לחיות עם פרשת השבוע – זהירות, מים עמוקים
משוכתב ללא עריכה ע"פ שיעור מפי ראש הישיבה
פרשת "ויגש" היא פרשה מופלאה, ששיאה במפגש הדרמטי שבין יוסף ליהודה. חכמים רואים במפגש זה שורש למערכת היחסים המורכבת שבין יוסף ליהודה לאורך הדורות, עד להתקיימות הנבואה (יחזקאל ל"ז, ט"ו-י"ז):
וַיְהִי דְבַר ה' אֵלַי לֵאמֹר. וְאַתָּה בֶן אָדָם קַח לְךָ עֵץ אֶחָד וּכְתֹב עָלָיו לִיהוּדָה וְלִבְנֵי יִשְׂרָאֵל חֲבֵרָיו וּלְקַח עֵץ אֶחָד וּכְתוֹב עָלָיו לְיוֹסֵף עֵץ אֶפְרַיִם וְכָל בֵּית יִשְׂרָאֵל חֲבֵרָיו. וְקָרַב אֹתָם אֶחָד אֶל אֶחָד לְךָ לְעֵץ אֶחָד וְהָיוּ לַאֲחָדִים בְּיָדֶךָ.
למרות המחלוקות הקשות שבין השבטים, שהגיעו עד רצונם של האחים להרוג את יוסף – מגיעים לאחדות גדולה של עם אחד.
חכמים דורשים על המפגש שבין יהודה ליוסף את הפסוק (משלי כ"ה, י"א): "תַּפּוּחֵי זָהָב בְּמַשְׂכִּיּוֹת כָּסֶף דָּבָר דָּבֻר עַל אָפְנָיו". כך אמרו במדרש (בראשית רבה פרשה צ"ג, ג'):
דבר אחר, "ויגש אליו יהודה", כתיב (משלי כ"ה): "תפוחי זהב במשכיות כסף", תרגם עקילס הגר: חזורין דדהב בגו דיסקרין דכסף. "דבר דבור על אופניו", מה אופן זה מראה פנים מכל צד, כך היו דבריו של יהודה נראים לכל צד בשעה שדבר עם יוסף.
כמו שהאופן – הגלגל – מסתובב כך שהוא פונה לכל צד, כך דבריו של יהודה נראים לכמה צדדים.
הרמב"ם, בהקדמתו ל"מורה נבוכים", הסביר את הפסוק:
אמר החכם: "תפוחי זהב במשכיות כסף דבר דבר על אפניו". ושמע באור ענין זה אשר הזכיר. "משכיות" הם הפיתוחים המרושתים, כלומר שיש בהם מקומות מחוררים שחוריהם דקים מאד, כמו מעשי הצורפים, ונקראו כך מפני שהראות עוברת בהם, תרגום "וישקף" – "ואסתכי". אמר, כי כמו תפוח זהב בתוך רשת של כסף אשר חוריה דקים מאד הוא הדבר הדבור על אפניו. התבונן כמה נפלא הוא הדבר הזה בתיאור המשל המחוכם, לפי שהוא אומר כי הדבר שהוא בעל שני פנים – כלומר, שיש לו פשט וסוד, ראוי שיהיה פשטו נאה ככסף, וראוי שיהיו תוכו יותר נאה מפשטו, עד שיהא תוכו ביחס לפשטו כזהב לגבי הכסף, וראוי שיהא בפשטו מה שיורה למתבונן על מה שיש בתוכו, כמו התפוח הזהב הזה שכוסה ברשת של כסף שנקביה דקים מאוד, אשר כאשר רואים אותו מרחוק או בלי התבוננות מעמיקה, אפשר לחשוב בו שהוא תפוח כסף, וכאשר יתבונן בו היטב בעל עין חדה, יתברר לו מה שיש בתוכו וידע שהוא זהב. וכך הם משלי הנביאים ע"ה, פשטיהם – חכמה מועילה בעניינים רבים, מכללם תקון מצבי החברה האנושית, כפי שנראה מפשטי משלי ודברים הדומים לכך, ותוכן – חכמה מועילה בהשגת הדעות האמתיות כפי אמיתתן.
