דרכי לימוד – כח אחר מעורב בו

השיעור היום יעסוק בהבנת אב הנזיקין "אש" ובהגדרת הגמרא לגביו "כח אחר מעורב בו".
הראשונים בסוגיית אש מדברים על כך ש"כח אחר מעורב בו" מקנה לאש שתי תכונות האחת של קולא והשנייה של חומרא¹:
קולא – שהרי לא הכל הוא עושה, לכן יש מקום לפטור את הבעלים.
חומרא – הכח אחר גורם לו להיות והולך ומזיק ולא סטטי במקומו².

יש מקום לברר את מעמד הקולא שהגדירו הראשונים, האם יש נפקא מינה להגדרה זאת? או שזו ידיעה תאורטית בעלמא? אם אין נפקא מינה מדוע שיגדירו הראשונים את "כח אחר מעורב בו" כקולא³?
תלמוד בבלי מסכת בבא קמא דף ט עמוד ב

שור ובור שמסרן לחרש שוטה וקטן והזיקו – חייב לשלם, מה שאין כן באש. במאי עסקינן? אילימא בשור קשור ובור מכוסה, דכוותה גבי אש – גחלת, מאי שנא הכא ומאי שנא הכא? אלא בשור מותר ובור מגולה, דכוותה גבי אש – שלהבת, מה שאין כן באש דפטור? והא אמר ריש לקיש משמיה דחזקיה: לא שנו אלא שמסר לו גחלת וליבה, אבל שלהבת – חייב, מ"ט? דהא ברי הזיקא! לעולם בשור קשור ובור מכוסה, ודכוותה גבי אש – גחלת, ודקא אמרת: מאי שנא הכא ומ"ש הכא? שור דרכיה לנתוקי, בור דרכיה לנתורי, גחלת כמה דשביק לה מעמיא עמיא ואזלא.

השור יש בו רוח חיים, דרכו לקפוץ ולנטר ממקום למקום, אך גחלת אם לא נעשה כלום דרכה להתעמם ולכבות. על גמרא זאת הובא בשיטה מקובצת:
שיטה מקובצת מסכת בבא קמא דף ב עמוד א

עוד כתוב בתוספות מדלא חשיב ליה גבי חומר באש מבשור וכו'. וא"ת אם כן ישנה אותו גבי חומר בשור מבאש דשור דאין כח אחר מעורב בו הוא חמור ואש שכח אחר מעורב בו הוא קל. וי"ל דזה הוי בכלל מסרה לחרש שוטה וקטן דבשור שאין כח אחר מעורב בו חייב ובאש אם מסרו לחרש שוטה וקטן כיון דכח אחר מעורב בו פטור.

הקולא היא מכיוון שהאש מצד עצמה אינה מזיקה, אש במהותה לולא שתתלבה היא עתידה לכבות, ולכן הקולא היא שכאשר מוסרים את האש לשומר, אף אם אין זה שומר שיכול לשמור שמירה מעולה עדיין יהיה פטור על האש.
ובכלל כאשר משאיר גחלת ברשות הרבים הוא יהיה פטור כי היא עתידה להיכבות, הקולא לפי זה היא שאש צריכה שכח אחר יהיה מעורב בה ולולי כוח נוסף תתכבה האש וזה עצמו יקל על דין האש.

שורש לדברים ניתן למצוא בדברי בעל הלשם, הלשם דין לגבי כוח הדין שמבוטא בדרך כלל באש ששורפת ומכלה לעומת המים שמבטאים בדרך כלל את כוח החסד שמחיה ומצמיח.
ספר לשם שבו ואחלמה – ספר הדע"ה חלק א – דרוש א סימן ב

