לחיות עם פרשת השבוע – רפואה טבעית?

משוכתב ללא עריכה ע"פ שיעור מפי ראש הישיבה
הרב יהושע ויצמן
י״ד בשבט ה׳תשפ״א
 
27/01/2021

פרשת שבוע

בפרשה שלנו ובתקופה שלנו, מתבקש "לחיות עם פרשת השבוע". לאחר קריעת ים סוף ושירת הים שבאה בעקבותיה, עם ישראל מגיע למרה, שם יש מים מרים. הם עושה נס וממתיק את המים, וכך נאמר שם (שמות ט"ו, כ"ה-כ"ו):

וַיִּצְעַק אֶל ה' וַיּוֹרֵהוּ ה' עֵץ וַיַּשְׁלֵךְ אֶל הַמַּיִם וַיִּמְתְּקוּ הַמָּיִם שָׁם שָׂם לוֹ חֹק וּמִשְׁפָּט וְשָׁם נִסָּהוּ

.

וַיֹּאמֶר אִם שָׁמוֹעַ תִּשְׁמַע לְקוֹל ה' אֱלֹהֶיךָ וְהַיָּשָׁר בְּעֵינָיו תַּעֲשֶׂה וְהַאֲזַנְתָּ לְמִצְוֹתָיו וְשָׁמַרְתָּ כָּל חֻקָּיו כָּל הַמַּחֲלָה אֲשֶׁר שַׂמְתִּי בְמִצְרַיִם לֹא אָשִׂים עָלֶיךָ כִּי אֲנִי ה' רֹפְאֶךָ.

יש בפרשה פסוק שמדבר על רפואה, וזה מעורר להתבונן בעניינו.
בדרך כלל מזכירים את הפסוק הזה בהקשר של חודש אייר, משום שראשי התיבות של "אני ה' רופאך" הם אִיָּר. בחודש אייר האחרון, כשהיינו בעיצומו של "הסגר השני", אמרו רבים, שאייר זו סגולה לרפואה, ובע"ה חודש אייר יביא את הרפואה. כעת, אנחנו מקוים ומתפללים שלא נצטרך להשתמש בסגולה זו בשנית במגפת הקורונה…
אפשר להוסיף עוד מילה לראשי התיבות, ולומר: "כי אני ה' רופאך", ראשי תיבות "כְּאִיָּר" – כל יום יכול להיות כמו אייר. רפואתו של הקב"ה איננה מוגבלת לזמנים מסויימים. אנו מתפללים בכל יום תפילת שמונה עשרה, ואומרים: "רופא חולי עמו ישראל". אנו מברכים בכל יום ברכת "אשר יצר", ואומרים: "רופא כל בשר". זה נכון לכל יום. לכן כל יום יכול להיות "כאייר", שבו ה' ישלח לנו בע"ה רפואה שלמה.

הפסוקים הללו באים לאחר הנס האדיר של קריעת ים סוף. היתה זו התגלות אלוקית עליונה, שמלוה אותנו בכל יום באמירת "שירת הים". כתב על כך במשנה ברורה (סי' נ"א, ס"ק י"ז):

ויאמר שירת הים בשמחה וידמה בדעתו כאלו באותו היום עבר בים. והאומר בשמחה מוחלין לו עונותיו.

שירת הים היא מעלה רוחנית עליונה. אמרו חכמים (עי' זוה"ק ח"ב בשלח, ס"ד ע"ב):

ראתה שפחה על הים מה שלא ראה יחזקאל.

רוח התקופה והנס הגדול הרימו את עם ישראל למדרגה עליונה של אמירת שירה. בתחילת השירה נאמר: "אז ישיר" בלשון עתיד. זוהי שירה על שם העתיד, על הגאולה.
אך מיד אחרי הגילוי האלוקי העליון הזה, עם ישראל חוזר ל"גודל טבעי". בני ישראל עסוקים ב"ביזת הים", ומשה צריך להסיעם מהים בעל כרחם (רש"י לשמות ט"ו, כ"ב). ומיד אחר כך תלונות (שמות ט"ו, כ"ד):

וַיִּלֹּנוּ הָעָם עַל מֹשֶׁה לֵּאמֹר מַה נִּשְׁתֶּה.

