זכריה פרקים ג' -ה' – הכהונה והמלכות
סיכמה וערכה: שפרה בירנבוים. לא עבר את הגהת הרב. (הזמנים המופיעים במהלך הסיכום מתייחסים לזמן בתוך השיעור)
ספר זכריה רווי מראות קשים להבנה. רש"י אומר שקשה לדעת מה בדיוק הכוונה. חלק מהעניין הוא מכיוון שאנחנו בתקופת הדמדומים של הנבואה. סוף הנבואה. חגי זכריה ומלאכי, ושם מסתלקת הנבואה. קשה לראות. מרגישים שגם הנביא לא מבין בדיוק. מה אתה רואה? הוא לא רואה.
זכריה א' ח': סוס אדום…
מה אלה אדוני?
בשביל מה אתה נביא? שואל את המלאך מה אלו. והמלאך עונה לו. כל הרושם הוא שלא גמרי ברור.
בכל אופן ראינו שהנבואה היא טובה לאחר הקצף הגדול. בעשתי עשר לחודש שבט, אחרי הסיפור של כסלו. הבינו כבר שהייתה שנה לא מוצלחת עד סיום המעגל של עונת הזית. מהיום הזה אברך. התחילו כן לעבוד, ולכן התחילו לראות נחמה.
א. יג: המלאך הדובר בי דברי ניחומים. קינאתי לירושלים ו… כנגד הפתיחה של הנבואה, הקצף עובר על הגויים כי הם הפריזו.
שבתי לירושלים ברחמים… ה' מסכים כי הבית ייבנה כי התחילו לבנות.
עוד תפוצינה עריי…
בסופו של דבר המראה הזה הוא מראה טוב. לא ברור מה מבטאים הסוסים ומה הצבעים.
פקר ב
מהן הקרנות?
זכריה פרק ב
(א) וָאֶשָּׂא אֶת־עֵינַי וָאֵרֶא וְהִנֵּה אַרְבַּע קְרָנֽוֹת:
(ב) וָאֹמַר אֶל־הַמַּלְאָךְ הַדֹּבֵר בִּי מָה־אֵלֶּה וַיֹּאמֶר אֵלַי אֵלֶּה הַקְּרָנוֹת אֲשֶׁר זֵרוּ אֶת־יְהוּדָה אֶת־יִשְׂרָאֵל וִירוּשָׁלִָֽם: ס
(ג) וַיַּרְאֵנִי ה' אַרְבָּעָה חָרָשִֽׁים:
(ד) וָאֹמַר מָה אֵלֶּה בָאִים לַֽעֲשׂוֹת וַיֹּאמֶר לֵאמֹר אֵלֶּה הַקְּרָנוֹת אֲשֶׁר־זֵרוּ אֶת־ יְהוּדָה כְּפִי־אִישׁ לֹא־נָשָׂא רֹאשׁוֹ וַיָּבֹאוּ אֵלֶּה לְהַחֲרִיד אֹתָם לְיַדּוֹת אֶת־קַרְנוֹת הַגּוֹיִם הַנֹּשְׂאִים קֶרֶן אֶל־ אֶרֶץ יְהוּדָה לְזָרוֹתָֽהּ: ס
עכשיו הבנו. מראה שקשה להבין אותו. בצורה הפשוטה בצורה הרווחת, אלו קרניים שבהם מנגחים, ואלו האומות שזרקו את יהודה לגלות. קרני ברזל, כמו בסיפור של צדקיה בן כנענה: באלה תנגח את ארם. מכירים את הפסוקים מתוך מסכת בבא קמא.
ירמיהו לא מבין מה הוא רואה, וה' מפרש. פה לא מבין בכלל מה רואה. אבל יש קשר.
הקרניים יכול להתחבר לנשק בו מנגחים את החומות, עם הקרניים. ביטוי גם סמלי וגם מבטא משהו ריאלי. כמו ההמשך, לשאת קרן לארץ יהודה לזרותה.
קרן היא גם פינה וגם כוח ועצמה – וירם קרן לעמו. הרים את קרנם. ביטוי לעצמה ולגדלות. גויים חזקים כאלו, ארבעה וכנגדם באים ארבעה חרשים. מהם החרשים? חרשי ברזל, שיכולים להכרית את הקרניים. מיהם?
יהושע וזרובבל, עזרא ונחמיה. ארבעת המנהיגים. זה הכיוון המקובל. הראש ברור, נבואה על הגויים שהגלו את יהודה וישראל מירושלים, ואחר כך יש באים לתקן, וזה המשך הקצף הגדול על הגויים, שהם הפריזו והגיע הזמן שה' מעניש אותם חזרה.
