לחיות עם פרשת השבוע – היום באנו אל הארץ?
פרשת כי תבוא היא פרשייתה של ארץ ישראל. החל ממצות הביכורים ווידוי מעשר שבתחילתה, ולאורך כל הפרשה, הנושא הוא המעבר מהמדבר אל ארץ ישראל.
יש לשים לב, שהשורש ב.ו.א חוזר בפרשת הביכורים פעמים רבות, החל מהפסוק הראשון, שנתן לפרשה את שמה (דברים כ"ו, א'-י"א):
וְהָיָה כִּי תָבוֹא אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר ה' אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לְךָ נַחֲלָה וִירִשְׁתָּהּ וְיָשַׁבְתָּ בָּהּ. וְלָקַחְתָּ מֵרֵאשִׁית כָּל פְּרִי הָאֲדָמָה אֲשֶׁר תָּבִיא מֵאַרְצְךָ אֲשֶׁר ה' אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ וְשַׂמְתָּ בַטֶּנֶא וְהָלַכְתָּ אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר ה' אֱלֹהֶיךָ לְשַׁכֵּן שְׁמוֹ שָׁם. וּבָאתָ אֶל הַכֹּהֵן אֲשֶׁר יִהְיֶה בַּיָּמִים הָהֵם וְאָמַרְתָּ אֵלָיו הִגַּדְתִּי הַיּוֹם לה' אֱלֹהֶיךָ כִּי בָאתִי אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר נִשְׁבַּע ה' לַאֲבֹתֵינוּ לָתֶת לָנוּ. וְלָקַח הַכֹּהֵן הַטֶּנֶא מִיָּדֶךָ וְהִנִּיחוֹ לִפְנֵי מִזְבַּח ה' אֱלֹהֶיךָ. וְעָנִיתָ וְאָמַרְתָּ לִפְנֵי ה' אֱלֹהֶיךָ אֲרַמִּי אֹבֵד אָבִי וַיֵּרֶד מִצְרַיְמָה וַיָּגָר שָׁם בִּמְתֵי מְעָט וַיְהִי שָׁם לְגוֹי גָּדוֹל עָצוּם וָרָב. וַיָּרֵעוּ אֹתָנוּ הַמִּצְרִים וַיְעַנּוּנוּ וַיִּתְּנוּ עָלֵינוּ עֲבֹדָה קָשָׁה. וַנִּצְעַק אֶל ה' אֱלֹהֵי אֲבֹתֵינוּ וַיִּשְׁמַע ה' אֶת קֹלֵנוּ וַיַּרְא אֶת עָנְיֵנוּ וְאֶת עֲמָלֵנוּ וְאֶת לַחֲצֵנוּ. וַיּוֹצִאֵנוּ ה' מִמִּצְרַיִם בְּיָד חֲזָקָה וּבִזְרֹעַ נְטוּיָה וּבְמֹרָא גָּדֹל וּבְאֹתוֹת וּבְמֹפְתִים. וַיְבִאֵנוּ אֶל הַמָּקוֹם הַזֶּה וַיִּתֶּן לָנוּ אֶת הָאָרֶץ הַזֹּאת אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבָשׁ. וְעַתָּה הִנֵּה הֵבֵאתִי אֶת רֵאשִׁית פְּרִי הָאֲדָמָה אֲשֶׁר נָתַתָּה לִּי ה' וְהִנַּחְתּוֹ לִפְנֵי ה' אֱלֹהֶיךָ וְהִשְׁתַּחֲוִיתָ לִפְנֵי ה' אֱלֹהֶיךָ. וְשָׂמַחְתָּ בְכָל הַטּוֹב אֲשֶׁר נָתַן לְךָ ה' אֱלֹהֶיךָ וּלְבֵיתֶךָ אַתָּה וְהַלֵּוִי וְהַגֵּר אֲשֶׁר בְּקִרְבֶּךָ.
נראה שמשמעות הענין היא, שפרשת ביכורים מלמדת על הקשר של כל אדם מישראל, בכל מקום שבו הוא נמצא, לירושלים. את ראשית הפירות מביא האדם לירושלים, והוא בא עם הפירות לירושלים. כך הוא מכריז שמקור כוחו לפעול הוא בירושלים. קדושת ארץ ישראל נובעת מקדושת ירושלים. הראשית, המקור לכל המעשים שנעשים בכל ארץ ישראל – שייכת לירושלים.
