המלאך, האימה והצרעה
שתי שליחויות
הִנֵּה אָנֹכִי שֹׁלֵחַ מַלְאָךְ לְפָנֶיךָ לִשְׁמָרְךָ בַּדָּרֶךְ וְלַהֲבִיאֲךָ אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר הֲכִנֹתִי.
הִשָּׁמֶר מִפָּנָיו וּשְׁמַע בְּקֹלוֹ אַל תַּמֵּר בּוֹ כִּי לֹא יִשָּׂא לְפִשְׁעֲכֶם כִּי שְׁמִי בְּקִרְבּוֹ.
כִּי אִם שָׁמֹעַ תִּשְׁמַע בְּקֹלוֹ וְעָשִׂיתָ כֹּל אֲשֶׁר אֲדַבֵּר וְאָיַבְתִּי אֶת אֹיְבֶיךָ וְצַרְתִּי אֶת צֹרְרֶיךָ.
כִּי יֵלֵךְ מַלְאָכִי לְפָנֶיךָ וֶהֱבִיאֲךָ אֶל הָאֱמֹרִי וְהַחִתִּי וְהַפְּרִזִּי וְהַכְּנַעֲנִי הַחִוִּי וְהַיְבוּסִי וְהִכְחַדְתִּיו.
לֹא תִשְׁתַּחֲוֶה לֵאלֹהֵיהֶם וְלֹא תָעָבְדֵם וְלֹא תַעֲשֶׂה כְּמַעֲשֵׂיהֶם כִּי הָרֵס תְּהָרְסֵם וְשַׁבֵּר תְּשַׁבֵּר מַצֵּבֹתֵיהֶם.
וַעֲבַדְתֶּם אֵת ה' אֱלֹהֵיכֶם וּבֵרַךְ אֶת לַחְמְךָ וְאֶת מֵימֶיךָ וַהֲסִרֹתִי מַחֲלָה מִקִּרְבֶּךָ.
לֹא תִהְיֶה מְשַׁכֵּלָה וַעֲקָרָה בְּאַרְצֶךָ אֶת מִסְפַּר יָמֶיךָ אֲמַלֵּא.
אֶת אֵימָתִי אֲשַׁלַּח לְפָנֶיךָ וְהַמֹּתִי אֶת כָּל הָעָם אֲשֶׁר תָּבֹא בָּהֶם וְנָתַתִּי אֶת כָּל אֹיְבֶיךָ אֵלֶיךָ עֹרֶף.
וְשָׁלַחְתִּי אֶת הַצִּרְעָה לְפָנֶיךָ וְגֵרְשָׁה אֶת הַחִוִּי אֶת הַכְּנַעֲנִי וְאֶת הַחִתִּי מִלְּפָנֶיךָ.
לֹא אֲגָרְשֶׁנּוּ מִפָּנֶיךָ בְּשָׁנָה אֶחָת פֶּן תִּהְיֶה הָאָרֶץ שְׁמָמָה וְרַבָּה עָלֶיךָ חַיַּת הַשָּׂדֶה.
מְעַט מְעַט אֲגָרְשֶׁנּוּ מִפָּנֶיךָ עַד אֲשֶׁר תִּפְרֶה וְנָחַלְתָּ אֶת הָאָרֶץ.
וְשַׁתִּי אֶת גְּבֻלְךָ מִיַּם סוּף וְעַד יָם פְּלִשְׁתִּים וּמִמִּדְבָּר עַד הַנָּהָר כִּי אֶתֵּן בְּיֶדְכֶם אֵת יֹשְׁבֵי הָאָרֶץ וְגֵרַשְׁתָּמוֹ מִפָּנֶיךָ.
לֹא תִכְרֹת לָהֶם וְלֵאלֹהֵיהֶם בְּרִית.
