פרק ג' – כעסו של אלישע
סיכמה וערכה: שפרה בירנבוים. לא עבר את הגהת הרב. (הזמנים המופיעים במהלך הסיכום מתייחסים לזמן בתוך השיעור)
כנראה היה מעמד גדול של עבודה זרה. עולה על החומה, כנראה בן מלך מואב. הדבר הזה גרם לחילול ה' גדול בהתנהגות של הצבא היהודי שם, והיה קצף גדול על ישראל, השתחוו כולם, והחלה אולי מגפה בעם. והייתה תבוסה קשה ובריחה.
איך הגיעו למציאות הזאת?
יצאו למלחמה עם הנביא אלישע, אלא שהסיפור מתחיל מוקדם יותר. בסה"כ כשקוראים על יהורם מלך ישראל בתחילת פרק ג': מלכים ב פרק ג
(ב) וַיַּעֲשֶׂה הָרַע בְּעֵינֵי ה' רַק לֹא כְאָבִיו וּכְאִמּוֹ וַיָּסַר אֶת מַצְּבַת הַבַּעַל אֲשֶׁר עָשָׂה אָבִיו:(ג) רַק בְּחַטֹּאות יָרָבְעָם בֶּן נְבָט אֲשֶׁר הֶחֱטִיא אֶת יִשְׂרָאֵל דָּבֵק לֹא סָר מִמֶּנָּה: ס
זה דווקא נשמע מתון. ויעש הרע בעיני ה', זה כתוב על כל מלכי ישראל. רק בחטאות ירבעם, זה נשמע שלא הסיר את העגלים, לא טוב אבל דבר שסך הכל היה משותף לרוב מלכי ישראל. וההסתייגות שרק לא כאביו וכאימו, ויסר את מצבת הבעל, נראה חיובי בסך הכל. יוצא למלחמה עם יהושפט, שהוא שואל אם יש נביא, ומלך ישראל עונה שיש את יהושפט. הם הולכים ליהושפט ואלישע מגיב ואומר: מלכים ב פרק ג
(יג) וַיֹּאמֶר אֱלִישָׁע אֶל מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל מַה לִּי וָלָךְ לֵךְ אֶל נְבִיאֵי אָבִיךָ וְאֶל נְבִיאֵי אִמֶּךָ וַיֹּאמֶר לוֹ מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל אַל כִּי קָרָא ה' לִשְׁלֹשֶׁת הַמְּלָכִים הָאֵלֶּה לָתֵת אוֹתָם בְּיַד מוֹאָב:
מה קרה? אלישע מדבר כך אל המלך, זה הזמן עכשיו? בסך הכל הסיר את מצבת הבעל, ועכשיו בתוך המלחמה אתה נזכר להזכיר את הסיפור הזה? זה לא מתאים לאלישע, הוא תמיד מגיע בזמן הנכון לעזור. יצאו למלחמה, חסרים מים וכולם עומדים להתייבש, זה הזמן לומר לך לנביאי אביך ואימך. לא ניצול מצב קשה?
לא ככה. למה זה לא ככה. מלכים ב פרק ג
(יד) וַיֹּאמֶר אֱלִישָׁע חַי ה' צְבָאוֹת אֲשֶׁר עָמַדְתִּי לְפָנָיו כִּי לוּלֵי פְּנֵי יְהוֹשָׁפָט מֶלֶךְ יְהוּדָה אֲנִי נֹשֵׂא אִם אַבִּיט אֵלֶיךָ וְאִם אֶרְאֶךָּ:
(5) מאוד חריף העניין הזה.
שאלה נוספת שעולה. אמרנו שיהושפט בא מהכיוון הדרומי, לא מהדרך הראשית. לא ממידבה עד דיבון. זו הדרך הצפונית יותר. צריך לעבור מצפון לים המלח, אלא מגיע דווקא מהאזור הדרומי, המדברי. ולוקח את מלך אדום, קצת בעל כורחו. אמרנו שאדום ידעו להעריך נכון את הדרך, אך התברר שפספסו. ועשו פשלה רציני. איך זה קרה?
אפשר לומר קרה. קורה דבר כזה. אולי . ייתכן שזה לא כל כך מקרה. מה קורה כשמתייבשים ואין להם מים?
