לחיות עם פרשת השבוע – למה צריך נפילות?

פרשת השבוע מתחילה ב"כי תשא" – נשיאת ראש של עם ישראל, והתרוממות למדרגה עליונה. והנה, בהמשך הפרשה אנחנו קוראים משהו בדיוק הפוך (שמות ל"ב, ז'):

וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה לֶךְ רֵד כִּי שִׁחֵת עַמְּךָ אֲשֶׁר הֶעֱלֵיתָ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם.

משה עולה להר סיני, נמצא במדרגה עליונה, וה' אומר לו: "לך רד".

מי השילוח מסביר את הענין, וכדאי לקחת את דבריו בשתי ידים. יש בהם מסר חשוב:

וידבר ה' אל משה לך רד כי שחת עמך. בזה החטא נאבד מישראל כל ההדר שקבלו בזו הפרשה בסדר קדושה והתנשאות. כי כן מנהג השי"ת שאדם מקבל טובה ואחר כך נעלה ממנו, ועל ידי זה מרעים וצועק בכל לבו ומתפלל להשי"ת, כמו שכתיב (תהלים ק"ב, י"א): "כי נשאתני ותשליכני", ועל ידי זה הצעקה מחזיר לו השי"ת כל מה שאבד בהוספת טובה, ובזה נקראו הטובות על שמו כי קנה אותם על ידי שסבל מהם, וזה נקרא בזוה"ק (בראשית ט"ז:) מטי ולא מטי, ועל ידי זה נקבע הקדושה בלבו יתד שלא תמוט לנצח…

ה' מנהיג את העולם בצורה כזו, שהוא מעלה את האדם למדרגה עליונה, ואחרי זה הוא מאבד את המדרגה הזו.
כך הוא מפרש את הפסוק בתהלים (ק"ב, י"א):

כִּי נְשָׂאתַנִי וַתַּשְׁלִיכֵנִי.

ה' מנשא ומרומם את האדם למדרגה עליונה, ולאחר מכן משליך אותו ממנה. בדרך דומה מסביר גם רש"י את הפסוק:

כי נשאתני. תחילה והגבהתני ועתה השלכתני משמים ארץ ואם לא נשאתני תחילה לא היתה חרפתי רבה כל כך.

ההנהגה הזו מעוררת שאלה: מדוע? למה ה' מרים את האדם למעלה ואחר כך משליך אותו למטה? היה עדיף, לכאורה, לא לעלות למעלה ולא לרדת אחר כך למטה.
מסביר מי השילוח, שכשאדם נופל ממדרגתו, הוא צועק ומתפלל לה', ואז ה' מחזיר לו את המדרגה שהיה בה, ואף יותר מכך, "בהוספת טובה". בפעם השניה, שבאה אחרי שאדם סבל והתפלל בשביל מדרגתו – זהו קנין נצחי, "יתד שלא תמוט".
יש כאן תהליך אלוקי של התרוממות שאחריה נפילה, ואז עבודה ועמל להגיע לאותה מדרגה שהאדם היה בה, ובתוספת טובה.

