ארון וכפורת
וְעָשׂוּ אֲרוֹן עֲצֵי שִׁטִּים אַמָּתַיִם וָחֵצִי אָרְכּוֹ וְאַמָּה וָחֵצִי רָחְבּוֹ וְאַמָּה וָחֵצִי קֹמָתוֹ.
וְצִפִּיתָ אֹתוֹ זָהָב טָהוֹר מִבַּיִת וּמִחוּץ תְּצַפֶּנּוּ וְעָשִׂיתָ עָלָיו זֵר זָהָב סָבִיב.
וְיָצַקְתָּ לּוֹ אַרְבַּע טַבְּעֹת זָהָב וְנָתַתָּה עַל אַרְבַּע פַּעֲמֹתָיו וּשְׁתֵּי טַבָּעֹת עַל צַלְעוֹ הָאֶחָת וּשְׁתֵּי טַבָּעֹת עַל צַלְעוֹ הַשֵּׁנִית.
וְעָשִׂיתָ בַדֵּי עֲצֵי שִׁטִּים וְצִפִּיתָ אֹתָם זָהָב.
וְהֵבֵאתָ אֶת הַבַּדִּים בַּטַּבָּעֹת עַל צַלְעֹת הָאָרֹן לָשֵׂאת אֶת הָאָרֹן בָּהֶם.
בְּטַבְּעֹת הָאָרֹן יִהְיוּ הַבַּדִּים לֹא יָסֻרוּ מִמֶּנּוּ.
וְנָתַתָּ אֶל הָאָרֹן אֵת הָעֵדֻת אֲשֶׁר אֶתֵּן אֵלֶיךָ.
וְעָשִׂיתָ כַפֹּרֶת זָהָב טָהוֹר אַמָּתַיִם וָחֵצִי אָרְכָּהּ וְאַמָּה וָחֵצִי רָחְבָּהּ.
וְעָשִׂיתָ שְׁנַיִם כְּרֻבִים זָהָב מִקְשָׁה תַּעֲשֶׂה אֹתָם מִשְּׁנֵי קְצוֹת הַכַּפֹּרֶת.
וַעֲשֵׂה כְּרוּב אֶחָד מִקָּצָה מִזֶּה וּכְרוּב אֶחָד מִקָּצָה מִזֶּה מִן הַכַּפֹּרֶת תַּעֲשׂוּ אֶת הַכְּרֻבִים עַל שְׁנֵי קְצוֹתָיו.
וְהָיוּ הַכְּרֻבִים פֹּרְשֵׂי כְנָפַיִם לְמַעְלָה סֹכְכִים בְּכַנְפֵיהֶם עַל הַכַּפֹּרֶת וּפְנֵיהֶם אִישׁ אֶל אָחִיו אֶל הַכַּפֹּרֶת יִהְיוּ פְּנֵי הַכְּרֻבִים.
וְנָתַתָּ אֶת הַכַּפֹּרֶת עַל הָאָרֹן מִלְמָעְלָה וְאֶל הָאָרֹן תִּתֵּן אֶת הָעֵדֻת אֲשֶׁר אֶתֵּן אֵלֶיךָ.
וְנוֹעַדְתִּי לְךָ שָׁם וְדִבַּרְתִּי אִתְּךָ מֵעַל הַכַּפֹּרֶת מִבֵּין שְׁנֵי הַכְּרֻבִים אֲשֶׁר עַל אֲרֹן הָעֵדֻת אֵת כָּל אֲשֶׁר אֲצַוֶּה אוֹתְךָ אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל1.
בקודש הקודשים עמד הארון, ומעליו הכפורת. יש מקום לברר את היחס בין שני כלים אלו. במבט ראשון נראה שהכפורת שימשה כיסוי2 לארון, והכרובים פארו אותו ושימשו לו כקישוט. ניתן להעמיק בהבנת תפקידה של הכפורת ככיסוי, ולהשוות אותה עם הכרובים שעליה, לכרובים העומדים בפתחו של גן עדן, ושומרים את דרך עץ החיים, הוא התורה3.