לֹא יֵשְׁבוּ בְּאַרְצְךָ פֶּן יַחֲטִיאוּ אֹתְךָ לִי כִּי תַעֲבֹד אֶת אֱלֹהֵיהֶם כִּי יִהְיֶה לְךָ לְמוֹקֵשׁ.1
פרשה זו מעוררת מספר קשיים:
התורה מדברת על שלושה שליחים שיסייעו לישראל: המלאך (פס' כ'; כ"ג), האימה (פס' כ"ז), והצרעה (פס' כ"ח). תחילה נראה שתפקידו של המלאך להוביל את ישראל בדרכם לארץ ישראל, והאימה והצרעה יפעלו לגירוש הכנענים. אך עיון נוסף מגלה שכבר המלאך יפעל להשמדת האויבים, אם אך ישמעו בקולו. אם כך, מה הצורך באימה ובצרעה, לאחר פעולת המלאך?
יתרה מזאת: בפסוקים כ"ב – כ"ד מדובר על הכחדת הכנעני ואיסור עבודת אלוהיהם, ונושא זה חוזר בפסוקים כ"ז – ל"ג. לשם מה הכפילות?
נראה שלפנינו שני תיאורים שונים של התמודדות ישראל עם הכנענים, ולמעשה התורה מציגה שתי אפשרויות מקבילות:
| המלאך (פס' כ' – כ"ה) | האימה והצרעה (פס' כ"ו – ל"ג) |
| מודגש הקשר בינו והקב"ה. "כי שמי בקרבו". | האימה מיוחסת לקב"ה, אך כנס נסתר, והצרעה נראית כפועלת בעצמה. |
| הכחדת האויב. | הימום האויב, גירושו מעט מעט, ישראל שותפים בגירוש. |
| אין יותר כנענים. איסור עבודה זרה מתייחס לאלילים ולמצבות שנותרו, בלבד. | נותרים כנענים. האיסור מתייחס להם ולאלוהיהם, וישראל מצווים על השלמת הגירוש. |
| השכר: איכות חיים. ברכה (תוספת) בלחם ובמים, חיים ללא מחלות. | השכר: חיים בסיסיים. הוולדות אכן יצאו לאויר העולם, וישלימו את מכסת חייהם. |
נמצאנו למדים שהאפשרות הראשונה מדברת על כניסה ניסית, מהירה ומוחלטת לארץ, תחת הנהגת המלאך, ואילו האפשרות השניה מדברת על כניסה טבעית יותר, הדרגתית, והאדם שותף בגירוש האויב.
מובן שהכניסה על פי האפשרות השניה היא תוצאה של מצב ירוד בעם2:
וכן הוא אומר: 'מעט מעט אגרשנו מפניך', ואומר: 'לא אגרשנו מפניך בשנה אחת פן תהיה הארץ שממה ורבה עליך חית השדה', דברי רבי יעקב. אמר לו רבי אלעזר בן עזריה: או לפי שישראל צדיקים הם למה יראים מן החיה? והלא אם צדיקים הם אין יראים מן החיה, שכן הוא אומר: 'כי עם אבני השדה בריתך'. אם תאמר, מפני מה יגע יהושע כל היגיעה ההיא? אלא לפי שחטאו ישראל נגזר עליהם מעט מעט אגרשנו מפניך.
אך מסתבר שגם האפשרות הראשונה אינה מתארת מצב אידיאלי3:
דבר אחר 'הנה אנכי שולח מלאך'. אמר הקב"ה לישראל: אלו זכיתם, אני בעצמי נעשיתי לכם שליח, כדרך שעשיתי לכם במדבר, שנאמר: 'וה' הולך לפניהם יומם'. ועכשיו שלא זכיתם, הריני מוסר אתכם לשליח, שנאמר: 'הנה אנכי שולח מלאך'. ואימתי נמסרו לשליח? בשעה שעבדו עבודת כוכבים. מנין? שכן אמר הקב"ה למשה: 'לך נחה את העם'. אמר משה: 'אם אין פניך הולכים אל תעלנו מזה'. ועוד אמר משה: רבון העולם, מה בינינו לבין עובדי כוכבים? לנו נביאים – ולהם נביאים, לנו שר – ולהם שר. אמר ר' לוי שתי מדות טובות בטל הקב"ה מעובדי כוכבים: שלא יעמדו עליהם נביאים, ושלא ימסרו ישראל לשר כל ימי משה. כיון שמת משה, חזר אותו השר למקומו, שכן יהושע ראהו, שנאמר: 'ויהי בהיות יהושע ביריחו… ויאמר לא כי אני שר צבא ה' עתה באתי'. לכך נאמר: 'הנה אנכי שולח מלאך לפניך'.