(ה) וָאֶשָּׂא עֵינַי וָאֵרֶא וְהִנֵּה־ אִישׁ וּבְיָדוֹ חֶבֶל מִדָּֽה:
(ו) וָאֹמַר אָנָה אַתָּה הֹלֵךְ וַיֹּאמֶר אֵלַי לָמֹד אֶת־ יְרוּשָׁלִַם לִרְאוֹת כַּמָּֽה־ רָחְבָּהּ וְכַמָּה אָרְכָּֽהּ:
כנראה שהולכים לבנות. אז מודדים. לקבל אישורים מהוועדה. (9:33) לראות את הגודל. משהו שהוא מוגבל מצד אחד. אבל מצד שני זה נותן תחושה טובה – מתחיל תהליך של תנופת בנייה בירושלים.
(ז) וְהִנֵּה הַמַּלְאָךְ הַדֹּבֵר בִּי יֹצֵא וּמַלְאָךְ אַחֵר יֹצֵא לִקְרָאתֽוֹ:
(ח) וַיֹּאמֶר אֵלָו רֻץ דַּבֵּר אֶל־הַנַּעַר הַלָּז לֵאמֹר פְּרָזוֹת תֵּשֵׁב יְרוּשָׁלִַם מֵרֹב אָדָם וּבְהֵמָה בְּתוֹכָֽהּ:
הנער הלז הוא הנביא, זכריה בעצמו.
(ט) וַאֲנִי אֶֽהְיֶה־לָּהּ נְאֻם־ ה' חוֹמַת אֵשׁ סָבִיב וּלְכָבוֹד אֶהְיֶה בְתוֹכָֽהּ: פ
לא צריך למדוד. כי חומה עושה שני דברים. מצד אחד שומרת ומגינה ומצד שני מגבילה. אי אפשר לעבור. ירושלים בתקופה שלפני שיצאו מחוץ לחומות, ליישוב היהודי היו הרבה קשיים וצורך להתמגן. היה רווח גדול, אבל היה צר בירושלים ויצאו מחוץ לחומות. אמנם ויתור על ביטחון אך מצד שני אפשר להשתחרר מהמועקה של החומה. שני היתרונות קיימים. לא צריך להגביל את ירושלים, ובעית הביטחון גם תיפתר, ה' יגן על ירושלים. חומה שהיא מגינה ולא מגבילה. יש תיאור טוב של נחמה גדולה של ירושלים שמתפתחת ונבנית.
(י) הוֹי הוֹי וְנֻסוּ מֵאֶרֶץ צָפוֹן נְאֻם־ה' כִּי כְּאַרְבַּע רוּחוֹת הַשָּׁמַיִם פֵּרַשְׂתִּי אֶתְכֶם נְאֻם־ה':
(יא) הוֹי צִיּוֹן הִמָּלְטִי יוֹשֶׁבֶת בַּת־בָּבֶֽל: ס
כיוון שירושלים נבנית, תעופו כבר מבבל. כי פרשתי אתכם לארבע רוחות שמים, הגיע הזמן להתכנס לירושלים. אל ציום הימלטי. או בת ציון הימלטי. ועל רקע התקופה מבינים. כי רבים נשארו בבבל. והנביא זכריה אומר להם אל תדאגו, בית המקדש עומד להיבנות מחדש, (13:15) הייתה גלות פעם ראשונה כזאת אחרי שכבר היה עם, ועכשיו הגיע הזמן. דברים טובים. הגיע הזמן. תחזרו.
הוי הוי, בואו כבר. לא יודע. פסוק י'. אני לא מכיר נבואה של עזרא. הוא חכם – לא נביא. דבר ה' מופיע לנביאים. בחז"ל מופיע שמלאכי הוא עזרא. אבל צריך להבין מה רוצים להגיד בדבר הזה.
(יב) כִּי כֹה אָמַר ה' צְבָאוֹת אַחַר כָּבוֹד שְׁלָחַנִי אֶל־הַגּוֹיִם הַשֹּׁלְלִים אֶתְכֶם כִּי הַנֹּגֵעַ בָּכֶם נֹגֵעַ בְּבָבַת עֵינֽוֹ:
אחד המקומות שיש תיקון של הפסוקים. הנוגע בבת עיני היה צריך לכתוב, אבל תולה את זה, כי לא נעים לומר נוגע בבבת עינו של ה'.
(יג) כִּי הִנְנִי מֵנִיף אֶת־יָדִי עֲלֵיהֶם וְהָיוּ שָׁלָל לְעַבְדֵיהֶם וִֽידַעְתֶּם כִּֽי־ה' צְבָאוֹת שְׁלָחָֽנִי: ס
יהיה בסדר.