פרשת ביכורים מדגישה את ההיסטוריה של עם ישראל. אדם מישראל קוטף את הפרי הראשון בשדהו, ומביא אותו לירושלים. כשהוא מגיע אל הכהן, כביכול הפרי עצמו בא ומספר לכהן: "ארמי אובד אבי…". הפרי איננו יכול לומר בעצמו, אז האדם דובר עבורו. פרי חדש שגדל בארץ ישראל, מזכיר לנו את כל ההיסטוריה. התורה מדגישה, שלא יחשוב האדם שהעולם התחיל ממנו. האדם הוא תוצר של כל מה שהיה עד אליו, הוא פרי של כל ההיסטוריה, וחשוב להזכיר זאת.
בתוך פרשת ביכורים יש פסוק שיש להתבונן בו:
וּבָאתָ אֶל הַכֹּהֵן אֲשֶׁר יִהְיֶה בַּיָּמִים הָהֵם וְאָמַרְתָּ אֵלָיו הִגַּדְתִּי הַיּוֹם לה' אֱלֹהֶיךָ כִּי בָאתִי אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר נִשְׁבַּע ה' לַאֲבֹתֵינוּ לָתֶת לָנוּ.
חז"ל שואלים על הביטוי: "אל הכהן אשר יהיה בימים ההם" – וכי יכול אדם לבוא לכהן שחי שימים אחרים? ועונים, "אין לך אלא כהן שבדורך". בכל דור יש להחשיב את הכהן, ולא לחשוב שכיון שהכהן שלך איננו אהרן הכהן – זו בעיה. אך הלב עדיין מנסה לראות עומק נוסף בפסוק.
וענין נוסף. "הגדתי היום לה' אלקיך כי באתי אל הארץ" – וכי היום באת אל הארץ? והרי פסוק זה יכול להיאמר מאות שנים לאחר שעם ישראל בא אל הארץ.
בהמשך הפרשה מופיעה המילה "היום" פעמים רבות:
הַיּוֹם הַזֶּה ה' אֱלֹהֶיךָ מְצַוְּךָ לַעֲשׂוֹת אֶת הַחֻקִּים הָאֵלֶּה וְאֶת הַמִּשְׁפָּטִים וְשָׁמַרְתָּ וְעָשִׂיתָ אוֹתָם בְּכָל לְבָבְךָ וּבְכָל נַפְשֶׁךָ. אֶת ה' הֶאֱמַרְתָּ הַיּוֹם לִהְיוֹת לְךָ לֵאלֹהִים וְלָלֶכֶת בִּדְרָכָיו וְלִשְׁמֹר חֻקָּיו וּמִצְוֹתָיו וּמִשְׁפָּטָיו וְלִשְׁמֹעַ בְּקֹלוֹ. וה' הֶאֱמִירְךָ הַיּוֹם לִהְיוֹת לוֹ לְעַם סְגֻלָּה כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר לָךְ וְלִשְׁמֹר כָּל מִצְוֹתָיו…
וַיְצַו מֹשֶׁה וְזִקְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת הָעָם לֵאמֹר שָׁמֹר אֶת כָּל הַמִּצְוָה אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם הַיּוֹם…
וַיְדַבֵּר מֹשֶׁה וְהַכֹּהֲנִים הַלְוִיִּם אֶל כָּל יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר הַסְכֵּת וּשְׁמַע יִשְׂרָאֵל הַיּוֹם הַזֶּה נִהְיֵיתָ לְעָם לה' אֱלֹהֶיךָ. וְשָׁמַעְתָּ בְּקוֹל ה' אֱלֹהֶיךָ וְעָשִׂיתָ אֶת מִצְוֹתָו וְאֶת חֻקָּיו אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם…
אחד מגדולי ישראל של הציבור המכונה חרדי כתב מאמר, שרצה להדגיש שארץ ישראל איננה ערך חשוב, חלילה. הוא ניסה ללמוד זאת מן הפסוק בפרשה, האומר: "היום הזה נהיית לעם". והרי פסוק זה נאמר במדבר, לפני שעם ישראל נכנס לארץ ישראל. ללמדך, שלא כמו שחושבים הציונים, שבלי ארץ ישראל איננו נקראים עם. לא כן, אלא כבר במדבר היינו לעם. התורה עושה אותנו לעם, ולא ארץ ישראל.
