לחיות עם פרשת השבוע – להפסיק להיות טפשים
אנחנו עומדים בהתרגשות גדולה לפני השבת האחרונה של השנה. גם תחילת הפרשה: "אתם נצבים היום כולכם", מזכירה את ראש השנה, "היום הרת עולם".
רש"י בתחילת הפרשה מביא את דברי התנחומא (דברים ל', י"ב):
ומדרש אגדה (תנחומא נצבים פ"א), למה נסמכה פרשת אתם נצבים לקללות, לפי ששמעו ישראל מאה קללות חסר שתים חוץ ממ"ט שבתורת כהנים, הוריקו פניהם, ואמרו מי יוכל לעמוד באלו, התחיל משה לפייסם, אתם נצבים היום, הרבה הכעסתם למקום ולא עשה אתכם כלייה, והרי אתם קיימין לפניו.
דברי רש"י תמוהים, לכאורה. מטרת התוכחות היא שעם ישראל יבין שזה ענין רציני, ויחזור בתשובה. אנחנו נוהגים לקרוא את התוכחות בשקט ובמהירות, כי מבינים שזה דבר "דרמטי". אלו אכן תוכחות קשות, והמטרה היא שנבין שיש אחריות על המעשים. העולם הוא לא קייטנה, ויש מחיר למעשיו של האדם. ככה לכאורה התייחסו לזה בני ישראל, ולכן "הוריקו פניהם". אך משה מרגיע אותם – אל תתרגשו, הנה, הכעסתם את המקום ואתם נצבים וקיימים. וכי משה רוצה לומר לעם ישראל שהקללות הם לא דבר רציני?
נראה, שיש בדברים אלו יסוד חשוב. "אתם נצבים" פירושו: יש לכם כח עמידה. מטרת התוכחה איננה לכלות את עם ישראל חלילה, אלא לתקן. להבין שיש לנו אחריות בידינו, ולכן אנו צריכים ללכת בדרך טובה. הקב"ה נותן בנו אמון שאנו טובים ושאנו יכולים ללכת בדרך הטובה. לכן קריאת התוכחה מביאה אותנו למקום טוב, ולא לשבירה.
במקור הדברים בתנחומא יש אריכות ביחס שבין ישראל ואומות העולם (תנחומא נצבים, א'):
כָּל זְמַן שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מִסְתַּכֵּל בְּמַעֲשֵׂיהֶם שֶׁל רְשָׁעִים וּמְהַפֵּךְ בָּהֶם, אֵין לָהֶם תְּקוּמָה… אֲבָל יִשְׂרָאֵל, נוֹפְלִין וְעוֹמְדִין… וְאִם תֹּאמַר מִפְּנֵי מָה הַגּוֹיִם נִתְחַיְּבוּ כְּלָיָה וְאָנוּ קַיָּמִין. לְפִי שֶׁבְּשָׁעָה שֶׁבָּאוּ עֲלֵיהֶן יִסּוּרִין, מְבַעֲטִים בָּהֶן וְאֵינָם מַזְכִּירִין שְׁמוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, שֶׁנֶּאֱמַר: שְׁפֹךְ חֲמָתְךָ עַל הַגּוֹיִם אֲשֶׁר לֹא יְדָעוּךָ וְגוֹ' (תהלים עט, ו). אֲבָל יִשְׂרָאֵל, כְּשֶׁהַיִּסּוּרִין בָּאִין עֲלֵיהֶן, הֵן נִכְנָעִין וּמִתְפַּלְּלִין, שֶׁנֶּאֱמַר: צָרָה וְיָגוֹן אֶמְצָא וְגוֹ' (שם קטז, ג-ד). לְפִיכָךְ אָמַר לָהֶם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, אַף עַל פִּי שֶׁקְּלָלוֹת הַלָּלוּ בָּאוֹת עֲלֵיכֶם, הֵן מַעֲמִידוֹת אֶתְכֶם. וְכֵן הוּא אוֹמֵר, לְמַעַן עַנֹּתְךָ וּלְמַעַן נַסֹּתֶךָ וְגוֹ' (דברים ח, טז). וְכָךְ אָמַר לָהֶם מֹשֶׁה לְיִשְׂרָאֵל, אַף עַל פִּי שֶׁהַיִּסּוּרִין הַלָּלוּ בָּאִין עֲלֵיכֶם, יֵשׁ לָכֶם עֲמִידָה. לְכָךְ נֶאֱמַר: אַתֶּם נִצָּבִים הַיּוֹם כֻּלְּכֶם.
