השקעה לטווח ארוך

המאבק בין יעקב לעשו מהוה מקור להבנת היחס בין ישראל והאומות, ובצורה רחבה וכוללת – בין העולם הרוחני והעולם החומרי.
יעקב ועשו רוצים שניהם להמשיך את דרכו של יצחק, והבירור ביניהם איננו פשוט והוא מלווה בסיבוכים רבים.
פרשת "וישלח" מתארת את עיקר הבירור בין יעקב לעשו. מדברי חז"ל בזוה"ק בכמה מקומות בפרשה, כפי שנפרט בהמשך, עולה נקודה יסודית, שיש לה השלכות אף לחייו הפרטיים של כל אחד מישראל.
חז"ל מסבירים שהנקודה בה נבדל יעקב מעשו, ובה הוכרע הבירור ביניהם, הוא הנכונות לוותר על ההווה לטובת העתיד. יעקב אבינו איננו מחפש חיים קלים ורווחים מהירים לו ולמשפחתו. הוא מוכן להקריב ולסבול, כדי שהעתיד יהיה גדול ונעלה.
בעצם, זהו ההבדל הגדול שבין העולם הרוחני לעולם החומרי. העולם החומרי הוא מוחשי ונותן תוצאות מיידיות בהווה. אדם שאוכל – שבע, ואדם שהרויח כסף רואה זאת בחשבון הבנק שלו. אולם, אלו דברים שהשלכותיהם לעתיד מועטות. אין העולם החומרי משנה את חייו של האדם לטווח הארוך, "לעולם שכולו ארוך"¹.
העולם הרוחני, לעומת זאת, איננו מורגש באופן מוחשי ומיידי. אין רואים את תוצאותיה של תפילה או של קיום מצוה מיד, אך זהו דבר הבונה את חייו של האדם ואת נשמתו.
יעקב מוכן לוותר על רווחים מידיים, ולתת לעשו לרשת את העולם החומרי. עשו מתפתח מיד לאומה גדולה, שיש לה מלכים ואלופים, כמתואר בהרחבה בפרשה, ויעקב עסוק בעסקי משפחתו. את המאבק המיידי ניצח, כביכול, עשו. אלא שיעקב פועל בחכמה. יעקב אבינו איננו מחפש את השלטון בעולם הזה, אלא את קיום הברכות והנהגת העולם כולו לתכליתו לעתיד לבוא. לשם השגת מטרה זו מוכן יעקב לתת לעשו תחושה של שלטון, ואף שלטון בפועל, אלא שזהו שלטון חומרי, שאיננו מתקיים לדורות. יעקב בונה את האומה הישראלית, ותוצאות מעשיו ניכרים רק לאחר מאות ואלפי שנים, כשעשו ואלופיו כבר אינם יכולים לראות זאת.
גם האדם הפרטי נדרש לבירור זה, בין השקעות לטווח המיידי להשקעות נצחיות. האם להשתמש בכסף להעלאת רמת החיים שלי או לצדקה? האם את זמני הפנוי אבלה בהנאות או אשקיע בלימוד ובעשיית חסד? אלה הן שאלות שעומדות לפתחו של כל אדם, והוא נדרש להכרעה בהן. יעקב מלמד אותנו כי ההשקעה לטווח הקצר נעלמת, ורק מעשים לטווח הארוך בונים את הנצח, של האדם הפרטי ושל העם כולו.

נסקור כמה מקורות מדברי חז"ל בזוה"ק על הפרשה, מהם עולים דברים אלה:
ר' שמעון פתח את דבריו על הפרשה בפסוק² "טוב נקלה ועבד לו, ממתכבד וחסר לחם". וכך דרש³:

'טוב נקלה' זה יעקב, שהשפיל את רוחו לפני עשו, כדי שלאחר כך יהיה עשו עבד לו, וישלוט עליו, ויתקיים בו 'יעבדוך עמים וישתחוו לך לאומים וגו'. ועתה עוד לא היה זמנו כלל שיעקב ישלוט עליו, ומשום שיעקב הניח אותו אל אחרית הימים על כן היה עתה נקלה. ולאחר כך באחרית הימים, אותו שהיה 'מתכבד', יהיה אז 'עבד לו', אותו שיהיה אז 'חסר לחם', דהיינו עשו, יהיה עבד לאותו שנתנו לו רוב דגן ותירוש, דהיינו יעקב.
בוא וראה, על כן, משום שידע יעקב, שהוא צריך לו עתה, הפך לפניו לנקלה, ויותר חכמה וערמה עשה בזה, מכל מה שעשה מעולם נגד עשו, ואלו הרגיש עשו בחכמה זו, היה הורג את עצמו שלא יבא לזה. אבל יעקב עשה את הכל בחכמה. ועליו אמרה חנה, 'ה' יחתו מריבו וגו', ויתן עוז למלכו'.

יעקב פעל בחכמה, בלא שעשו הרגיש. יעקב הפך עצמו לנקלה, השתחוה בפני עשו וקרא לו "אדוני", כדי שעשו ירגיש עצמו שולט. מטרתו של יעקב היא שעשו "יאכל את הפיתיון" וישלוט עתה בעולם, ושליטתו של יעקב תגיע בזמנה, ותהיה נצחית ומשמעותית.
כך דורשים חז"ל את דברי יעקב לעשו⁴: "עם לבן גרתי… ויהי לי שור וחמור צאן ועבד ושפחה"⁵:

אף כאן שכתוב, 'ויהי לי שור וחמור', היינו לאמור לו: אל תשים לבך ורצונך לברכה ההיא שברכני אבי, לחשוב שנתקיימה בי, הוא ברך אותי, 'הוה גביר לאחיך וישתחוו לך בני אמך', משום זה אומר לך, 'עבדך יעקב לאדוני לעשו'. הוא ברך אותי 'ברוב דגן ותירוש', הרי לא נתקיים בי, כי לא אצרתי אותם, אלא 'ויהי לי שור וחמור צאן ועבד', רועה צאן בשדה. הוא ברך אותי 'מטל שמים ומשמני הארץ', הרי לא נתקיים בי, רק 'עם לבן גרתי', כגר, שלא היה לי שום בית, כל שכן 'משמני ארץ', שלא נתקיימה בי, שלא היתה לי שום ארץ, רק עם לבן גרתי, וכל זה אמר, שלא יסתכל ביעקב לקנאותו על הברכות, ויקטרג עליו.

יעקב מדגיש לעשו שהברכות לא נתקיימו, ועשו משתכנע, ואיננו מבין שיגיע יום שהברכות יתקיימו. יעקב מוכן לוותר על קיום הברכות בהווה, כדי שישרוד את המאבק מול עשו, ויגיע לקיום הברכות בצורה מלאה בעתיד⁶:

'יעבר נא אדני לפני עבדו ואני אתנהלי לאטי וגו". אמר ר' אלעזר, היינו שאמרנו מכבר, שיעקב לא רצה עתה לקבל (אלו) הברכות הראשונות שברכו אביו, ועוד לא נתקיימה בו אפילו אחת מהן, משום שדחה אותן לאחרית הימים, שתוצרכנה אז לבניו (להשתמש בהן) כנגד כל אומות העולם.

חז"ל רואים זאת אף במאבקו של יעקב עם שרו של עשו⁷:

'ויאמר שלחני כי עלה השחר ויאמר לא אשלחך כי אם ברכתני'. ר' יהודה פתח ואמר, 'מי זאת הנשקפה כמו שחר וגו". מקרא זה בארוהו ולמדנו. אבל, 'מי זאת הנשקפה' אלו הם ישראל, בזמן שהקב"ה יקים אותם ויוציאם מן הגלות אז יפתח להם פתח אור דק מדק וקטן מאד. ואחר כך יפתח להם פתח אחר מעט גדול ממנו, עד שהקב"ה יפתח להם את השערים העליונים הפתוחים לארבע רוחות העולם.
וכן כל מה שעושה הקב"ה לישראל ולצדיקים שבהם, הכל כן הוא, ולא בפעם אחת. בדומה לאדם הנתון בחושך, ותמיד בחשך היה משכנו, שבעת שרוצים להאיר לו, צריכים לפתוח לו תחילה אור קטן כפתחו של מחט, ואחר כך מעט גדול ממנו, וכן בכל פעם יותר, עד שמאירים לו כל האור כראוי.
כך הם ישראל, כמו שאמרנו, 'מעט מעט אגרשנו מפניך וגו". וכן כל מי שבאה לו רפואה, אינה באה בשעה אחת, אלא שבאה מעט מעט עד שמתרפא. אבל לעשו אינו כן, אלא בבת אחת האיר לו, ונאבד ממנו מעט מעט עד שיתחזקו ישראל, ויכריתו אותו מכל העולם הזה ומהעולם הבא. ומשום שהאיר לו בתחילה בפעם אחת, היה לו כליון מכל, אבל ישראל האור שלהם הולך ואור מעט מעט, עד שיתחזקו, ויאר להם הקב"ה לעולם.

