החלום ושברו

הזוה"ק בפרשת כי תצא¹ מבאר את היחס בין הלוחות השניים ללוחות הראשונים:

תרגום הסולם: והתורה שנתנה, נשברו הלוחות שלה שהם משולים לבתולים. והקב"ה חזר ונתנה לישראל לשמרה, והתורה שבע"פ נקראת הלכה למשה מסיני. והחתן של התורה שיבר הבתולים שלה, ומי שמוציא שם רע עליה, ויאמר שהתורה ההיא אינה כראשונה, שהרי הלוחות שלה נשברו, הקב"ה יאמר לו… ונפתחת יריעה מן ספר התורה, ויראו שנאמר בה, פסל לך שני לוחות אבנים כראשונים וכתבתי על הלוחות את הדברים אשר היו על הלוחות הראשונים אשר שברת.

חז"ל מדמים את שבירת הלוחות לשבירת הבתולים ולמדים מדימוי זה שהאומר שהלוחות השניים אינם כראשונים הרי הוא מוציא שם רע.
ננסה להעמיק בקצות דרכיו של מדרש חז"ל זה.
לוחות הראשונים הם מעשה אלוקים עליון, העומד מעל המציאות, כדברי חז"ל²:

אלמלי לא נשתברו לוחות הראשונות לא נשכחה תורה מישראל.

השכחה, הבאה מתוך המציאות של העולם הזה, אינה שולטת בלוחות הראשונים, שכן הם נמצאים במישור מעל המציאות.
כאשר אידיאל זה יורד אל המציאות של העולם הזה, הרי הוא נשבר, שכן אין אפשרות בעולם הזה להכיל את הגודל האלוקי של הלוחות הראשונים, והאידיאל אינו יכול להתחבר למציאות בצורה ישירה.
כעת מגיע תורם של הלוחות השניים, הבאים מתוך המציאות של העולם הזה, כפי שנצטווה משה: "פסול לך שני לוחות אבנים כראשונים", ומטרתם היא להגיע מתוך המציאות של העולם הזה אל הדרגה של הלוחות הראשונים.
גם במצב זה לא פגה השפעתם של הלוחות הראשונים, כדברי חז"ל³:

… שלוחות ושברי לוחות מונחים בארון.

גם שברי הלוחות נמצאים בארון, ומציבים את האידיאל אליו אנו שואפים להגיע עם הלוחות השניים.
הדימוי של לוחות שניים למוציא שם רע מעמיק את המבט על דין זה.
האישה קודם נישואיה עומדת בטהרתה ובשלימותה, וכך רואה אותה הבעל. אולם, מצב זה אינו מצב מתאים לחיים המעשיים, לחיי משפחה, ועם הנישואין באה גם שבירת הבתולין, והאשה כבר איננה באותו אידיאל טהור⁴. חוסר ההסכמה ואי היכולת לקבל את שבירת האידיאל כחלק מירידתו לעולם הזה ויישומו בחיים, היא הוצאת שם רע.
למדנו מדברי חז"ל אלו, שכל אידיאל עליון כאשר הוא יורד אל המציאות חלה בו שבירה, שכן אין אפשרות לעולם הזה לקלוט אל האידיאל העליון כמו שהוא. עם זאת אין בכך משום פגם באידיאל או ביישומו המעשי, ושניהם יחד בונים את שלמות ההופעה של האידיאל בעולם הזה.

נבחן ענין זה בדוגמאות שונות הנוגעות לתקופתנו.
גאולתו של עם ישראל היא אידיאל עליון, הכולל בתוכו תיקון העולם כולו. צורתו האידיאלית היא ישיבת עם ישראל כולו בכל רוחב ארצו, מקדש על מכונו, כהנים בעבודתם, לויים בדוכנם וישראל במעמדם, איש תחת גפנו ותחת תאנתו, ישראל ויהודה יושבים לבטח ועוד ועוד חזונות עליונים ונשגבים.
כאשר אידיאל זה יורד אל המציאות, הרי שאין לעולם את הכלים לקלוט מצב עליון ואידיאלי זה, ואכן חלה שבירה, ושני בתי מקדש שנבנו – חרבו, ועם ישראל גלה מארצו.
היו שחלמו וציפו לגאולתם של ישראל, וחשבו שכשתבוא הגאולה נקום בבוקר ונמצא את עצמנו צופים בהקרבת התמיד. אולם המציאות איננה כזו. חז"ל מוסרים לנו שגאולתם של ישראל באה קימעא קימעא⁵. הבטחה זו איננה רק מגן מפני יאוש מהתקדמותה האיטית של הגאולה, אלא יש בה תיאור אופיה המהותי של הגאולה. הגאולה באה קימעא קימעא כדי שנוכל לעכל אותה, לקלוט אותה בכלים שלנו ומתוך קשיי המציאות וסיבוכי החיים להגיע אל השלמות, אל המצב האידיאלי שיהיה ללא שבירה, שכן רק בדרך זו יש לעולם את הכלים לקלוט את גודלו של אידיאל הגאולה, שכן הוא נבנה מתוך החיים של העולם הזה.
גם כאן, מי שאיננו מקבל את שבירתו של אידיאל הגאולה בירידתו אל החיים, מי שטוען שתהליך הגאולה המתרקם בימים אלה מול עינינו איננו התגשמותו של חזון הנביאים והחכמים – הרי שיש בכך הוצאת שם רע.

