משכן העדות ואוהל מועד
כינויי המשכן
שני כינויים עיקריים לו למקום השראת השכינה בישראל:
1. משכן העדות1: אֵלֶּה פְקוּדֵי הַמִּשְׁכָּן מִשְׁכַּן הָעֵדֻת אֲשֶׁר פֻּקַּד עַל פִּי מֹשֶׁה עֲבֹדַת הַלְוִיִּם בְּיַד אִיתָמָר בֶּן אַהֲרֹן הַכֹּהֵן
2. אוהל מועד2: בְּאֹהֶל מוֹעֵד מִחוּץ לַפָּרֹכֶת אֲשֶׁר עַל הָעֵדֻת יַעֲרֹךְ אֹתוֹ אַהֲרֹן וּבָנָיו מֵעֶרֶב עַד בֹּקֶר לִפְנֵי ה' חֻקַּת עוֹלָם לְדֹרֹתָם מֵאֵת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל
מה משמעותם של שני כינויים אלו? האם ניתן לעמוד על חוקיות בשימוש בשני הכינויים?
במבט ראשון נראה שניסיון למצוא סדר, יעלה בתוהו. נדגים את הדברים בפרשיה העוסקת בהקמת המשכן3:
וַיְהִי בַּחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן בַּשָּׁנָה הַשֵּׁנִית בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ הוּקַם הַמִּשְׁכָּן:
וַיָּקֶם מֹשֶׁה אֶת הַמִּשְׁכָּן וַיִּתֵּן אֶת אֲדָנָיו וַיָּשֶׂם אֶת קְרָשָׁיו וַיִּתֵּן אֶת בְּרִיחָיו וַיָּקֶם אֶת עַמּוּדָיו: וַיִּפְרֹשׂ אֶת הָאֹהֶל עַל הַמִּשְׁכָּן וַיָּשֶׂם אֶת מִכְסֵה הָאֹהֶל עָלָיו מִלְמָעְלָה כַּאֲשֶׁר צִוָּה ה' אֶת מֹשֶׁה:
וַיִּקַּח וַיִּתֵּן אֶת הָעֵדֻת אֶל הָאָרֹן וַיָּשֶׂם אֶת הַבַּדִּים עַל הָאָרֹן וַיִּתֵּן אֶת הַכַּפֹּרֶת עַל הָאָרֹן מִלְמָעְלָה: וַיָּבֵא אֶת הָאָרֹן אֶל הַמִּשְׁכָּן וַיָּשֶׂם אֵת פָּרֹכֶת הַמָּסָךְ וַיָּסֶךְ עַל אֲרוֹן הָעֵדוּת כַּאֲשֶׁר צִוָּה ה' אֶת מֹשֶׁה:
וַיִּתֵּן אֶת הַשֻּׁלְחָן בְּאֹהֶל מוֹעֵד עַל יֶרֶךְ הַמִּשְׁכָּן צָפֹנָה מִחוּץ לַפָּרֹכֶת: וַיַּעֲרֹךְ עָלָיו עֵרֶךְ לֶחֶם לִפְנֵי ה' כַּאֲשֶׁר צִוָּה ה' אֶת מֹשֶׁה:
וַיָּשֶׂם אֶת הַמְּנֹרָה בְּאֹהֶל מוֹעֵד נֹכַח הַשֻּׁלְחָן עַל יֶרֶךְ הַמִּשְׁכָּן נֶגְבָּה: וַיַּעַל הַנֵּרֹת לִפְנֵי ה' כַּאֲשֶׁר צִוָּה ה' אֶת מֹשֶׁה:
וַיָּשֶׂם אֶת מִזְבַּח הַזָּהָב בְּאֹהֶל מוֹעֵד לִפְנֵי הַפָּרֹכֶת: וַיַּקְטֵר עָלָיו קְטֹרֶת סַמִּים כַּאֲשֶׁר צִוָּה ה' אֶת מֹשֶׁה:
וַיָּשֶׂם אֶת מָסַךְ הַפֶּתַח לַמִּשְׁכָּן:
וְאֵת מִזְבַּח הָעֹלָה שָׂם פֶּתַח מִשְׁכַּן אֹהֶל מוֹעֵד וַיַּעַל עָלָיו אֶת הָעֹלָה וְאֶת הַמִּנְחָה כַּאֲשֶׁר צִוָּה ה' אֶת מֹשֶׁה:
וַיָּשֶׂם אֶת הַכִּיֹּר בֵּין אֹהֶל מוֹעֵד וּבֵין הַמִּזְבֵּחַ וַיִּתֵּן שָׁמָּה מַיִם לְרָחְצָה: וְרָחֲצוּ מִמֶּנּוּ מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן וּבָנָיו אֶת יְדֵיהֶם וְאֶת רַגְלֵיהֶם: בְּבֹאָם אֶל אֹהֶל מוֹעֵד וּבְקָרְבָתָם אֶל הַמִּזְבֵּחַ יִרְחָצוּ כַּאֲשֶׁר צִוָּה ה' אֶת מֹשֶׁה:
וַיָּקֶם אֶת הֶחָצֵר סָבִיב לַמִּשְׁכָּן וְלַמִּזְבֵּחַ וַיִּתֵּן אֶת מָסַךְ שַׁעַר הֶחָצֵר וַיְכַל מֹשֶׁה אֶת הַמְּלָאכָה:
משה מקים את המשכן, מביא אליו את הארון, אך את השולחן, המנורה ומזבח הזהב, שם באוהל מועד, וגם שם נזכר: ירך המשכן. המסך שייך למשכן, ומזבח העולה, הפלא ופלא: פתח משכן אוהל מועד! הכיור, מיוחס רק לאוהל מועד, אך בחצר חוזר המשכן. מבלבל!!
מבוכה נוספת נגרמת לנו בהתבוננות בפסוקים החותמים את החומש4:
וַיְכַס הֶעָנָן אֶת אֹהֶל מוֹעֵד וּכְבוֹד ה' מָלֵא אֶת הַמִּשְׁכָּן:
וְלֹא יָכֹל מֹשֶׁה לָבוֹא אֶל אֹהֶל מוֹעֵד כִּי שָׁכַן עָלָיו הֶעָנָן וּכְבוֹד ה' מָלֵא אֶת הַמִּשְׁכָּן:
וּבְהֵעָלוֹת הֶעָנָן מֵעַל הַמִּשְׁכָּן יִסְעוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּכֹל מַסְעֵיהֶם:
וְאִם לֹא יֵעָלֶה הֶעָנָן וְלֹא יִסְעוּ עַד יוֹם הֵעָלֹתוֹ:
כִּי עֲנַן ה' עַל הַמִּשְׁכָּן יוֹמָם וְאֵשׁ תִּהְיֶה לַיְלָה בּוֹ לְעֵינֵי כָל בֵּית יִשְׂרָאֵל בְּכָל מַסְעֵיהֶם:
בהתחלה נראה לנו שעמדנו על הסדר: הענן מכסה את אוהל מועד, וכבוד ה' מלא את המשכן. משמע שהמשכן מבטא את הצד הפנימי, והאוהל, את הצד החיצוני, שם שוכן הענן. אולם מיד מתברר שהדבר לא כל כך פשוט, ואנו מוצאים את הענן מעל המשכן! אז איפה הסדר?
משכן ואוהל – ביריעות
התורה מזכירה שני סוגים של יריעות שהיו פרושים על קרשי המשכן:
1) וְאֶת הַמִּשְׁכָּן תַּעֲשֶׂה עֶשֶׂר יְרִיעֹת שֵׁשׁ מָשְׁזָר וּתְכֵלֶת וְאַרְגָּמָן וְתֹלַעַת שָׁנִי כְּרֻבִים מַעֲשֵׂה חֹשֵׁב תַּעֲשֶׂה אֹתָם5.
2) וְעָשִׂיתָ יְרִיעֹת עִזִּים לְאֹהֶל עַל הַמִּשְׁכָּן עַשְׁתֵּי עֶשְׂרֵה יְרִיעֹת תַּעֲשֶׂה אֹתָם6.