גם את סיום המאבק, המתואר בתורה בפסוק "וילך אל ארץ מפני יעקב אחיו", רואים חז"ל בצורה דומה⁸:

בוא וראה, אחר שמת יצחק, ועשו נפרד אל הצד שלו, מה כתוב, 'ויקח עשו את נשיו ואת בניו ואת בנתיו ואת כל נפשות ביתו ואת מקנהו ואת כל בהמתו ואת כל קנינו אשר רכש בארץ כנען וילך אל ארץ מפני יעקב אחיו'. כי הניח ליעקב את הקרן ואת הריוח, הניח לו את שעבוד מצרים שהוא הקרן, וגם את הריוח משעבוד מצרים שהוא ירושת הארץ, ומכר לו חלקו שבמערת המכפלה, והלך לו מן הארץ ומן האמונה, ומחלקו, שהלך לו ונסתלק מכל.

רש"י כותב על הפסוק⁹:

'מפני יעקב אחיו', מפני שטר חוב של גזירת 'כי גר יהיה זרעך' המוטל על זרעו של יצחק. אמר אלך לי מכאן, אין לי חלק לא במתנה שנתנה לו הארץ הזאת ולא בפרעון השטר.

עשו דחה את שעבוד מצרים, כיון שלא רצה לסבול בהווה, אך בזה ויתר על הארץ ועל האמונה – על חלקו בהנהגת העולם הנצחית.
בסיום הפרשה מתוארים המלכים שמלכו בארץ אדום "לפני מלוך מלך לבני ישראל". חז"ל רואים בזה עניין עקרוני¹⁰:

'לפני מלך מלך בישראל', משום שאלו המדרגות העומדות בבתי שער למטה, דהיינו המדרגות של עשו, הן קודמות להשתלם, ומשום זה אמר יעקב, 'יעבר נא אדני לפני עבדו', משום שמדרגותיו של עשו הן קודמות להכנס ולהשתלם, כי מתחלה מתתקנות המדרגות הנמוכות ואחר כך המדרגות הגבוהות. ומשום זה, 'לפני מלך מלך לבני ישראל'. כי עד עתה עוד לא הגיע הזמן של מלכות שמים לשלוט ולהתאחד בבני ישראל, ומשום זה אמר 'יעבר נא אדני לפני עבדו'.

יעקב עצמו אמר זאת לעשו: "יעבר נא אדני לפני עבדו, ואני אתנהלה לאטי לרגל המלאכה אשר לפני ולרגל הילדים, עד אשר אבוא אל אדוני שעירה". אתה תמלוך לפני, ואני מתקדם לאט, שכן יש לי מלאכה גדולה בעולם, אך בסופו של דבר, אני אנצח את המאבק, ואני אבוא אליך לשעיר.

---

¹ עי' קידושין ל"ט ע"ב.
² משלי י"ב, ט'.
³ קס"ו ע"ב בתרגום הסולם.
⁴ בראשית ל"ב, ה'.
⁵ קס"ז ע"ב בתרגום הסולם.
⁶ קע"ב ע"א בתרגום הסולם.
⁷ ק"ע ע"א בתרגום הסולם.
⁸ קע"ז ע"א בתרגום הסולם.
⁹ בראשית ל"ו, ז'.
¹⁰ קע"ז ע"ב בתרגום הסולם.

כתיבת תגובה לבטל

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

התגובה שלך *

שם *

אימייל *