האומות מתחייבות כליה. כשמסתכלים על ההיסטוריה רואים אומות רבות שכלו ועברו מן העולם, ועם ישראל נשאר, למרות היסורים הרבים שעבר.
התפקיד של האומות הוא שכלול העולם החומרי, פיתוחו וקידומו. העולם החומרי הוא סופי, וכך גם התפקיד של האומות. אומה שסיימה את תפקידה – יורדת מבמת ההיסטוריה.
בצורה דומה דרש רב נחמן במדרש את סמיכות הפסוקים ביחס לראש השנה (ויקרא כ"ג, כ"ב-כ"ד):
וּבְקֻצְרְכֶם אֶת קְצִיר אַרְצְכֶם לֹא תְכַלֶּה פְּאַת שָׂדְךָ בְּקֻצְרֶךָ וְלֶקֶט קְצִירְךָ לֹא תְלַקֵּט לֶעָנִי וְלַגֵּר תַּעֲזֹב אֹתָם אֲנִי ה' אֱלֹהֵיכֶם. וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ יִהְיֶה לָכֶם שַׁבָּתוֹן זִכְרוֹן תְּרוּעָה מִקְרָא קֹדֶשׁ.
וכך נאמר במדרש (ויקרא רבה פרשה כ"ט, ב'):
רַבִּי נַחְמָן פָּתַח:… "כִּי אֶעֱשֶׂה כָלָה בְּכָל הַגּוֹיִם אֲשֶׁר הִדַּחְתִּיךָ שָׁמָּה", אֻמּוֹת הָעוֹלָם שֶׁהֵן מְכַלִּין אֶת שְׂדוֹתֵיהֶן אֶעֱשֶׂה כָלָה, "וְאוֹתָךְ לֹא אֶעֱשֶׂה כָלָה", אֲבָל יִשְׂרָאֵל שֶׁאֵין מְכַלִּים שְׂדוֹתֵיהֶם כְּמָה דְאַתְּ אָמַר (ויקרא כג, כב): "לֹא תְכַלֶּה פְּאַת שָׂדְךָ", לֹא אֶעֱשֶׂה כָלָה. "וְיִסַּרְתִּיךָ לַמִּשְׁפָּט", מְיַסֶּרְךָ בְּיִסּוּרִין בָּעוֹלָם הַזֶּה כְּדֵי לְנַקּוֹתְךָ מֵעֲוֹנוֹתֶיךָ לֶעָתִיד לָבוֹא, אֵימָתַי בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי.
נראה, שרבי נחמן התקשה: איך יתכן שהתאריך העברי, המונה את השנים לבריאת העולם, קשור לעם ישראל בלבד? והרי אדם הראשון הוא אבי האנושות כולה, הכיצד ישראל בלבד שייכים למנין לפי הבריאה1?
והתשובה על כך היא שישראל הם נצחיים, ולכן רק עבורם יש משמעות לבריאת העולם. רק מי שהתחיל בבריאת אדם הראשון וממשיך עד סוף כל הדורות – מונה את השנים לבריאת העולם.
ישראל אינם מכלים את שדותיהם, כי הם שייכים אל האינסוף. התפקיד של עם ישראל לעולם לא מסתיים. הקצה שייך לקב"ה, וממנו זה מגיע לעניים.
אומות העולם מכלות את שדותיהם, כשם שהן יכולות לסיים את התפקיד שלהן – ולכן הן גם כלות מן העולם.
הענין האלוקי הוא המעמיד את עם ישראל ועושה אותו לנצחי, והוא גורם לכך שהתוכחה מעמידה את עם ישראל ולא מפילה אותו. התוכחה נועדה כדי שעם ישראל יהיה "נצבים" – שיעמדו איתנים לתפקידם.
