לחיות עם פרשת השבוע – מהכי נמוך אל הכי גבוה
משוכתב ללא עריכה ע"פ שיעור מפי ראש הישיבה
המחלוקת, העומדת במרכזה של פרשת קרח, היא נושא אקטואלי תמיד, ובמיוחד עכשיו.
נעיין בדבריו של ה"שם משמואל" המביא את דבריו של האר"י על הפרשה, וננסה לשאוב מן הדברים דרך הסתכלות גם עבורנו.
כך מביא ה"שם משמואל" (קרח, תר"ע):
להבין ענין קרח. הנה בליקוטי תורה מהאריז"ל וז"ל: דע, כי כשתסיר 'הבל' מ'משה' תשאר 'קרח', והענין כי בהבל היו בו ל"ז ניצוצים טובים וכל ש"ח רעים, רק במשה נתקנו כולם. אמנם הש"ח רעות שהיו מתאחזים בהבל מצד הרע, הנה הם סוד גלגול קרח, כי הוא גי' ש"ח, נמצא כי גם קרח עקרו מהבל. אמנם כאשר נאמרה פרשה זו שהוא עון "ויקח קרח", אז נתעבר בו רוח קין מצד הרע, וזה שכתוב: "ויקח קרח", שאמרו רז"ל שלקח מקח רע לעצמו ונאבד מן העולם, עכ"ל.
משה הוא הגימטריא של הבל ושל קרח יחדו. הבל (37) + קרח (308) = משה (345).
להבל היו 37 כוחות חיוביים, אך גם 308 כוחות שליליים, שאותם קיבל קרח.
בעת המחלוקת, הצטרפה נשמת קין לקרח, וזה מה שהביא אותו לחלוק על משה. משה תיקן את הבל ואת קרח יחד, והפך הכל לכוחות חיוביים.
נסה להבין את משמעות הדברים.
האר"י אומר, ששורש המחלוקת של קרח עם משה, הוא במחלוקת הראשונה שהיתה בעולם – מחלוקת קין והבל. זהו השורש לכל המחלוקות שיש בעולם וגם למחלוקתו של קרח.
ידוע מה שאמר ר' צדוק הכהן מלובלין, שמהותו של כל דבר נמצאת בפעם הראשונה שהוא מופיע בתורה. לכן כדי להבין את מהות המחלוקת, צריך להתבונן בפעם הראשונה שהיתה מחלוקת בעולם, וזו מחלוקתם של קין והבל.
מהי נקודת המחלוקת בין קין להבל?
על אדם הראשון נאמר (בראשית ב', ז'):
וַיִּיצֶר ה' אֱלֹהִים אֶת הָאָדָם עָפָר מִן הָאֲדָמָה וַיִּפַּח בְּאַפָּיו נִשְׁמַת חַיִּים וַיְהִי הָאָדָם לְנֶפֶשׁ חַיָּה.
האדם נוצר משני צדדים קוטביים ומנוגדים. מצד אחר: עפר מן האדמה, ומצד שני – נשמת חיים שנפח בו הקב"ה, שעל כך אמרו (עי' רמב"ן על הפסוק): "מאן דנפח מדיליה נפח" – כביכול מעצמו נפח הקב"ה את הנשמה, בהבל פיו של הקב"ה נפח באדם נשמת חיים.
לאדם הראשון נולדו שני בנים, שהאחד היה תוצר של "עפר מן האדמה", והשני תוצר של "נשמת חיים".
קין היה עובד אדמה, קשור ומחובר לאדמה, והבל – כשמו, בא מהבל פיו של הקב"ה.
שני הבנים באו משני הכוחות הקוטביים והמנוגדים, ולכן אין יכולת לגשר ולחבר ביניהם.
ביטוי לכך בא בתיאור של חז"ל את המחלוקת שבין קין והבל (בראשית רבה פרשה כ"ב, ז'):
ויאמר קין אל הבל אחיו ויהי בהיותם וגו'", על מה היו מדיינים, אמרו: בואו ונחלוק את העולם, אחד נטל הקרקעות ואחד נטל את המטלטלין. דין אמר: ארעא דאת קאים עליה דידי (זה אמר: הקרקע שאתה עומד עליה – שלי), ודין אמר: מה דאת לביש דידי (וזה אמר: מה שאתה לובש – שלי), דין אמר: חלוץ (פשוט בגדיך), ודין אמר: פרח (באויר), מתוך כך "ויקם קין אל הבל אחיו ויהרגהו".
