לחיות עם פרשת השבוע – להשתוקק למנהיגות נכונה
הפרשה שלנו היא פרשת המנהיגות בישראל, וכלולים בה כל סוגי המנהיגים:
הסנהדרין, במצות מינוי שופטים ובציווי לעלות לבית הדין הגדול בירושלים.
המלך – בפרשת מינוי מלך.
הנביא – מפורטת הדרך לקבלת נביא אמת, והתמודדות עם נביאי שקר.
הכהן – בכמה דינים של כהונה המופיעים בפרשה.
ננסה להבין את התפקיד המיוחד של כל אחד מן המנהיגים. המטרה היא "לחיות עם פרשת השבוע" – להשתוקק לכך שישובו אלינו המנהיגים הללו.
הכוזרי אומר (ה', כ"ז):
כמו שנאמר: "אתה תקום תרחם ציון כי עת לחננה כי בא מועד, כי רצו עבדיך את אבניה ואת עפרה יחוננו", רוצה לומר כי ירושלים אמנם תבנה כשיכספו בני ישראל לה תכלית הכוסף עד שיחוננו אבניה ועפרה.
הכיסופים לירושלים יבנו את ירושלים ואת בית המקדש, וישיבו את הכהנים לעבודתם. כך גם הכיסופים לסנהדרין, שאנו מתפללים להשבתה בכל יום: "השיבה שופטינו כבראשונה". אנו צריכים להשתוקק ולכסוף למשפט ישראלי תורני מקורי. אנו צריכים שיהיו לנו כיסופים גם לנבואה, למפגש עם דבר ה' באמצעות הנביא, וכן להשבת המלכות.
הסנהדרין פותחת את הפרשה (דברים ט"ז, י"ח):
שֹׁפְטִים וְשֹׁטְרִים תִּתֶּן לְךָ בְּכָל שְׁעָרֶיךָ אֲשֶׁר ה' אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לְךָ לִשְׁבָטֶיךָ וְשָׁפְטוּ אֶת הָעָם מִשְׁפַּט צֶדֶק.
וכן בהמשך (דברים י"ז, ח'-ט'):
כִּי יִפָּלֵא מִמְּךָ דָבָר לַמִּשְׁפָּט בֵּין דָּם לְדָם בֵּין דִּין לְדִין וּבֵין נֶגַע לָנֶגַע דִּבְרֵי רִיבֹת בִּשְׁעָרֶיךָ וְקַמְתָּ וְעָלִיתָ אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר ה' אֱלֹהֶיךָ בּוֹ. וּבָאתָ אֶל הַכֹּהֲנִים הַלְוִיִּם וְאֶל הַשֹּׁפֵט אֲשֶׁר יִהְיֶה בַּיָּמִים הָהֵם וְדָרַשְׁתָּ וְהִגִּידוּ לְךָ אֵת דְּבַר הַמִּשְׁפָּט…
הסנהדרין הם השכל והחכמה של עם ישראל. חכמי הסנהדרין היו בקיאים, כמובן, בחכמת התורה, וגם בחכמות נוספות. אישיותם שהיתה חכמה, חכמת התורה שהיתה בהם, והסיוע האלוקי שהופיע בלשכת הגזית, הובילו לכך שמשם הופיעה החכמה של עם ישראל.
בקומת האדם, השכל נמצא למעלה, בראש. "כובד ראש" פירושו שהראש מכביד, והוא שולט על האדם.
הסנהדרין מופיעים ראשונים בפרשה, משום שהם משפיעים על כל שאר המנהיגים – הם ממנים את המלך, הם מייחסים את הכהנים, והם מאשרים את הנביא כנביא אמת.
השכל הוא המוביל את האדם, אבל הוא לא החיים עצמם. בנין החיים של האומה נעשה על ידי המלך. יש כאן שתי מערכות שפועלות יחד (תוספתא סנהדרין פ"ג ה"ד):
ואין מעמידין לא מלך ולא כהן גדול אלא בבית דין של שבעים ואחד.
המלך הוא המנהיג הקובע את חיי האומה, אבל הוא לא יכול להתמנות בלי הסכמה של הסנהדרין.
כדי להבין את המקום של השכל בחיי היחיד והאומה, נמשיל זאת לעגלון היושב בעגלה ומנהיג את הסוסים.
מי רץ ומביא את העגלה ליעדה? הסוסים. אבל פשוט הוא שבלי העגלון – העגלה לא תגיע אל היעד. העגלון אוחז במושכות, מושך מידי פעם קצת ימינה וקצת שמאלה, וכך מכוון את הסוסים לדרך הנכונה. בלי העגלון – העגלה עלולה ליפול לתהום.
העגלון הוא השכל, הסנהדרין. הם קובעים את הכיוון שאליו יש ללכת, אבל המלך הוא המנהיג בפועל, הוא מצעיד את האומה בכיוון הנכון.
כשם שלאדם יש שכל ולב, כך גם לאומה. הסנהדרין הם השכל, והמלך הוא הלב. אחרי שהשכל מחליט ומכוון, הלב מנהיג את המציאות בעוצמה ובחיוּת. לא הולכים עם השכל, אלא עם הלב והגוף. זהו המלך.
המלך הוא נציג הקב"ה, הוא מנהיג את המציאות על פי רצון ה'. לשם כך כותב לו המלך שני ספרי תורה. כך הוא מנהיג את האומה על פי הדרכת התורה ועל פי רצון ה'. כמובן, הוא מתייעץ עם הסנהדרין, אבל הוא קובע את חיי האומה בפועל – את מערכות השלטון, המיסים, הצבא וכדומה.
