בין הורים לילדים
שלשה מתוך ארבעת הבנים שבהגדה מופיעים בפרשתנו (הבן הרשע: י"ב, כ"ו – כ"ז; הבן שאינו יודע לשאול: י"ג, ח'; הבן התם: י"ג, י"ד – ט"ו). הבן הרביעי, החכם, מופיע בספר דברים (ו', כ"ג – כ"ה) ערב הכניסה לארץ ישראל.
נעיין מעט בענין שאלות הבנים כדי ללמוד על הקרקע שבה צומחות השאלות, ועל ההתיחסות הראויה להן.שניים מארבעת הבנים שואלים שאלה מפורטת מעט.
הבן הרשע1:
והיה כי יאמרו אליכם בניכם מה העבודה הזאת לכם.
והבן החכם2:
כי ישאלך בנך מחר לאמר מה העדות והחוקים והמשפטים אשר צוה ה' אלוקינו אתכם.
מה גרם לשתי שאלות דומות כל כך להשתייך לשני בנים רחוקים כל כך?
נראה שהתשובה הכוללת את שאר התשובות שנאמרו בענין, היא זו התולה את ההבדל בתקופה שבה נשאלה כל שאלה.
התמיהה על עבודת הפסח כשהיא עולה בזמן היציאה ממצרים, מלמדת על יציאת השואל מן הכלל, אך אותה שאלה כשהיא נשאלת לאחר ארבעים שנה, ערב הכניסה לארץ, היא אכן שאלה חכמה.
שאלת הבן החכם היא בעצם שאלת קביעותם של ערכים בדורות משתנים. "כיצד ייתכן", שואל הבן את אביו, "שאותם עדות, חוקים ומשפטים, אותם ערכים ואותו עולם מושגים, שחייתם איתם ביציאת מצרים ובמדבר, יהיו תקפים לנו כשניכנס לארץ ישראל, הדורשת אתגרים חדשים כמו מלחמה, התיישבות וכדו'?!".
שאלה כזו היא לגיטימית, ואף רצויה. התקופה המשתנה, משנה את צורת החשיבה, את כל מערכת המושגים של הדור, ואיך ניתן להמשיך לחיות באותה צורה, כאילו כלום לא קרה?
מהי התשובה שעונים לבן החכם? בהגדה של פסח מובא שעונים לו בהלכה מהלכות הפסח3:
אין מפטירין אחר הפסח אפיקומן.
את משמעות האפיקומן מסבירה הגמרא בפסחים4:
מאי אפיקומן? אמר רב: שלא יעקרו מחבורה לחבורה. ושמואל אמר: כגון אורדילאי לי וגוזלייא לאבא (מאכלים האהובים עליהם).
שני הפירושים ענינם אחד: חשיבותן של הקביעות והשיטתיות.
"אין עוקרין מחבורה לחבורה" – לאחר שבחר אדם בחבורה שעימה יאכל את קרבן הפסח, איננו יכול להחליט שהחבורה אינה מוצאת חן בעיניו והוא עובר לחבורה אחרת. חשיבה זו מבטאת חוסר קביעות וחיים על פי חשק רגעי.
גם הפירוש השני בא לומר דבר דומה. ישנן פעמים בהן כולם טועמים את אותו טעם, ואין מקום לטעם האישי של כל אחד. ישנה דרך אובייקטיבית שכולם מחוייבים אליה, ולא כל אחד בוחר לו את דרכו על פי טעמו האישי.כך אנו עונים לבן החכם: אף על פי שהדורות השתנו, ישנם ערכים קבועים העוברים מדור לדור ואנו מחויבים אליהם. בכל דור יש לבחון מחדש את דרך החיים על פי ערכים קבועים אלו, אך לא ניתן לשנותם או להחליפם.
בדור של מעבר, כמו יציאת מצרים וכמו הכניסה לארץ, מתרבות השאלות על תקפותו של הקשר בין ערכיהם של האבות לחייהם של הבנים. התורה מלמדת אותנו, כי דווקא בזמנים כאלה חשוב לקיים את מצות "והגדת לבנך". דוקא כשהעולם אינו כל כך יציב, חשוב לחזק את התא המשפחתי, הקושר כל אחד ואחד אל הדורות הקודמים ואל הערכים הקבועים העוברים מדור לדור.
דומה, שבתקופתנו עולות שאלות דומות, ובעוצמה רבה. בדור בו המציאות משתנה במהירות רבה, אנו חשים פעמים רבות כי ישנו פער גדול בין ההורים לילדיהם, וכי להורים אין יכולת מספיקה לחנך את ילדיהם שבמובנים מסויימים מתקדמים יותר מהם.
דוקא בדור כזה עלינו לעסוק בחיזוק התא המשפחתי, מתוך ההבנה כי את הערכים הקבועים, שאינם משתנים לעולם, מקבל כל אדם מהוריו, המקשרים אותו אל שלשלת הדורות, והמעבירים דרכו הלאה את הערכים היסודיים של האומה.
1 י"ב, כ"ו.
2 דברים ו', כ'.
3 פסחים קי"ט ע"ב.
4 הגמרא שם.