דרכי לימוד – מאי שנא ברש"י

בשיעור זה נעסוק בדיוקים בפירוש רש"י על סוגיית "מאי שנא".
נשים לב לכך שהגמרא חוזרת על אותו הביטוי כמה פעמים ובכל פעם ביאורו של רש"י לביטוי משתנה בעקבות בכך ננסה לעמוד על משמעות השינוי ברש"י.
הגמרא בבא קמא מביאה ברייתא על שלוש אבות שבשור:
תלמוד בבלי מסכת בבא קמא דף ב עמוד ב

ת"ר, ג' אבות נאמרו בשור: הקרן, והשן, והרגל.

ורש"י במקום מפרש כל אחד מהאבות,
רש"י מסכת בבא קמא דף ב עמוד ב

הקרן – לנגוח.
השן – לאכול.
רגל – דריסה לשבור את הכלים.

יש לשאול, מדוע רש"י משנה בלשונו ברגל, בקרן ושן רש"י כותב בפשטות במילה אחת, "לנגוח", "לאכול", אך ברגל רש"י משנה ובמקום לכתוב 'לדרוס' כותב "דריסה לשבור את הכלים", ודבר זה צריך ביאור.
דבר נוסף, בגמרא אנו מוצאים ביטוי שחוזר על עצמו כמה פעמים, הגמרא מבררת בדברי רב פפא שיש בהן שתולדותיהן לאו כיוצא בהן, באיזה אב תולדותיהן לאו כיוצא בהן, ובבירור כל אב הגמרא מבררת מה הנקודה המיוחדת באב שבגללו הוא מתחייב, וממילא נבדוק בתולדותיו אם הן כמוהו או לא, וזוהי לשון הגמרא לגבי השור והאש:
תלמוד בבלי מסכת בבא קמא דף ב עמוד ב

מאי שנא קרן? דכוונתו להזיק וממונך ושמירתו עליך, הני נמי כוונתן להזיק וממונך ושמירתן עליך! אלא תולדה דקרן כקרן.

תלמוד בבלי מסכת בבא קמא דף ג עמוד א

מאי שנא שן? דיש הנאה להזיקו וממונך ושמירתו עליך, הני נמי יש הנאה להזיקן וממונך ושמירתן עליך! אלא תולדה דשן כשן.

תלמוד בבלי מסכת בבא קמא דף ג עמוד ב

מאי שנא בור? שכן תחלת עשייתו לנזק וממונך ושמירתו עליך, הני נמי תחלת עשייתן לנזק וממונך ושמירתן עליך! אלא, תולדה דבור כבור.

תלמוד בבלי מסכת בבא קמא דף ג עמוד ב

מ"ש אש? דכח אחר מעורב בהן וממונך ושמירתו עליך, הני נמי כח אחר מעורב בהן וממונך ושמירתן עליך! אלא, תולדה דאש כאש

ונעמוד על פירוש רש"י בכל המקומות:
רש"י מסכת בבא קמא דף ב עמוד ב

מאי שנא קרן – דמחייב דכוונתו להזיק כו'.

רש"י מסכת בבא קמא דף ג עמוד א

ומאי שנא שן – מהנך דקא מוקמת מילתיה דרב פפא בתולדה דשן ורגל.

יש לשאול על רש"י, מדוע הוא מכניס את הרגל בדיבור על השן, לכאורה היה לו לרש"י לכתוב "בתולדה דשן" ותו לא.
ועוד יש לשאול למה רש"י לא כותב לגבי שן "מאי שנא – דמחייב", כמו שמצינו שכתב רש"י בקרן ושור.
רש"י מסכת בבא קמא דף ג עמוד ב

היינו שור – ולאו תולדה דבור נינהו ובשור אמרן לעיל תולדה דשור כי שור ואפי' לשמואל נמי דאמר תולדה דבור נינהו מאי חזית לאוקומי מילתא דרב פפא אתולדה דבור מאי שנא בור דחייב שכן תחילת עשייתו וכו'.

עד כאן ראינו שרש"י מפרש על כל אחד מהאבות את הביטוי "מאי שנא", אבל כשאנחנו מחפשים דבר זה גם באש אנחנו לא מוצאים, רש"י לא מדבר על ה"מאי שנא" של האש, אלא רק כותב בדיבור מתחיל אחר "דכח אחר מעורב בה" וזו לשונו:
רש"י מסכת בבא קמא דף ג עמוד ב

דכח אחר מעורב בה – והוה ליה לאסוקי אדעתיה.