(ט) וַיֵּלֶךְ מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל וּמֶלֶךְ יְהוּדָה וּמֶלֶךְ אֱדוֹם וַיָּסֹבּוּ דֶּרֶךְ שִׁבְעַת יָמִים וְלֹא הָיָה מַיִם לַמַּחֲנֶה וְלַבְּהֵמָה אֲשֶׁר בְּרַגְלֵיהֶם:
(י) וַיֹּאמֶר מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל אֲהָהּ כִּי קָרָא ה' לִשְׁלֹשֶׁת הַמְּלָכִים הָאֵלֶּה לָתֵת אוֹתָם בְּיַד מוֹאָב:
(יא) וַיֹּאמֶר יְהוֹשָׁפָט הַאֵין פֹּה נָבִיא לַה' וְנִדְרְשָׁה אֶת ה' מֵאוֹתוֹ וַיַּעַן אֶחָד מֵעַבְדֵי מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל וַיֹּאמֶר פֹּה אֱלִישָׁע בֶּן שָׁפָט אֲשֶׁר יָצַק מַיִם עַל יְדֵי אֵלִיָּהוּ:
האין פה נביא לה', מזכיר מלחמה אחרת של אחאב עם ארם. (7:50) מלכים א פרק כב
(ה) וַיֹּאמֶר יְהוֹשָׁפָט אֶל מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל דְּרָשׁ נָא כַיּוֹם אֶת דְּבַר ה': (ו) וַיִּקְבֹּץ מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל אֶת הַנְּבִיאִים כְּאַרְבַּע מֵאוֹת אִישׁ וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם הַאֵלֵךְ עַל רָמֹת גִּלְעָד לַמִּלְחָמָה אִם אֶחְדָּל וַיֹּאמְרוּ עֲלֵה וְיִתֵּן אֲדֹנָי בְּיַד הַמֶּלֶךְ: (ז) וַיֹּאמֶר יְהוֹשָׁפָט הַאֵין פֹּה נָבִיא לַה' עוֹד וְנִדְרְשָׁה מֵאוֹתוֹ:
ההקבלה לסיפור אחאב ומלחמתו האחרונה
ככל נראה יש פה סיפור חלקי מאוד. מה הסיפור השלם? אם מקבילים לסיפור של אחאב. יורם לא הגיע לבד לכאן. מי היה איתו בצוות? הוא הגיע עם נביאי אביו ונביאי אמו. לקח גם נביאי בעל ואשרה, נכון לא היה אדוק כמו הוריו. הוא היה גם פחות חזק מהם. אבא שלו אחאב היה חזק יותר. הוא ניהל את העסק, יורם מנוהל, יהושפט מנהל. אבל כשיש מלחמה לוקח איתו בצוות את הנביאים שיש לו. זו הסיבה שאומר יהושפט האין פה נביא לה'? מה עונים לו, יש אלישע אשר יצק מים על ידי אליהו. מה פירוש הביטוי כאן? מה פירוש אשר יצק מים… ? נטל לו ידיים בברכת כוהנים? הוא הוריד מים. הוא נתן מים. כמו שאליהו נתן מים לעם כשהתייבשו, למה התייבשו? כי אליהו ייבש את העסק, כי הלכו אחרי הבעל והאשרה. זה כל הסיפור. חזר על עצמו כאן. נגמרו להם המים, התייבשו. לא ברור איך התייבשו. לא יודעים איך קרה, אבל קרה. הם התייבשו בלי מים. כמו שבהר הכרמל נביאי הבעל עזרו מאוד, כנראה גם כאן. וביקשו מהם לעזור. (11) אחרי שלא מצליחים, אומר יהושפט, האין פה נביא לה'. עכשיו באים אליו. יש אחד, זה אלישע שיצק מים על ידי אליהו. לכן מגיב בצורה חריפה כל כך. ככלב השב אל קיאו. אתה לא מתבייש? המסורת שהשאירו אחאב ואיזבל נכנסה חזק במחנה ישראל, העבודה הזרה הכנענית. על כך הכעס הגדול של אלישע. על כך כמעט מגיע להם להתייבש. לולא ביקשו מאלישע, היו מתייבשים, היו מתים בצמא. כמו שמה שהציל את ישראל בהר הכרמל הוא שקיבלו את אליהו. התפללו לה'. יורם עצמו גם מבין. זה נכון שזו הנהגה מדינית-פוליטית אצלו. קרא ה' לשלושת המלכים, אחאב לא היה דתי כל כך. כשהיה חסר מים, אחאב שלח לחפש בכל העולם את אליהו. לא לנביאי הבעל. זה שאיזבל תתעסק איתם. גם יהורם כך, אז בשביל מה הביא אותם? ייתכן חשב שעם ישראל לא היה יוצא איתו. אז היה מעמד הר הכרמל, אבל גם שם לא אמרו "ואליהו עבדו". אז שאלנו שם איך איזבל מעזה לאחר המעמד לרצות להרוג את אליהו. השאלה היותר גדולה (13) איפה עם ישראל? לאחר מעמד הכרמל, זה שאליהו לא עשה באיזבל לינץ', זה דבר אחד, אבל איפה כל עם ישראל? אחרי כל המעמד המדהים הזה, בכל הארץ מחפשים את אליהו מבוקשת על ידי איזבל. איפה עם ישראל? ה' הוא האלקים… אבל לכו תעשו משהו. עם ישראל לא מתרגש מזה. לכן הייאוש הגדול של אליהו. לא רק אחאב לא עושה מה שאליהו ציפה, אלא גם עם ישראל לא.
