשעיר, לכאורה לא תצדק תיבת לפניו.
יעקב לא הלך אחרי המלאכים שהוא שלח, ולכן אין זה נכון, לכאורה, לומר "לפניו".
ובהמשך (בראשית ל"ב, י"ז-י"ח):
וַיִּתֵּן בְּיַד עֲבָדָיו עֵדֶר עֵדֶר לְבַדּוֹ וַיֹּאמֶר אֶל עֲבָדָיו עִבְרוּ לְפָנַי וְרֶוַח תָּשִׂימוּ בֵּין עֵדֶר וּבֵין עֵדֶר. וַיְצַו אֶת הָרִאשׁוֹן לֵאמֹר כִּי יִפְגָשְׁךָ עֵשָׂו אָחִי וּשְׁאֵלְךָ לֵאמֹר לְמִי אַתָּה וְאָנָה תֵלֵךְ וּלְמִי אֵלֶּה לְפָנֶיךָ.
בצורה בולטת מאוד, מופיעה המילה "פניו" בהטיות שונות ארבע פעמים בפסוק אחד (בראשית ל"ב, כ"א):
וַאֲמַרְתֶּם גַּם הִנֵּה עַבְדְּךָ יַעֲקֹב אַחֲרֵינוּ כִּי אָמַר אֲכַפְּרָה פָנָיו בַּמִּנְחָה הַהֹלֶכֶת לְפָנָי וְאַחֲרֵי כֵן אֶרְאֶה פָנָיו אוּלַי יִשָּׂא פָנָי.
הפסוק הזה מעודד להתבונן בפרשה ולראות את משמעות המילה "פנים" בה.
ועוד (בראשית ל"ב, כ"ב):
וַתַּעֲבֹר הַמִּנְחָה עַל פָּנָיו וְהוּא לָן בַּלַּיְלָה הַהוּא בַּמַּחֲנֶה.
לאחר המאבק של יעקב עם המלאך נאמר (בראשית ל"ב, ל"א-ל"ב):
וַיִּקְרָא יַעֲקֹב שֵׁם הַמָּקוֹם פְּנִיאֵל כִּי רָאִיתִי אֱלֹהִים פָּנִים אֶל פָּנִים וַתִּנָּצֵל נַפְשִׁי. וַיִּזְרַח לוֹ הַשֶּׁמֶשׁ כַּאֲשֶׁר עָבַר אֶת פְּנוּאֵל וְהוּא צֹלֵעַ עַל יְרֵכוֹ.
כך גם במפגש של יעקב עם עשו (בראשית ל"ג, ג'):
וְהוּא עָבַר לִפְנֵיהֶם וַיִּשְׁתַּחוּ אַרְצָה שֶׁבַע פְּעָמִים עַד גִּשְׁתּוֹ עַד אָחִיו.
וכן (בראשית ל"ג, י'):
וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב אַל נָא אִם נָא מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֶיךָ וְלָקַחְתָּ מִנְחָתִי מִיָּדִי כִּי עַל כֵּן רָאִיתִי פָנֶיךָ כִּרְאֹת פְּנֵי אֱלֹהִים וַתִּרְצֵנִי.
ועוד (בראשית ל"ג, י"ד):
יַעֲבָר נָא אֲדֹנִי לִפְנֵי עַבְדּוֹ וַאֲנִי אֶתְנָהֲלָה לְאִטִּי לְרֶגֶל הַמְּלָאכָה אֲשֶׁר לְפָנַי וּלְרֶגֶל הַיְלָדִים עַד אֲשֶׁר אָבֹא אֶל אֲדֹנִי שֵׂעִירָה.
וביטוי מיוחד, שנדרש על ידי חז"ל (בראשית ל"ג, י"ח):
וַיָּבֹא יַעֲקֹב שָׁלֵם עִיר שְׁכֶם אֲשֶׁר בְּאֶרֶץ כְּנַעַן בְּבֹאוֹ מִפַּדַּן אֲרָם וַיִּחַן אֶת פְּנֵי הָעִיר.
וכן (בראשית ל"ד, י'):
וְאִתָּנוּ תֵּשֵׁבוּ וְהָאָרֶץ תִּהְיֶה לִפְנֵיכֶם שְׁבוּ וּסְחָרוּהָ וְהֵאָחֲזוּ בָּהּ.