עשר היריעות התחתונות נקראות: "משכן", והן עשויות מגוונים שונים של צמר. אחת עשרה היריעות העליונות נקראות: "אוהל", והן עשויות מצמר עיזים שצבעו שחור. הבדל נוסף בין המשכן והאוהל הוא הקרסים המחברים את שתי המחברות של כל אחד מהם:
1) וְעָשִׂיתָ חֲמִשִּׁים קַרְסֵי זָהָב וְחִבַּרְתָּ אֶת הַיְרִיעֹת אִשָּׁה אֶל אֲחֹתָהּ בַּקְּרָסִים וְהָיָה הַמִּשְׁכָּן אֶחָד7:
2) וְעָשִׂיתָ קַרְסֵי נְחֹשֶׁת חֲמִשִּׁים וְהֵבֵאתָ אֶת הַקְּרָסִים בַּלֻּלָאֹת וְחִבַּרְתָּ אֶת הָאֹהֶל וְהָיָה אֶחָד8:
נראה שהיריעות התחתונות היו מפוארות, כיאה ליריעות המעטרות היכלו של מלך, ואילו התחתונות היו פשוטות, וניתן למצוא שכמותן בכל אוהל נוודים במדבר9.
את הייחודיות שביריעות המשכן ניתן לראות גם בכותרת שהתורה מקדימה לציווי על עשייתן:
"ואת המשכן תעשה…" – בשונה משאר מרכיבי המשכן, שבהם הכותרת הרווחת היא: "ועשית ______", וכן ה"א הידיעה במילה: "המשכן".
הרשב"ם מפרש:
ואת המשכן [וגו'] עשר יריעות התחתונות קרויין משכן, כי תחתיהם הארון מקום שהשכינה שורה.
ורבנו בחיי מוסיף:
הזכיר 'המשכן' בה"א הידיעה לפי שכבר צווה למעלה: 'ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם'.
הוי אומר, הכינוי הפרטי: "משכן" לעשר היריעות התחתונות, נגזר ממגמתו הידועה כבר מתחילת הפרשה, של הבניין כולו: "ושכנתי בתוכם", והיא הנותנת למשכן את שמו. כל זאת לעומת האוהל החיצוני, שתפקידו להאהיל ולהגן על המשכן.
בהקמת המשכן נאמר10:
וַיְהִי בַּחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן בַּשָּׁנָה הַשֵּׁנִית בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ הוּקַם הַמִּשְׁכָּן:
וַיָּקֶם מֹשֶׁה אֶת הַמִּשְׁכָּן וַיִּתֵּן אֶת אֲדָנָיו וַיָּשֶׂם אֶת קְרָשָׁיו וַיִּתֵּן אֶת בְּרִיחָיו וַיָּקֶם אֶת עַמּוּדָיו: וַיִּפְרֹשׂ אֶת הָאֹהֶל עַל הַמִּשְׁכָּן וַיָּשֶׂם אֶת מִכְסֵה הָאֹהֶל עָלָיו מִלְמָעְלָה כַּאֲשֶׁר צִוָּה ה' אֶת מֹשֶׁה:
מה פירוש: "ויקם משה את המשכן"? לכאורה, זו כותרת. אבל אז קשה הפסוק הקודם, שגם הוא כותרת שמשמעותה זהה: "הוקם המשכן". ועוד, התורה מתארת את הקמת המשכן מן המסד: אדנים, קרשים, בריחים, עמודים, ואז: "ויפרש את האהל על המשכן…" – אבל עדיין לא שמענו שמשה פרש את יריעות המשכן! נראה שראשית הקים משה את עשר היריעות, ונצטרך לומר אחת מן השתים: או שהיריעות עמדו מאליהן בנס, או שאנשים עמדו והחזיקו את היריעות עד שמשה העמיד מתחתן את קרשי המשכן! מכל מקום, הדבר נותן לעשר היריעות מעמד רוחני וייחודי.