כנגד כל אלו שחושבים שאם יהיה היום איזה עמוד אש כולם ישובו בתשובה.לא , כולם יצעקו ה' הוא האלקים, אבל אחרי יום-יומיים זה לא יחזיק. והנה כאן מחנה ישראל שטוף בדברים הללו. איזבל עשתה כאן מהפכה דתית נוראית, ויהי בהכרית איזבל את נביאי ה'… אם מאה נביאים שמוחבאים הם שאריות, (15) אז היא הרגה אלפי נביאים. תארו לכם שלטון שהורג אלפי רבנים. בכלל לא נתפס. מה זה עושה? מצליחים להכרית כמעט את כולם ואלו שנשארים מסתתרים, והעם איתה. אי אפשר לעשות את זה בלי העם. העם איתה, לפחות לא מתנגד. ואחאב מלך 22 שנה. עוד לא התאוששו מעבודת העגלים, שהם עיוות של עבודת ה', אבל הבעל זוהי עבודה זרה ממש, סוחפת יותר, מוחלטת. כפירה באלוקי הארץ. לא נגמר בקלות. ואליהו יוצא למלחמה , והם רוצים את הכוחות הרוחניים שלהם. אז הוא לוקח מנביאי אביו ואמו. אז באה התגובה החריפה של אלישע. אי אפשר לצאת למלחמה. לדעתי אלישע נתקף בחרדה. אלישע יצא למלחמה, הוא היה זמין. היה שם. האין פה נביא לה'? יש פה אלישע בן שפט. היה שם, זמין. לא במקרה היה שם. יצא איתם. כי פה היה סיפור גדול של חילול ה', כל הפשיעה של מלך מואב, מצבת מישע, כל מה שזה עשה בעולם. ואלישע עם הנבואה שנתן נגד מואב, הוא יוצא. פתאום הוא רואה איך נראה המחנה הזה, ונכנס לייאוש. המחנה כולו שטוף עבודה זרה, והבין שה' לא משתף פעולה איתם. לא מאמין שהם יכולים לנצח. ולכן לא מצליח להתנבא. מכאן למדו חז"ל:
אין נבואה שורה אלא מתוך שמחה של מצווה.
אבל לא עושה את זה כל הזמן, יש הרבה נבואות שלא צריך מוסיקה. זה חריג הדבר הזה. מה זה מזכיר? את דוד ושאול. למה הייתה הנגינה שם? לשאול הייתה רוח רעה. מהי הרוח הרעה? לא קריזה, אלא "ותצלח על דוד רוח ה'. ואז רוח רעה על שאול. רוח גבורתא בתרגום. לא שמתנבא אלא רוח גבורה. רוח רעה, שאיבד את הביטחון הזה. נהיה מפוחד. העוצמה נלקחה ממנו. אז נהיה פחדן ופרנואיד. זו המשמעות של רוח רעה. והנגינה אמורה לשפר את הרוח הרעה, ולשפר את ההרגשה. (21) ורווח לשאול. משחק מילים. מה פירוש? הפסיק לפחד. מה שפה הרגיש אלישע. פסימיות, שאי אפשר לנצח. צריך לקבל מחדש רוח אופטימית של ביטחון, שאפשר. ואחר כך מנבא שיש סיכוי. כולם איתו. גם יהורם, נכנע. איתו. ואז אומר נבואה מאוד קשה להרוג ולהשמיד. אם תעשו את זה, נחזיר את מואב למצב של סדום ועמורה. אבל הם חוזרים על מעשיהם.