האומות, לעומת זאת, כלות מן העולם ולכן הן מפחדות מהתוכחות, שמביאות את הכליה שלהן.
מתוך כך, נעמוד על ענין נוסף, שמעורר עליו ר' צדוק הכהן מלובלין.
כך נאמר בפרשה (דברים ל', א'-י'):
וְהָיָה כִי יָבֹאוּ עָלֶיךָ כָּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה הַבְּרָכָה וְהַקְּלָלָה אֲשֶׁר נָתַתִּי לְפָנֶיךָ וַהֲשֵׁבֹתָ אֶל לְבָבֶךָ בְּכָל הַגּוֹיִם אֲשֶׁר הִדִּיחֲךָ ה' אֱלֹהֶיךָ שָׁמָּה. וְשַׁבְתָּ עַד ה' אֱלֹהֶיךָ וְשָׁמַעְתָּ בְקֹלוֹ כְּכֹל אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם אַתָּה וּבָנֶיךָ בְּכָל לְבָבְךָ וּבְכָל נַפְשֶׁךָ. וְשָׁב ה' אֱלֹהֶיךָ אֶת שְׁבוּתְךָ וְרִחֲמֶךָ וְשָׁב וְקִבֶּצְךָ מִכָּל הָעַמִּים אֲשֶׁר הֱפִיצְךָ ה' אֱלֹהֶיךָ שָׁמָּה. אִם יִהְיֶה נִדַּחֲךָ בִּקְצֵה הַשָּׁמָיִם מִשָּׁם יְקַבֶּצְךָ ה' אֱלֹהֶיךָ וּמִשָּׁם יִקָּחֶךָ. וֶהֱבִיאֲךָ ה' אֱלֹהֶיךָ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר יָרְשׁוּ אֲבֹתֶיךָ וִירִשְׁתָּהּ וְהֵיטִבְךָ וְהִרְבְּךָ מֵאֲבֹתֶיךָ. וּמָל ה' אֱלֹהֶיךָ אֶת לְבָבְךָ וְאֶת לְבַב זַרְעֶךָ לְאַהֲבָה אֶת ה' אֱלֹהֶיךָ בְּכָל לְבָבְךָ וּבְכָל נַפְשְׁךָ לְמַעַן חַיֶּיךָ. וְנָתַן ה' אֱלֹהֶיךָ אֵת כָּל הָאָלוֹת הָאֵלֶּה עַל אֹיְבֶיךָ וְעַל שֹׂנְאֶיךָ אֲשֶׁר רְדָפוּךָ. וְאַתָּה תָשׁוּב וְשָׁמַעְתָּ בְּקוֹל ה' וְעָשִׂיתָ אֶת כָּל מִצְוֹתָיו אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם. וְהוֹתִירְךָ ה' אֱלֹהֶיךָ בְּכֹל מַעֲשֵׂה יָדֶךָ בִּפְרִי בִטְנְךָ וּבִפְרִי בְהֶמְתְּךָ וּבִפְרִי אַדְמָתְךָ לְטֹבָה כִּי יָשׁוּב ה' לָשׂוּשׂ עָלֶיךָ לְטוֹב כַּאֲשֶׁר שָׂשׂ עַל אֲבֹתֶיךָ. כִּי תִשְׁמַע בְּקוֹל ה' אֱלֹהֶיךָ לִשְׁמֹר מִצְוֹתָיו וְחֻקֹּתָיו הַכְּתוּבָה בְּסֵפֶר הַתּוֹרָה הַזֶּה כִּי תָשׁוּב אֶל ה' אֱלֹהֶיךָ בְּכָל לְבָבְךָ וּבְכָל נַפְשֶׁךָ.
בפרשיה זו מופיע שלוש פעמים הביטוי "בכל לבבך ובכל נפשך". בכל התורה מופיע הביטוי עוד פעם אחת, בקריאת שמע.
מהי המשמעות?