כדרכי, כשאני פוגש טיעונים מעין אלו, אני בודק את המקורות בפנים. לפחות ב99% מהמקרים, מתברר שהמקורות אומרים את ההיפך ממה שניסו ללמוד מהם…
כך אומר בעל האור החיים הקדוש על הפסוק (דברים כ"ו, ט"ז): "הַיּוֹם הַזֶּה ה' אֱלֹהֶיךָ מְצַוְּךָ לַעֲשׂוֹת אֶת הַחֻקִּים הָאֵלֶּה וְאֶת הַמִּשְׁפָּטִים וְשָׁמַרְתָּ וְעָשִׂיתָ אוֹתָם בְּכָל לְבָבְךָ וּבְכָל נַפְשֶׁךָ":
היום הזה וגו'. וכי היום הוא מצוה והלא כבר צוה בהר סיני, ורש"י ז"ל פירוש בכל יום יהיו בעיניך חדשים. ונראה שכונת הכתוב היא על זה הדרך, לפי שכל התורה צוה אותה ה' בהר סיני, בין דברים שיש בהם קום עשה באותו זמן, בין דברים שאינם בקום עשה אלא לאחר זמן, כאותם האמורים בפרשה זאת בכורים ומעשרות שאינם נוהגים אלא בארץ, וצוה ה' אותם הגם שלא היה זמנם, מטעם כדי ללמוד אותם ולקבל שכר על קבלתם, ואמר להם משה כי הן היום מצוה אותם לעשות החוקים האלה שהם בכורים ומעשרות, שעד היום נצטוו ללמוד דיניהם לבד, והיום הזה מצוה אותם לעשות כי הגיעו לארץ, ותיבת "היום" לאו דוקא, אלא זכר זמן המוכן בשם היום הזה.
משה אומר לעם ישראל "היום הזה", כי הם כבר קרובים לכניסה לארץ, והם מתחילים לקיים את כל המצוות, גם מצוות שמתקיימות רק בארץ ישראל, כמו מצות הביכורים. במקום אחר מוסיף ה"אור החיים", שעם ישראל כבר היה בארץ סיחון ועוג, ולכן הם כבר בארץ ישראל.
"היום הזה נהיית לעם" – כי אתה כבר בארץ ישראל.
מלבד הענין הפולמוסי שבדבר, יש בזה משמעות עמוקה.
"הגדתי היום לה' אלקיך כי באתי אל הארץ" – גם אחרי מאות שנים בארץ, עליו להרגיש "כחדשים". בכל דור יש אתגרים חדשים ביחס לארץ ישראל. אנו צריכים לבחון כיצד אנו באים אל הארץ "היום". בכל יום ובכל דור צריך לחשוב מחדש מהו האתגר שעומד מולנו ביחס לארץ ישראל. אל לנו להישאר עם האתגרים של הדור הקודם.
הדבר ניכר בהתבוננות על החיים של עם ישראל בארץ ישראל בשנים האחרונות.
בתחילת הדרך היה אתגר של התיישבות ושל "הקץ המגולה", של הפרחת השממה בארץ ישראל. החידוש היה בעצם הישיבה בארץ, להביא אנשים לארץ וליישב את הארץ.
לאחר שקמה המדינה, האתגר הפך להיות בטחוני – לבנות צבא חזק שיגן על מדינת ישראל.
לאחר מלחמת ששת הימים חזר האתגר של ההתיישבות, בעיקר ביהודה ושומרון, יחד עם אתגרים נוספים.
ואנו צריכים לשאול את עצמנו, ערב ראש השנה תשפ"ג – מהם האתגרים שעומדים מולנו היום, כשאנו רוצים לבוא אל הארץ?
נראה, שהטלטלות הרבות שעברנו בשנים האחרונות מכוונות אותנו להבנה, שהגיע הזמן לצקת את התוכן לכלים שנבנו כאן בעשרות השנים האחרונות.
הרב קוק זצ"ל היה דורש על כך את דברי הגמרא (מעילה י"ד ע"א):
אמר שמואל: בונין בחול ואחר כך מקדישין.
פשט הדברים עוסק בבנין בית המקדש. כשבונים את בית המקדש, המקום עדיין חול. הפועלים, יהודים פשוטים, נכנסים לכל המקומות לשם הבנין. רק לאחר שנבנה הבית, חלה קדושה על המקום. אל אותו המקום שנכנסו אליו הפועלים בכל רגע, נכנס עכשיו הכהן הגדול פעם אחת בשנה, ביום הכפורים.
כך את ארץ ישראל בונים בחול. את הבנין עשתה הציונות החילונית. אבל הגיע הזמן של "אחר כך מקדישים". צריך להכניס תוכן, להבין שירושלים היא מקור הכח של כל ארץ ישראל.