מפני מה יש לשמור את התורה? כיצד הכרובים ממלאים תפקיד זה? נראה שהכוונה לחשש מפני הגשמת התורה והבנתה ברובד הרדוד והארצי בלבד. לומד התורה עלול להיתפש לחקירת הפן הריאלי – היסטורי של סיפורי התורה, ואולי גם ללמוד מהם מוסר השכל שטחי, וכן יפרש את מצוות התורה כ"הוראות שימוש" וכמתכון לחיים בריאים ורגועים בלבד. באים שני הכרובים הסוככים על שני לוחות הברית, ומזהירים אותנו לבל נבחן את דברי התורה כשם שבוחנים טקסט שנכתב על ידי אדם, אלא ניגש אליהם מתוך נקודת מבט שמדובר בתורה א-לוקית, כאשר המפגש עם הכרובים לפני שניגשים לתורה, ירומם אותנו להבנה זאת.
מאידך, נראה שתפקיד הכפורת אינו מסתכם ככיסוי ושמירה בלבד. התורה מקדישה למעשה הכפורת מספר מילים שאינו נופל מזה שהיא מקדישה לתיאור הארון. יתירה מזאת, אם אנו משווים את הארון והכפורת, הכלים שעומדים בקודש הקודשים, ושולחן והמנורה, הכלים שעומדים בקודש, עולה ההקבלה הבאה:
ארון – שולחן. שניהם עשויים עצי שיטים מצופים זהב, לשניהם זר זהב, טבעות ובדים, ואף המידות של שניהם דומות. ניתן להשוות אף את תפקידם ככלי קיבול לדבר שניתן אליהם/ עליהם תמיד: הלוחות, ולחם הפנים.
כפורת – מנורה. שניהם עשויים מקשה זהב, למרות מורכבותם. על הכפורת עומדים הכרובים "ופניהם איש אל אחיו", ובמנורה, "והעלה את נרותיה והאיר על עבר פניה", הנרות מכוונים כשפניהם אל הנר האמצעי.
מקובל לראות את השולחן והלחם שעליו – כמסמלים את הבסיס החומרי של עם ישראל, את המלכות והעושר; ואת המנורה והנרות הדולקים – לחוכמה ולפן הרוחני בעם ישראל.
על פי זה נוכל לראות את הארון והכפורת, לא רק ככלי והכיסוי שעליו, כי אם כבסיס, והכלי שעומד עליו, ומבטא מדרגה עליונה יותר. אומר רמב"ן4:
אבל פירושו, כי בעבור שיצוה בכרובים להיותם פורשי כנפים למעלה, ולא אמר למה יעשם כלל, ומה שישמשו במשכן, ולמה יהיו בענין הזה, לכך אמר עתה ונתת הכפרת עם כרוביו, שהכל דבר אחד על הארון מלמעלה, כי אל הארון תתן את העדות אשר אתן אליך, כדי שיהיה לי כסא כבוד, כי אני אועד לך שם ואשכין שכינתי עליהם, ודברתי אתך מעל הכפרת מבין שני הכרובים, בעבור שהוא על ארון העדות. והנה הוא כמרכבה אשר ראה יחזקאל שאמר היא החיה אשר ראיתי תחת אלהי ישראל בנהר כבר ואדע כי כרובים המה (יחזקאל י כ), ולכך נקרא יושב הכרובים (ש"א ד ד), כי היו פורשי כנפים להורות שהם המרכבה נושאי הכבוד, וכמו שנאמר (דהי"א כח יח) ולתבנית המרכבה הכרובים זהב לפורשים וסוככים על ארון ברית ה', כאשר הזכרתי (בהקדמה לפרשת תרומה).
ועל דעת רבותינו (חגיגה יג ב) הם צורות אדם, מלשון ארמית שתאמר לעלם רביא. והחזיר בשם הזה הכ"ף שרש, כי כן השם כנערים, להורות על עניינם. ואם תחשוב עוד למה היו פנים איש אל אחיו ולמה היו מקשה, תוכל לדעת כי ראוי להם שיהיו פורשי כנפים למעלה, כי הם כסא עליון וסוככים על העדות שהיא מכתב אלהים (להלן לב טז). וזה טעם ולתבנית המרכבה, כי הכרובים שראה יחזקאל נושאים הכבוד תבנית לכרובים שהם כבוד ותפארת, והכרובים אשר במשכן ובמקדש תבנית להן, כי גבוה מעל גבוה שומר וגבוהים עליהם (קהלת ה ז). וזה טעם ואדע, שראה באחד וידע באחד, ולפיכך אמר המה. והמשכיל יבין.