ניכר שיש כאן תהליך. האזכור הראשון והשלישי קשורים אל התשובה: "וְשַׁבְתָּ עַד ה' אֱלֹהֶיךָ… בְּכָל לְבָבְךָ וּבְכָל נַפְשֶׁךָ", "כִּי תָשׁוּב אֶל ה' אֱלֹהֶיךָ בְּכָל לְבָבְךָ וּבְכָל נַפְשֶׁךָ".
וכבר דרשו חכמים, שהתשובה "עד ה'", היא בחי' "עד ולא עד בכלל", תשובה שאיננה בצורה השלמה של אהבת ה', תשובה שחסר בה שם שמים. תשובה "אל ה'" זו תשובה הקשורה לשם ה' ולמציאות האלוקית, תשובה שבאה מקרבת אלוקים, תשובה מאהבה.
בין שתי מדרגות התשובה האלה, מופיע הפסוק: "וּמָל ה' אֱלֹהֶיךָ אֶת לְבָבְךָ וְאֶת לְבַב זַרְעֶךָ לְאַהֲבָה אֶת ה' אֱלֹהֶיךָ בְּכָל לְבָבְךָ וּבְכָל נַפְשְׁךָ לְמַעַן חַיֶּיךָ". התרגום מתרגם:
וְיֶעְדֵי ה' אֱלָהָךְ יָת טַפְשׁוּת לִבָּךְ וְיָת טַּפְשׁוּת לִבָּא דִבְנָיךְ לְמִרְחַם יָת ה' אֱלָהָךְ בְּכָל לִבָּךְ וּבְכָל נַפְשָׁךְ בְּדִיל חַיָיךְ.
יסיר ה' ממך את טפשות הלב. מילת הלב היא הסרת הטפשות שבלב. מהי הטפשות שצריך ה' להסיר מן הלב בתהליך התשובה של עם ישראל?
הרב קוק זצ"ל מבאר את תהליך התשובה לאור הפסוקים (אורות התשובה י"ז, ב'):
כשרוצים באמת לשוב, אף על פי שמעוכבים בשביל כמה מניעות, כמו מחמת בלבול דעת או מחמת חלישות כח או מחמת אי-יכולת לתקן דברים שהם נוגעים בין אדם לחברו, אף על פי שהעכוב הוא גדול מאד והלב מוכרח להיות נשבר מפני ידיעת גודל החובה המוטלת על האדם לתקן את כל פגמיו, באופן היותר טוב והיותר שלם, מכל מקום כיון שהרצון לשוב בתשובה הוא אמיץ, אף על פי שאין בכחו עדיין לסלק את כל המניעות, צריכים לקבל את ההארה הזאת של התשובה בתור תוכן המטהר והמקדש, עד שלא יזוז, מפני העכובים של אי השלמת התשובה, מכל רוממות ומכל עליה רוחנית שהיא ראויה לו, על פי קדושת הנשמה וצביונה הקדוש.
יש לאדם עיכובים בתהליך התשובה. לפעמים אלו עיכובים אובייקטיבים – פגמים שבין אדם לחבירו, שהוא לא יכול לתקן, חבר שהוא לא יכול לפייס וכדומה. אף על פי כן, צריך האדם לשוב בתשובה בנקודות שבהן הוא יכול לשוב. אין זו תשובה שלמה, זוהי תשובה "עד ה'", אך גם היא חלק מפרשת התשובה. גם התשובה "עד ה'" נעשית "בכל לבבך ובכל נפשך".
וממשיך הרב:
וכשם שזה הוא כלל גדול אצל היחיד, ככה הוא אצל הצבור בכללותו. הארת התשובה ישנה בישראל. התעוררות חפצה של האומה בכללה לשוב אל ארצה, אל מהותה, אל רוחה ואל תכונתה, באמת אור של תשובה יש בה. באמת הדבר מתבטא בברור גמור בבטויה של תורה : "ושבת עד ד' אלהיך" "כי תשוב אל ה' אלהיך". התשובה היא תשובה פנימית, אלא שהיא מכוסה בהרבה מסכים חוצצים – ואין כח בשום עכוב ומניעת השלמה לעכב את האור העליון מהופיע עלינו.
