הבחירה בבית הבחירה
פרשת השבוע פותחת את פרשיות המשכן, התופסות חלק מרכזי בחומש שמות ובכל חמשת החומשים.
ננסה להעמיק את המבט בעניין המקדש.
הרמב"ם מנה את בנין בית המקדש כמצות עשה1, וכך כתב בפתיחת הלכות בית הבחירה2:
מצות עשה לעשות בית לה' מוכן להיות מקריבים בו הקרבנות, וחוגגין אליו שלש פעמים בשנה שנאמר ועשו לי מקדש…
הלכה זו מעוררת שאלה בהשוואה לדברי הרמב"ם בהלכות מלכים3:
שלש מצות נצטוו ישראל בשעת כניסתן לארץ, למנות להם מלך שנאמר שום תשים עליך מלך, ולהכרית זרעו של עמלק שנאמר תמחה את זכר עמלק, ולבנות בית הבחירה שנאמר לשכנו תדרשו ובאת שמה.
בכל הלכה הביא הרמב"ם פסוק אחר כמקור למצות בנין בית הבחירה, ויש להבין את הטעם לכך.
שאלה נוספת מתעוררת מהשוואת מנייני המצוות של הרמב"ם. הרמב"ם כתב שלשה מניינים למצוות: האחד, "ספר המצוות", ובו פירט והרחיב מדוע מנה כל מצוה ועוד עניינים. השני, "המניין הקצר", בו חזר הרמב"ם בקצרה על כל המצוות4. השלישי, "המניין על סדר ההלכות", בו חזר הרמב"ם בשלישית על כל המצוות, אלא שסידרם לפי חלקי הי"ד החזקה – בכל חלק כתב את המצוות השייכות לו. פעמים שהשוואת שלושת המניינים זה לזה מלמדת על תפיסת הרמב"ם את המצווה מזוויות שונות.
במצוה בה אנו עוסקים, שינה הרמב"ם את לשונו. במניין הקצר כתב: "לבנות בית הבחירה", ובמנין על סדר ההלכות כתב: "לבנות מקדש", ויש להבין מדוע שינה הרמב"ם את לשונו.
בעניין זה מעניין לציין, שלהלכות העוסקות בבניין הבית קרא הרמב"ם "הלכות בית הבחירה", אך בכל ההלכות לא מופיעות המילים "בית הבחירה" אלא "המקדש" וכדו', ונראה שיש דברים בגו.
נראה שיש שתי בחינות לבית המקדש.
האחת – הבית הנבנה במקום אשר יבחר ה' – בית בו שורה השכינה והוא מאחד את כל עם ישראל סביב שם ה'.
השניה – בית בו מקריבים קרבנות ועובדים את ה' כציוויו.
לשתי בחינות אלו ישנם שני ביטויים.
בית הבחירה – הבית במקום בו בחר ה'.
בית המקדש – הבית המוקדש ומיועד למטרת עבודת הקרבנות5.
הרמב"ם, בלשונו השקולה בשקל הקודש, דייק לכתוב בכל מקום את השם המתאים לתפקידו של המקדש, על פי ההקשר.
הלכות בית הבחירה בוחנות את בית המקדש מצידו ההלכתי, שהוא מקום העבודה והקרבנות, ולכן שם דייק הרמב"ם לכתוב 'בית המקדש' (בשם ההלכות מבטא הרמב"ם את הפן האלוקי החופף על הבית מכח בחירת ה' במקום), והביא כמקור את הפסוק "ועשו לי מקדש". ראוי לציין שאף שהכותרת של ההלכות היא "הלכות בית הבחירה", לא מופיע שם זה אפילו פעם אחת בהלכות, ושמו של הבית בהלכות בית הבחירה הוא "בית המקדש" ויובנו הדברים על פי דברי הרמב"ם במורה נבוכים6:
וכן אין ספק, לדעתי, כי אותו המקום אשר קדש אברהם אבינו בחזון, היה ידוע אצל משה רבינו ואצל רבים, כי אברהם כבר צוה אותם שיהא זה בית עבודה, כמו שבאר המתרגם ואמר, ופלח וצלי אברהם תמן באתר ההוא ואמר קדם ה' הכא יהון פלחין דריא וגו' (תרגום: ועבד והתפלל אברהם שם במקום ההוא ואמר לפני ה' כאן יהיו עובדים הדורות).
תפילתו של אברהם היתה שיתאחדו ה"שמות" ומקום העבודה והמקדש יהיה בבית הבחירה, במקום אשר יבחר ה'. על כן תחת הכותרת "בית הבחירה" מתבארות הלכות המקדש.
בהלכות מלכים, לעומת זאת, מתאר הרמב"ם את קיום המצוה מצידה הציבורי, כחלק מקיום המצוות הציבוריות בכניסת ישראל לארץ, ולכן הביא את הפסוק "לשכנו תדרשו ובאת שמה", המבטא את התאחדות עם ישראל סביב המקדש.