"משכית" היא כלי שיש בו חורים, כמו רשת, כך שניתן להסתכל דרך החורים ולראות מה יש בפנים.
הפסוק עוסק בכלי מכסף, ובתוכו תפוח מזהב. מי שמסתכל על הכלי בצורה שטחית, רואה לפניו כלי מכסף. אך מי שמתבונן היטב, מזהה את החורים שיש בכלי, ודרכם הוא רואה את תפוח הזהב שבפנים.
כך הם דברי הנבואה. גם במבט מבחוץ, הרואה רק את הפשט, הם נראים יפה מאוד, ויש בהם עוצמה רבה. אך מי שמעמיק להתבונן פנימה, רואה עולמות פנימיים ודברים נשגבים.
באותה צורה רואים חכמים את דברי יהודה ליוסף. יש בהם עומק לפנים מעומק, ויש להתבונן ולהבין את משמעות הדברים.
עומקם של הדברים עולה מפסוק שחכמים דורשים אותו בכמה צורות בקשר למפגש של יוסף ויהודה (משלי כ', ה'):
מַיִם עֲמֻקִּים עֵצָה בְלֶב אִישׁ וְאִישׁ תְּבוּנָה יִדְלֶנָּה.
פשט הכתוב מלמד, שבלבו של כל אדם נמצאת העצה הנכונה עבורו – כיצד לחיות, כיצד להגיב, מהי הבחירה הנכונה בהתלבטות שהוא נתון בה. התשובות לכל השאלות של האדם נמצאות בעומק לבו. "איש תבונה" יודע לדלות את האמת הפנימית שבלבו, ולבחור לאורה את דרכו. הוא מצליח להתגבר על הסיבות החיצוניות של לחץ חברתי, של רדיפת כבוד או כסף, ובוחר בדרך הנכונה, על פי העצה העמוקה שבלבו.
פסוק זה נדרש על ידי חז"ל בכמה פנים, ביחס ליוסף ויהודה.
א. "מים עמוקים עצה בלב איש" – זה יוסף, "ואיש תבונה ידלנה" – זה יהודה (על פי בראשית רבה פרשה צ"ג, ד').
ב. "מים עמוקים עצה בלב איש" – זה יהודה, "ואיש תבונה ידלנה" – זה יוסף (על פי הזוה"ק ח"א מקץ, ר"א ע"ב).
ג. "מים עמוקים עצה בלב איש" – זה הקב"ה, "ואיש תבנוה ידלנה" – זה יוסף (על פי הזוה"ק ח"א מקץ, ר"א ע"ב).
על פי הדרשה הראשונה, יהודה היה "איש תבונה", שהצליח לדלות את העומק שהיה בלבו של יוסף.
כשהאחים מגיעים למצרים לשבור אוכל, הם נתקלים בשליט המצרי, שמתחיל "לטרטר" אותם. מצד אחד הוא מתנכל להם, אוסר את שמעון ומכריח אותם להביא את בנימין. מצד שני הוא מחזיר להם את הכסף, ומזמין אותם לאכול עמו בביתו. האחים לא מבינים מהי מטרת מעשיו של יוסף, ולשם מה הוא מתנהג אליהם בצורה כזאת. הם מתחילים לחשוב, שמא זהו עונש מאת ה' על מכירת יוסף. השיא מגיע כאשר השליט המצרי רוצה לאסור את בנימין, ויהודה ניגש ונואם את נאומו.
בנאומו, מתאר יהודה את כל מה שעבר עליהם מאז שירדו למצרים. הוא מדגיש את הויכוח עם יעקב, אולי בגלל שהוא שם לב שיוסף מתעניין באביהם. מטרתו של יהודה היא לחזור על כל הסיפור, ולנסות לראות באיזו נקודה יוסף יזוז בכסאו בחוסר נוחות. אולי זו הנקודה שדרכה הוא יבין מה יוסף רוצה מהאחים.
ואכן, כאשר אמר יהודה (בראשית מ"ד, ל"ב): "כִּי עַבְדְּךָ עָרַב אֶת הַנַּעַר מֵעִם אָבִי לֵאמֹר אִם לֹא אֲבִיאֶנּוּ אֵלֶיךָ וְחָטָאתִי לְאָבִי כָּל הַיָּמִים" – יוסף מתחיל לזוז, ובסיום הנאום הוא מתגלה לאחים.