(יד) רָנִּי וְשִׂמְחִי בַּת־צִיּוֹן כִּי הִנְנִי־בָא וְשָׁכַנְתִּי בְתוֹכֵךְ נְאֻם־ה': (טו) וְנִלְווּ גוֹיִם רַבִּים אֶל־ ה' בַּיּוֹם הַהוּא וְהָיוּ לִי לְעָם וְשָׁכַנְתִּי בְתוֹכֵךְ וְיָדַעַתְּ כִּי־ה' צְבָאוֹת שְׁלָחַנִי אֵלָֽיִךְ: (טז) וְנָחַל ה' אֶת־יְהוּדָה חֶלְקוֹ עַל אַדְמַת הַקֹּדֶשׁ וּבָחַר עוֹד בִּירוּשָׁלִָֽם: (יז) הַס כָּל בָּשָׂר מִפְּנֵי ה' כִּי נֵעוֹר מִמְּעוֹן קָדְשֽׁוֹ: ס
דיברנו על ההתעוררות בהרחבה. נבואות שמלבד הפרטים האווירה ברורה. אחרי הקצץ הגדול מכד בשבט שומעים דברי ניחומים, וממילא מצפים להתמלאות הגולים שיחזרו חזרה לכאן.
שאלה: למה זה קורה.
תשובה: כחלק מהחזרה לארץ יש גויים שמצטרפים. וגם ערב רב עלה עמם. באסתר: ורבים מעמי הארץ מתייהדים כי נפל … תופעת גרות. ייתכן שנכניס את זה כשנדבר על הנשים הנכריות. בינתיים לא נסביר את העניין. סימן שיש משהו אמיתי שקורה.
זכריה פרק ח
(כ) כֹּה אָמַר ה' צְבָאוֹת עֹד אֲשֶׁר יָבֹאוּ עַמִּים וְיֹשְׁבֵי עָרִים רַבּֽוֹת:
(כא) וְֽהָלְכוּ יֹשְׁבֵי אַחַת אֶל־ אַחַת לֵאמֹר נֵלְכָה הָלוֹךְ לְחַלּוֹת אֶת־פְּנֵי ה' וּלְבַקֵּשׁ אֶת־ה' צְבָאוֹת אֵלְכָה גַּם־אָֽנִי:
(כב) וּבָאוּ עַמִּים רַבִּים וְגוֹיִם עֲצוּמִים לְבַקֵּשׁ אֶת־ה' צְבָאוֹת בִּירוּשָׁלִָם וּלְחַלּוֹת אֶת־פְּנֵי ה': ס
(כג) כֹּֽה־אָמַר ה' צְבָאוֹת בַּיָּמִים הָהֵמָּה אֲשֶׁר יַחֲזִיקוּ עֲשָׂרָה אֲנָשִׁים מִכֹּל לְשֹׁנוֹת הַגּוֹיִם וְֽהֶחֱזִיקוּ בִּכְנַף אִישׁ יְהוּדִי לֵאמֹר נֵֽלְכָה עִמָּכֶם כִּי שָׁמַעְנוּ אֱלֹהִים עִמָּכֶֽם: ס
חלק מהנבואות התקיימו. המוני אתיופים שבאים, שאומרים גם אנחנו יהודים, תעלו אותנו. גם מברית המועצות. שמחפשים סבתא. זה קורה. זה נמצא באווירה הזאת. תופס מקום משמעותי בנביאים בהרחבה.
זכריה פרק ג
(א) וַיַּרְאֵנִי אֶת־יְהוֹשֻׁעַ הַכֹּהֵן הַגָּדוֹל עֹמֵד לִפְנֵי מַלְאַךְ ה' וְהַשָּׂטָן עֹמֵד עַל־יְמִינוֹ לְשִׂטְנֽוֹ:
(ב) וַיֹּאמֶר ה' אֶל־הַשָּׂטָן יִגְעַר ה' בְּךָ הַשָּׂטָן וְיִגְעַר ה' בְּךָ הַבֹּחֵר בִּירֽוּשָׁלִָם הֲלוֹא זֶה אוּד מֻצָּל מֵאֵֽשׁ: (ג) וִיהוֹשֻׁעַ הָיָה לָבֻשׁ בְּגָדִים צוֹאִים וְעֹמֵד לִפְנֵי הַמַּלְאָֽךְ: (ד) וַיַּעַן וַיֹּאמֶר אֶל־הָעֹמְדִים לְפָנָיו לֵאמֹר הָסִירוּ הַבְּגָדִים הַצֹּאִים מֵעָלָיו וַיֹּאמֶר אֵלָיו רְאֵה הֶעֱבַרְתִּי מֵעָלֶיךָ עֲוֹנֶךָ וְהַלְבֵּשׁ אֹתְךָ מַחֲלָצֽוֹת: (ה) וָאֹמַר יָשִׂימוּ צָנִיף