שני אנשים בלבד נמצאים בעולם, והם צריכים לחלק ביניהם את העולם. לא חשבו קין והבל על האפשרות שהאחד יקח את הצפון, והשני את הדרום. הם היו יכולים למצוא דרך ולהסתדר ביניהם. אך היה ביניהם הבדל מהותי, שגרם לחלוקה בדרך זו. אף אחד מהאחים לא היה מוכן לוותר על האופי שלו, ולהתחבר לאופי אחר.
בעומק הדברים, קין והבל לא היו מוכנים להתבטל למציאות האלוקית. הקב"ה ברא את שניהם – את קין וגם את הבל. למרות שאתם שונים זה מזה – יש ביניכם משהו משותף. שניכם יצירי כפיו של הקב"ה, ולכן לכל אחד מכם יש מקום בעולם.
כאשר מבטלים את דעתנו מפני דעת הקב"ה – ניתן לגשר על המחלוקת. אמנם אנו שונים, ולכל אחד יש אופי שונה וערכים שונים שהוא פועל למענם – אבל אנו נמצאים בעולם אחד, שכולנו נועדנו לתקן ולקדם.
כל זמן שאדם לא מחבר את מציאות חייו, את האופי והאישיות שלו, לרבונו של עולם – נוצרת מחלוקת שאין דרך לגשר עליה. החיבור לקב"ה נקרא בפנימיות התורה – "לתקן את הדבר בשרשו". על האדם לדעת מהו השורש ממנו הוא בא. לא רק מהי מציאות החיים שלי כאן ועכשיו, אלא מנין הגעתי. כשאדם מחפש את שורשיו – הוא מגיע לקב"ה. הוא מבין שלכל אדם יש תפקיד בעולם, ולא ניתן לבטל ולהתנגד לקיומו. אולם כאשר הדברים מנותקים מן השורש, כל אחד מתבצר בעמדה שלו, ולא מקבל את קיומו של השני. כך קין והבל חלקו ביניהם, עד שקין קם והרג את הבל.
על מחלוקתו של קרח אמרו חכמים (אבות פ"ה מי"ז):
כל מחלוקת שהיא לשם שמים סופה להתקיים, ושאינה לשם שמים אין סופה להתקיים. איזו היא מחלוקת שהיא לשם שמים, זו מחלוקת הלל ושמאי. ושאינה לשם שמים, זו מחלוקת קרח וכל עדתו.
וכבר עמדו רבים על כך שלא נאמר במשנה "זו מחלוקת קרח ומשה", אלא "זו מחלוקת קרח וכל עדתו".
בין קרח למשה לא היתה מחלוקת, משום שמשה לא היה צד במחלוקת. קרח חלק על משה ועל הנהגתו, קרח חלק גם על הכהונה, אך משה לא היה שותף למחלוקת.
משה מנהיג את עם ישראל בדבר ה', וכשקרח מערער על ההנהגה – משה פונה לקב"ה, מתפלל אליו ומקבל ממנו הדרכה כיצד לנהוג. משה לא צד במחלוקת מול קרח. אין כאן ויכוח על הכהונה בין שני צדדים, "זה אומר כולה שלי וזה אומר כולה שלי".
האר"י אומר, שמשה קיבל מהבל את ל"ז הכוחות החיוביים שהיו לו, שבאו אליו מצד "נשמת חיים" של אדם הראשון. הבל שייך לבחינה האלוקית, ואת החלק הזה קיבל משה רבינו מהבל.
קרח לקח מהבל את ש"ח (308) הכוחות החומריים, הקשורים למפגש עם החיים, עם הצד החומרי. גם הבל לא היה רק נשמה, אלא גם אדם שיש לו גוף, הוא היה רועה צאן. אך הבל ניתק בין הכוחות החיוביים, האלוקיים, לכוחות החומריים השליליים. כך קיבלה השלילה מציאות עצמית.
ה"שם משמואל" כותב בהמשך הדברים:
ולהבין כל זה נתבונן במהות קין והבל, שבשניהם יש בהם צד הטוב וצד הרע, אשר לכאורה יפלא שלא מצינו בהבל שום חטא, גם מדוע הומת. ונאמר דהנה ידוע ששמות בני אדם הם עצם מהותם, מה גם השמות הכתובים בתורה… והנה שם הבל מורה להבל את כל קניני עולם הזה, להיות בעיני עצמו כהבל שאין בו ממש. אך בזה יש גם כן שתי בחינות מצד הטוב ומצד הרע. אם הוא יודע ומכיר בחסרונו ומשתוקק להשלים עצמו, כאיש הטובע בנהר והושיט לו הקברניט את החבל והוא אוחז בו להציל את נפשו, ויודע שמבלעדי זה אין לו חיים כלל, זהו החלק הטוב, אבל באם הוא בעצמו כמתיאש ואיננו משתדל לשאוב לו חיים זה חלק רע. והנה בהבל מצינו "והבל הביא גם הוא וגו'", היינו שמעצמו לא התעורר להקריב קרבן לקרב את עצמו לה', והי' בעיני עצמו כמתיאש, אך נגרר אחר מעשה קין שראה שהוא הקריב קרבן, הקריב גם הוא, וזה הי' חטאו של הבל על כן נהרג.