הנביא מביא את דבר ה'. הוא חי בתוך המציאות, ומלמד אותנו את הכוחות הפועלים במציאות.
כך רשאי הנביא לומר שיש לעבור על דברי תורה בצורה זמנית. ניתן להניח, שאילו היינו זוכים לנביא בזמן הקמת המדינה, הוא היה אומר שלתקופה מסויימת, עד שיתבסס הצבא, יש לחלל שבת. כשנביא אומר דבר כזה – חייבים לשמוע לו. הנביא קולט את המציאות ויודע לאן היא הולכת, מה העתיד ואיך צריך להגיב.
הנביא איננו רשאי לחדש דברים בתורה, אבל הוא מחדש דברים במציאות. כמה אנו זקוקים לנביא שידריך אותנו – האם אנו בתקופה של אתחלתא דגאולה? מהי הממשלה שיש להקים? איזו הנהגה מתאימה? איך תיראה הגאולה? כל אלו שאלות שהנביא עונה עליהם מתוך ראיה עמוקה של המציאות ושמיעת דבר ה'.
תפקידו של הכהן הוא הופעת הקדושה. ביחס לכהן אנו מצווים במצות "וְקִדַּשְׁתּוֹ" (ויקרא כ"א, ח'). מהי קדושה? כך מבאר במסילת ישרים במידת הקדושה (פרק כ"ו):
והנה האיש המתקדש בקדושת בוראו אפילו מעשיו הגשמיים חוזרים להיות ענייני קדושה ממש, וסימניך אכילת קדשים שהיא עצמה מצות עשה, ואמרו ז"ל (ספרא): כהנים אוכלים ובעלים מתכפרים… אך הקדוש הדבק תמיד לאלהיו, ונפשו מתהלכת בין המושכלות האמתיות באהבת בוראו ויראתו, הנה נחשב לו כאילו הוא מתהלך לפני ה' בארצות החיים עודנו פה בעולם הזה, והנה איש כזה הוא עצמו נחשב כמשכן, כמקדש, וכמזבח… כי השכינה שורה עליהם כמו שהיתה שורה במקדש, ומעתה המאכל שהם אוכלים הוא כקרבן שעולה על גבי האישים, כי ודאי הוא שיהיה נחשב לעילוי גדול אל אותם הדברים שהיו עולים על גבי המזבח כיון שהיו נקרבים לפני השכינה… כן המאכל והמשתה שהאיש הקדוש אוכל, עילוי הוא למאכל ההוא ולמשתה ההוא, וכאילו נקרב על גבי המזבח ממש.
אדם שהגיע למידת הקדושה, לאחר שצעד בכל המסילה, מהזהירות והזריזות והלאה – הוא קדוש, וכל מעשיו הם בקדושה.
בהמשך מביא הרמח"ל את דברי חז"ל:
וכן אמרו (יומא ע"א): ימלא גרונם של תלמידי חכמים יין במקום נסכים, ואין הדבר הזה שיהיו התלמידי חכמים להוטים אחרי האכילה והשתיה ח"ו שימלאו גרונם כמלעיט את הגרגרן, אלא הענין הוא לפי הכונה שזכרתי, כי התלמידי חכמים הקדושים בדרכיהם ובכל מעשיהם הנה הם ממש כמקדש וכמזבח, מפני שהשכינה שורה עליהם כמו שהיתה שורה במקדש ממש, והנה הנקרב להם כנקרב על גבי המזבח, ומילוי גרונם תחת מילוי הספלים.
"ימלא גרונם של תלמידי חכמים יין" – נשמע משפט שנאמר בבית מרזח. אך כך היא המידה – אדם קדוש ששותה יין, זה כמו הקרבת נסכים על גבי המזבח.
הכהנים מלמדים את עם ישראל על מעלת הקדושה שיש בהם. הקדושה מלמדת, שכל המציאות שייכת לעבודת ה'. כל דבר אפשר לקדש ולהשתמש בו לעבודת ה'.
עבודת הכהנים היא בענייני העולם הזה. "כהנים אוכלים ובעלים מתכפרים". הכהנים אוכלים בשר, ובזה מרוממים את המציאות. אכילתם לא באה כדי לשבוע. בבית המקדש היה רופא שטיפל בכהנים שסבלו מאכילת בשר מרובה. הקרבנות נאכלים "על השובע". האכילה עצמה היא המטרה – לרומם את הבריאה.
לסיכום:
הסנהדרין מביאים את החכמה.
המלך – את החיים.
הנביא – את הבנת המציאות.
הכהנים – את הקדושה.
בחסידות דרשו על פתיחת הפרשה: "שופטים ושוטרים תתן לך", שכל הדברים הללו נמצאים בכל אחד ואחד מישראל. יש באדם שכל ולב, יש בו שאיפה לקדושה ולדבר ה'.
אנו צריכים לשאוף לזכות לכך כאנשים פרטיים ובעיקר במנהיגות השלמה של עם ישראל שנזכה לה במהרה בימינו.
ניתן לקבל את השיחה במייל בכל שבוע, בלי נדר, על ידי משלוח בקשה ל: metavhaaretz@gmail.com.
ניתן לקבל את השיחה בוואטסאפ, על ידי משלוח בקשה למספר: 052-7906438, ושמירת המספר באנשי הקשר.