טָהוֹר עַל־רֹאשׁוֹ וַיָּשִׂימוּ הַצָּנִיף הַטָּהוֹר עַל־רֹאשׁוֹ וַיַּלְבִּשֻׁהוּ בְּגָדִים וּמַלְאַךְ ה' עֹמֵֽד: (ו) וַיָּעַד מַלְאַךְ ה' בִּיהוֹשֻׁעַ לֵאמֹֽר: (ז) כֹּה־אָמַר ה' צְבָאוֹת אִם־בִּדְרָכַי תֵּלֵךְ וְאִם אֶת־ מִשְׁמַרְתִּי תִשְׁמֹר וְגַם־אַתָּה תָּדִין אֶת־בֵּיתִי וְגַם תִּשְׁמֹר אֶת־חֲצֵרָי וְנָתַתִּי לְךָ מַהְלְכִים בֵּין הָעֹמְדִים הָאֵֽלֶּה:
(ח) שְֽׁמַֽע־נָא יְהוֹשֻׁעַ׀ הַכֹּהֵן הַגָּדוֹל אַתָּה וְרֵעֶיךָ הַיֹּשְׁבִים לְפָנֶיךָ כִּֽי־אַנְשֵׁי מוֹפֵת הֵמָּה כִּֽי־הִנְנִי מֵבִיא אֶת־עַבְדִּי צֶֽמַח: (ט) כִּי׀ הִנֵּה הָאֶבֶן אֲשֶׁר נָתַתִּי לִפְנֵי יְהוֹשֻׁעַ עַל־אֶבֶן אַחַת שִׁבְעָה עֵינָיִם הִנְנִי מְפַתֵּחַ פִּתֻּחָהּ נְאֻם ה' צְבָאוֹת וּמַשְׁתִּי אֶת־עֲוֹן הָאָֽרֶץ־הַהִיא בְּיוֹם אֶחָֽד: (י) בַּיּוֹם הַהוּא נְאֻם ה' צְבָאוֹת תִּקְרְאוּ אִישׁ לְרֵעֵהוּ אֶל־תַּחַת גֶּפֶן וְאֶל־תַּחַת תְּאֵנָֽה:
חוץ מהגפן והתאנה לא מובן. מה הסיפור? יהושע הכהן הגדול היה דמות חיובית כפי שראינו בחגי. משום מה לבוש בגדים צואים, זה מבטא ישיש בעיה. והשטן עומד שם, ה' גוער בשטן, הוא אוד מוצל מאש. יש פה בעיה. לא ברור מהי הבעיה?
נותנים לו הזדמנות. מחליפים לו את הבגדים. מכנסיים-מחלצות. (מכסים את אזור החלציים) מצנפת . מלבישים אותו בגדי כהן גדול,וכל זה במידת (23) הרחמים . כלומר באשראי. למה נותנים לו? ויען… אם … יתן לך מהלכים בין העומדים. ואחר כך המראה של האבן עם שבעה עיניים. המפרשים הלכו לאיבוד.
מה רוצים כאן? מהי אבן עם עיניים? מהו לפתח את פיתוחה? מראה מאוד סתום. אין ספק שאומר פה לכהן הגדול, שאם יתנהג, יהיו לו מהלכים בין העומדים? מיהם העומדים? מלאכים. ביטוי ידוע שהמלאך הוא עומד, אין לו בחירה, הוא סטטי. מלאך נקרא מלאך לשון מלאכה. עושה את מלאכתו. ולכן גם נביאים יכולים להיקרא מלאכים. הנביא חגי בפרק א' י"ג: ויאמר מלאך ה' במלאכות ה' לאמור… בשליחות. נביא שנקרא מלאך ה'. מיהו הנביא הראשון שנקרא מלאך? משה. וישלח מלאך ויוציאם ממצרים. משה איש האלקים. מלאך שכל כולו נמצא בשליחותו. המלאכים נקראים עומדים לעומת בני האדם הנקראים מהלכים.
מי גדול ממי? אדם או מלאך? יש בזה סתירות. והתשובה מאוד ברורה. לרוב המלאך נמצא בדרגה גבוהה יותר, אבל לאדם יש פוטנציאל גבוה יותר. כשהוא מטפס, הוא מטפס מעל המלאכים. הוא יכול גם לרדת. מהלכים בין העומדים האלה. הכהן הגדול אמור להיות בין המהלכים.