ה"שם משמואל" בדבריו עומד על נקודה מעניינת. בויכוח בין קין להבל – הבל מת, ואילו קין המשיך לחיות. מה היה חטאו של הבל שבעבורו נענש במיתה?
על הבל נאמר (בראשית ד', ד'): "וְהֶבֶל הֵבִיא גַם הוּא מִבְּכֹרוֹת צֹאנוֹ וּמֵחֶלְבֵהֶן". הבל נגרר אחר קין, ולא יזם בעצמו את הבאת הקרבן. הבל היה "הבל", פסיבי. הוא לא חשב שהוא צריך להביא קרבן לה', לחבר את המציאות החומרית לה'. הבל השאיר את המציאות החומרית במקומה, מנותקת מהמציאות האלוקית. הוא לא עשה את עבודת החיבור והתיקון – לחבר גם את הכוחות השליליים לשרשם האלוקי.
קרח קיבל את המציאות החומרית של הבל, כשהיא איננה מתוקנת. למציאות הזו התחברה גם נשמת קין, ושתי הבחינות התרוצצו בנשמתו של קרח.
על קרח אמרו חכמים (ירושלמי סנהדרין פ"י ה"א):
באותו שעה אמר קרח: אין תורה מן השמים.
קרח לא מוכן לראות במציאות החומרית משהו שבא מן השמים. הוא כולו "עפר מן האדמה" – מצד קין, ומן הצד החומרי שבהבל. הכפירה של קרח ב"תורה מן השמים" היא אמירה שאין קשר בין הארץ והשמים. הארץ מנותקת מן השמים, יש לה חוקיות משלה ודינמיקה פנימית, ואין קשר לעולם הרוחני. לכן גם את מנהיגותו של משה בוחן קרח בעניים חומריות, של גאוה ושררה.
משה הפוך מקרח. כל עניינו של משה הוא "תורה מן השמים". משה קושר את המציאות החומרית אל המציאות האלוקית. משה מתקן את הבל ואת קרח – את הצדדים האלוקיים והחומריים, וקושר אותם יחד בחיבור אל העולם הרוחני.
הדבר בא לידי ביטוי במידת הענוה של משה רבינו. "וְהָאִישׁ מֹשֶׁה עָנָו מְאֹד מִכֹּל הָאָדָם אֲשֶׁר עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה" (במדבר י"ב, ג'). משה לקח את מידתו של הבל, ותיקן אותה. משה לא ראה את עצמו כ"הבל" שאין בו ממש. משה היה עניו בצורה מתוקנת, בכך שראה את עצמו ככלי לקבל את המציאות האלוקית. משה היה ענו מכל בני האדם, ולכן היה גם "תורה" מכל בני האדם. כמידת הענוה – כך מידת העוצמה שהאדם מקבל מהעולם האלוקי.
משה פועל בצורה נקיה, ללא כל אגו. למרות שהעם חולק על משה, משה מתנגד לכך שה' יכלה את העם. משה לא אומר לה' – תכלה את עם ישראל בגלל התנהגותו השלילית, ותתחיל ממני משהו טוב יותר. אדרבה, משה מתבטל לעם ישראל ולקב"ה, ומתוך ההתבטלות והענוה – הוא מתקן את המציאות של הבל, ומחבר בין העולם החומרי והרוחני.
משה הוא הדוגמא הבולטת ביותר לתיקון של העולם החומרי וחיבורו אל השורש.
בחטא העגל נאמר (שמות ל"ב, ז'):
וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה לֶךְ רֵד כִּי שִׁחֵת עַמְּךָ אֲשֶׁר הֶעֱלֵיתָ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם.
דרשו חכמים (עי' בזוה"ק ח"א בראשית כ"ה ע"א), מדוע נאמר "עמך", וכי אין הם עמו של הקב"ה? אלא שמדובר על ה"ערב רב", שה' אמר למשה שלא להכניסם לעם ישראל, כיון שהם יקלקלו את ישראל. משה בכל זאת רצה להכניסם לכלל ישראל, משום שיש לו בטחון ואמון גם באנשים הרחוקים ביותר – שניתן לרומם אותם ולקשור אותם אל השורש האלוקי.
