לחיות עם פרשת השבוע – מוכנים לשבת בצל
אנחנו מתחילים בשעה טובה ובסייעתא דשמיא ספר חדש – ספר שמות:
וְאֵלֶּה שְׁמוֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל הַבָּאִים מִצְרָיְמָה אֵת יַעֲקֹב אִישׁ וּבֵיתוֹ בָּאוּ.
הפתיחה באות ו' נדרשת על ידי חכמים (שמות רבה פרשה א', ב'):
דבר אחר, "ואלה שמות", אמר רבי אבהו: כל מקום שנאמר 'אלה' – פסל את הראשונים, 'ואלה' – מוסיף שבח על הראשונים. "אלה תולדות השמים והארץ" – פסל לתוהו ובוהו, "ואלה שמות" – הוסיף שבח על שבעים נפש שנאמרו למעלה, שכולם היו צדיקים.
הוספת השבח היא מחיבתן של ישראל, ומתבטאת גם בכך שמונים שוב את ישראל, כפי שמביא רש"י:
ואלה שמות בני ישראל – אף על פי שמנאן בחייהן בשמותן, חזר ומנאן במיתתן, להודיע חבתן שנמשלו לכוכבים, שמוציאן ומכניסן במספר ובשמותם, שנאמר (ישעיהו מ כו): "המוציא במספר צבאם לכולם בשם יקרא".
יש להבין, מהי התוספת שיש כאן – במה הוסיף כאן על הראשונים? והרי ניתן להזכיר את שמות בני ישראל פעמים רבות, האם יש בכך שבח?
המעבר מבראשית לשמות הוא המעבר מן הפרט אל הכלל. זהו השבח שנוסף בתחילת ספר שמות. ספר בראשית מסיים בבני יעקב היורדים למצרים וגרים בה כמשפחה. ספר שמות פותח בסיפור תולדות האומה הישראלית. מיד בתחילת הספר נאמר (שמות א', ח'-ט'):
וַיָּקָם מֶלֶךְ חָדָשׁ עַל מִצְרָיִם אֲשֶׁר לֹא יָדַע אֶת יוֹסֵף. וַיֹּאמֶר אֶל עַמּוֹ הִנֵּה עַם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל רַב וְעָצוּם מִמֶּנּוּ.
כאן עם ישראל נקרא לראשונה "עַם". פרעה זיהה זאת עוד לפני שישראל ראו זאת על עצמם.
הדבר בא לידי ביטוי בשתי נקודות שיש לעמוד עליהן בפשט הפסוק הראשון:
וְאֵלֶּה שְׁמוֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל הַבָּאִים מִצְרָיְמָה אֵת יַעֲקֹב אִישׁ וּבֵיתוֹ בָּאוּ.
הכתוב משנה מ"ישראל" בתחילת הפסוק ל"יעקב" בסופו, ומלשון הווה: "הבאים" – בתחילת הפסוק, ללשון עבר: "באו" – בהמשכו.
"בני ישראל" נמצאים כאן עכשיו במצרים. בעבר הם באו כבית יעקב, כאנשים פרטיים. עכשיו הם אומה, "בני ישראל". יעקב וביתו הפכו להיות "בני ישראל".
