לחיות עם פרשת השבוע – השיא של כל הזמנים
במרכז פרשת השבוע נמצא מעמד הר סיני.
לפניו מופיעות ההכנות למעמד הר סיני, ולאחריו הדברים שיש לעשות בעקבות מעמד הר סיני. מעמד הר סיני הוא שיא הפרשה, והשיא של ההיסטוריה העולמית.
ננסה להתבונן במשמעות של מעמד הר סיני עבורנו. מה אנו לוקחים ממעמד גדול וחשוב זה.
ראשית, חשוב שנזכור שצריך לזכור את מעמד הר סיני. הרמב"ן מונה זאת כמצוה מתרי"ג המצוות (הוספות למצוות לא תעשה, ב'):
המצוה השניה שנמנענו שלא נשכח מעמד הר סיני ולא נסיר אותו מדעתנו, אבל יהיו עינינו ולבנו שם כל הימים והוא אמרו יתעלה 'השמר לך ושמור נפשך מאד פן תשכח את הדברים אשר ראו עיניך ופן יסורו מלבבך כל ימי חייך והודעתם לבניך ולבני בניך יום אשר עמדת לפני ה' אלהיך בחורב'. והכונה בזה גדולה מאד. שאם היו דברי תורה באים אצלנו מפי הנביא עליו השלום בלבד, אף על פי שנתאמת אצלנו ענין נבואתו באותות ומופתים אם יקום בקרבנו נביא או חולם חלום בזמן מן הזמנים ויצונו בשום הפך מן התורה ונתן אלינו אות או מופת תהיה התורה נסוחה על יד השני או יכנס בלבנו ספק על זה, אבל כשהגיענו ביאור התורה מפי הגבורה לאזנינו ועינינו רואות אין שם אמצעי, נכחיש כל חולק וכל מספק ונשקר אותו ולא יועילהו אות ולא יצילהו מידינו מופת, שאנחנו היודעים ועדים בשקרותו ובפחזותו. זה הוא שנאמר במעמד ההוא (יתרו י"ט), 'וגם בך יאמינו לעולם'. והוא הענין הבא בפרשת 'כי יקום בקרבך נביא או חולם חלום וגו" (ראה י"ג), וכבר באר הרב זה בספר המדע (יסודי התורה פ"ח). והוא יסוד גדול בתורה והיא המניעה הבאה לנו בפסוק 'פן תשכח את הדברים אשר ראו עיניך'. והזהיר פן יסורו מן הלב מהודיעם לבנים ולבני בנים לדורות עולם. ואל תטעה בזה מפני דרשם בראשון שלקידושין לבניך ולבני בניך בלימוד התורה לבני בנים. כי לימוד אמונת התורה הוא הלימוד בתורה. אבל נתבונן ונקח ראיה מדבריהם כי היא מצוה עולמית ועם כל הדורות ידבר שלא ישכחו ענין המעמד ההוא שהיה לכל אדם במראית עיניהם ושמיעת אזניהם ושיעתיקו זה מדור לדור לעולם. וזאת מצות לא תעשה זכרה בעל ההלכות (אות ק"ע). והרב שכחה גם כן.
הרמב"ן אומר שיש מצוה להעביר מדור לדור את הזיכרון של מעמד הר סיני. ניתן להבין מכך, שכל דור צריך לחשוב מחדש – מה מעמד הר סיני אומר לנו, בדור הזה. יש דברים קבועים שעוברים מדור לדור ללא שינוי, אבל יש גם דברים שמתחדשים בכל דור.
נעמוד על כמה נקודות.
א.
מעמד הר סיני אומר לנו, שלקב"ה יש אמון עצום בנו. התורה היתה גנוזה אצל הקב"ה, והוא החליט לתת מתנה גדולה זו לישראל. בתחילה היתה התורה בשמים, אבל במעמד הר סיני ירד ה' על הר סיני, "מן השמים דיברתי עמכם", והתורה ירדה מהשמים אל הארץ.
מאז, "לא בשמים היא". התורה ניתנה לנו כדי שנלמד, נבין ונדרוש אותה. אדם שלומד תורה ואומר את מה שהוא לומד במילים שלו, מגדיר מה התחדש לו במה שלמד – מחדש דברים גדולים בתורה.
