דרכי לימוד – נזיקין והקדש

השיעור היום ירחיב את נושא נזיקין והקדש שנידון בשיעור הכללי¹.
ראשית נחקור חקירה יסודית בדיני הקדש כפי שעולה מהגמרא ובדברי האחרונים עליה:

תלמוד בבלי מסכת בבא בתרא דף עט עמוד א
אבל הקדיש בור ואחר כך נתמלא מים, אשפה ואחר כך נתמלאה זבל, שובך ואח"כ נתמלא יונים, אילן ואחר כך נשא פירות, שדה ואחר כך נתמלאה עשבים – מועלין בהן ואין מועלין במה שבתוכן, דברי רבי יהודה.

הגמרא דנה האם מים שנכנסו לבור שהוקדש שייך בהם דין מעילה או לא?
זאת אע"פ שבצורה פשוטה המים נחשבים להקדש.
כדי להבין את צדדי הדין השונים ניתן לחקור האם כדי שדבר יהיה מקודש הוא מחויב להתקדש באמירתו של האדם או שגם דבר שהוקדש מאליו מקודש?
בצורה פשוטה הדיון בסוגיה הוא על היחס שבין הקדש לבין הקניינים. נגדיר את החקירה:
האם ההקדש מוליד קניין או שהקניין מוליד קדושה.
מה גורם למה? האם המעבר לרשות ההקדש יוצר את הקדושה או שהקדושה מעבירה את החפץ לרשות ההקדש. הנפקא מינה בין הצדדים תהיה בדברים שהוקדשו ממילא כמו מי הבור.
נראה כיצד האחרונים חקרו בסוגיה זו וכיצד החקירה שחקרנו באה לידי ביטוי בדבריהם:

קצות החושן סימן ר ס"ק א
והרמב"ן בחידושיו שם פרק הספינה כתב ז"ל, והא דאמרינן אין מועלין במה שבתוכן, שמעתי משום דלא קניא חצר להקדש דמשום יד אתרבי ואין יד להקדש, וכ"כ הר"ר שמואל ז"ל. (וז"ל) [ויש לומר] א"נ קני לה אין מעילה בזכייתה עכ"ל. ונראה טעמא משום דאין מעילה אלא בהקדש שהוקדש ע"י אדם, אבל זה שאינו קדוש ע"י דעת אחרת מקנה אלא ממילא זכי לה הקדש בתורת חצר אין מועלין בו, ותדע דהא אפילו בקדשי עכו"ם פליגי תנאי בזבחים דף מ"ה (ע"א) אם מועלין בו, ואף על גב דודאי קני לה הקדש, וזה שהוקדש ממילא שלא ע"י אדם אין מועלין אליביה דכ"ע.

קצות החושן מזכיר את דברי הרמב"ן שהחקירה היא האם חצר הקדש קונה, וגם אם קונה החצר אין מעילה בדבר שנקנה בחצר ההקדש. על גבי הדברים מעיר קצות החושן שהסיבה לדין היא שרק האדם יכול להקדיש מכאן שהקניין הוא סיבה לקדושה.
גם האתוון דאורייתא חקר בסוגיה והגדיר את החקירה שחקרנו:

אתוון דאורייתא כלל ג
והנה הספק אשר הזכרתי בענין איסור הקדש אם הוא אך מסבת הקנין דהואיל ושל גבוה הוא ע"כ יש בו קדושה ואסור ומועלין בו או דילמא הקדושה דבר בפ"ע היא דהואיל והקדישה ישראל בדבורו ואמר ה"ז הקדש חלה עליו קדושה ואין הקדושה תולדת הקנין דשני ענינים שונים הן הקניין והקדושה דמשכחת קנין גבוה ואין בו קדושה למעול כגון הקדיש בור ונתמלא מים וכו' וקדשי עכו"ם.

בעצם החקירה היא ביחס שבין הקניין לקדושה מה מהן היא הסיבה ומהי התוצאה?
יש לראות כיצד החקירה באה לידי בסוגיות הגמרא:
האם בהמה שהזיקה בשן ורגל בשדה הקדש חייבת או פטורה?

חידושי ראב"ד בב"ק דף ו:
אילימא דתורא דידן לתורא דהקדש – אי קשיא לך הוה ליה למימר דאכילה תורא דידן לשדה הקדש, דהא בדן ורגל מיירי, אלא דההיא נמי חיובי מחייב, דהא לא כתיב ביה רעהו אלא בקרן תמה בלבד אבל בשן ורגל הקדש והדיוט שוין הן ולא צריך למיתיה ד”שדה אחר הא קרינא ביה.

לפי הראב"ד, פשוט שחייבים על שן ורגל בשדה הקדש, נראה שלפי דבריו ההקדש הוא תוצאה של קניין, השדה שהוקדש עבר רשות קניינית, ועל כל פגיעה ברשות קניינית זו יש לשלם למרות שהיא שייכת להקדש.

חידושי הרמב”ן על מסכת גיטין דף נ”ט ע”א
אלא שיש לשאול מנא לן הא דשן ורגל פטורים בשל הקדש, ואפשר דגמרי מבור וקרן ואתיא במה הצד, א”נ "בשדה אחר" משמע ולא של הקדש דהקדש לא אחר הוא שהכל שלו.

אך לפי הרמב"ן, בהמה שהזיקה בשן ורגל בשדה הקדש פטורה על ההיזק, ויש לומר שלדבריו ההקדש גורם לקניין, הצד המהותי הוא ההקדש שמפקיע מרשותם של האנשים הפרטיים, מהרגע שהוקדש השדה אינו שייך לאחר, אלא לרשות של ההקדש ולכן אין הפגיעה בה מחייבת בנזק, הנזק הוא על הפגיעה בבעלותו של אדם אחר.
יש לומר שמחלוקתם של הראב"ד והרמב"ן מתחילה עוד בקריאת הפסוק:

שמות פרק כב פסוק ד (פרשת משפטים)
כִּ֤י יַבְעֶר־אִישׁ֙ שָׂדֶ֣ה אוֹ־כֶ֔רֶם וְשִׁלַּח֙ אֶת־בעירה בְּעִיר֔וֹ וּבִעֵ֖ר בִּשְׂדֵ֣ה אַחֵ֑ר מֵיטַ֥ב שָׂדֵ֛הוּ וּמֵיטַ֥ב כַּרְמ֖וֹ יְשַׁלֵּֽם:

הראב"ד מדגיש את כך שהשדה עצמה שונה, היא אינה השדה של הבעלים של הבהמה – הדגש בפס' הוא על "שדה אחר", זוהי שדה שאינו שייכת לך ועל כן אתה מתחייב, לפי הראב"ד עניין הנזיקין הוא היציאה מהסדר והפגיעה ועשיית רע בעולם ללא שוני בשאלה כלפי מי אותו רוע מכוון.
ואילו לפי הרמב"ן הדגש בפסק הוא על "שדה אחר", השדה צריכה להיות שייכת לאדם אחר, אך אם אינה שייכת לאדם אחר אלא להקדש, אין זה חלק מהעניין שעליו דיברה התורה, אם כן הרמב"ן מדגיש כי מהות הנזיקין היא הפגיעה בבעלות האחר ולא עצם המעשה השלילי.

---

כתיבת תגובה לבטל

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

התגובה שלך *

שם *

אימייל *