בני ישראל יורדים מהמדרגה העליונה, למדרגה הטבעית והרגילה. והנה, במדרגה זו נאמר להם: "שם שם לו חוק ומשפט ושם ניסהו". נעיין בדבריו של רבינו בחיי על הפסוק הזה:

שם שם לו חק ומשפט. על דרך הפשט הם חקי המדבר. כי משה היה בישורון מלך מנהיג, והיה מוכיח אותם ומצוה עליהם איך יתנהגו במדבר עם הנשים והילדים, גם עם מחנות האומות הבאים שם מארץ מרחקים למכור להם דברים רבים.

חז"ל דרשו, ש"חוק ומשפט" רומז למצוות שישראל קיבלו במרה: שבת, פרה אדומה ומצוות נוספות (עי' ברש"י על הפסוק). רבינו בחיי מבאר את הפשט. בני ישראל יוצאים למדבר, ומשה, מנהיגם של ישראל, נושא באחריות. על כן הוא מלמד אותם כיצד להסתדר במדבר. איך מתנהגים בצורה ראויה לנשים ולילדים, גם במציאות המאתגרת של המדבר. בנוסף, עם ישראל יצא זה עתה מבית עבדים, ואין להם נסיון בדרכי המשא ומתן. על כן משה מלמד אותם כיצד לקנות מהסוחרים שיבואו למדבר. לא להתפתות לקנות כל דבר, להשוות מחירים. עם כל גדולתו של משה רבינו, הוא מלמד את עם ישראל כיצד יצליחו לחיות בצורה נכונה בתנאי המדבר.
בהמשך, מביא רבינו בחיי פירוש נוסף:

ויש שפירשו: "שם שם לו חק ומשפט", שלמדו הקב"ה חכמת הצמחים וכחות שבהם בסגולותם ובטבעם, לפי שיש מהם עשבים מחיים וממיתים, ויש מהם מרפאים, ויש מהם מחליאים, ויש ממתיקים את המר, ויש שממררים את המתוק, וכל זה בין בטבע בין בסגולה. וזהו לשון: "חק ומשפט", חק הוא הסגולה שאין טעמו נודע, ומשפט הוא הטבע שמשפטו שיהיה כן בטבעו. ושם נסהו. הצמח הזה, ולכך אמר "אם שמוע תשמע בקול ה' אלהיך", כלומר אף על פי שכחות הצמחים ידועים לפניך בסגולותם וטבעם ואתה יכול להתרפא מהם, אין ראוי לך שתתלה בטחונך בהם וברפואתם ותתיאש מלהתפלל ובקשת הרחמים, אין לך לזוז ממצות התורה, "כי אני ה' רופאך" ולא הצמחים, ומטעם זה גנז חזקיהו ספר רפואות והודו לו, לפי שעם הספר הזה היו הבריות מתרפאים מתחלואיהם ויתיאשו מן התורה והמצות.

הקב"ה לימד את משה את חכמת הצמחים. איזה מהם מרפאים ומחיים, ואיזה מביאים מחלות וממיתים. יש צמחים שפועלים ב"סגולה" – אין אנו מבינים כיצד הם פועלים. עליהם נאמר: "חוק". ויש צמחים שאנו מבינים את פעולתם, ועליהם נאמר: "משפט".
"ושם ניסהו" – משה עשה ניסוי, לראות איך הצמחים עובדים. כבר משה רבינו הבין, שאי אפשר לתת תרופה או חיסון לאדם בלי שמנסים זאת קודם ורואים את ההשפעה. למרות שהקב"ה לימד את משה את חכמת הצמחים, משה מנסה בכל זאת, כדי לראות כיצד בדיוק יורד דבר ה' אל המציאות, איך הצמח משפיע, מה המינון המדוייק שיש לתת בכל מצב, וכדומה.
על כן אומר הקב"ה למשה ולישראל: אמנם לימדתי אתכם את חכמת הצמחים, אך אל תשכחו שאני בראתי גם את המחלות וגם את הצמחים שמרפאים אותם. הבריאה כוללת את הבעיות ואת הרפואות, את המשברים ואת התיקונים שלהם. הטבע כולל גם את יכולות הריפוי. גם בגוף האדם וגם בבריאה בכללה שם ה' את הריפוי, יחד עם המחלות. אם נהיה קשובים לטבע ולמציאות, נגלה את הבריאות שהניח ה' בתוך המציאות הטבעית.
"אני ה' רופאך" – בראתי אותך עם הרפואה, ועליך לתת לכוחות הריפוי לפעול בלי להפריע להם. תקשיב לקול ה', לתורה ולמצוות, שכן גם הם חלק מהבריאות. האמונה אף היא חלק מכוחות הטבע המרפאים.
הטבע הוא כמו מעגל סגור. בני האדם מדמים שהוא פועל מעצמו, ושוכחים שיש כוחות עליונים וגבוהים מחוץ למעגל הטבע. מתייחסים לטבע כאילו הוא כל התמונה, ומנהלים עם הטבע דיאלוג, במקום עם הקב"ה.
גם הרופאים ומכוני המחקר הם בריאה של הקב"ה. חברות התרופות לא מתחרות עם הקב"ה על השליטה בעולם, כביכול הקב"ה מביא מחלות, וחברות התרופות נלחמות בו ויוצרות תרופות. חלילה. הרפואה והמחקר הם בריאה אלוקית, והם חלק מ"אני ה' רופאך".