אדם בא אל הכהן "אשר יהיה בימים ההם", כדי שהכהן יגיד לו מה האתגר של הימים הללו. בכל דור יש כהן שיודע לומר מהם האתגרים שעומדים בפני הדור שלו. אנו באים לירושלים כדי לקבל את השליחות והתפקיד של הדור שלנו.
עד שנזכה שיעמוד כהן, אנו צריכים לחשוב לבד, מהם האתגרים שלנו. נראה שהאתגר הוא לקדש את הכלים שנבנו. זוהי המשמעות של המאבק על הזהות ועל התרבות, על היחס לאויבינו. יש כאן שאלה של השקפת עולם, ואנו צריכים ליצוק תוכן של קודש אל הכלים של המדינה שנבנו בחול.
הכלים נבנו בצורה מדהימה, ובע"ה ימשיכו להיבנות, בסייעתא דשמיא. אבל צריך לקדש אותם, לבנות חיי משפחה מקודשים, לברר את הזהות והמהות של עם ישראל, להבין שהתורה הקדושה מנחה אותנו כיצד להסתכל על העולם.
"היום הזה נהיית לעם" – זה נכון בכל יום ובכל שנה, כשאנו קוראים שוב את הפסוקים הללו. מה אנו צריכים לעשות כדי להיות עם ה'.
נעמוד על הערה נוספת מדברי האור החיים הקדוש. הכתוב אומר (דברים כ"ז, ב'-ג'):
וְהָיָה בַּיּוֹם אֲשֶׁר תַּעַבְרוּ אֶת הַיַּרְדֵּן אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר ה' אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ וַהֲקֵמֹתָ לְךָ אֲבָנִים גְּדֹלוֹת וְשַׂדְתָּ אֹתָם בַּשִּׂיד. וְכָתַבְתָּ עֲלֵיהֶן אֶת כָּל דִּבְרֵי הַתּוֹרָה הַזֹּאת בְּעָבְרֶךָ לְמַעַן אֲשֶׁר תָּבֹא אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר ה' אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לְךָ אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבַשׁ כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר ה' אֱלֹהֵי אֲבֹתֶיךָ לָךְ.
כותב על כך באור החיים הקדוש:
אכן כוונת הכתוב לפי שקדם מאמר משה לישראל כי ביאת הארץ לא בזכות ישראל כאומרו (לעיל ט, ה): "לא בצדקתך וגו' אלא ברשעת הגויים וגו' ולמען הקים וגומר", לזה בא דברו כאן כי באמצעות המעשה האמור בענין תהיה ביאתם לארץ בזכות עצמם, וגזירת הכתוב היא תיבת לך האמור לבסוף, וזה שיעור הכתוב "למען אשר תבא" פירוש תהיה ביאתך "לארץ אשר ה' אלהיך נותן לך כאשר וגו' לך", פירוש למען שאתה ראוי ולא תצטרך לזכות ברית אבות והבן.
בפרשת הביכורים אנו מזכירים את כל ההיסטוריה של עם ישראל. כאן יש נקודה הפוכה, שמשלימה את התמונה. אנו צריכים לבוא אל הארץ בזכות עצמנו, ולא רק בזכות אבות. אנחנו צריכים להיות ראויים לרשת את הארץ. ארץ ישראל היא ארץ קדושה, תמיד עיני ה' בה, וצריכים להיות ראויים לכך. יש לנו אחריות גדולה.
אנו צריכים להופיע את המדרגה העליונה של ארץ ישראל בעוצמה גדולה, בשאיפות גדולות, לרוח הקודש ולנבואה, להופעה גדולה של תורה, כראוי לארץ ישראל ולמעלתה. ברמת השאיפות – גם השמים אינם הגבול, ואנו צריכים לשאוף הכי גבוה שאפשר.
המשימה הזו מוטלת עלינו. "לך" – הארץ ניתנת לנו, וזהו האתגר שעומד בפנינו, לקדש את הכלים של בנין הארץ, ולגלות את התוכן הפנימי, כדי שנהיה ראויים לרשת את הארץ, ובזכות זה נזכה לגאולה השלמה ולבנין בית המקדש במהרה בימינו.
ניתן לקבל את השיחה במייל בכל שבוע, בלי נדר, על ידי משלוח בקשה ל: metavhaaretz@gmail.com.
ניתן לקבל את השיחה בוואטסאפ, על ידי משלוח בקשה למספר: 052-7906438, ושמירת המספר באנשי הקשר.