יחזקאל פרק י
(א) וָאֶרְאֶה וְהִנֵּה אֶל־ הָרָקִיעַ אֲשֶׁר עַל־רֹאשׁ הַכְּרֻבִים כְּאֶבֶן סַפִּיר כְּמַרְאֵה דְּמוּת כִּסֵּא נִרְאָה עֲלֵיהֶֽם:
(ב) וַיֹּאמֶר אֶל־הָאִישׁ׀ לְבֻשׁ הַבַּדִּים וַיֹּאמֶר בֹּא אֶל־ בֵּינוֹת לַגַּלְגַּל אֶל־תַּחַת לַכְּרוּב וּמַלֵּא חָפְנֶיךָ גַֽחֲלֵי־ אֵשׁ מִבֵּינוֹת לַכְּרֻבִים וּזְרֹק עַל־הָעִיר וַיָּבֹא לְעֵינָֽי:
(ג) וְהַכְּרֻבִים עֹֽמְדִים מִימִין לַבַּיִת בְּבֹאוֹ הָאִישׁ וְהֶעָנָן מָלֵא אֶת־הֶחָצֵר הַפְּנִימִֽית:
(ד) וַיָּרָם כְּבוֹד־ה' מֵעַל הַכְּרוּב עַל מִפְתַּן הַבָּיִת וַיִּמָּלֵא הַבַּיִת אֶת־הֶעָנָן וְהֶֽחָצֵר מָֽלְאָה אֶת־נֹגַהּ כְּבוֹד ה':
מאין לקוח הבגדים? בגדי הכהן הגדול ביום הכיפורים. זה לובש הכהן הגדול השמימי. החיבור המיוחד הזה בין הכהן הגדול של מטה לבין של מעלה. מיכאל שר הגדול מקריב קרבנות של אש בבית המקדש של מעלה.
בפעם הראשונה שנראתה שכינה במשכן, ביום הזה היה חיבור בין הארון למטה לבין מיכאל למעלה. השכינה הייתה למעלה, ועכשיו ביום השמיני ירדה השכינה למטה.
החתם סופר: ביום השמיני כתוב "כי היום אשר נראה אליכם… גילוי שניה. נראה אותיות אהרון. אליכם, אותיות מיכאל. ברגע הזה חיבור בין מיכאל ואהרן. כתוב בחז"ל.
יש בעיה פה. אם תתנהג כמו שצריך, תקבל את המעמד והתפקיד הראוי. תהיה שכינה. ושכנתי בתוכך, אבל בינתיים יש לו בגדים צואים. למה?
זכריה פרק ד
(א) וַיָּשָׁב הַמַּלְאָךְ הַדֹּבֵר בִּי וַיְעִירֵנִי כְּאִישׁ אֲשֶׁר־יֵעוֹר מִשְּׁנָתֽוֹ:
(ב) וַיֹּאמֶר אֵלַי מָה אַתָּה רֹאֶה ויאמר וָאֹמַר רָאִיתִי׀ וְהִנֵּה מְנוֹרַת זָהָב כֻּלָּהּ וְגֻלָּהּ עַל־רֹאשָׁהּ וְשִׁבְעָה נֵרֹתֶיהָ עָלֶיהָ שִׁבְעָה וְשִׁבְעָה מֽוּצָקוֹת לַנֵּרוֹת אֲשֶׁר עַל־ רֹאשָֽׁהּ:
(ג) וּשְׁנַיִם זֵיתִים עָלֶיהָ אֶחָד מִימִין הַגֻּלָּה וְאֶחָד עַל־ שְׂמֹאלָֽהּ:
(ד) וָאַעַן וָֽאֹמַר אֶל הַמַּלְאָךְ הַדֹּבֵר בִּי לֵאמֹר מָה אֵלֶּה אֲדֹנִֽי:
(ה) וַיַּעַן הַמַּלְאָךְ הַדֹּבֵר בִּי וַיֹּאמֶר אֵלַי הֲלוֹא יָדַעְתָּ מָה הֵמָּה אֵלֶּה וָאֹמַר לֹא אֲדֹנִֽי:
(ו) וַיַּעַן וַיֹּאמֶר אֵלַי לֵאמֹר זֶה דְּבַר־ה' אֶל־זְרֻבָּבֶל לֵאמֹר לֹא בְחַיִל וְלֹא בְכֹחַ כִּי אִם־בְּרוּחִי אָמַר ה' צְבָאֽוֹת:
(ז) מִֽי־אַתָּה הַֽר־הַגָּדוֹל לִפְנֵי זְרֻבָּבֶל לְמִישֹׁר וְהוֹצִיא אֶת־הָאֶבֶן הָרֹאשָׁה תְּשֻׁאוֹת חֵן חֵן לָֽהּ: פ
(ח) וַיְהִי דְבַר־ה' אֵלַי לֵאמֹֽר:
(ט) יְדֵי זְרֻבָּבֶל יִסְּדוּ הַבַּיִת הַזֶּה וְיָדָיו תְּבַצַּעְנָה וְיָדַעְתָּ כִּֽי־ה' צְבָאוֹת שְׁלָחַנִי אֲלֵיכֶֽם:
(י) כִּי מִי בַז לְיוֹם קְטַנּוֹת וְשָׂמְחוּ וְרָאוּ אֶת־הָאֶבֶן הַבְּדִיל בְּיַד זְרֻבָּבֶל שִׁבְעָה־ אֵלֶּה עֵינֵי ה' הֵמָּה מְשׁוֹטְטִים בְּכָל־הָאָֽרֶץ:
(יא) וָאַעַן וָאֹמַר אֵלָיו מַה־ שְּׁנֵי הַזֵּיתִים הָאֵלֶּה עַל־יְמִין הַמְּנוֹרָה וְעַל־שְׂמֹאולָֽהּ:
(יב) וָאַעַן שֵׁנִית וָאֹמַר אֵלָיו מַה־שְׁתֵּי שִׁבֲּלֵי הַזֵּיתִים אֲשֶׁר בְּיַד שְׁנֵי צַנְתְּרוֹת הַזָּהָב הַֽמְרִיקִים מֵעֲלֵיהֶם הַזָּהָֽב:
(יג) וַיֹּאמֶר אֵלַי לֵאמֹר הֲלוֹא יָדַעְתָּ מָה־אֵלֶּה וָאֹמַר לֹא אֲדֹנִֽי:
(יד) וַיֹּאמֶר אֵלֶּה שְׁנֵי בְנֵֽי הַיִּצְהָר הָעֹמְדִים עַל אֲדוֹן כָּל הָאָֽרֶץ:
דיון, כן יודע, לא יודע. הלא ידעת? לא אדוני. זה שונה מאשר בירמיהו. מה יודע ומה לא. אפילו נימה של אכזבה, מה לא יודע? הדברים לא ברורים. לא בהירים. מה כן רואים כאן?