במנין שעל סדר ההלכות מביא הרמב"ם את הפן ההלכתי של הבית, ולכן הוא קורא לו 'מקדש', המבטא את היות הבית מקום עבודת הקרבנות. אם זו הבחינה היחידה בבית, הרי שבניינו הוא אינו מצווה בפני עצמה, כי אם הכשר מצוה – אמצעי לעבודת הקרבנות, ולכן במנין הקצר כותב הרמב"ם 'בית הבחירה' להורות כי יש ערך עצמי לבית כמקום השראת השכינה ולכן הוא נמנה כמצוה בפני עצמה.
נמצינו למדים, שיש שתי בחינות בבית המקדש.
האחת – מלמעלה למטה – מקום השראת השכינה, המקום בו בחר ה'.
השניה – מלמטה למעלה – מקום בו מקריב עם ישראל את הקרבנות ועובד את ה'.
שתי בחינות אלו קיימות במקדש ומשלימות זו את זו.
מאז חורבן הבית התעוררה במלוא עוצמתה השאלה – איזו משתי הבחינות דומיננטית יותר? האם בניין בית המקדש יהיה תוצאה של מהלך אלוקי, שאיננו תלוי בנו והוא בא מלמעלה למטה, או שאנו צריכים להיות היוזמים, הדוחפים והמובילים את המהלכים לבניינו של הבית.
ידועה שיטתו של הרב צבי יהודה זצ"ל7:
כשבאים אלי אנשים בטענה שהגיע הזמן לבנות את בית המקדש, אני אומר להם: מה שאתם תובעים אינו נובע מריבוי התורה שבכם אלא ממיעוט תורה. בנין בית המקדש אינו מצוה של יחיד אלא של ציבור, של כלל ישראל, וכשם שיש מצוה לבנות בית המקדש כך גם קיים סדר למצוות. בגמרא מפורש: "שלש מצוות נצטוו ישראל בכניסתן לארץ: להעמיד להם מלך ולהכרית זרעו של עמלק ולבנות להם בית הבחירה", והיא מוכיחה שהוא דווקא לפי הסדר הזה…
אמרתי לאנשים שתובעים את בניין בית המקדש: בוער לכם לבנות את בית המקדש?! לא בוער! קודם כל נבסס את מלכות ישראל.
וידוע מה שאמרו בשמו: "בעניני הר הבית, אנחנו 'נטורי קרתא'".
מנגד יש הטוענים כי בחוסר פעילותנו למען המקדש אנו גורמים לאיבוד השליטה בהר הבית, ולהתרחקותו של עם ישראל מחזון המקדש.
טענה זו מסתייעת מדברי הרמב"ן בפירושו לתורה8:
ועוד כי מלבד המנין היה עונש על העם מתחלת דבר, כדכתיב 'ויוסף אף ה' לחרות בישראל ויסת את דוד בהם'. וכתב שם רש"י לא ידעתי על מה. ואני אומר בדרך סברא, שהיה עונש על ישראל בהתאחר בנין בית הבחירה, שהיה הארון הולך מאהל אל אהל כגר בארץ ואין השבטים מתעוררים לאמר נדרוש את ה' ונבנה הבית לשמו, כענין שנאמר 'לשכנו תדרשו ובאת שמה', עד שנתעורר דוד לדבר מימים רבים ולזמן ארוך, שנאמר 'ויהי כי ישב המלך בביתו וה' הניח לו מסביב מכל אויביו ויאמר המלך אל נתן הנביא אנכי יושב בבית ארזים וארון האלהים יושב בתוך היריעה'. והנה דוד מנעו השם יתברך מפני שאמר 'כי דמים רבים שפכת ארצה לפני', ונתאחר עוד הבנין עד מלוך שלמה. ואלו היו ישראל חפצים בדבר ונתעוררו בו מתחילה היה נעשה בימי אחד מהשופטים או בימי שאול, או גם בימי דוד, כי אם שבטי ישראל היו מתעוררים בדבר לא היה הוא הבונה אבל ישראל הם היו הבונים. אבל כאשר העם לא השגיחו, ודוד הוא המשגיח והמתעורר והוא אשר הכין הכל היה הוא הבונה, והוא איש משפט ומחזיק במידת הדין ולא הוכשר בבית הרחמים, ועל כן נתאחר הבנין כל ימי דוד בפשיעת ישראל, ועל כן היה הקצף עליהם. ועל כן היה המקום אשר יבחר ה' לשום שמו שם נודע בענשם ובמגפתם…
כפי שראינו לעיל שתי בחינות אלו, של קדושת הבית הנובעת מעבודתם של ישראל וקדושת הבית הנובעת מבחירת ה' במקום, מופיעות במקדש, ובמהרה יופיעו בכל עצמתן בבנין בית המקדש.
1 מ"ע כ'
2 פ"א ה"א.
3 פ"א ה"א.
4 יש להעיר, שספר המצוות נכתב במקורו בערבית, ואילו המניין הקצר נכתב במקור בעברית.
5 דבר קדוש הוא דבר המוכן ומיועד לתכלית מסויימת.
6 ח"ג פמ"ה.
7 מתוך שיחות הרב צבי יהודה, פרקי משיח 4; תלמוד תורה, הוספה 2. מובא במאמרו של הרב אבינר שליט"א בקובץ 'שנה בשנה' תשמ"ו.
8 במדבר ט"ז, כ"א.