ביטוי ליחס בין עשר יריעות המשכן לעשתי עשרה יריעות האוהל, מצאנו בדברי חז"ל11:
ודא איהו משחתא דאיהו בקדושה יתיר בגין דאית משחתא אחרא דאיהי לחפיא על דא דאיהי לגו דהא במשחתא אחרא דחפיא על דא סלקא בחושבנא בחושבן ד"ל ולגאו כחושבן ל"ב ודא איהו רזא דחפיא דא על דא ל"ב לגו ד"ל לבר בגין דהא משחתא קדמאה דאיהו קדישא בגוונין קדישין דאינון שש משזר ותכלת וארגמן ותולעת שני אלין גוונין קדישין וכל חושבן דיליה סלקא לחשבן ל"ב ומשחתא תניינא דאיהו לבר לחפייא על דא איהי סלקא לחשבן ד"ל ודא איהו רזא דכתיב (תהלים מא) אשרי משכיל אל דל ביום רעה ימלטהו יי' ביום רעה ממש ימלטהו יי' רזא דחושבנא לגו דאיהו רזא ל"ב, ובההוא חושבנא דלבר מה כתיב ועשית יריעות עזים, יריעות עזים אמאי עזים, אלא רזא דגוונא דיליה למיהב דוכתא ברזא דקודשא ובגין כך יריעות עזים ודאי, כתיב (שיר ו ) אל גנת אגוז ירדתי וגו' הא אוקמוה, אבל מה אגוז אית ליה קליפ' דסחרא וחפיא על מוחא ומוחא לגו, אוף הכי בכל מלה דקדשא קדוש' וסטרא אחרא לבר ורזא דא (חבקוק א) רשע מכתיר את הצדיק ועל דא אקרי אגוז והא אוקמוה .
תרגום:
וזו היא מדה שהיא יותר בקדושה. כי יש מדה אחרת שהיא לכסות על זו, על העשר יריעות שהיא בפנים, דהיינו המכסה של יריעות העיזים, והמדה האחרת המכסה על זו, היא העולה בחשבון ד"ל. ואולם היריעות שבפנים הן בחשבון ל"ב. וזה הוא סוד שמכסים זה על זה, ל"ב בפנים ל"ד בחוץ. משום שהמדה הראשונה שהיא קדושה בצבעים קדושים, שהם שש משזר ותכלת וארגמן ותולעת שני…וכל החשבון שלו עולה ל"ב (כ"ח באורך וד' ברוחב, שהם ל"ב). ומדה השניה של יריעות עיזים, שהיא בחוץ, המכסה על זו, היא עולה לחשבון ד"ל (דהיינו שלושים אמה אורך וד' רוחב, שהם ל"ד). וז"ש אשרי משכיל אל דל ביום רעה ימלטהו ה'. כי יריעות עיזים שרומזות על דלות ודינים, הן מכסות ומגינות על הקדושה שהיא יריעות דשש משזר וכו' שלא יינקו מהן החיצונים. הסוד של החשבון בפנים הוא סוד ל"ב נתיבות החכמה כנ"ל, ובחשבון ההוא שמבחוץ, מה כתוב, ועשית יריעות עיזים. למה עיזים? (הרי השם עיזים מורה על דינים עזים וקשים). אלא סוד הגוון שלו הוא לתת לו מקום בסוד הקדושה, דהיינו שיכסה על הקדושה, ומשום זה צריכים יריעות עיזים ודאי. שהדינים שבהן שומרים על הקדושה שלא יוכלו החיצונים להדבק בקדושה, דהיינו במשכן דיריעות שש משזר וכו'. כתוב, אל גינת אגוז ירדתי וגו'. והעמידוהו, אבל מה אגוז יש לו קליפה המסבבת ומכסה על המוח שבו, והמוח בפנים, אף כך בכל דבר של קדושה, הקדושה בפנים והסיטרא אחרא בחוץ וזה סוד: "רשע מכתיר את הצדיק". ועל כן נקרא אגוז, וכבר העמידוהו.
סיכום
כבר מהתבוננות חיצונית עולה ההבדל בין יריעות המשכן ליריעות האוהל: יריעות המשכן צבעוניות, מחוברות על ידי קרסי זהב, ויריעות האוהל הן שחורות, פשוטות, מחוברות על ידי קרסי נחושת, ותפקידן להגן על יריעות המשכן. יריעות המשכן נקראות כך על שם השכינה ששורה במשכן, ובציווי על עשייתן וגם על הקמת המשכן, בולט הפן הרוחני שמאפיין אותן. הזוהר רואה את יריעות המשכן כשייכות לקדושה, ואת יריעות האוהל, כשייכות לסיטרא אחרא שסובבת את הקדושה, וכאן תפקידה לשמור עליה. תכונה נוספת המבדילה בין הסיטרא אחרא לקדושה היא, שבסיטרא אחרא מתקיים העיקרון של: "כל המוסיף גורע", ובקדושה, הגורע מוסיף. כך יריעות העיזים הן: "עשתי עשרה". יש כאן תוספת אות על: "שתי עשרה", אך התוצאה המתקבלת מן התוספת היא מספר קטן יותר. גם מבחינת מידות היריעות, ראינו שצירוף האורך והרוחב של יריעות האוהל עולה: ל"ד, ואילו יריעות המשכן עולות: ל"ב, אך דווקא המוסיף – גורע: ד"ל יריעות, לשון: דלות ומסכנות, לעומת ל"ב יריעות, לשון: ל"ב נתיבות החוכמה.