והאמת הוא כי עיקר עצמות ושורש דכל מציאות הנה הוא רק מאור החסד כי גם המציאות והגילוי דאור הגבורה עצמה הנה היא ג"כ רק ע"י המציאות דאור החסד וכמ"ש עולם חסד יבנה. והמציא וגילה את אור הגבורה אשר על ידה הוא כל הפעולות כדי להמציא עי"ז את כל המציאות כולו. והנה שורש כל הגבורות הנה הוא הצמצום האמור בעגולים ויושר ענף ב'. אמנם הצמצום עצמו אין לו גילוי כלל כי הוא להגבורות ע"ד יסוד האש שאמרו הראשונים שהוא עצמו חשך. והגם שהוא היסוד לכל האש המאיר. עכ"ז הוא גופה הנה הוא חשך. והסיבה בזה הוא ג"כ מכח גבורתו. כי הגבורות הנה יש להם שני תכונות אשר הם הפכים זה מזה. כי כשהוא בעצמותו לבד הנה הוא עצם כח ההסתר עד שמסתיר גם את עצמו והוא חשך. אבל כאשר נמשך בו איזה הארה מאור החסד הנה הוא מתלהט ומאיר לאין חקר. והוא מה שנקרא הצמצום אחר שנמשך בו הקו בשם טהירו עלאה שהוא תוקף האור שאין למעלה הימנו. והוא ע"ד שאנו רואין ג"כ בתכונת האש שכל גילויו הוא רק כשיש לו במה להאחז ולפעול בו אבל זולת זה הוא נסתר ונעלם. וכן הוא הגבורות כולם כשהם בלתי חסדים כלל אז הם נסתר ונעלם ובבחי' חשך.

ננסה להבין מדבריו ולדייק מהו שורש הדין? מה תפקידו של הדין וכיצד הוא פועל בעולם?
"יסוד האש שאמרו הראשונים שהוא עצמו חשך. והגם שהוא היסוד לכל האש המאיר" – מצד אחד אומר הלשם, האש כשלעצמה היא חושך, עתידה להתכבות וזאת אע"פ שהיא המקור לכל האור.
הדין עניינו הסתיר, הוא מעלים מאיתנו את האור האלוקי, אחר כשמצטרף ומתערב בו כח אחר מיד הוא "מתלהט ומאיר" כדברי הלשם.
הדין הוא חושך עם פוטנציאל אדיר להאיר ולעשות. כך גם הרשע והרוע יש בהם פוטנציאל אדיר. זאת אע"פ שהאש כשלעצמה היא כלום, צריך לתת ולצרף לה כוח אחר על מנת שתופיע את הפוטנציאל שבה.
הגחלת עליה דיברה הגמרא היא אש ללא כל כח אחר ולכן היא מגלה את יסוד האש מצד עצמו – הולכת וניכבת.

מה ניתן ללמוד מסוגיה זו? מה היא אומרת לנו?
ניקח לדוגמה את הפוסטמודרניזם, זוהי תנועה של דין המופיעה בעולם, היא כשלעצמה אמורה להתכבות, מה מחזיק אותה בחיים ומקדם אותה? ניצוצי החסד שבה, נק' האמת שבה.
ומהי נקודת האמת בפוסטמודרניזם? נראה לומר שאחת מהנקודות היא הבחירה החופשית, הרב קוק מסבי⁴ר שכדי לעבור מהנהגת הגלות וההכרח לגאולה עלינו לאמת ולחזק את כוח הבחירה שלנו, ממש כמו אדם הראשון שכבר לא היה מאוחד עם חוה מכוח ההכרח אלא בחר לדבוק בה. הפוסטמודרניזם מלמד אותנו שעלינו לבחור ולרצות בכל נקודה ונקודה בחיינו.
כאשר אנחנו נבחר בטוב, ניקח מהאש ומהדינים את הכוחות המצורפים להם ממילא היא תלך ותכבה מאליה כשנחיה דברים אלו באמת כל מאבק יעלם מן העולם. וזה עומק החידוש שבדברי הלשם, רק ניצוצות של חסד מחיים את האש, כשניקח את הניצוצות לעצמנו תכבה אש.
שנזכה לבחור בטוב ולהביא לבניין בית המקדש במהרה בימינו אמן!

---

כתיבת תגובה לבטל

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

התגובה שלך *

שם *

אימייל *