חז"ל מבטאים ענין זה במדרש חשוב ומרגש (שמות רבה פרשה א' ה'):
"ואלה שמות בני ישראל", על שם גאולת ישראל נזכרו כאן. ראובן, שנאמר (שמות ג'): "ראה ראיתי את עני עמי". שמעון, על שם (שמות ב'): "וישמע אלהים את נאקתם". לוי, על שם שנתחבר הקב"ה לצרתם מתוך הסנה, לקיים מה שנאמר (תהלים צ"א): "עמו אנכי בצרה". יהודה, על שם שהודו להקב"ה. יששכר, שנתן להם הקב"ה שכר שעבודם בזת מצרים ובזת הים, לקיים מה שנאמר (בראשית ט"ו): "ואחרי כן יצאו ברכוש גדול". זבולן, על שם שהשכין הקב"ה שכינתו בקרבם, שנאמר (שמות כ"ה): "ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם", ואין זבולן אלא בית המקדש, שנאמר (מלכים א' ח'): "בנה בניתי בית זבול לך מכון לשבתך עולמים". ובנימין, על שם (שמות ט"ו): "ימינך ה' נאדרי בכח". דן, על שם (בראשית ט"ו): "וגם את הגוי אשר יעבודו דן אנכי ואחרי כן יצאו ברכוש גדול". נפתלי, על שם תורה ומצות שנתן להם הקב"ה, שכתוב בהם (תהלים י"ט): "ומתוקים מדבש ונופת צופים". גד, על שם המן שהאכילם הקב"ה, שהוא (שמות ט"ז) "כזרע גד". אשר, על שם שהיו מאשרין אותן כל שומעי גאולתן וגדולתן, דכתיב (מלאכי ג') "ואשרו אתכם כל הגוים כי תהיו אתם ארץ חפץ אמר ה' צבאות". יוסף, על שם שעתיד הקב"ה להוסיף ולגאול את ישראל ממלכות הרשעה כשם שגאל אותם ממצרים, דכתיב (ישעיה י"א): "והיה ביום ההוא יוסיף ה' שנית ידו וגו'", וכל הענין.
לכאורה, התורה בספר בראשית נתנה טעם לקריאת שמו של כל אחד ואחד מן השבטים. ראובן נקרא כך "כִּי אָמְרָה כִּי רָאָה ה' בְּעָנְיִי כִּי עַתָּה יֶאֱהָבַנִי אִישִׁי" (בראשית כ"ט, ל"ב). שמעון – "כִּי שָׁמַע ה' כִּי שְׂנוּאָה אָנֹכִי וַיִּתֶּן לִי גַּם אֶת זֶה" (בראשית כ"ט, ל"ג), וכך כל השבטים. מדוע כאן נותנים חכמים משמעות אחרת לשמות השבטים?
השמות נקראו בתחילה בצורה פרטית. הם ביטאו את המאורעות הפרטיים של לאה ושל רחל, שעל שמם קראו לבניהן בשמות. כאן השמות הללו הופכים להיות ענין כלל ישראלי. הראיה הפרטית שראה ה' בעוניה של לאה, הופכת כאן לראיה כללית, שה' רואה בעוני עם ישראל כולו.
יש לשים לב לכך ששמו של אשר קרוי על שם העתיד, ולא על שם גאולת מצרים. הפסוק שמביאים על אשר נאמר על הגאולה העתידה.
בצורה בולטת יותר ניכר הדבר ביוסף, שקרוי "על שם שעתיד הקב"ה להוסיף ולגאול את ישראל ממלכות הרשעה כשם שגאל אותם ממצרים". הפסוק שמביאים חז"ל לכך הוא בעל משמעות רבה (ישעיהו י"א, י"א):
וְהָיָה בַּיּוֹם הַהוּא יוֹסִיף ה' שֵׁנִית יָדוֹ לִקְנוֹת אֶת שְׁאָר עַמּוֹ אֲשֶׁר יִשָּׁאֵר מֵאַשּׁוּר וּמִמִּצְרַיִם וּמִפַּתְרוֹס וּמִכּוּשׁ וּמֵעֵילָם וּמִשִּׁנְעָר וּמֵחֲמָת וּמֵאִיֵּי הַיָּם.
לכאורה "שנית" – הכוונה לבית שני. אך חז"ל דורשים זאת על הגאולה העתידה, ממלכות הרשעה שבאה לאחר חורבן בית שני. אכן, כך מסבירים המפרשים. רש"י כתב:
שנית – כמו שקנאם ממצרים שהיתה גאולתם ברורה מאין שיעבוד אבל גאולת בית שני אינה מן המניין שהרי משועבדים היו לכורש.