הכהנים ואוהל מועד
ראינו שהמשכן מבטא בחינה עליונה מן האוהל. היכן רואים זאת בכינויי המשכן?
את הכינוי: "אוהל"12 אנו מוצאים לראשונה בעשיית המסך לפתח האוהל13:
וְעָשִׂיתָ מָסָךְ לְפֶתַח הָאֹהֶל תְּכֵלֶת וְאַרְגָּמָן וְתוֹלַעַת שָׁנִי וְשֵׁשׁ מָשְׁזָר מַעֲשֵׂה רֹקֵם:
הכינוי: "אוהל מועד" מופיע לראשונה בתחילת פרשת "תצוה"14:
בְּאֹהֶל מוֹעֵד מִחוּץ לַפָּרֹכֶת אֲשֶׁר עַל הָעֵדֻת יַעֲרֹךְ אֹתוֹ אַהֲרֹן וּבָנָיו מֵעֶרֶב עַד בֹּקֶר לִפְנֵי ה'.
מכאן ואילך, יופיע כינוי זה בכל פרשת "תצוה", העוסקת בתפקיד הכהנים במשכן. גם בפרשת "כי תשא" מופיע הכינוי: "אוהל מועד", בקשר למחצית השקל שניתן כ"כסף הכיפורים"15:
וְלָקַחְתָּ אֶת כֶּסֶף הַכִּפֻּרִים מֵאֵת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְנָתַתָּ אֹתוֹ עַל עֲבֹדַת אֹהֶל מוֹעֵד וְהָיָה לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל לְזִכָּרוֹן לִפְנֵי ה' לְכַפֵּר עַל נַפְשֹׁתֵיכֶם.
הכפרה והזיכרון נזכרים בקשר לכהנים בפרשת "תצוה": הכפרה באכילת הקורבנות, והזיכרון בבגדי כהונה, וכאן נזכרים מושגים אלו במלאכת אוהל מועד. בהמשך מופיע הכינוי: "אוהל מועד" בכיור, שהוא כלי הקשור באופן מובהק לעבודת הכהנים; בשמן המשחה שנאמר בו: "לדורותיכם", דהיינו, לא משיחה חד פעמית כדי שתשרה שכינה, אלא בכל פעם שרוצים לחנוך את אוהל מועד או את כליו, ולקדשם לעבודה; בקטורת, ששייכת אף היא לעבודת הכהנים16.
משכן ואוהל – שתי בחינות במשכן
בסוף פרשת "תצוה" נאמר17:
עֹלַת תָּמִיד לְדֹרֹתֵיכֶם פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד לִפְנֵי ה' אֲשֶׁר אִוָּעֵד לָכֶם שָׁמָּה לְדַבֵּר אֵלֶיךָ שָׁם: וְנֹעַדְתִּי שָׁמָּה לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל וְנִקְדַּשׁ בִּכְבֹדִי: וְקִדַּשְׁתִּי אֶת אֹהֶל מוֹעֵד וְאֶת הַמִּזְבֵּחַ וְאֶת אַהֲרֹן וְאֶת בָּנָיו אֲקַדֵּשׁ לְכַהֵן לִי:
וְשָׁכַנְתִּי בְּתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְהָיִיתִי לָהֶם לֵאלֹהִים: וְיָדְעוּ כִּי אֲנִי ה' אֱלֹהֵיהֶם אֲשֶׁר הוֹצֵאתִי אֹתָם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם לְשָׁכְנִי בְתוֹכָם אֲנִי ה' אֱלֹהֵיהֶם:
הכינוי: "אוהל מועד" מופיע הן ביחס לעבודת הכהנים והן ביחס לדיבור הא-לוקי אל משה. נראה שבחינה זו של "אוהל מועד" כוללת את כל הגילויים המעשיים של השכינה שנמצאת שם. ודאי הדבר שייך לעבודת הכהנים, אך אפילו לעניין רוחני יותר כדיבור הא-לוקי. בסופו של דבר, גם זה ביטוי לגילוי השכינה. אוהל מועד הוא המקום שבו נועד ה' עם משה ומדבר אליו18:
וּבְבֹא מֹשֶׁה אֶל אֹהֶל מוֹעֵד לְדַבֵּר אִתּוֹ וַיִּשְׁמַע אֶת הַקּוֹל מִדַּבֵּר אֵלָיו מֵעַל הַכַּפֹּרֶת אֲשֶׁר עַל אֲרֹן הָעֵדֻת מִבֵּין שְׁנֵי הַכְּרֻבִים וַיְדַבֵּר אֵלָיו.