אנו בטוחים שרצונו של משה יתקיים, ובע"ה נזכה לראות את התיקון של הרחוקים ביותר המתחברים אל הקדושה. כאשר מתבטלים בפני הקב"ה, אין מציאות שאיננה בת תיקון.
זוהי הנקודה שאנו צריכים לקחת מפרשת קרח.
ה"ערב רב" הם הכוחות בישראל שמתנגדים לקדושה, לזהות היהודית. כמובן, אין אנו מזהים אף אדם או קבוצה כ"ערב רב". אך יש בחינה כזו בכוחות השותפים לממשלה העומדת לקום, של התנגדות חזקה לזהות היהודית של המדינה.
ממש לפני השיחה השתתפתי בשיחת "זום" עם אחד מחברי הכנסת, שהציג בפנינו את ההסכמים הקואליציוניים שנחתמו. היה קשה לשמוע את המתקפה על הזהות היהודית, על המשפחה, השבת, הגיור, הכותל המערבי. הסכמים שנחתמו ועניינם להרוס ולהשמיד כמה שניתן את הזהות היהודית של המדינה. קשה לשמוע וקשה להאמין שיש מגמה כזו.
אנו צריכים לדעת, שגם לכוחות הללו יש תיקון. אמנם צריך להיאבק ולראות כיצד מתמודדים. הדרך העיקרית היא הגברת האור, "מעט מן האור דוחה הרבה מן החושך". אנו צריכים להגביר את הפעילות של "פנים אל פנים". התהליכים הללו צריכים לתת לנו כוחות ואנרגיות לפעול בצורה חיובית. אם הצד שמתנגד לקדושה "מוריד את הכפפות", גם אנחנו צריכים לפעול כך, להכריז בצורה גלויה לכל השכנים והמכרים, שאנו רוצים לחבר אותם אל הקדושה.
אין אנו אוהבים את המילה "הדתה", כי היא באה מהמילה "דת". אנו מעדיפים את המילה "תורה". אנו צריכים לעשות הרבה "התרה" – חיבור לתורה ולאמונה. אנו רוצים שכל אחד ואחד מישראל יהיה מחובר לתורה, וישאב כוחות של אמונה ושל תורה. אנו צריכים לחזק את האמונה בקרבנו, ולהקרין אותה כלפי חוץ.
בע"ה יתקיים בנו (שמות א', י"ב): "וְכַאֲשֶׁר יְעַנּוּ אֹתוֹ כֵּן יִרְבֶּה וְכֵן יִפְרֹץ". ככל שיותר לוחצים – כך נפעל יותר בעוצמה.
אנו משתדלים ללכת בדרכו של משה רבינו, שמקרב גם את ה"ערב רב", כפי שכותב הרב קוק באגרת (ח"ב אגרת תקנ"ה):
ומפני כך היתה מדתו של משה רבינו ע"ה לקרב רחוקים, עד שקרב אפילו את הערב רב, ואף על פי שזה גרם אריכות הגלות, מכל מקום סוף כל סוף יתעלו גם הם, כי בודאי יתקיים ביה "יתן לך כלבבך וכל עצתך ימלא", והשי"ת "מקים דבר עבדו ועצת מלאכיו ישלים". ואמרו בזוהר, שחסדיו של משה היו גדולים משל אברהם, ובאברהם אבינו, אף על פי שמדת חסדו היתה גדולה מאד, ולא היה כנח שלא בקש רחמים על רשעים בני דורו, מכל מקום לא בקש רק בתנאי: "אולי ימצאון שם עשרה", אבל משה רבינו ע"ה בקש בלא שום תנאים: "אם תשא חטאתם, ואם אין – מחני נא מספרך אשר כתבת", שהיא מסירת נפש אפילו מעולם הבא, כי הספר של הקב"ה הוא עולם הבא עצמו.
אנו צריכים לקרב את כולם, ולהאמין שגם לרחוקים ביותר יש תיקון.
שמא הקב"ה מביא אותנו למציאות קשה, כדי שנצליח לעלות מהמציאות הנמוכה ביותר למעלה גבוהה, ולהעלות את כל המציאות לגבוה.
אנו בטוחים שנזכה לראות כיצד גם המציאות הקשה הזאת היא חלק מתהליך הגאולה, בע"ה.
ניתן לקבל את השיחה במייל בכל שבוע, בלי נדר, על ידי משלוח בקשה ל: metavhaaretz@gmail.com.
ניתן לקבל את השיחה בוואטסאפ, על ידי משלוח בקשה למספר: 052-7906438, ושמירת המספר באנשי הקשר.