פה מופיע בן הזוג של יהושע בן יהוצדק, זרובבל בן שאלתיאל.ומופיע הפסוק שאוהבים לצטט אך בדרך כלל לא במובן הנכון. לא בחיל ולא בכוח כי אם ברוחי…
יש כאן שני מראות. (34:40)המראה שרואה יהושע. המראה השני מנורה עם שני ענפי זית. הזהב שמריקים הזיתים הוא השמן. שמריקים אל אותה מנורה. את המנורה הזאת רואה דווקא זרובבל. והאבן דווקא אל יהושע. בלי להבין יותר מידיי, המנורה למי קשורה יותר? לכהונה. המנורה מבטאת את הכהונה. ומשם מה המנורה מגיעה אל זרובבל. לפי זה האבן צריכה לבטא לפי ההיגיון הזה את זרובבל, ננסה להסביר.
המנורה מבטאת כהונה. עוצמתה של הכהונה. בפרשת בהעלותך. חזל דורשים מה שעולה מהפסוקים. פרשת נשא, הפרשה הארוכה בתורה, בסופה חלשה דעתו של אהרן. למה? (36:45) כי ראה ששבטו לא נמצא עם השבטים שמביאים את הקרבנות. הם לא בעסק. אמר לו ה': שלך גדולה משלהם, שאתה מיטיב את הנרות. לא נסביר למה זה יותר מזה. אבל המנורה מבטאת את הכהונה. הנשיאים ביטאו את המלוכה. מלכות בעם ישראל והמנורה את הכהונה. כמו אצלנו יהושע הכהן הגדול וזרובבל את הפן המדיני. ההנהגה הפיסית. המדינית. חנוכת בית חשמונאי על ידי הכהנים בסיפור המנורה. המנורה היא מבטאת את כל נושא בית שני. הכהונה. זה בולט.
(יד)מיהם שני בני היצהר?
הכוונה להושע ולזרובבל. למה הם שני בני היצהר? שני בני המופת. אנשי מופת. למה דווקא בני יצהר? שמן. ושניהם נמשחים בשמן. והם שני בני היצהר, המנהיגים כאן. נמשחים באותו השמן. הצירוף כמו משה ואהרן. משה מבטא את ההנהגה, ואהרון הכהן. הסמכות אצל שני האחים.
קורח חלק על משה ואהרן. הטענה של קורח גם נגד המלכות של משה וגם נגד הכהונה של אהרן. ונשאר קרח מכאן ומכאן, ומרוב בושה האדמה בלעה אותו…
קורח נקרא קורח בן יצהר. הוא רצה את היצהר. משה ואהרן, וכאן שני בני היצהר. הנהגה משותפת.
דיברנו על כך שזה לא עובר חלק. כל תקופת בית שני יש מתיחות מי מוביל. ירושלים היא בית כנסת גדול, בעל אופי דתי. הרצל: תפקיד הרבנים, לסגור אותם בכלוב זהב כדי לראות מה היה פעם. משהו שלא מתעסק בשום דבר עכשווי. זוהי תפיסת כורש. בית תפילה גדול, וכל מה שבאים צרי יהודה הם אומרים שהם בונים מדינה. מי ינהיג פה באמת?