הרמח"ל אומר (אדיר במרום עמ' ע"א):
ותדע שאפילו כל מה שתלמיד ותיק עתיד לחדש ניתן למשה בסיני. והיינו כי מה שהוא אמת בתורה, צריך הכל לצאת כך בסוד סיני ומשה. והנה באותו הזמן, ניתן בגילוי לישראל החלק שהיה ראויה להם. ובכל הדורות יש חלק שראוי להתגלות על ידי התלמידי חכמים. והכל צריך להיות על ידי משה, בסוד, 'זכרו תורת משה עבדי' (מלאכי ג', כ"ב), כי הוא מתלבש בנשמות התלמידי חכמים ועל ידו מתחדש התורה, והוא סוד, הדברים שמחים כנתינתן מסיני. ואודיעך בכאן סוד גדול. כי הנה ודאי כל אחד נוטל חלקו בתורה, ונמצא שסיני אינו נשלם אלא כשכל אחד בא לעולם וגילה את חלקו. ואם כן מי שבא לעולם ולא נשתדל בתורה לגלות חלקו, איך התורה נשלמת.
לכל אדם יש חלק בתורה, שהוא צריך לגלותו. אם אדם בא לעולם ולא למד את התורה, הוא לא השלים את חלקו והתורה איננה שלמה. אין אומרים רק שאדם זה לא מילא את תפקידו. לא רק הוא חסר, אלא התורה חסרה ואיננה מופיעה בשלמות.
ידוע, שהמילה 'ישראל' היא ראשי תיבות: יש שישים ריבוא אותיות לתורה, כשם שיש שישים ריבוא נשמות בעם ישראל. כל אדם הוא אות בספר התורה השלם של עם ישראל. מי שלא משלים את האות שלו, והיא כתובה בצורה חסרה – כביכול הספר פסול. הופעת התורה בעולם חסרה.
כל אחד ואחד הוא "ספר תורה", והמפגש שלו עם התורה – מחדש את התורה וכותב אות נוספת בספר התורה.
מעמד הר סיני מלמד אותנו על גודל האמון של הקב"ה בנו, וגם על גודל האחריות שיש לנו על מציאות התורה בישראל ובעולם.
חשוב לחזור ולומר שוב ושוב: לקב"ה יש אמון בנו.
לפעמים אנשים לא מאמנים בכוחות שלהם, ביכולת ללמוד בהצלחה, ביכולת לקום בבוקר בזריזות, ביכולת ללמוד בשמחה ועוד. חשוב שיהיה לכל אחד אמון ביכולת שלו לכתוב את האות המיוחדת שלו בתורה. אם הקב"ה מאמין בך – האם יתכן שאתה לא תאמין בעצמך?
ב.
כתב רש"י (בראשית א', ל"א):
יום הששי, שכולם תלוים ועומדים עד יום הששי, הוא ששי בסיון.
העולם חיכה מבריאתו ועד ליום השישי בסיון שבו ניתנה התורה. עד אז היתה הבריאה כולה מוטלת בספק כביכול – האם יקבלו ישראל את התורה? אם לא – יחזור העולם לתוהו ובוהו.
מתן תורה נותן לעולם כיוון ודרך כדי להגיע אל התכלית. אלפיים השנים הראשונות של העולם היו "שנות תוהו". אנשים חיים כי הם חיים, ומנסים להנות כמה שיותר – מאכילה ושתיה, מצריכת תרבות וכדומה. אוכלים בשביל שיהיה כח לעבוד כדי שיהיה מה לאכול וחוזר חלילה, בלי יעוד ומטרה לחיים ולעולם.
התורה מלמדת אותנו שיש לעולם יעוד, ויש דרך להגיע אליו.
יסוד זה חשוב ומרכזי בתורה, והוא מגיע עד הגאולה השלמה.
אמרו בגמרא (שבת ל"א ע"א):
אמר רבא: בשעה שמכניסין אדם לדין, אומרים לו: נשאת ונתת באמונה קבעת עתים לתורה עסקת בפו"ר צפית לישועה פלפלת בחכמה הבנת דבר מתוך דבר…
לכאורה, כששואלים את האדם האם ציפית לישועה, הוא יכול לומר: איפה כתוב שצריך לצפות לישועה?