יהודה הצליח לדלות מיוסף ולגלות מי הוא ומהי מטרת המעשים שהוא עשה.
מטרת המעשים מתבארת לאור הדרשה השניה. על פי דרשה זו, יוסף הוא זה שהצליח לחשוף את העצה העמוקה שהיתה צפונה בלבו של יהודה.
לאור סופו של הסיפור אנו מבינים, שיוסף רצה לגלות את הערבות ההדדית שבין האחים, את מחוייבותו של יהודה – מבני לאה, לבנימין – מבני רחל. יוסף רצה לראות האם האחים מבינים שהם "נשמה אחת בגופים מחולקים" (עי' תניא פרק ל"ב).
יוסף יודע שהוא חלק בלתי נפרד ממשפחת יעקב. כשהיה במצרים, היה רגע שבו חשב אולי לעזוב את משפחתו לצמיתות, ולהתערבב במצרים. כאשר יוסף בא לביתו של אדוניו, ואשת פוטיפר תופסת אותו, יש מחכמינו שדרשו שהוא בא הביתה כדי להיענות לאשת פוטיפר. אך דמות דיוקנו של אביו נראתה לו בחלון, ואמרה לו: אתה חלק מהמשפחה, אל תעזוב את המשפחה ואת עם ישראל הנצחי.
יוסף חשב שאולי הוא כמו ישמעאל ועשו, שנדחו ממשפחת אברהם ויצחק. אך דמות דיוקנו של אביו לימדה אותו שלא כך. הוא חלק בלתי נפרד מן המשפחה ומן האומה.
יוסף רוצה לברר שגם האחים מבינים שכל בני יעקב שותפים לבניית האומה הישראלית, ואף אחד מהם לא נדחה. לשם כך הוא מכריח אותם להביא את בנימין ואז רוצה לקחת אותו לעבד, והוא בוחן את תגובת האחים.
היו יכולים האחים לומר: איזה יופי. יוסף כבר איננו, ועכשיו הצלחנו להיפטר גם מבנימין. משימת הוצאתם של בני רחל מהמשפחה – הושלמה בהצלחה. עכשיו אנו יכולים לבנות את עם ישראל בצורה נקיה.
אך האחים לא אומרים כך. יהודה קשר עצמו בקשר של ערבות בעבור בנימין.
כאשר ראובן מנסה לשכנע את יעקב להוריד את בנימין למצרים, הוא אומר (בראשית מ"ב, ל"ז): "אֶת שְׁנֵי בָנַי תָּמִית אִם לֹא אֲבִיאֶנּוּ אֵלֶיךָ". יעקב לא משתכנע. מה התועלת שלו בהמתת שני בני ראובן?
אך כאשר יהודה אומר (בראשית מ"ג, ט'): "אָנֹכִי אֶעֶרְבֶנּוּ מִיָּדִי תְּבַקְשֶׁנּוּ אִם לֹא הֲבִיאֹתִיו אֵלֶיךָ וְהִצַּגְתִּיו לְפָנֶיךָ וְחָטָאתִי לְךָ כָּל הַיָּמִים" – יעקב מקבל את דבריו. הערבות היא העומק של הקשר בין כל האחים.
יוסף הצליח להוציא אל הפועל את הערבות שבין האחים. כשיוסף רואה שיהודה מוכן למסור את נפשו בעבור בנימין – הוא מתגלה לאחים. הערכים העמוקים של אהבת ישראל ושל הערבות ההדדית יצאו אל הפועל, ועם ישראל יכול לרדת למצרים כמשפחה מלוכדת ומאוחדת.
הדרשה השלישית מרוממת את הסיפור למדרגה עליונה יותר. העצה העמוקה נמצאת בלבו של הקב"ה. יש חזון, שהקב"ה גילה לאברהם אבינו בברית בין הבתרים (בראשית ט"ו, י"ג-י"ד):
וַיֹּאמֶר לְאַבְרָם יָדֹעַ תֵּדַע כִּי גֵר יִהְיֶה זַרְעֲךָ בְּאֶרֶץ לֹא לָהֶם וַעֲבָדוּם וְעִנּוּ אֹתָם אַרְבַּע מֵאוֹת שָׁנָה. וְגַם אֶת הַגּוֹי אֲשֶׁר יַעֲבֹדוּ דָּן אָנֹכִי וְאַחֲרֵי כֵן יֵצְאוּ בִּרְכֻשׁ גָּדוֹל.