וגם (בראשית ל"ד, כ"א):
הָאֲנָשִׁים הָאֵלֶּה שְׁלֵמִים הֵם אִתָּנוּ וְיֵשְׁבוּ בָאָרֶץ וְיִסְחֲרוּ אֹתָהּ וְהָאָרֶץ הִנֵּה רַחֲבַת יָדַיִם לִפְנֵיהֶם אֶת בְּנֹתָם נִקַּח לָנוּ לְנָשִׁים וְאֶת בְּנֹתֵינוּ נִתֵּן לָהֶם:
בראשית ל"ה, א':
וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים אֶל יַעֲקֹב קוּם עֲלֵה בֵית אֵל וְשֶׁב שָׁם וַעֲשֵׂה שָׁם מִזְבֵּחַ לָאֵל הַנִּרְאֶה אֵלֶיךָ בְּבָרְחֲךָ מִפְּנֵי עֵשָׂו אָחִיךָ.
בראשית ל"ה, ז':
וַיִּבֶן שָׁם מִזְבֵּחַ וַיִּקְרָא לַמָּקוֹם אֵל בֵּית אֵל כִּי שָׁם נִגְלוּ אֵלָיו הָאֱלֹהִים בְּבָרְחוֹ מִפְּנֵי אָחִיו.
ופסוק שאנו רגילים להזכירו (בראשית ל"ו, ו'):
וַיִּקַּח עֵשָׂו אֶת נָשָׁיו וְאֶת בָּנָיו וְאֶת בְּנֹתָיו וְאֶת כָּל נַפְשׁוֹת בֵּיתוֹ וְאֶת מִקְנֵהוּ וְאֶת כָּל בְּהֶמְתּוֹ וְאֵת כָּל קִנְיָנוֹ אֲשֶׁר רָכַשׁ בְּאֶרֶץ כְּנָעַן וַיֵּלֶךְ אֶל אֶרֶץ מִפְּנֵי יַעֲקֹב אָחִיו.
ובסיום הפרשה (בראשית ל"ו, ל"א):
וְאֵלֶּה הַמְּלָכִים אֲשֶׁר מָלְכוּ בְּאֶרֶץ אֱדוֹם לִפְנֵי מְלָךְ מֶלֶךְ לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל.
וכידוע, פסוק זה נדרש בדרכים רבות, במיוחד בפנימיות התורה.
התבוננות בפרשה מלמדת שהמילה "פנים" מופיעה בעיקר במאבק של יעקב מול עשו. מהי משמעות הדברים?
למילה "פנים" יש משמעויות סותרות.
א. הפנים הם ביטוי לדבר חיצוני. את הפסוק "ויחן את פני העיר" מפרש הנצי"ב:
ויחן את פני העיר. לפי הפשט, לא נכנס לדור בעיר, אלא חנה בחוץ לעיר ונקרא פני העיר.
ב. הפנים הם ביטוי לפנימיות של האדם. "חָכְמַת אָדָם תָּאִיר פָּנָיו" (קהלת ח', א'). הפנימיות של האדם מתבטאת בפניו.
הפנים לפעמים מסתירים את מה שנמצא בלבו של האדם, ולפעמים מגלים.
בפניו של האדם נמצאים הנקבים – העיניים, האזניים, האף והפה. הנקבים הללו משמשים גם להכנסה של דברים אל תוך האדם, וגם להוצאת דברים מהאדם החוצה. המפגש של האדם עם העולם דרך הפנים, הוא מפגש של פנים וחוץ.
יעקב ועשו גם הם שייכים לפנים ולחוץ. עשו נמצא בחוץ (בראשית כ"ה, כ"ז): "אִישׁ יֹדֵעַ צַיִד אִישׁ שָׂדֶה", ואילו יעקב בפנים: "אִישׁ תָּם יֹשֵׁב אֹהָלִים".
המאבק בין יעקב לעשו הוא מאבק לא פשוט. גם לעשו יש כוחות רוחניים, יש לו את "שרו של עשו", שיעקב נאבק מולו. איך יעקב מנהל את המאבק מול עשו?
יעקב לא נפגש עם עשו בצורה ישירה וגלויה. "וישלח יעקב מלאכים לפניו". הוא שולח את המלאכים ומעמיד פנים מול עשו, וכך הוא מתמודד מולו.
