פורים ובגדי הכהונה

מעובד על פי שיחה מפי הרב. סיכם: שלמה אברמוביץ'

* בתחילת פרשת תצווה¹ נמנים בגדי הכהונה. אולם ברשימה חסרים 2 בגדים: הציץ והמכנסיים, אע"פ שבפירוט הכנת הבגדים הם נכללים.
* בהמשך הפרשה² מצווה משה על תהליך הלבשת אהרון ושוב נשכחים 2 בגדים – האבנט והמכנסיים. המקרא "נזכר" מספר פסוקים לאחר מכן להלביש את אהרון באבנט, אולם מדוע מולבש האבנט על אהרון (ועל בניו) רק לאחר הלבשת בניו בכותנות ולאחר משיחתו בשמן המשחה? יתירה מזאת: בספר ויקרא³, בתיאור ההלבשה בפועל, מולבש אהרון את כל בגדיו – כולל האבנט – ולאחר מכן מולבשים בניו את כל בגדיהם. סתירה זו עמדה מול עיניה של הגמרא ביומא⁴ המתלבטת בעניין ופותרת אותו בהסבר הלכתי.
* המכנסיים, לעומת זאת, "נשכחים" כליל ואפילו בספר ויקרא מוזכרים כל הבגדים למעט המכנסיים.

שאלות אלו מובילות אותנו להבין את עניינם המיוחד של הציץ, המכנסיים והאבנט.

* שמו של חג הפורים ניתן לו על שם הפור שהטיל המן, פור זה הינו חלק שולי יחסית במגילה, ומדוע נקבע על שמו החג? כמו כן צריך לברר מדוע עניין התחפושות והמסיכות הוא כה מרכזי בחג? ומה עניינה של מצות ההשתכרות בחג הפורים, המביאה את האדם למצב של חוסר ידיעה, ונראית לנו מרוחקת מאד ממהות יהודית ומשמחה אמיתית?
* בכתבי האר"י משווה "יום הכפורים – כ?פורים" כיצד ייתכן שליום השמח ביותר בשנה, יום אכילה ושתיה, לפורים, יש בחינה גבוהה יותר מיום הכיפורים שהוא היום הקדוש ביותר בשנה, יום האימה והיראה, יום הצום והתפילה?

בכל מאבק פיזי בין עם ישראל לאומות צריך תמיד לחפש את המאבק הרוחני שביניהם, את הערך שעליו מתקיים המאבק. על המאבק בין עם ישראל לעמלק אומרים חז"ל במדרש אסתר⁵:

'ויגד לו מרדכי את כל אשר קרהו', אמר להתך: לך אמור לה בן בנו של קרהו בא עליכם. הה"ד (דברים כ"ה) 'אשר קרך בדרך'.

נראה ע"פ המדרש שנקודת החיכוך בין עמ"י לעמלק היא ב"קרהו", במקריות. כלומר, המאבק של העמלק, הטוען שהכל במקרה ואין מסָדֵר וסדר, הוא כנגד האמונה, כנגד התפיסה הקובעת כי יש השגחה בעולם. תפיסתו זו של עמלק מעלה ספק בכל דבר (עמלק בגימטריא – ספק), והיא שהובילה את עמלק למלחמה עם ישראל בכל התקופות. הגמרא בחולין⁶ אף מקשרת בין עמלק והספק לחטאו של אדם הראשון:

הָמָן מן התורה מנין? – 'הָמִן העץ אשר אשר צויתיך לבלתי אכול ממנו אכלת' (בראשית ג' י"א).

עץ הדעת נקרא 'עץ הדעת טוב ורע' והאכילה ממנו, כתוצאה מספק⁷, גרמה לערבוב וטשטוש גבולות הטוב והרע. הדעת היא המגדירה טוב ורע, אור וחושך, אמת ושקר ומביאה את הספק ואי הידיעה לעולם. עץ הדעת, לדעה אחת במדרש⁸, היה גפן ממנה מופק היין המביא את האדם לאי ידיעה. לאחר שאכלו מן העץ קיבלו לפתע אדם וחוה את רגש הבושה והתכסו בבגדים. הבגדים גורמים להפרדה בין הדברים הטובים והרעים בגופו של האדם, כתוצאה מהחטא ירד האדם ממדרגתו הטבעית והוסתרה פנימיותו בבגדים.

על ההשתכרות בפורים קובעת הגמרא כי יין המגיע בלא סעודה משכר ואילו יין המגיע תוך כדי הסעודה אינו משכר. הסעודה מסמלת את לימוד התורה. הבשר שבה מסמל את הלימוד השכלי והעיוני, את החלק הנגלה של התורה, ואילו היין מסמל את פנימיות התורה שבה מבין האדם שיש גבול להשגתו ואין הוא מסוגל לדעת הכל. רק לאחר שמילא האדם את כריסו בעיון ולימוד הוא יכול לשתות יין – יינה של תורה⁹.