וכך כותב רש"י4:
הנה אנכי שולח מלאך – כאן נתבשרו שעתידין לחטוא, ושכינה אומרת להם (שמות לג ג) 'כי לא אעלה בקרבך'.
מעמד הר סיני – המעמד הכפול
פרשת המלאך נמצאת בין פרשת המשפטים ובין פרשת מעמד הר סיני ב'. אלא שנושאים אלו הופיעו כבר בפרשת יתרו: מינוי הדיינים, ומעמד הר סיני.
* מה פשר הכפילות?
* מדוע פרשת המלאך מפרידה בין המשפטים למעמד הר סיני?
מעמד הר סיני של פרשת יתרו, עוסק באופן כללי בתפקידו של עם ישראל כעם סגולה, ומשה רבנו הוא הדמות המרכזית שמחברת בין ה' ועם ישראל. המטרה – לשמוע את דבר ה'.
במעמד הר סיני של פרשת משפטים, בולט העניין של כתיבת התורה: משה כותב את דברי ה', קורא את ספר הברית באוזני העם, וה' כותב את הדברים על לוחות האבן. שותפים למעמד: אהרון, נדב ואביהוא, שבעים מזקני ישראל, נערי בני ישראל, אצילי בני ישראל. יש כאן מזבח וקורבנות – דומיננטיות של מעשים אנושיים.
כתיבת התורה, ביחס לשמיעת קול ה', מבטאת מפגש עם הקב"ה דרך מתווך, דרך שליח. כאן ניתנת לאדם רשות לפעול. יש בכך התקדמות גדולה עבור האדם, אך גם סכנה גדולה של הישארות עם המתווך, ושכחת המקור.
משה מספר לעם: "אֵת כָּל דִּבְרֵי ה' וְאֵת כָּל הַמִּשְׁפָּטִים" (פרק כ"ד פס' ג'), ועל זה נכרתת הברית. ובסוף: "וְאֶל הַזְּקֵנִים אָמַר שְׁבוּ לָנוּ בָזֶה עַד אֲשֶׁר נָשׁוּב אֲלֵיכֶם וְהִנֵּה אַהֲרֹן וְחוּר עִמָּכֶם מִי בַעַל דְּבָרִים יִגַּשׁ אֲלֵהֶם" (פס' י"ד), ואומר רש"י: "מי שיש לו דין". זה קושר אותנו לתחילת הפרשה, לפרשת הדינים.
בפרשת יתרו, עם ישראל נפגש עם הכללים: מדובר באופן שבו דבר ה' מגיע אל העם, תפקידו של עם ישראל מתואר במילים גדולות, והוא זוכה לשמוע את קול ה' מדבר אליו מתוך האש.
פרשת משפטים כבר יורדת לפרטים. התורה אינה נשארת במרומים, ומשפטי ה' הם שליחים להופעת דבר ה' בעולם. המשפטים עוסקים במציאות חיים שבדרך כלל אינה אידיאלית, בסיבוכים שמזמנים לנו החיים בעולם, לשון: העלם. כך בהמשך הפרשה, המפגש הישיר עם הקב"ה מתחלף במפגש עם המלאך, ובאופן ירוד יותר, עם שליחיו הנסתרים של הקב"ה. אף שמיעת קול ה' מתחלפת בלימוד הדברים מתוך הספר, דבר שיש בו ריחוק מן המקור, והוא מזמן אי בהירות בהבנת הדברים.
אנו עוסקים בספר, לומדים את הדינים. אך המטרה לקשור קשר אמיתי בין התורה שבכתב לבין התורה ששמענו ישירות מפי ה'; בין התורה לחיים; בין השליחות לבין מקורה הא-לוקי.
1 שמות כ"ג, כ' – ל"ג.
2 ספרי דברים פיסקא נ.
3 שמות רבה פרשה לב.
4 שמות כ"ג, כ'.