הגאולות שהיו בין גאולת מצרים לגאולה העתידה אינן גאולות ברורות ושלמות. לכן "שנית" – הגאולה השלמה השניה – זו הגאולה העתידה.
בצורה מרגשת כותב הרד"ק:
והיה… שנית – כי ראשונה קנה אותה מבית עבדים ממצרים, וביום קבוץ גליות יוסיף ה' שנית ידו לקנותה מכל הגוים אשר נפוצו שם, ועל גלות בבל לא נאמר זה, כי לא יצאו אלא יהודה ובנימין שהיו בגלות בבל, ולא נקבצו עשרת השבטים לפיכך לא נוכל לומר על אותו הקבוץ "שנית", כי ממצרים יצאו כל ישראל לא נשאר אחד, ולא יאמר "שנית" אלא שתדמה לראשונה, וקבוץ זה הגלות תהיה שנית למצרים שיצאו כולם, וכן יצאו כולם בהקבוץ זה הגלות, לפיכך אמר "מאשור וממצרי' ומפתרוס ומכוש ומעילם ומשנער ומחמת ומאיי הים". ומה שאמר "את שאר עמו אשר ישאר", לפי שרבים מהם כלו בגלות.
הגאולה השלמה היא רק כאשר יגאלו כל עם ישראל. זה לא היה בבית שני, ויהיה בעתיד בע"ה, כשישובו עשרת השבטים.
עוד מוסיף הרד"ק ואומר, שרבים יכלו בגלות, ורק "שאר עמו" יגאל. כאן הוא רומז לשואה הנוראה שעברה על עמנו, שרבים לא זכו לגאולה, ומתו בגלות.
אנו חיים בתקופה שמתאימה לנבואה על הגאולה העתידה. אנו זוכים לתחילת שיבת עשרת השבטים, שזהו הביטוי לגאולה שלמה בע"ה.
מגאולת מצרים אנו צריכים ללמוד ולקבל כוחות לתקופתנו, שבה אנו נגאלים "שנית".
נעמוד על נקודה אחת שיש ללמוד מסיום הפרשה.
לאחר שה' נותן למשה אותות כדי לשכנע את העם בשליחותו, משה מגיע לפרעה ואומר בפניו את דברי ה'. תגובת פרעה (שמות ה', ד'):
וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם מֶלֶךְ מִצְרַיִם לָמָּה מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן תַּפְרִיעוּ אֶת הָעָם מִמַּעֲשָׂיו לְכוּ לְסִבְלֹתֵיכֶם.
כתוצאה מכך פרעה מכביד את העבודה על עם ישראל (שמות ה', ה'-ט'):
וַיֹּאמֶר פַּרְעֹה הֵן רַבִּים עַתָּה עַם הָאָרֶץ וְהִשְׁבַּתֶּם אֹתָם מִסִּבְלֹתָם. וַיְצַו פַּרְעֹה בַּיּוֹם הַהוּא אֶת הַנֹּגְשִׂים בָּעָם וְאֶת שֹׁטְרָיו לֵאמֹר. לֹא תֹאסִפוּן לָתֵת תֶּבֶן לָעָם לִלְבֹּן הַלְּבֵנִים כִּתְמוֹל שִׁלְשֹׁם הֵם יֵלְכוּ וְקשְׁשׁוּ לָהֶם תֶּבֶן. וְאֶת מַתְכֹּנֶת הַלְּבֵנִים אֲשֶׁר הֵם עֹשִׂים תְּמוֹל שִׁלְשֹׁם תָּשִׂימוּ עֲלֵיהֶם לֹא תִגְרְעוּ מִמֶּנּוּ כִּי נִרְפִּים הֵם עַל כֵּן הֵם צֹעֲקִים לֵאמֹר נֵלְכָה נִזְבְּחָה לֵאלֹהֵינוּ. תִּכְבַּד הָעֲבֹדָה עַל הָאֲנָשִׁים וְיַעֲשׂוּ בָהּ וְאַל יִשְׁעוּ בְּדִבְרֵי שָׁקֶר.