על פי זה נראה לומר שהכינוי: "משכן" מתייחס לעצם השראת השכינה במשכן, בלי שיהיה לכך ביטוי חיצוני. מדובר במדרגה פנימית יותר, שאינה נזקקת לגילויים חיצוניים.
משה וישראל – משכן ואוהל
כבר עמדנו על הופעתו הראשונה של הכינוי: "אוהל", ביחס לציווי על עשיית המסך לפתח האוהל. אך כאשר משה מצווה את ישראל, הוא מדבר על19:
וְאֶת מָסַךְ הַפֶּתַח לְפֶתַח הַמִּשְׁכָּן.
גם בתחילת הרשימה של הדברים שיש לעשות אומר משה20:
וְכָל חֲכַם לֵב בָּכֶם יָבֹאוּ וְיַעֲשׂוּ אֵת כָּל אֲשֶׁר צִוָּה ה': אֶת הַמִּשְׁכָּן אֶת אָהֳלוֹ וְאֶת מִכְסֵהוּ…
אמנם הכוונה ליריעות המשכן, אך ניתן לשמוע כאן רמז למשכן כולו21. מאידך כאשר הקב"ה מפרט את הדברים שבצלאל ואהליאב מצווים לעשות, הוא נוקט22:
אֵת אֹהֶל מוֹעֵד וְאֶת הָאָרֹן לָעֵדֻת וְאֶת הַכַּפֹּרֶת אֲשֶׁר עָלָיו וְאֵת כָּל כְּלֵי הָאֹהֶל:
וכן נאמר על בני ישראל, כתגובה לציווי של משה23:
וַיָּבֹאוּ כָּל אִישׁ אֲשֶׁר נְשָׂאוֹ לִבּוֹ וְכֹל אֲשֶׁר נָדְבָה רוּחוֹ אֹתוֹ הֵבִיאוּ אֶת תְּרוּמַת ה' לִמְלֶאכֶת אֹהֶל מוֹעֵד.
גם בצלאל עושה מסך לפתח האוהל 24 ואת אדני פתח אוהל מועד25 אך כאשר בני ישראל מסיימים את המלאכה, נאמר26:
וַתֵּכֶל כָּל עֲבֹדַת מִשְׁכַּן אֹהֶל מוֹעֵד וַיַּעֲשׂוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל כְּכֹל אֲשֶׁר צִוָּה ה' אֶת מֹשֶׁה כֵּן עָשׂוּ: וַיָּבִיאוּ אֶת הַמִּשְׁכָּן אֶל מֹשֶׁה אֶת הָאֹהֶל וְאֶת כָּל כֵּלָיו… וְאֵת מָסַךְ פֶּתַח הָאֹהֶל… וְאֵת כָּל כְּלֵי עֲבֹדַת הַמִּשְׁכָּן לְאֹהֶל מוֹעֵד:
נראה שמשה שייך לבחינה של משכן, וישראל לבחינה של האוהל. לכן כאשר ה' מתייחס בציווי אל ישראל, הוא נוקט לשון: אוהל, וכאשר משה מצווה, אזי מבחינתו זה משכן. ובסיום העשיה, כאשר ישראל מביאים את המשכן אל משה, מופיעות שתי הבחינות, של ישראל ושל משה, וכך מופיע הכינוי: "משכן אוהל מועד".