מדברי הרמב"ן עולה שהארון הוא הבסיס לכרובים, הם מרכבת השכינה הנושאת את כסא הכבוד. מי יתן והקב"ה יזכנו להשכיל ולהבין בדברים אלו.
ר' עובדיה ספורנו אומר5 שהכפורת והכרובים מכוונים ל"שכל הנבדל אשר כל הילוכו לצד מעלה, וזה להביט אל הא-לוקים, השכל וידוע אותו, כל אחד מהשכלים הנבדלים כפי האפשר אצלו". וכיצד יגיע האדם למדרגה זו? אומר ספורנו: "הנה כל זה יעלה לו באמצעות העיון וההכנות המעשיות. אם כן יושג כל זה בהביט אל העדות אשר בארון אשר עליו הכפורת, כי אמנם בעדות שהם הדברות נמצאים כללי החלק העיוני והמעשי".
עדות והיוועדות
הדבר בא לידי ביטוי בתפקידים השונים של הארון והכפורת. בסיום מעשה הארון נאמר: "וְנָתַתָּ אֶל הָאָרֹן אֵת הָעֵדֻת אֲשֶׁר אֶתֵּן אֵלֶיךָ". ובסיום מעשה הכפורת נאמר: "וְנוֹעַדְתִּי לְךָ שָׁם וְדִבַּרְתִּי אִתְּךָ מֵעַל הַכַּפֹּרֶת מִבֵּין שְׁנֵי הַכְּרֻבִים אֲשֶׁר עַל אֲרֹן הָעֵדֻת אֵת כָּל אֲשֶׁר אֲצַוֶּה אוֹתְךָ אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל". מה בין העדות להיועדות?
בספר יהושע6 מסופר על כיבוש חברון ודביר:
וּלְכָלֵב בֶּן יְפֻנֶּה נָתַן חֵלֶק בְּתוֹךְ בְּנֵי יְהוּדָה אֶל פִּי יְדֹוָד לִיהוֹשֻׁעַ אֶת קִרְיַת אַרְבַּע אֲבִי הָעֲנָק הִיא חֶבְרוֹן.
וַיֹּרֶשׁ מִשָּׁם כָּלֵב אֶת שְׁלוֹשָׁה בְּנֵי הָעֲנָק אֶת שֵׁשַׁי וְאֶת אֲחִימַן וְאֶת תַּלְמַי יְלִידֵי הָעֲנָק.
וַיַּעַל מִשָּׁם אֶל יֹשְׁבֵי דְּבִר וְשֵׁם דְּבִר לְפָנִים קִרְיַת סֵפֶר.
וַיֹּאמֶר כָּלֵב אֲשֶׁר יַכֶּה אֶת קִרְיַת סֵפֶר וּלְכָדָהּ וְנָתַתִּי לוֹ אֶת עַכְסָה בִתִּי לְאִשָּׁה.
וַיִּלְכְּדָהּ עָתְנִיאֵל בֶּן קְנַז אֲחִי כָלֵב וַיִּתֶּן לוֹ אֶת עַכְסָה בִתּוֹ לְאִשָּׁה.
כלב, שמצליח להוריש את חברון וענקיה, כושל מול דביר, ומבקש אדם שיוכל ללוכדה. למקום שני שמות: כעת קוראים לו: "דביר", ולפנים: "קרית ספר". מדוע כלב משתמש בשמה הקדום של העיר?
חז"ל7 למדו פרשה זו על לכידת התורה. כלב מצליח למגר את הענקים ולהתחבר לאבות, אך מתברר שמשהו חסר בקבלת התורה: בעת האבל על משה רבנו נשתכחו הלכות, ואין מי שידבר ה' עמו פנים אל פנים ויפשוט את ספקותיו, ואין לנו אלא הספר. ועתניאל בן קנז מעיין בספר התורה, ומחזיר את מה שנשתכח, מתוך פלפולו. את דביר קשה להוריש, אבל את קרית ספר, עתניאל מכה ולוכד.