המצב רק מחמיר, העובדה הופכת לקשה יותר, ובני ישראל והשוטרים סובלים יותר. כאשר השוטרים רואים את משה הם כועסים (שמות ה', כ'-כ"א):
וַיִּפְגְּעוּ אֶת מֹשֶׁה וְאֶת אַהֲרֹן נִצָּבִים לִקְרָאתָם בְּצֵאתָם מֵאֵת פַּרְעֹה. וַיֹּאמְרוּ אֲלֵהֶם יֵרֶא ה' עֲלֵיכֶם וְיִשְׁפֹּט אֲשֶׁר הִבְאַשְׁתֶּם אֶת רֵיחֵנוּ בְּעֵינֵי פַרְעֹה וּבְעֵינֵי עֲבָדָיו לָתֶת חֶרֶב בְּיָדָם לְהָרְגֵנוּ.
בגלל שבאתם אל פרעה לדבר על יציאת בני ישראל – המצב הפך לגרוע יותר. אתם אשמים. הנסיגה במצב היא בגללכם.
משה שב לה' ואומר (שמות ה', כ"ב-כ"ג):
וַיָּשָׁב מֹשֶׁה אֶל ה' וַיֹּאמַר ה' לָמָה הֲרֵעֹתָה לָעָם הַזֶּה לָמָּה זֶּה שְׁלַחְתָּנִי. וּמֵאָז בָּאתִי אֶל פַּרְעֹה לְדַבֵּר בִּשְׁמֶךָ הֵרַע לָעָם הַזֶּה וְהַצֵּל לֹא הִצַּלְתָּ אֶת עַמֶּךָ.
אין אנו ראויים לדבר על משה רבינו כלל וכלל. אנו יכולים רק להביא את דברי חז"ל ולנסות ללמוד מהם.
חז"ל ראו בדברים אלו מעידה של משה רבינו (שמות רבה פרשה ה', כ"ב):
מהו "והצל לא הצלת"… רבי עקיבא אומר: יודע אני שאתה עתיד להצילם, אלא מה איכפת לך באותן הנתונים תחת הבנין, באותה שעה בקשה מדת הדין לפגוע במשה, וכיון שראה הקב"ה שבשביל ישראל הוא אומר לא פגעה בו מדת הדין.
יש כאן טענה כלפי משה רבינו. ה' אמר לך שהוא הולך לגאול את עם ישראל, ולשם כך שלח אותך לפרעה. נכון, כרגע המצב לא קל. אך אתה צריך סבלנות. תמתין ותראה איך הקב"ה מגלגל את המציאות לגאולת עם ישראל.
בגלל שמשה כאב את צערם של ישראל – לא פגעה בו מידת הדין. משה לא יכול היה לראות את הצער של בני ישראל העובדים בפרך, של התינוקות שניתנים בבנין כחלק מאבני הבנין, ולכן הוא בא לקב"ה. משה מסר את נפשו למען עם ישראל, וצערם של ישראל הביא אותו לדבר כך אל ה'. משום כך לא פגעה בו מידת הדין.
אנו צריכים ללמוד מכאן, שהגאולה איננה מתקדמת בקו ישר. היינו מצפים, אולי, שבדורנו עם ישראל יגיע לארץ, אף אחד לא יתנגד לכך, נבנה את הארץ והאור ילך ויאיר עוד ועוד. בפועל אין זה כך.
כמובן, הגאולה הולכת ומתקדמת כל הזמן. גם הקשיים והעינויים הם חלק מההתקדמות של הגאולה. כשבני ישראל יצאו ממצרים לאחר 210 שנים במקום 400 שנים, בגלל הקושי הגדול של השעבוד – הם הבינו שהקשיים קידמו וזירזו את הגאולה. גם בדור שלנו, הגאולה הולכת ומתקדמת, גם כשזה לא נראה לעין.