הקמת המשכן
מאלף לראות את חילופי הכינויים בפרשת הקמת המשכן27:
וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר: בְּיוֹם הַחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ תָּקִים אֶת מִשְׁכַּן אֹהֶל מוֹעֵד: וְשַׂמְתָּ שָׁם אֵת אֲרוֹן הָעֵדוּת וְסַכֹּתָ עַל הָאָרֹן אֶת הַפָּרֹכֶת: וְהֵבֵאתָ אֶת הַשֻּׁלְחָן וְעָרַכְתָּ אֶת עֶרְכּוֹ וְהֵבֵאתָ אֶת הַמְּנֹרָה וְהַעֲלֵיתָ אֶת נֵרֹתֶיהָ: וְנָתַתָּה אֶת מִזְבַּח הַזָּהָב לִקְטֹרֶת לִפְנֵי אֲרוֹן הָעֵדֻת וְשַׂמְתָּ אֶת מָסַךְ הַפֶּתַח לַמִּשְׁכָּן: וְנָתַתָּה אֵת מִזְבַּח הָעֹלָה לִפְנֵי פֶּתַח מִשְׁכַּן אֹהֶל מוֹעֵד: וְנָתַתָּ אֶת הַכִּיֹּר בֵּין אֹהֶל מוֹעֵד וּבֵין הַמִּזְבֵּחַ וְנָתַתָּ שָׁם מָיִם: וְשַׂמְתָּ אֶת הֶחָצֵר סָבִיב וְנָתַתָּ אֶת מָסַךְ שַׁעַר הֶחָצֵר: וְלָקַחְתָּ אֶת שֶׁמֶן הַמִּשְׁחָה וּמָשַׁחְתָּ אֶת הַמִּשְׁכָּן וְאֶת כָּל אֲשֶׁר בּוֹ וְקִדַּשְׁתָּ אֹתוֹ וְאֶת כָּל כֵּלָיו וּמָשַׁחְתָּ אֶת מִזְבַּח הָעֹלָה וְאֶת כָּל כֵּלָיו וְקִדַּשְׁתָּ אֶת הַמִּזְבֵּחַ וְהָיָה הַמִּזְבֵּחַ קֹדֶשׁ קָדָשִׁים: וּמָשַׁחְתָּ אֶת הַכִּיֹּר וְאֶת כַּנּוֹ וְקִדַּשְׁתָּ אֹתוֹ: וְהִקְרַבְתָּ אֶת אַהֲרֹן וְאֶת בָּנָיו אֶל פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד וְרָחַצְתָּ אֹתָם בַּמָּיִם:
תחילה באים שני הכינויים,על מנת להתייחס לשתי הבחינות. מכיוון שמשה מצווה להקים את המשכן בעצמו, הקב"ה מתייחס למשכן. כך מסך הפתח למשכן, ומשיחת המשכן. אך כאשר ישנה התייחסות לכהנים, אם בנתינת הכיור ואם בהקרבת בני אהרון, נזכר אוהל מועד. מעניין מיקומו של המזבח: "לפני פתח משכן אוהל מועד", כנראה כדי לקשר בין המשכן, שהוא מקום השראת השכינה, ובין החוץ, שהוא מקום העבודה, ואליו שייכת הבחינה של אוהל מועד.
כך יתבארו גם הפסוקים המתארים את הקמת המשכן על ידי משה, ואותם הבאנו בראש השיחה:
משה מקים את המשכן. את הארון הוא מביא אל המשכן, ואת השולחן, המנורה ומזבח הזהב, אל אוהל מועד. בארון לא נעשית שום עבודה, ולכן הוא מבטא את הבחינה של עצם השראת השכינה, ללא גילוייה המעשיים. מה שאין כן לגבי שאר הכלים, שעובדים בהם, והם שייכים אם כן, לבחינה החיצונית של האוהל. הדבר בולט בכך שנתינת העדות בארון באה לפני הכנסתו למשכן, ואילו עריכת הלחם בשולחן, העלאת נרות המנורה והקטרת קטורת הסמים במזבח הזהב, נעשים לאחר שהכניסו כלים אלו לאוהל מועד, וממילא דברים אלו נחשבים עבודה, ושייכים לבחינה של "אוהל מועד".
מבחינתו של משה, מסך הפתח הוא לפתח המשכן, כי כעת מדברים על המשכן בכללותו, דהיינו, כל מה שנמצא תחת עשר היריעות, אך היציאה החוצה אל המזבח מחברת את שתי הבחינות, כדלעיל, והוא מושם "פתח משכן אוהל מועד28". הכיור, כמובן שייך לאוהל מועד, שכן אהרון ובניו "בבואם אל אוהל מועד ובקרבתם אל המזבח ירחצו".