על פי התכנית האלוקית בני ישראל צריכים לרדת למצרים למאות שנים, ולצאת משם כ"עם ישראל".
אילו היו ישראל יורדים למצרים כאשר הקנאה והשנאה נמצאות בין האחים – לא היה נשאר מהם שריד ופליט. הקב"ה רואה כבר עכשיו את יציאת מצרים ואת הגאולה העתידית, והוא רוקם עכשיו את השלב הנוכחי, של הירידה למצרים, בצורה שתניע את התהליך. לשם כך עם ישראל צריך לרדת למצרים כמשפחה אחת, וכך הוא יוכל למלא את תפקידו בצורה שלמה.
מי נבחר להוביל את המשימה הזו? יוסף. מדוע? בזוה"ק אומרים חז"ל, שיוסף היה מחכה תמיד לקב"ה.
מידתו המיוחדת של יוסף היא האמונה שלו בה', וההבנה שכל מה שקורה לו – בא מאת ה'. גם לאחר שיוסף נמכר על ידי האחים, הוא לא חושב על נקמה. הוא לא מחכה לרגע שהאחים יפלו לידיו, והוא יכלה בהם את זעמו. יוסף שואל את עצמו: מה הקב"ה רוצה לומר לי? למה אני מושלך לבור, ואחר כך לבית הכלא?
יוסף חיכה לראות איך הקב"ה מוביל את המציאות. משום כך הוא נבחר לממש את החזון של הקב"ה – חזון הגאולה. בכל דבר יוסף ראה את מעשה ה', ולכן הוא ראוי להוביל את התהליך האלוקי של הירידה למצרים ושל הגאולה.
כך נדרשים דבריו של יהודה "לכאן ולכאן". יש בהם עומק לפנים מעומק. במישור הפשוט, יהודה מצליח להבין את ההתרחשות – מה יוסף רוצה מהאחים. במישור העמוק יותר, יוסף מצליח לחשוף את הערכים, את הערבות ההדדית שבין האחים. וביתר עומק – מתגלה החזון האלוקי שמוביל את כל התהליכים.
הדברים הללו שייכים אלינו, בשני מישורים.
המישור הראשון הוא מבחינת התקופה שאנו חיים בה. יש שלושה מבטים שבהם אנו צריכים להתבונן על התקופה.
א. עלינו לנסות להבין את המאורעות. אין ספק שהקב"ה רוצה לומר לנו משהו. אנו כבר במערכת בחירות רביעית בשנתיים האחרונות, ויחד עם זאת אנו עוברים את משבר הקורונה. אנו צריכים לחכות לקב"ה, ולראות מה הוא רוצה לומר לנו.
אנו צריכים להתבונן על המאורעות מתוך אמונה שהכל מאת ה', ולכן הכל לטובה. מתוך כך אנו צריכים לקבל את ההחלטות ולבחור את הבחירות שלנו.
חז"ל אומרים, שכוחו הגדול של יוסף היה הכח של המחילה. יוסף מחל לאחים בכל לבו על מכירתו, בגלל שהאמין שהכל מאת ה'. גם אנו צריכים לאמץ את דרכו של יוסף. בכל מה שקורה לנו, הכתובת שלנו היא הקב"ה. גם כשמישהו פוגע בנו – זה בא לנו מאת ה', ואנו צריכים לפנות לה' ולנסות להבין את רצונו מאיתנו.
ב. המבט השני על התקופה הוא מבט ערכי. אנו צריכים לחשוף את הערכים העמוקים של האומה – אהבת ישראל, אהבת התורה ואהבת ארץ ישראל.