דוגמא נוספת לענין ניתן למצוא בדרכי הלימוד של תורת ארץ ישראל, שאנו מנסים להופיע בדור זה.
"אין תורה כתורת ארץ ישראל" אמרו חז"ל⁶, וזה אידיאל עליון, של הופעת תורה בגדלות, חיבור ואיחוד מקצועותיה השונים של תורה ועוד. כאשר אידיאל זה יורד למציאות – להתיישם כדרך לימוד בעולם הישיבות, הרי שעליו להתמודד עם אישיותו, חייו ועניינו היחודי של כל תלמיד, כל רב וכל אדם. מובן שתהיה כאן שבירה. אין אפשרות בעולמנו זה לקלוט אידיאל עליון וליישמו כמו שהוא, בגודלו העצום, כשאין לנו כלי קיבול מתאימים.
לאחר השבירה מוטל עלינו התפקיד לרומם את המציאות אל האידיאל. לעבוד על הגדלת כלי הקיבול, על החדרת הצורך בלימוד תורה בגדלות, באיחוד ההלכה והאגדה ושאר דברים הנדרשים מאיתנו, כדי להופיע את האידיאל בתוך החיים המעשיים בעולם הזה.
ושוב, גם כאן, יהיו שיראו את המציאות ויאמרו שכנראה האידיאל בעייתי. אם לא כולם עוסקים בעניינה של תורת ארץ ישראל, אם לא כולם מבינים במה מדובר, הרי שכנראה "תורת ארץ ישראל" איננה אידיאל שיש לעסוק בו. אולם, אין זו הסתכלות נכונה. שבירתו של האידיאל אינה מלמדת על חוסר נכונותו או חוסר הרלוונטיות שלו, אלא על גודלו ועצמתו. דווקא שבירה זו מלמדת אותנו שיש צורך בעבודה רבה מתוך המציאות כדי להצליח ליישם את האידיאל העליון.

גם בחייו הפרטיים של האדם קיימת תופעה זו. לאדם ישנם אידיאלים רבים אותם הוא רוצה להגשים בחייו, כגון לימוד תורה, עבודת המידות, התקדמות רוחנית וכדו'. בירידתם של אידיאלים אלו אל המציאות נתקל האדם בקשיים רבים, בנפילות ובכשלונות. אל לנו לחשוב כי כשלונות אלו הם סימן לחוסר נכונותו של האידיאל או לחוסר יכולתו של האדם להגשימו בחייו. הנפילות הן חלק מהדרך בה מתיישם האידיאל העליון במציאות המורכבת של העולם הזה, ועלינו להגיע מתוך המציאות אל האידיאל העליון. "וכתבתי על הלוחות את הדברים אשר היו על הלוחות הראשונים אשר שברת". ישנה דרך לרומם את המציאות אל גובהו וגודלו של האידיאל. עלינו להאמין בנכונותם של האידיאלים וביכולתנו לחיות אותם במציאות העולם הזה.

---

¹ דף רע"ו ע"א.
² עירובין נ"ד ע"א.
³ ברכות ח ע"ב.
⁴ תפקידה של הכתובה, בין השאר, הוא לשמר את מצבה של האשה קודם הנישואין, בבחינת תורה שבכתב, המשמרת את האידיאל האלוקי קודם שירד לעולם המעשה בדמות תורה שבע"פ.
⁵ שיהש"ר פרשה ו' ובעוד מקומות.
⁶ בראשית רבה פרשה ט"ז.

כתיבת תגובה לבטל

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

התגובה שלך *

שם *

אימייל *