נעיר עוד שקרשי המשכן, חצר המשכן, היתדות למשכן, החצר סביב למשכן ולמזבח, וקרקע המשכן – כל אלו שייכים למבנה הכללי של מקום שכינה שיש לו קרשים, חצר וכו'. על אלו יצדק הכינוי: "משכן".
כמו כן, כאשר מזכירים את רוחות השמים ביחס למשכן, כמו: "על ירך המשכן נגבה", גם כאן שייך הכינוי: "משכן", כיוון שהמשכן כמקום, הוא מקום השראת שכינה שתחום בגבולות וברוחות השמים. לעומת זאת: "אוהל מועד" מבטא כלי – אוהל שיש בו כלים, ובו עובדים את הקב"ה, ולא ביטוי של מקום בעל גבולות.
השראת השכינה
פסוקי החיתום של חומש שמות עוסקים בשכינה ששורה במשכן. הענן מכסה את אוהל מועד, וכבוד ה' מלא את המשכן. מבואר שהענן חוצץ בין כבוד ה' ובין העולם שבחוץ, ולכן הענן מתייחס לאוהל, החיצוני, וכבוד ה', למשכן, הפנימי. אבל אם כך, תמוה אזכור הענן ביחס למשכן בשלושת הפסוקים האחרונים של החומש!
תמיהה זו תתיישב אם נשים לב שפסוקים אלו אינם עוסקים בהשראת שכינה במשכן, שזה נושא שהמשכו בחומש ויקרא, אלא במסעות בני ישראל, בהם עוסק חומש במדבר. במסעות, הענן היה הביטוי לשכינה שנמצאת בקרב בני ישראל ומנהיגה אותם. לכן בחומש במדבר, הענן שייך למשכן.
יש מקום לבחון את הופעת הכינויים בחומש במדבר, אך שם העניין מורכב עוד יותר, וכאמור, הצטמצמנו בשיחתנו לברור הכינויים בחומש שאותו נזכה, בעזרת ה', לסיים השבת.
1 שמות ל"ח, כ"א.
2 כ"ז, כ"א.
3 מ', י"ז-ל"ג.
4 מ', ל"ד-ל"ח.
5 כ"ו, א'.
6 כ"ו, ז'.
7 כ"ו, ו'.
8 כ"ו, י"א.
9 ראה שיחת הרב יעקב מדן לפרשת תרומה, באתר של ישיבת הר עציון, שנת תשס"ד.
10 מ', י"ז-י"ט.
11 זהר פקודי רל"ג ע"א-ע"ב.
12 ככינוי למשכן כולו, ולא רק ליריעות העיזים.
13 שמות כ"ו, ל"ו.
14 כ"ז, כ"א.
15 ל', ט"ז.
16 במסגרת שיחה זו אנו מתייחסים להופעות של כינויי המשכן רק בספר שמות, אך נציין כאן שבכל ספר ויקרא – "תורת כהנים", רווח הכינוי: "אוהל מועד", להוציא שתי פעמים: ח', י'; י"ז, ד'.
17 כ"ט, מ"ב – מ"ו.
18 במדבר ז', פ"ט.
19 שמות ל"ה, ט"ו.
20 ל"ה, י' – י"א.
21 ראה רש"י לעומת ראב"ע בפירושו הארוך.
22 ל"א, ז'.
23 ל"ה, כ"א.
24 ל"ו, ל"ז.
25 ל"ח, ל'.
26 ל"ט, ל"ב-מ'.
27 מ', א'-י"ב.
28 כאן אנו נזקקים ל"תורת היחסות". כאשר מדובר במשכן ביחס למה שמבחוץ, המשכן מבטא את עצם השראת השכינה, והחוץ, את הגילוי המעשי, העבודה. וכאשר מתמקדים במשכן עצמו, הרי שניתן לחלק בין קודש הקדשים, שלא נעשית בו עבודה, והוא ביטוי לעצם השראת השכינה, ובין הקודש, שם נעשית עבודה. ואף בקודש הקדשים, הדיבור אל משה שייך לבחינה של "אוהל". מאידך, ניתן לראות את כל המשכן, כולל החצר, כמקום של השראת שכינה.
בס"ד
חזק וברוך! מאמר מעולה!
ברוך השם!