כך אמרו בזוה"ק על צורת המפגש של יעקב עם עשו (וישלח, קס"ו ע"ב, בתרגום). הדרשה היא על הפסוק (משלי י"ב, ט'): "טוֹב נִקְלֶה וְעֶבֶד לוֹ מִמִּתְכַּבֵּד וַחֲסַר לָחֶם". כך דרשו:
דבר אחר, "טוב נקלה", זה יעקב, שהשפיל את רוחו לפני עשו, כדי שלאחר כך יהיה עשו עבד לו, וישלוט עליו, ויתקיים בו: "יעבדוך עמים וישתחוו לך לאומים וגו'". ועתה עוד לא היה זמנו כלל שיעקב ישלוט עליו, ומשום שיעקב הניח אותו אל אחרית הימים, על כן היה עתה נקלה. ולאחר כך, באחרית הימים, אותו שהיה מתכבד, יהיה אז עבד לו, אותו שיהיה אז חסר לחם, יהיה עבד לאותו שנתנו לו רוב דגן ותירוש. בוא וראה, על כן, משום שידע יעקב, שהוא צריך לו עתה, הפך לפניו לנקלה, ויותר חכמה וערמה עשה בזה, מכל מה שעשה מעולם נגד עשו, ואלו הרגיש עשו בחכמה זו, היה הורג את עצמו שלא יבא לזה. אבל יעקב עשה את הכל בחכמה. ועליו אמרה חנה: "ה' יחתו מריביו וגו', ויתן עוז למלכו".
יעקב מבין, שעכשיו זמן החיצוניות לשלוט. לכן הוא נותן לעשו את השלטון ואת הכבוד, ומוכן להשפיל את עצמו. יעקב "מעמיד פנים", וכלפי חוץ הוא נכנע לעשו, קורא לו "אדוני", ואת עצמו מכנה "עבדך".
בהמשך ההיסטוריה, אנו רואים ששיטתו של יעקב שימשה במקומות נוספים. אסתר המלכה למדה מיעקב כיצד להפיל את המן.
כזכור, אסתר מסכנת את עצמה ונכנסת למלך. כאשר המלך שואל לבקשתה, אסתר מבקשת שהמלך והמן יבואו אל המשתה.
המן, שכולו מלא גאוה, רואה בזה מחמאה גדולה. הוא בטוח שזה מגיע לו, ושההזמנה באה בגלל כבודו וחשיבותו.
המלך, לעומת זאת, רואה זאת בחשש – מה בדיוק הקשר בין אסתר להמן? מדוע אסתר מכבדת את המן עד כדי כך?
במשתה עצמו, אסתר מזמינה שוב את המלך ואת המן למשתה שיערך מחר. אין פלא, ששנתו של המלך נדדה בלילה. הוא מנסה לברר מי איתו ומי נגדו, וחושש שמא המן מתכנן הפיכה נגדו, יחד עם אסתר.
גם כשהמן מגיע אל המלך בלילה, והמלך שואל אותו מה לעשות לאיש אשר המלך חפץ ביקרו – המן בגאוותו בטוח שהכבוד הרב מיועד בשבילו. כל מחמאה שנאמרת לו – הוא מקבל כאילו זו המציאות ולזה הוא ראוי. בפועל, כל המחמאות היו חלק מהבור שאסתר כרתה להמן, וזה מה שהפיל אותו.
המקור לדרך זו הוא יעקב. יעקב מכבד את עשו, אומר לו שפניו "כפני אלהים", ומשתחווה לו שוב ושוב. עשו לוקח את הכל ברצינות, ומבין שזו המציאות האמיתית. אך יעקב עושה זאת "לפניו". יעקב חי בעולם הפנימי, והוא מבין שכרגע העולם החיצוני שולט. הוא יודע שעשו חי בעולם החיצוני, ולכן הוא יכול לומר לעשו דברים שישכנעו את עשו לא לפגוע בו.
יעקב השתמש בשני הפירושים של המילה "פנים". הוא יודע מתי לחיות בעולם הפנימי, להיות "איש תם יושב אהלים", ומתי להעמיד פנים ולהשתמש בעולם החיצוני כדי לנצח את הכוחות החיצוניים.