אחרי חורבן שומרון הביא מלך אשור כוהנים שילמדו את הדת. כהן זה לא מאיים, זה משהו דתי. יש יהושע בן יהוצדק הכהן הגדול ויש זרובבל. אחר כך יהיה עזרא ונחמיה. (43) פרק ו' בזכריה:
זכריה פרק ו
(ט) וַיְהִי דְבַר־ה' אֵלַי לֵאמֹֽר:
(י) לָקוֹחַ מֵאֵת הַגּוֹלָה מֵחֶלְדַּי וּמֵאֵת טוֹבִיָּה וּמֵאֵת יְדַֽעְיָה וּבָאתָ אַתָּה בַּיּוֹם הַהוּא וּבָאתָ בֵּית יֹאשִׁיָּה בֶן־צְפַנְיָה אֲשֶׁר־בָּאוּ מִבָּבֶֽל:
(יא) וְלָקַחְתָּ כֶֽסֶף־וְזָהָב וְעָשִׂיתָ עֲטָרוֹת וְשַׂמְתָּ בְּרֹאשׁ יְהוֹשֻׁעַ בֶּן־יְהוֹצָדָק הַכֹּהֵן הַגָּדֽוֹל:
(יב) וְאָמַרְתָּ אֵלָיו לֵאמֹר כֹּה אָמַר ה' צְבָאוֹת לֵאמֹר הִנֵּה־אִישׁ צֶמַח שְׁמוֹ וּמִתַּחְתָּיו יִצְמָח וּבָנָה אֶת־ הֵיכַל ה':
מיהו הצמח הזה? צמח דוד עבדך …
(יג) וְהוּא יִבְנֶה אֶת־הֵיכַל ה' וְהֽוּא־יִשָּׂא הוֹד וְיָשַׁב וּמָשַׁל עַל־כִּסְאוֹ וְהָיָה כֹהֵן עַל־כִּסְאוֹ וַעֲצַת שָׁלוֹם תִּהְיֶה בֵּין שְׁנֵיהֶֽם:
יגיע צמח הזה והוא ימשול. (44:15) והוא יבנה. והכהן על כסאו. כל אחד על כסאו. ועצת שלום תהיה בין שניהם. שומעים שיש מתיחות כנראה.
(יד) וְהָעֲטָרֹת תִּֽהְיֶה לְחֵלֶם וּלְטוֹבִיָּה וְלִידַֽעְיָה וּלְחֵן בֶּן־ צְפַנְיָה לְזִכָּרוֹן בְּהֵיכַל ה':
(טו) וּרְחוֹקִים׀ יָבֹאוּ וּבָנוּ בְּהֵיכַל ה' וִידַעְתֶּם כִּֽי־ה' צְבָאוֹת שְׁלָחַנִי אֲלֵיכֶם וְהָיָה אִם־שָׁמוֹעַ תִּשְׁמְעוּן בְּקוֹל ה' אֱלֹהֵיכֶֽם: ס
יש מתיחות. ירמיהו פרק ירמיהו פרק לג
(יד) הִנֵּה יָמִים בָּאִים נְאֻם־ ה' וַהֲקִֽמֹתִי אֶת־הַדָּבָר הַטּוֹב אֲשֶׁר דִּבַּרְתִּי אֶל־בֵּית יִשְׂרָאֵל וְעַל־בֵּית יְהוּדָֽה: (טו) בַּיָּמִים הָהֵם וּבָעֵת הַהִיא אַצְמִיחַ לְדָוִד צֶמַח צְדָקָה וְעָשָׂה מִשְׁפָּט וּצְדָקָה בָּאָֽרֶץ:
(טז) בַּיָּמִים הָהֵם תִּוָּשַׁע יְהוּדָה וִירוּשָׁלִַם תִּשְׁכּוֹן לָבֶטַח וְזֶה אֲשֶׁר־יִקְרָא־לָהּ ה'׀ צִדְקֵֽנוּ: ס
הצמח הזה בימים האלו יהיה צדקיהו . צמח לדוד. יש לזה עוד מקורות.
נחזור לפרק שלנו. בעיית הבגדים הצואים של יהושע, פרק ג' פסוק ח':
"כי הנני מביא את עבדי צמח. …"
כנראה שלא כל כך רצה לקבל את עבדי צמח. המתיחות בין שניהם היא הדבר הלא רצוי בעיני הנביא. והנה יש פה אבן . מהי האבן לפני יהושע?
פשט: יהושע מדליק את המנורה. יש מעלה שעולים כדי להדליק את המנורה. היא האבן לפני יהושע. מי זאת האבן הזאת?
ז: מי את ההר הגדול…
האבן היא המלכות. מונחת על הארץ. היא התשתית. המנורה היא הכהונה. האבן יש בה שבעה עיניים. מהן עיניים? השגחה.
י': כי מי בז ליום קטנות. המקדש נראה קטן, ושמחו 48:30)זה נראה קטן. ושמחו וראו את האבן הבדיל.