אף בקודש הקודשים נמצאים שני אלו, הספר והדביר. הספר, הוא לוחות העדות, והדביר הוא הדיבור הא-לוקי אל משה.
עץ הדעת ועץ החיים
בשבוע שעבר עסקנו במשמעות הכפולה של מעמד הר סיני: הדיבור, המובא בפרשת יתרו, וכתיבת התורה, כמתואר בפרשת משפטים.
הרב קוק מחלק בין המצב השלם של האדם לפני חטא עץ הדעת, ובין המצב שלאחריו8:
כשהשכל מאיר במלוא אורו, אז אין צורך לשום הדרכה מיוחדת של חוקים ומשפטים, הטוב הגמור במעשה נמשך הוא אחר המאור השכלי, וכל מכשולות החיים מתיישרים מעצמם… הטוב והרע… והעמל הגדול שיש בכיוון הדרך הממוצע, שלא יוסיף ולא יגרע, כל אלה באו אחר שגרע השכל את אורו, וההרגשה, התפעלות ושיקוע של החושים לקחו את מקומו, אחרי החטא הקדמוני של האכילה מפרי עץ הדעת טוב ורע.
עוד כותב הרב על המצב שאליו אנו שואפים9:
והעתיד הולך לקראת התהוות החיים בשלמותם, בהתעלות כל החול אל הקודש, כל הבטל אל הנשגב והמרומם מאד. עכשיו תורה נתתי לכם, לעתיד לבוא חיים אני נותן לכם… מכל מלמדי השכלתי, כי עדותיך שיחה לי.
אבל ההדרכה אל מעלה רוממה זו היא בנצירת הדרך המכשיר, המבדיל בין הטוב ובין הרע, שהוא מרומם ומשגב את האור החי, השבוי במעמק הרע, ומשלב הכל אל הטוב.
השאיפה היא להגיע למצב של חיים, בו מתקיים קשר ישיר בין האדם לקב"ה. זו משמעות החזרה אל עץ החיים. במצב זה, לא יזדקק האדם למורים ומתווכים בינו ובין התורה הכתובה, ויותר מכל מה שהשכיל ממלמדיו, ישכיל עתה מעצמו. את המצב העליון הזה מבטאים הכרובים המחוברים זה בזה חיבור של חיבה, והדיבור יוצא מבין כנפיהם. מכל מקום, במצב הנוכחי, לאחר האכילה מעץ הדעת, אנו נזקקים ללוחות העדות, שידריכו אותנו בין טוב לרע, ולמורים שיאירו את עינינו להבין את הכתוב בתורה.
את החיבור בין שני השלבים מבטאת הכפורת, שמצד אחד מידות האורך והרוחב שלה הן כמידות הארון, והיא משלימה את גבהו לעשרה טפחים, ומאידך, עובי הכפורת לא התפרש בתורה, והיא מקשה אחת עם הכרובים שמעליה. אמור מעתה, שהכפורת משמשת גבול בין הארון למרכבת השכינה שעליו, כשם שהפרוכת משמשת גבול בין הקודש ובין קודש הקודשים10.
1 שמות כ"ה, י'-כ"ב.
2 ב"דעת מקרא" מבאר שכפורת משמעותה כיסוי, וגם אם נפרש במשמעות של "כפרה", נותר המובן של כיסוי, כמו: "אשרי נשוי פשע כסוי חטאה" (תהילים ל"ב א').
3 ראה רש"ר הירש, פסוקים י"ז – כ'.
4 פסוק כ"א.
5 פסוקים כ' – כ"ב.
6 פרק ט"ו, י"ג-י"ז.
7 תמורה דף ט"ז עמ' א'.
8 מוסר הקודש, פיסקה צ'.
9 שם, פיסקה ע"ג.
10 וראה מסכת סוכה דף ה' עמ' א' – ב', דיון האם גובהה של הסוכה עשרה טפחים נלמד מארון וכפורת, או מן הכרובים, וכנראה הדבר קשור להבנה של השראת השכינה שמבטאת הסוכה, האם הכוונה לשכינה שמעל לכפורת, המדברת עם משה, או לכסא הכבוד שנישא על כנפי הכרובים.