יעקב יודע, שעשו ישלוט בעולם לפניו. זהו סדרו של העולם, כפי שמבאר בהרחבה בספר "לשם שבו ואחלמה" (ספר "שערי הלשם" חלק א', סימן ט"ו, פרק א'):
וכמ"ש הספר יצירה פ"ב: "אין בטובה למעלה מענג ואין ברעה למטה מנגע". ושניהם הם מצד הגבורות. והאמת הוא כי הרעה הוא סבת הטובה והנגע הוא סבת הענג. כי על ידי הרעה יוצאים מציאת הגבורות על מציאותם היותר אפשרי שבהם. ואין תקנה להוציא כחות ותכונות הגבורות בכל תוקפם שהוא בהתגברות יתירה היותר אפשרי שבהם אלא ברעה דוקא. כי בהיות בו איזה בחי' מתכונת הטובה והקדושה הנה מכניע את עצמו בזה למעלה ואז אינו יוצא בכל כחו, כי מתכונת הטובה הוא לבטל את עצמו ולהסתכל על זולתו להתקרב אליו, אבל תכונת הרע הוא להיפך. והרי אי אפשר שיוצא מציאת הגבורות על מציאת היותר אפשרי שבהם אלא ברעה דוקא כי רק בזה הם מתגלים ויוצאים בכל תוקפם באין מנוע. ואחר שיצאו ונעשו על תכלית מציאותם על ידי הרעה אז כאשר נמשך בהם אור החסד הנה מתמתקים ומתבסמים כי מתייחדים עם החסדים בתכלית היחוד, יען שעיקר עצמותם הם משורש אחד, ועל ידי זה הם יוצאים תיכף מרעה לטובה ואז הם מתגלים לכל טוב ואין בטובה למעלה מהם.
כל כח מופיע בעולם דרך הרע, וכך הוא מופיע במלוא עוצמתו. לאחר שהכח הופיע בצורה מלאה, מגיע הזמן של שלטון הטוב, והוא משתמש במה שהרע בנה ושולט עליו. כך הרע הופך להיות עבד לטוב.
יש תקופות שבהן החיצוניות שולטת. במקרים כאלה צריך להעמיד פנים, לתת לכוחות החיצוניים לשלוט, ולבנות את העוצמות הפנימיות. אנו צריכים לפעמים לאגור כוחות פנימה, בלימוד תורה ובבנין העולם הרוחני. כשיגיע הזמן של הפנימיות לשלוט – יהיה לה את הכח לעשות זאת בצורה נכונה.
אנו מרגישים לפעמים שאנו במאבק מול העולם החיצוני. יש גל שעולה ושוטף כל מה שבדרכו. לא תמיד הדרך הנכונה היא להיאבק בגל פנים אל פנים. לפעמים צריך לומר: "יעבור נא אדוני לפני עבדו, ואני אתנהלה לאטי". כשהחיצוניות שולטת, זהו זמן של התכנסות, של בנין הכוחות הפנימיים. לימוד הפנימיות בונה את הכוחות הפנימיים, עד שיגיע זמנם להופיע.
כמובן, אין הכוונה לרצון לשלוט שבא מתוך גאוה. המידה החשובה ביותר, גם כאן, היא מידת הענוה. אנו חפצים להביא לעולם את דבר ה'. בכל תקופה יש לבחון מהי הדרך הנכונה לפעול לשם כך. האם צריך להופיע בחוץ, או להתכנס, להרבות בלימוד ובתלמידים, ולהגדיל את העולם הפנימי.
אנו לא צריכים היום לומר, כמו יעקב, "עבדך". אנו לא עבדים. אנו יכולים לומר את דברנו בחרות מלאה. אך לפעמים יש לומר זאת בפנים, ולא בצורה החיצונית. יש מצבים שבהם אפשר לומר מחמאות לכוחות החיצוניים. הם מרגישים שזה מגיע להם, וזה מאפשר לכוחות הפנימיים להיבנות בצורה נכונה.
בע"ה נדע להשתמש בכל כח בצורה נכונה, כלפי פנים וכלפי חוץ, לאורך ימים ושנים טובות.
ניתן לקבל את השיחה במייל בכל שבוע, בלי נדר, על ידי משלוח בקשה ל: metavhaaretz@gmail.com.
ניתן לקבל את השיחה בוואטסאפ, על ידי משלוח בקשה למספר: 052-7906438, ושמירת המספר באנשי הקשר.