לפני כמה עשרות שנים, התקיים כינוס מדעי, ובמהלכו התנהל ויכוח בין שני מדענים, מדען אמריקאי ומדען הודי.
המדען האמריקאי טען: בעוד עשר שנים, נצליח ליצור אדם. ניקח "עפר מן האדמה" וניצור ממנו אדם. אנחנו קרובים לכך מאוד. הדבר הגדול ביותר שאלוקים ברא, זה האדם. והנה, גם אנחנו יכולים, ולא רק הוא.
ענה לו מדען הודי: וכי מי נתן לך את הכח ליצור את האדם? מי הטביע בך את החכמה ואת הכשרונות? הנשמה האלוקית שבאדם, שבזכותה יש לו שאיפות גדולות וחשיבה גדולה – ממנה באה לאדם היכולת המדעית הנפלאה.
על דבריו יש להוסיף, שבזכות הנשמה אנו מבינים שלא רק הטבע קיים ופועל בעולם. יש גם מציאות מחוץ למעגל החיים והטבע. "אני ה' רופאך". כל המציאות הטבעית היא מכח המציאות האלוקית בעולם.

זהו הלימוד שאנו למדים מהנס. הניסים הגדולים מלמדים אותנו את המציאות ש"מחוץ לקופסא" – מחוץ למעגל הסגור של הטבע. הניסים הם "הבזקים" – כניסה של אורות אינסופיים אל העולם הטבעי. כשהקב"ה משנה את חוקי הטבע, אנו רואים שהוא מנהיג את הבריאה ומשגיח עליה. הנס מלמד שגם הטבע הוא אלוקי. מיד אחרי הנס של קריעת ים סוף, עם ישראל לומד את עולם הטבע: חוקי המדבר וחוקי הצמחים. אחרי שמבינים שהקב"ה מנהיג את העולם, אפשר ללמוד את הטבע.
חזקיה, לאחר שנים רבות, גנז את ספר הרפואות, כיון שאנשים שכחו שה' הוא המרפא, וחשבו שהטבע הוא המרפא. לכן גנז חזקיה את ספר הרפואות, כדי שאנשים יתפללו לה'.

בענין ספר הרפואות הודו חכמים לחזקיה. אך מצאנו ענין נוסף הקשור בחזקיה, שבו באו חכמים בביקורת כלפיו.
בימי חזקיה, עלה סנחריב לכבוש את ארץ ישראל, ובנס גדול ניצלה ממלכת יהודה מסנחריב. אמרו על כך חכמים בגמרא (סנהדרין צ"ד ע"א):

ביקש הקב"ה לעשות חזקיהו משיח, וסנחריב גוג ומגוג. אמרה מדת הדין לפני הקב"ה: רבונו של עולם, ומה דוד מלך ישראל שאמר כמה שירות ותשבחות לפניך – לא עשיתו משיח, חזקיה שעשית לו כל הנסים הללו ולא אמר שירה לפניך – תעשהו משיח?

חזקיה לא אמר שירה, ועל כן לא נעשה למשיח. יש להבין, מדוע חזקיה לא אמר שירה? מדוע לא נהג כפי שנהג עם ישראל בפרשתנו ובמקומות נוספים – לומר שירה על ניסים?
נראה, שחזקיה היה בעל גישה שהיום ניתן לכנותה "חרדית". הוא דאג שיהיה הרבה לימוד תורה בארץ ישראל, אבל כשניצל מסנחריב – לא ראה בכך ענין שראוי לומר עליו שירה. בודאי, ניצלו הרבה נפשות, והתחזק לימוד התורה בזכות הנס הגדול, אבל אין זה חלק מתהליך הגאולה, ולכן אין לומר שירה.
שירת הים לא היתה שירה רק על הנס של קריעת ים סוף. היתה זו שירה על העתיד. שירה היא התפרצות שבאה מתוך מציאות של שלמות. כשרואים את שלמותו העתידה של העולם – אומרים שירה. שירת הים היא שירת הגאולה.
חזקיה לא ראה בנס הגדול גאולה, ולכן לא אמר על כך שירה.