הפסוקים המוזרים שראינו בספר ישעיהו, משא מואב, פתאום כיסא דוד מופיע שם, ועוד. על מה מדובר שם? רמז לסיפור מוזר ומעניין שחז"ל מספרים לנו על הבגידה של מלך מואב. כשדוד ברח משאול, הוא החביא את משפחתו אצל מלך מואב, הוא פחד ששאול יהרוג אותו. ומשום מה אין המשך לסיפור. אומרים חז"ל שמלך מואב בגד בו, והרג את כל בני משפחתו, נשאר אחד שברח, אל מלך בני עמון. והוא הציל אותו. ואומרים חז"ל שזה החסד שהולך דוד לגמול עם מלך בני עמון. שוב אותה בגידה של מלך מואב שאינו מוכן להכניס אורחים, כמו סדום ועמורה הידועים באותו סיפור של סדום ועמורה.
ואז הולך להם אבל פתאום הם רואים מופע שלם של עבודה זרה, עם עוצמה. (24) משהו גדול ומרשים. מלך שהולך ומעלה את בנו לעולה, עם מוסיקה, ותופים, הכל לכמוש לעבודה זרה, והכול מתפרק. לא שומע את אליהו, עד מתי אתם פוסחים … ולא ענו העם אותו דבר. למה לא ענו? אם באמת הם פוסחים, יש אלקים. הם צועקים ה' הוא האלקים. אבל יש גם כמוש. הכאב הגדול של אלישע, שמלחמה כזאת שכל כולה באה על חילול ה' הנורא, נגמרת בצורה כזאת. אז היה שם קצף גדול על חילול ה' הגדול הזה, שבקושי נכתב בפסוקים, בגלל חילול ה' הנורא. בעיתונות של אז בוודאי היה כתוב בדקה ה-90 ניצחון לכמוש. כבר כולם חשבו שנוצחו, ואז הקריב קרבן המלחמה, ועכשיו הוא קרבן השלום. מה יש לעם ישראל להגיד, באנו נגד המצבה של מישע, והנה נכון. זה היה ביזיון נורא. יעברו דורות עד שישעיהו יאמר את הנבואה ואז זה יקרה. אבל אז זה לא קרה. וזה דבר נורא.
שאלה: הקטע מובן לאור הנבואה של ישעיהו ולאור מצבת מישע, שנתגלתה בארכיאולוגיה. (27:30) איך אפשר לפרש את זה בלי ממצא ארכיאולוגי. אז איך מתייחסים לכזה דבר?
תשובה: דברים לא קורים במקרה. יש שיטות פרשניות שמתחדשות. פשטות המתחדשים בכל יום. יש דברים מאוד מהפכניים. דוגמה לדבר מעניין. פתאום מוצאים בתנ"ך דברים בשיטה של דילוגי אותיות וכד', דברים מדהימים. מי שרוצה מכאן להוכיח שיש אלקים, זו לא הדרך, אך מי שמתעלם – מפסיד. לפעמים אישוש לחז"ל, וכד'. ניכרים דברי אמת. והיום עובדים על זה. הרבה דברים בתורת הסוד מתגלים. אצל הקדמונים היו ידיעות, אך עידן המחשב הקפיץ קדימה.
(דילוג) הדברים קורים בהשגחה. ה' מגלה עינינו בתקופה שזה מתאים לנו. יש עוד הרבה דברים שאנחנו בכלל לא משערים שיהיו, כמו תורת משיח. ה' גלגל לעולם בזמן שהעולם היה בשל לזה.
מפות למשל שיש לנו , ומבינים קרבות שונים. איפה היו המקומות, ואיפה תקפו. ועוד. רש"י מוכיח הוכחות מסובכות שים סוף בדרומה של ישראל.
סיפור ביקורת המקרא. העלתה דברים מאוד קשים לכאורה. סתירות. ויצרה מהומה גדולה. כיום אנו יודעים שזה כלי אדיר, לשים לב. נוסחאות שונות וכד'. היום כך לומדים גמרא. מהשאלות ששאלו ביקורת המקרא, לא התשובות שלהם, לימדו אותנו לשים לב לדגשים שונים. העולם היה מוכן לדבר הזה.