כשעם ישראל מתעורר לשוב לארצו, לשפתו, לעצמאותו – זהו תהליך של תשובה. זוהי תשובה "עד ה'". זוהי ההתחלה של התהליך, שימשיך בע"ה לתשובה "אל ה'" – להזכיר שם שמים ולהבין שהתהליך של שיבת ישראל לארצו הוא תהליך אלוקי.
כדי לעבור מהתשובה "עד ה'" לתשובה "אל ה'", צריך להסיר את טפשות הלב. מדוע? מפני שאין לך דבר טפשי יותר מכפירה.
לימד אותנו הרב קוק זצ"ל, שלכפירה היה תפקיד בדורות אלו של בנין ההתיישבות בארץ ישראל. חלק מהתפקיד הוא לחייב אותנו בבירור מעמיק של האמונה. ובנוסף, בנין הארץ דורש לפרוץ את מסגרת החיים הרגילה שהיתה בגלות. היה צורך באנשים שימרדו במה שהם ראו בבית אבא ובבית המדרש, ויעלו לארץ. לכן, מי שהביא את עם ישראל לארצו היו אנשים שהחזיקו בכפירה בה'. ארץ ישראל נבנתה מתוך חיבור לרוח האומה – אבל בלי הזכרת שם שמים.
אמנם היה בכך צורך, ובכל זאת – הכפירה היא טפשות לב גדולה, ואנו זקוקים לכך שהקב"ה ימול את לבבנו מטפשות זו.
וכי מה יותר פשוט ונכון מאמונה בבורא עולם? איך יכול אדם להיות טיפש ולחשוב שממפץ מקרי ואקראי נוצרה בריאה כל כך מדוייקת. רק במוחו של האדם יש מיליארדי תאים שמשתלבים בהרמוניה נפלאה. האם יתכן שזה נוצר כך מעצמו?
הכתוב אומר (תהלים י"ט, ח'): "עֵדוּת ה' נֶאֱמָנָה מַחְכִּימַת פֶּתִי". האמונה מביאה את האדם לחכמה. הכיצד?
מה עושה אדם כופר כשהוא נתקל בסתירה ברמב"ם? הוא אומר, כנראה, שהרמב"ם חזר בו, או שכח במקום ב' את מה שכתב במקום א'.
אך מי שמאמין שיש כאן דברי תורה, שנכתבו ברוח הקודש וכולם אמת, מה הוא עושה כשיש סתירה ברמב"ם? הוא מעמיק לחשוב עד שהוא מגיע לעומק שבו יש תשובה על הסתירה. האמונה הפכה אותו לחכם והביאה אותו להעמיק ולגלות את האמת העמוקה.
הקב"ה מבטיח לנו שאחרי שתהיה תשובה "עד ה'", ללא הזכרת שם שמים, ימול ה' את לבבנו ויסיר מאיתנו את טפשות הלב, ואז נגיע לתשובה "אל ה'".
בכולנו יש טפשות, וכולנו צריכים למול את לבבנו. נראה שהגענו לשלב הזה. השלב של תשובה "עד ה'" כבר נבנה. אם פעם כדי להתיישב ולבנות את הארץ היה צריך לכפור בה', היום זה הפוך. מי שבונה ישובים זה דווקא אנשי האמונה.
אנו מתפללים שיסיר ה' מאיתנו את טפשות הלב, וגם שלב זה יעשה "בכל לבבך ובכל נפשך", וכך נזכה לעבור מתשובה "עד ה'", לתשובה "אל ה'" ולגאולה השלמה במהרה בימינו.
ניתן לקבל את השיחה במייל בכל שבוע, בלי נדר, על ידי משלוח בקשה ל: metavhaaretz@gmail.com.
ניתן לקבל את השיחה בוואטסאפ, על ידי משלוח בקשה למספר: 052-7906438, ושמירת המספר באנשי הקשר.
1 עי' בספר "משוש הארץ" עמ' רנט.