גם בדורנו יש הרואים את המציאות כך. בספר "דעת תורה" שנכתב לפני כארבעים שנה, נאמר (עמ' 24):

לאור כל הנ"ל, הרי שבבואנו להגדיר את מה שהתחדש במצבו של עם ישראל בארץ ישראל לפני שלושים שנה (=בהקמת המדינה), נאמר: הצלת נפשות – כן! אפשרות של לימוד תורה וקיום מצות מתוך מנוחה – כן! אבל האם "זז משהו" בכיוון הגאולה או התחלתה על ידי הקמת השלטון העצמי של היהודים בארץ הקדש – לא ולא! כי ברור הדבר שאין לזה שום שייכות לגאולה או לאתחלתא הגאולה, שהרי "מפני חטאינו גלינו מארצנו", וכל זמן שלא בטלה הסיבה "מפני חטאינו", לא בטל גם המסובב – הגלות, ורק כשתתבטל הסיבה שהביאה לגלות ועם ישראל יחזרו בתשובה, רק אז יהיה מקום להתגלות הגאולה על ידי משיח צדקנו.

חזקיה לא זכה לראות את הגאולה שבנס הגדול שקרה לו, ולכן הוא לא אמר שירה. מי שלא אומר שירה – לא יכול להיות משיח. האם לימוד התורה בארץ ישראל איננו גאולה? האם קיבוץ הגלויות איננו גאולה?
מי שמחפש לראות את הקב"ה בעיניים, כביכול – לא רואה את הגאולה בהקמת המדינה.

פרשת השבוע מלמדת אותנו על החיבור שבין הנס והטבע. אלו שני דברים שהולכים יחד. מיד לאחר שירת הים על הנס הגדול – לומדים בני ישראל את חכמת הטבע של הצמחים.
כתב בענין זה הרב קוק זצ"ל:

כאחיזת הפשט והסוד זה בזה, יסוד אחדות תורה שבכתב עם תורה שבעל פה, ההסתכלות היותר פנימית עם ההסתכלות החצונית בעולם, בחיים, במציאות, במסבות, בסגנון, באדם ובהויה, כן היא התאחדות הנס והטבע. בהנהגה וכמו כן באמונה. ההתעמקות החודרת מאחדת את הנפרדים, מה שהשביל הבינוני מפרידם. אורו של משיח, שיסודו רם ונשא וגבה מאד, מואר הוא מהתוכן העליון שהנס והטבע מאוחדים שם.

התבוננות עמוקה מלמדת שהנס והטבע מאוחדים. זהו הגילוי העליון שיגלה אורו של משיח.

אנו צריכים לקחת מפרשת השבוע דרך להתבוננות על העולם. הרופאים הם שליחי הקב"ה, וגם החיסון הוא רפואה שבאה מהקב"ה. מה שבא בצורה המונית, הוא דבר ה', בחי' "קול המון כקול שדי".
חכמת הטבע לא מתנגדת לקב"ה. הטבע הוא שליח של הקב"ה.
אנו רואים גם בדור שלנו את ההשגחה האלוקית – בהיסטוריה, במדע, וגם בקורונה.
העולם הטבעי הוא כמו מעגל סגור, אך יש ניסים שמאירים את האור האינסופי שמחוץ למעגל.
האור האלוקי העליון מופיע בתוך חוקי הטבע, בחוקי המדבר והישוב, בחכמת הצמחים ודרכי החברה. בתוך כל אלו יש נשמה אלוקית הבאה מהאור האינסופי. האור הטבעי והאור הניסי הם אותו אור, שחלקו נכנס לעולם הטבע, וחלקו מאיר מעל לטבע.

בע"ה נזכה להתקיימות הכתוב "כי אני ה' רופאך" בכל ימות השנה, בבריאות ובשמחה, מתוך קישור עמוק לתורה ולמצוות, עד שנזכה בגאולה השלמה לומר שירה על המשיח, במהרה בימינו.

ניתן לקבל את השיחה במייל בכל שבוע, בלי נדר, על ידי משלוח בקשה ל: metavhaaretz@gmail.com.
ניתן לקבל את השיחה בוואטסאפ, על ידי משלוח בקשה למספר: 052-7906438, ושמירת המספר באנשי הקשר.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

דילוג לתוכן