אנו רואים את התהליך הזה חוזר פעמים רבות בהיסטוריה של העולם.
אדם הראשון היה בגן עדן במדרגה עליונה, ולאחר מכן נפל ממנה וגורש מגן עדן.
במעמד הר סיני עלה עם ישראל למדרגה עליונה (תהלים פ"ב, ו'): "אֲנִי אָמַרְתִּי אֱלֹהִים אַתֶּם וּבְנֵי עֶלְיוֹן כֻּלְּכֶם". אך מיד לאחר מכן, בחטא העגל, נפל מהמדרגה הזו (שם, ז'): "אָכֵן כְּאָדָם תְּמוּתוּן וּכְאַחַד הַשָּׂרִים תִּפֹּלוּ".
עם ישראל נכנס לארץ ישראל, ובבנין הבית הראשון זכו למדרגה רוחנית עליונה – עשרה ניסים בבית המקדש, השראת שכינה, נבואה, מלכות, סנהדרין ומקדש – הכל היה להם, והם נפלו מהמדרגה הזו. עבדו עבודה זרה, חטאו בעריות ובשפיכות דמים, והבית חרב.
בדילוג של אלפי שנים, נעבור למציאות קרובה יותר אלינו – מלחמת ששת הימים. התבוננות על התהליך שעבר עם ישראל בעקבות מלחמת ששת הימים מעוררת שאלה קשה.
המלחמה הובילה להתרוממות רוח שאין לשער. בששה ימים נכבשה הארץ לפנינו מצפון, מדרום וממזרח. הר הבית, מערת המכפלה. הרוח הזו הובילה לתנועת תשובה גדולה. בכל העולם היתה התעוררות של הזהות היהודית, לרבות בברית המועצות, מאחורי מסך הברזל. עליה גדולה לארץ מכל העולם.
אבל מיד הגיע גם השלב השני – "ותשליכני". כבר בהתחלה מסר שר הבטחון את השליטה בהר הבית לוואקף, וכך גם במערת המכפלה. בהמשך השנים ראינו את החזרת סיני, את הסכמי אוסלו ואת ההתנתקות, שהיו בדיוק ההיפך ממלחמת ששת הימים. בכאב עצום התנתקנו מחלקים גדולים מארץ ישראל.
השאלה זועקת. הרי המלחמה היתה מלאה בניסים עצומים. אין לנו ספק שה' נתן לנו את המתנה הזו. אנו אומרים על כך בכל שנה הלל ביום ירושלים. אז מדוע בהמשך ה' לוקח מאיתנו את המתנה הזו?
התחושה היא, שעם ישראל לא היה בנוי מבחינה נפשית לקבל את המתנה הזו. לא ידעו איך "לאכול" את הדבר הזה – את ירושלים, את יהודה ושומרון. ממשלת ישראל נשלטה על ידי אנשי הציונות החילונית, מבית מדרשו של הרצל. הם חלמו על בנין הארץ בשלום, ללא מלחמות. הם לא ידעו איך להכיל את כיבוש הארץ מידי אויבינו במלחמה.
מדוע, אפוא, נתן לנו ה' את המתנה כשאיננו ראויים לה? לא היה עדיף לחכות כמה שנים, ואז לתת לנו את המתנה, בצורה שאנו יכולים לקבל ולהכיל?!
"מי השילוח" מסביר את הדברים בצורה עמוקה ומדוייקת. כך הוא מנהג ה' יתברך. "כי נשאתני – ותשליכני". אנו מקבלים את המתנה כשאנו לא ראויים, ולכן היא תילקח מאיתנו. אך זכינו להיות במדרגה העליונה, ולאחר שנפלנו ממנה אנו צריכים לעבוד, להתייגע ולצעוק לה' שיחזיר לנו אותה.
אנו צריכים לעמול בלימוד תורה, בבנין האישיות, כדי להיות ראויים מחדש למדרגה הזו – לירושלים, לבית המקדש. לאחר שנעמול על כך – המדרגה תהיה קנין שלנו. כשאנו מקבלים את הדברים במתנה, זה לא בא מאיתנו, ולא קנוי לנו. ה' חפץ בעמלנו. הוא מעלה אותנו למדרגה עליונה, כדי שנוכל אחר כך להגיע אליה מתוך עמל ויגיעה.
ההבנה הזו יכולה להאיר לנו את המבט על דברים שאנו חווים בתקופה האחרונה.
היינו בתקופה של עליה גדולה מבחינת התיישבות, מבחינה דמוגרפית. ערבים רבים עזבו את הארץ והיגרו לאירופה.
כעת אנו בתחושה של נפילה, מבחינות רבות, גם מבחינה פוליטית וממשלתית. אנו מרגישים שיש כאן בחינה של "נשאתני ותשליכני".
כפי שאומר "מי השילוח", אנחנו צריכים לצעוק לה', להתפלל מעומק הלב שעם ישראל יחזור למציאות העליונה שלו. אנחנו צריכים לעבוד על כך שהמדרגות העליונות יהיו קנין שלנו. תיקון המידות ובנין האישיות יעשו אותנו ראויים לאור הגדול שעתיד להאיר עלינו.