משה ראה את ההווה, את הצער הגדול של ישראל, והוא לא יכול היה להתעלם מכך.
על כך אומר לו הקב"ה: "עתה תראה אשר אעשה לפרעה". דרשו על כך חכמים (שמות רבה פרשה ה', כ"ג):
"ויאמר ה' אל משה עתה תראה אשר אעשה לפרעה" – במלחמות פרעה אתה רואה, ואין אתה רואה במלחמות של שלושים ואחד מלכים, שיעשה בהן נקמה יהושע תלמידך, מכאן אתה למד שנטל משה עכשיו את הדין שלא יכנס לארץ.
כאן, בפרשה הראשונה שבה אנו פוגשים במשה – כבר נגזר עליו שלא יכנס לארץ. הנהגתו של משה איננה מתאימה לארץ ישראל, שבה צריך כוח לראות את הקשיים, לראות את הסבל ולהבין שזה חלק מההתקדמות. הבנת הערך של התקופה נותנת כח לעבור גם את הצרות בצורה טובה יותר.
תהליך הגאולה איננו כולל רק התקדמות ועליה. יש גם קשיים, שעליהם רוצים לומר: "למה הרעות". בתוך האורות הגדולים יש גם צללים של צער. אנו מתפללים שמה שעבר עם ישראל עד עכשיו הספיק, ולא נצטרך עוד קשיים וצרות בדרך אל הגאולה השלמה.
הרצי"ה זצ"ל היה חוזר הרבה על שני ביטויים: מדרגות וסיבוכים. יש עליה ממדרגה למדרגה, וזה בא יחד עם סיבוכים. הגאולה באה לעולם, וזה מגיע דרך סיבוכים. כך היה במצרים, וכך זה בדורנו. מתוך כל הסיבוכים עולה האור הגדול של הגאולה.
פעמים רבות אנחנו מדמיינים איך צריכה להיראות הגאולה. יושב בחור ישיבה מאחורי הסטנדר, ומדמיין – עם ישראל כולם צדיקים, הממשלה חושבת רק על ה' ועל משיחו, הולכים למקוה לפני ישיבת הממשלה, ופותחים בדברי תורה, והכל נעשה בקדושה וביראת שמים. כשזה לא הולך "לפי התכנית", אז הוא שואל: "זה גאולה?!"
בפועל זה לא ככה. הממשלה עושה דברים קשים, והמציאות מסובכת. אנו צריכים את הכח לומר כמו שאמר רב יוסף על המשיח (סנהדרין צ"ח ע"ב):
רב יוסף אמר: ייתי ואזכי דאיתיב בטולא דכופיתא דחמריה (=יבוא ואזכה לשבת בצל גללי חמורו).
החמור הוא לא בהמה כל כך מכובדת. הגללים של החמור זה לא החלק המכובד בחמור. והצל גם הוא לא מפיץ אור. רב יוסף הבין שהמציאות היא קשה ומסובכת, אבל הוא יודע שיש לו כח לעמוד בכך.
אנו נמצאים בתהליך של גאולה, שיש בו הרבה סיבוכים, ואנו צריכים לתרום את חלקנו להתקדמות התהליך. יש אורות גדולים ויש גם צללים, אבל הכל חלק מתהליך של גאולה.
נסיים במה שפתחנו – אמנם לכל אחד ואחד יש שם פרטי, אבל הוא נקרא גם "על שם גאולתן של ישראל". כל אחד הוא גם אדם כללי. מי שחי בדור הזה הוא חלק מהכלל, חלק מהתהליך, ותורם את חלקו לגאולה שלמה ברחמים בע"ה.
ניתן לקבל את השיחה במייל בכל שבוע, בלי נדר, על ידי משלוח בקשה ל: metavhaaretz@gmail.com.
ניתן לקבל את השיחה בוואטסאפ, על ידי משלוח בקשה למספר: 052-7906438, ושמירת המספר באנשי הקשר.