חז"ל דורשים שהאבות ודוד המלך הם מרכבה לשכינה. שלושת האבות הם שלושה מאופני המרכבה והאופן הרביעי הוא דוד המלך. הופעתו של דוד המלך, שסכום שנותיו הוא 70 = יין מגיעה רק לאחר הופעתם של האבות בעולם, שסכום שנותיהם הוא 502 = בשר.

ביוה"כ האדם מתקן את חטא אכילת עץ הדעת, הטשטוש בין טוב לרע, ע"י התנזרות מכל ענייני העולם בכדי להשאר בדעת בלבד. לעומת זאת עניינו של פורים הוא הפוך וכאן מצווה האדם להגיע ל"עד דלא ידע" – עד בלי דעת, כל זאת בכדי להביא את האדם למצב שבו הוא נפעל, נתון לחסדי הגורל.
לאחר שמפילים פור ויוצא הגורל ניתן להתייחס לגורל שיצא בשתי הסתכלויות: בהסתכלות יהודית אמונית – הקובעת כי הגורל שיצא הוא מהקב"ה או בהסתכלות "עמלקית" הסוברת שהגורל שיצא הוא במקרה. המן הפיל "פור הוא הגורל" כדי להראות שהכל במקרה ואין סדר, שהאדם נפעל על פי הגורל. גם אנו בפורים מצווים להישאר בלי דעת ובידי הגורל, לכאורה, אך אנו מביעים באמצעות זאת את אמונתנו שאין מקריות אלא הנהגה מופלאה שהיא מעבר לדעתנו ואנו מגלים כך את בטחוננו בה'. בדומה לכך ביוה"כ מפיל הכהן הגדול גורל בין השעירים, ומגלה בכך כי עמ"י משאיר את ההחלטה בידי הגורל, הלא היא ההשגחה.

זו מטרתו של החג, ע"י הלגימה מוסירת הגלימה ומגלים את המגילה. האדם שמשתכר בחג הפורים, שותה את היין המסמל את אי ידיעת האדם וע"י כך הוא מתעלה מעבר לדעה ולשכל האנושיים שלו – מעבר ל"בשר" – לכן הוא לא מבחין בין "ארור המן" ל"ברוך מרדכי" (ששניהם בגימטריה "בשר", ממנו מתעלים לאחר שתיית היין). התעלות זו מחזירה את האדם אל המצב שלפני החטא ולפני האכילה מעץ הדעת וממילא מסירה ממנו את הלבושים המגבילים והמסתירים את פנימיותו.

מכאן נבין את עניינם של בגדי הכהונה. בבגדים יש שתי בחינות – האחת היא הכיסוי וההפרדה. בחינה זו היא תוצאה של חטא אדם הראשון ומטרתה לכסות את הרע – המכנסיים המכסים את גוף הכהן ולגלות ולרומם את הטוב – שאר בגדי הכהונה שעניינם "לכבוד ולתפארת". זו הסיבה שהמכנסיים אינם מופיעים עם שאר הבגדים כיון שעניינם שונה משאר בגדי הכהונה. הבחינה השניה – היא החיבור לעולמות העליונים שאיננו בא כתוצאה של חטא אלא כמצב אידיאלי. בבחינה זו נמצא הציץ שהוא נזר מלכות ומופיע רק אצל הכהן הגדול המחבר בין עמ"י לקב"ה.
לעומת אלה האבנט עניינו הוא להפריד בין העליונים לתחתונים וזה גם מיקומו על גוף הכהן. לכן בספר שמות¹⁰ מחד, האבנט לא מופיע בציווי הלבשת הכהן הגדול כיון שהכהן הגדול הוא כולו בבחינת עליונים מאידך גיסא גם הכהן הגדול לובש אותו, כיון שגם הכהן הגדול זקוק להפרדה זו.

---

¹ כ"ח, ב'.
² כ"ט, ה.
³ ח', ו'-י"ג.
⁴ ה' ע"ב.
⁵ אסתר רבה פרשה ח', ה'.
⁶ חולין קל"ט.
⁷ על דברי הנחש לאשה "אף כי אמר אלהים לא תאכלו מכל עץ הגן" (בראשית ג', א') מבאר רש"י: "שמא אמר לכם לא תאכלו מכל וגו' – ואף על פי שראה אותם אוכלים משאר פירות, הרבה עליה דברים כדי שתשיבנו ויבא לדבר באותו העץ".
⁸ בראשית רבה, פרשה ט"ו.
⁹ "ושאר האחרונים הפליגו בדבר שלא ללמוד חכמת הקבלה עד אחר שמילא כריסו מהש"ס" (ש"ך יורה דעה סימן רמ"ו ס"ק ו').
¹⁰ כ"ט, ה'.

כתיבת תגובה לבטל

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

התגובה שלך *

שם *

אימייל *