בימים האחרונים עברנו אירוע קשה, מרעיד את הלב, עם הנוער המכונה "נוער הגבעות". האירוע הזה מציף את הנושא של "נוער הגבעות". ממה ששמעתי על הנער שנהרג ועל חבריו, מדובר בנוער נפלא, עם עוצמות אדירות. אנשים ענקיים עם ערכים של אהבת ישראל, אהבת ארץ ישראל ואהבת התורה בעוצמות אדירות. העוצמה של האהבה היא כל כך גדולה, שהיא לא מצליחה להיכנס למסגרת. אלו עוצמות שיכולות להביא אותם להיות גדולי הדור, אך לפעמים יש "שבירת הכלים" – אורות גדולים שלא מצליחים להיות מתועלים למסגרת הנכונה.
את האורות הענקיים הללו אנו צריכים להאיר בתוך המסגרת של המדינה, עם חוקיה ומוסדותיה. יש בזה קושי גדול מאוד. אנו במאבקים קשים מול כוחות שונים באומה, שמתנגדים לערכים הללו.
הדרך הקלה היא לקטר, להיות נגד המדינה. הדרך הקשה היא להיאבק מתוך הבנה שהכל בא מאת ה'. לא אנו קובעים כיצד תיראה המדינה, אלא הקב"ה. אנו צריכים להרבות בתפילה ובלימוד, וגם בעשיה. עשיה שמעוררת אהבת ישראל ואהבת ארץ ישראל. עשיה שמרוממת את עם ישראל ומחברת אותו לתורה. עשיה שמאירה את האור המיוחד של התורה, תורת ארץ ישראל.
אנו נמצאים בתקופה גדולה, והתקופה עושה אותנו גדולים, וממילא אנו מסוגלים למשימות גדולות.
ג. המבט השלישי הוא המבט של החזון האלוקי, חזון הגאולה. אנו בפתחה של תקופת הגאולה, ואנו צריכים להיות שותפים למהלך האלוקי. הקב"ה הביא אותנו לדור הגדול הזה כדי שנהיה גדולים, ונממש את חזון הגאולה. לשם כך אנו צריכים לחכות תמיד לקב"ה, ולראות איך הוא מוביל את מהלכי הגאולה.
המישור השני הוא המישור האישי.
א. כל אדם עובר מאורעות שונים, והוא נדרש לבחור בחירות ולקבל החלטות. הזוה"ק על יוסף מלמד, שהכל קשור לעבודת המידות. מידותיו של האדם והאישיות שהוא בונה – הם הקובעים את חייו.
יוסף, בגלל מידותיו המתוקנות, זכה להיות זה שיביא את עם ישראל למצרים ויכין את הקרקע ליציאת מצרים. המידות הן היוצרות את האדם, שעליו הטיל הקב"ה את המשימה להוביל את העולם לתיקונו.
המבט הראשון הוא של המידות – להיות אנשים טובים ואמיתיים, לנהוג בישרות, בענוה, בעין טובה ובסבלנות.
ב. המבט השני הוא המבט הערכי. לאחר שהמידות בתהליך של תיקון – צריך האדם לחשוף את הערכים שהוא בונה עליהם את חייו.
ג. המבט השלישי הוא המבט של החזון – לשם מה הביא אותי הקב"ה לעולם בכלל, ולדור הזה בפרט? איך אני רוצה לראות את עצמי בגיל 120? מה עלי לעשות כדי שכל מעשי יהיו חלק מהחזון שלשמו באתי לעולם?
נשוב אל הפסוק שהפרשה סובבת סביבו:
מַיִם עֲמֻקִּים עֵצָה בְלֶב אִישׁ וְאִישׁ תְּבוּנָה יִדְלֶנָּה.
העצות העמוקות נמצאות בלבנו. נזכה בע"ה להיות "איש תבונה", שיודע לדלות את המים העמוקים שבקרבו. נקבל את ההחלטות הנכונות, ונבחר בשליחות הנכונה בעולם, לאורך ימים ושנים טובות בבריאות ושמחה, שפע ברכה והצלחה, עד לגאולה השלמה בע"ה.
ניתן לקבל את השיחה במייל בכל שבוע, בלי נדר, על ידי משלוח בקשה ל: metavhaaretz@gmail.com.
ניתן לקבל את השיחה בוואטסאפ, על ידי משלוח בקשה למספר: 052-7906438, ושמירת המספר באנשי הקשר.