כפי שהזכרנו, כך יש להבין את עניינו של חטא העגל. היתה זו נפילה שבאה בעקבות מדרגה עליונה, ולאחריה יש לשוב אל המדרגה העליונה מתוך עמל ועבודה.
בזוה"ק מדמים חז"ל את שבירת העגל למשברים שמתרחשים לעיתים בחיי הנישואין.
תקופת האירוסין היא מדרגה עליונה. הכל טוב, הכל באהבה ובאחוה. לאחר הנישואין מגיע לפעמים משבר. האשה שהיתה בדמיונות הופכת פתאום למציאות, ולא תמיד המציאות תואמת את החלומות והדמיונות. על כך באה פרשת "מוציא שם רע" שבתורה¹.
חז"ל מדמים את המשבר הזה לשבירת לוחות ראשונים. לאחר לוחות ראשונים הגיעו לוחות שניים, שאותם פסל משה בעצמו. אומרים על כך חכמים: מי שאומר שלוחות שניים הם במדרגה נמוכה יותר – הוא כמו מוציא שם רע, שכן כתוב (שמות ל"ד, א'):

וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה פְּסָל לְךָ שְׁנֵי לֻחֹת אֲבָנִים כָּרִאשֹׁנִים וְכָתַבְתִּי עַל הַלֻּחֹת אֶת הַדְּבָרִים אֲשֶׁר הָיוּ עַל הַלֻּחֹת הָרִאשֹׁנִים אֲשֶׁר שִׁבַּרְתָּ.

לוחות שניים הם במדרגת לוחות ראשונים. לאחר הנפילה אפשר לשוב אל המדרגה העליונה. הנפילה נובעת מאמון שהקב"ה מאמין בנו – אתם יכולים להגיע אל המדרגה בעצמכם. מתוך עמל ויגיעה תקנו את המדרגה כקנין עצמי, ולא כמתנה שבאה מגבוה.
הקב"ה אומר לנו: יש לכם נשמה גדולה, ואתם יכולים להגיע למדרגות העליונות הללו בעצמכם, לאחר שהייתם שם בתחילה כמתנה מגבוה.

ה"שפת אמת" מסביר את המילים "לך רד" – משה לא רוצה להיות במדרגה עליונה בלי העם. הוא יורד אל העם גם בנפילות שלו. הוא לא רוצה שה' יכלה את עם ישראל ויקים עם חדש ממשה. הוא רוצה להיות עִם העם – לרדת איתם ולעלות איתם מחדש.

מכל נפילה אפשר לעלות. הקב"ה נתן לכל אחד ואחד מאיתנו נשמה גדולה. אין גבול למדרגות שאדם יכול להגיע אליהם בעמלו. לאחר שאדם נופל – הוא צריך לקום ולהפוך את המדרגות העליונות שזכה להן לקנין עצמי, יתד שלא תמוט.

נזכה, בע"ה, בפרט ובכלל, לעמול ולהיות ראויים לגאולה השלמה, לבנין בית המקדש ולכל יעודי הנביאים. הקב"ה מחכה שנהיה ראויים לכל הדברים הטובים שהוא רוצה להביא לנו, ובע"ה נזכה לכך במהרה בימינו.

ניתן לקבל את השיחה במייל בכל שבוע, בלי נדר, על ידי משלוח בקשה ל: metavhaaretz@gmail.com.
ניתן לקבל את השיחה בוואטסאפ, על ידי משלוח בקשה למספר: 052-7906438, ושמירת המספר באנשי הקשר.

---

כתיבת תגובה לבטל

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

התגובה שלך *

שם *

אימייל *