בנוסף לכך שרש"י לא מדבר על מ"ש, הוא משמיט את המילה מחייב, וקשה שהרי בשאר האבות כתב והסביר רש"י- מאי שנא דמחייב.
ונוסיף עוד דבר, התוס' בדף יז עמוד ב' כותב כך:
דדתוספות מסכת בבא קמא דף יז עמוד ב ד"ה סד"א ושלח

סד"א ושלח את בעירה כתיב – אף על גב דכבר אשמועינן ברישא דאפי' תרנגולין מועדין מ"מ ניחא ליה לאשמועינן גבי שן וקשה קצת אמאי לא תנא נמי תולדה בשן כמו ברגל.

לתוס' קצת קשה למה במשנה שעוסקת שן לא שנינו תולדות, ולכאורה אכן קשה מאוד, למה באמת המשנה לא מזכירה תולדות דשן במשנה העוסקת בכך?
יש לומר כך, בשן יש שוני משאר האבות, השן מבטאת נזק שונה, הבמה חייבת לאכול, זהו צורך טבעי שלה אך לעומת זאת הבהמה לא חייבת לנגוח, וכן לא חייבת לדרוס כלים וכו', זאת כאמור בניגוד לאכילה שהיא חלק מצרכיה הקיומיים.
ומזה באמת יש לומר, שלשן אין תולדות, אם אמרנו ששן היא דבר שמחייב, כצורך של הבהמה, אילו תולדות יכולות להיות לה?
ולכן באמת המשנה לא מזכירה תולדות של שן, כי באמת אין תולדות לשן.
ומכיוון שכך רש"י כותב "תודלה דשן ורגל" כמו שראינו, כל תולדות של שן הם תולדות גם מצד הרגל, שהרי לשן לבדה באמת אין תולדות.
ולכן רש"י לא כותב "מאי שנא שן דמחייב", כי באמת על שן לבד לא היינו מחייבים.
ונחזור לשאלתנו על האש, למה רש"י לא כותב באש בדיבור המתחיל "מאי שנא", ובנוסף למה לא כותב "דמחייב".
ראינו שמה שמיוחד באש זה כדברי הגמרא ש"כח אחר מעורב בה", והעירו התוס' (דף ב ע"א ד"ה ולא זה) שכח אחר מעורב באמת זה לא חומרה, אלא דווקא סיבה להקל! הרי האש לבדה אינה הולכת.
אם כן מובן למה רש"י לא מביא באש "מאי שנא דמחייב", בגלל שמה ששונה באש הוא שתכונותיה השונות זה לא מה שגורם לחייב, שהרי לכאורה זה קולא ובכל זאת באש הוא מתחייב כי "הוה ליה לאסוקי אדעתיה", ואת זה רש"י מביא, כי סוף סוף יש סיבה בגללה הוא מתחייב.
ודבר אחרון, שאלנו למה רש"י מפרש על הברייתא בתחילת דף ב עמוד ב' "רגל – דריסה לשבור את הכלים", ובאמת נראה לומר שמהותה של רגל זה לא לדרוס, בניגוד לשן שמהותה לאכול, ולכן רש"י מבאר שן "לאכול", ואנחנו מבינים למעשה כל מה ששן היא – זה "לאכול", ובקרן מהותה לנגוח, לכן רש"י מפרש "לנגוח", כל מהות הבהמה בקרן זה רק "לנגוח" וזה הנזק שהיא עושה, בנגיחתה.
אבל ברגל, המהות היא ללכת, מהות הרגל היא לא להזיק, ובטח שלא לשבור את הכלים, ולכן רש"י מסביר "רגל – דריסה לשבור את הכלים", כוונתו, חלק מהדברים שרגל עושה זה לשבור את הכלים אבל זה לא כל מה שהיא.

תגובה אחת

1. נפתלי וייס הגיב:

   כ״ז באב ה׳תשפ״ג – 14/08/2023 בשעה 11:40

   לכאורה צריך לתקן – 4 שורות מסוף הסיכום – "כל מה ששן היא זה לאכול", שן במקום קרן.
   יישר כח, ותודה
   נפתלי

   הגב

כתיבת תגובה לבטל

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

התגובה שלך *

שם *

אימייל *