שבעת העינים הן עיני ה' המשוטטים בכל הארץ. ה'. (דברים פרק יא )(יב) אֶרֶץ אֲשֶׁר־ה' אֱלֹהֶיךָ דֹּרֵשׁ אֹתָהּ תָּמִיד עֵינֵי ה' אֱלֹהֶיךָ בָּהּ …" זוהי מידת המלכות – הורדה של הרעיונות הגדולים לארץ. ההורדה של האור הרוחני לארץ, האור שבא מלמעלה. אבל זה אמור להיות בתשתית של משהו שמונח על הארץ. זה תפקידו של זרובבל. זרובבל, הוא שמייסד את ההיכל "ידיו תבצענה". שבעת העיניים שמשגיחות זה התפקיד שלו.
זרובבל מקבל גם הוא מראה. הוא רואה את המנורה. ה אומרים לו? תיזהר תיזהר. אתה שבונה, תבין שהכל צריך להיות דרך האור הרוחני של המנורה. לכן אומרים לו
(ו) וַיַּעַן וַיֹּאמֶר אֵלַי לֵאמֹר זֶה דְּבַר־ה' אֶל־זְרֻבָּבֶל לֵאמֹר לֹא בְחַיִל וְלֹא בְכֹחַ כִּי אִם־בְּרוּחִי אָמַר ה' צְבָאֽוֹת:
המלך, אל תחשוב שאתה עושה לבד, זה הכול בא מהמנורה. ולכוהנים אומרים אל תשכחו את האבן. לא כתוב כאן לא בחיל ולא בכוח שלא צריך את צה"ל אפשר להגיד תהילים. ממש לא. אלא יש כאן שני מראות שעומדים אחד כלפי השני, והם צריכים לעבוד ביחד. המראה הגדול של בניין העם והארץ עם המקדש – המנורה. במוקד עומד המקדש. במוקד חנוכת הבית כה בכסלו. נגמרה עונת השמן. השמן במרכז הסיפור. השמן שופך את האור הגדול על שיבת ציון. בשמן הזה נמשח מחדש מלך וכהן גדול.
אבל לא קל לחיות ביחד, והנביא אומר, צריך להתאמץ בדבר הזה. ליהושע יש בגדים צואים עד שמחליפים לו כדי שידע שעומד ומוכן לעמוד על האבן הזאת.ת
מי בז ליום קטנות, פתאום רואים יום קטנות ושמחים. אם חוזרים לסוף חגי, מה אומר לזרובבל בכ"ד בכסלו:
ושמתיך כחותם. מה פירוש? אבן מלכות.
פיתוחי חותם. האבן מתפתחת למלכות ישראל שחוזרת פה מחדש. ויהיה פה הדבר הזה.
שבעה עיניים. מה זה מבטא? השגחת ה' של המלכות. מעליה המנורה עם שבעת הקנים. כל עין באבן כנגד קנה של המנורה. הנר הרוחני המאיר את דרכו. אבן עם שבע עיניים שהולכת לאורה הרוחנית של המנורה. במושגים של חנוכה, בולט העניין הזה.
הגמרא מדברת על נס פח השמן. הצד הרוחני והנס. בסך הכל מה עשו החשמונאים? שיחקו מחבואים והביאו שמן. אתה קורא את "על הניסים", מדברים על המלחמה והניצחון ובסוף "הדליקו נרות בחצרות קדשך". מה הנס בכך? כמובן שכולנו מבינים שאלו שני צדדים של אותו מטבע.
חג החנוכה מבטא את החיבור האמיתי הזה. היה ניצחון גדול של מעטים מול רבים . זה בא לידי ביטוי בנס הרוחני של הדלקת המנורה. מה שמבטא שהניצחון במלחמה הוא הוא מה שמתבטא בנס פך השמן. זהו אותו נס. רבים ביד מעטים – מה זה משנה אם זה רבים נופלים ביד מעטים או שמן מועט שמספיק למרובה. זה גם רבים ביד מעטים . זה בדיוק אותו ראש. השמן הזה זניתן למנורה, הוא השמן שניתן על ראשם של החשמונאים. אותו רעיון. חג השמן הוא חג הניצחון. כך עושה הרמב"ם את החיבור הזה. אחרי שהיה נס פך השמן חזרה המלכות למאתיים שנה. זה כל כך מרגש הדבר הזה. הנבואות אומרות שבשיבת ציון יש מתחים אך חייב שיהיה חיבור לצד האמיתי. חייבים חיבור בין בית המדרש של הרבנים שמנותקים מכל ההוויה הציונית לבין הפלמ"חניקים. זה לא הלך לבד. ועצת שלום יהיה בין שניהם. קשה. מי יוותר על הכיסא? יש כיסא לכולם.
אלמלא הנבואה הזאת והנבואה בפרק ו', היה קשה לראות. זה משהו מדיני או משהו רוחני-דתי? זה לאורך כל הדרך בין יהושע לבין זרובבל, רק מהמקומות שהבאנו, לא מכירים ממקום אחר.