עונה על כך הסמ"ק (מצוה א'):
לידע שאותו שברא שמים וארץ הוא לבדו מושל מעלה ומטה ובד' רוחות כדכתיב (שמות כ׳, ב׳): "אנכי ה' אלהיך וגו'", וכתיב (דברים ד׳, ל״ט): "וידעת היום והשבות אל לבבך כי ה' הוא האלהי' בשמים ממעל ועל הארץ מתחת אין עוד"… ובזה תלוי מה שאמרו חכמים ששואלין לאדם לאחר מיתה בשעת דינו צפית לישועה, והיכן כתיב מצוה זו, אלא שמע מינה בזה תלוי, שכשם שיש לנו להאמין שהוציאנו ממצרים, דכתיב: "אנכי ה' אלהיך אשר הוצאתיך וגו'", ועל כרחין מאחר שהוא דיבור הכי קאמר: כשם שאני רוצה שתאמינו בי שאני הוצאתי אתכם כך אני רוצה שתאמינו בי שאני ה' אלהיכם ואני עתיד לקבץ אתכם ולהושיעכם, וכן יושיענו ברחמיו שנית. כדכתיב (דברים ל׳, ג׳) ושב וקבצך מכל העמים וגומר.
מי שברא את העולם יביא את העולם ליעודו ולתכליתו בגאולה השלמה. במתן תורה נתן ה' את היעד של העולם.
שואלים את האדם: האם ציפית לישועה? אין הכוונה רק לעמוד ולהסתכל כיצד הגאולה מגיעה. השאלה היא האם היית חלק מהתהליך? האם עשית מה שמוטל עליך לעשות כדי להביא את הגאולה לעולם?
העולם נברא חסר, והאדם נברא חסר, ותפקידנו הוא להשלים את החסרונות ולהגיע לשלמות מתוך עמל ויגיעה.
בעולמות העליונים הכל שלם. אנו בעולם הזה צומחים מלמטה ועולים – בעמל וביגיעה. לפעמים אנו נופלים וקמים שוב. על זה נברא העולם, כדי שנעמול ולבסוף נקום ונביא את הגאולה השלמה.
אנו חיים היום בתקופה שבעבר לא יכלו אפילו לדמיין אותה. כשהרצל דיבר על הקמת מדינה לעם היהודי בארץ ישראל, היו שראו בו חולה נפש. אפילו גדולים בישראל אמרו שזה דבר לא יתכן, ובודאי לא על ידי מעשי האדם.
אנו במציאות שמתקרבת לגאולה השלמה, וכל אחד צריך להשקיע ולעשות את חלקו – בבין אדם לחבירו, במעשים טובים, בתפילה ובלימוד תורה. כל אחד יעשה את חלקו, וביחד נביא את הגאולה בע"ה.
ג.
לפני מעמד הר סיני אומר הקב"ה לעם ישראל (שמות י"ט, ה'-ו'):
וְעַתָּה אִם שָׁמוֹעַ תִּשְׁמְעוּ בְּקֹלִי וּשְׁמַרְתֶּם אֶת בְּרִיתִי וִהְיִיתֶם לִי סְגֻלָּה מִכָּל הָעַמִּים כִּי לִי כָּל הָאָרֶץ. וְאַתֶּם תִּהְיוּ לִי מַמְלֶכֶת כֹּהֲנִים וְגוֹי קָדוֹשׁ אֵלֶּה הַדְּבָרִים אֲשֶׁר תְּדַבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל.
יש לעם ישראל שליחות בעולם – להיות "ממלכת כהנים" עבור העולם כולו.
במעמד הר סיני קיבלנו שליחות לעולם כולו. התורה מחנכת אותנו לחיים של שליחות.
במשך כמעט אלפיים שנה חיו אנשים בעולם בלי לדעת לאן זה צועד, ומהי התכלית. עד שהגיע אברהם אבינו, עליו נאמר (בראשית י"ח, י"ט):
כִּי יְדַעְתִּיו לְמַעַן אֲשֶׁר יְצַוֶּה אֶת בָּנָיו וְאֶת בֵּיתוֹ אַחֲרָיו וְשָׁמְרוּ דֶּרֶךְ ה' לַעֲשׂוֹת צְדָקָה וּמִשְׁפָּט.
אברהם מסמן את הכיוון, ומתחיל את השליחות. יש "דרך ה'", ויש ללכת בה.
אברהם התחיל את השליחות על פי הבנתו העמוקה, אך כדי שהדברים יהיו שייכים לכלל עם ישראל, יש צורך במעמד הר סיני שנותן לכל אחד ואחד שליחות. כל אחד הוא ניצוץ של "ממלכת כהנים", ומכח זה יש לו שליחות בעולם.
התורה מלמדת אותנו שלא באנו לעולם רק כדי לשרוד, להנות ולקחת מן העולם ככל יכולתנו. להיפך, נשלחנו לעולם, ועלינו למלא את שליחותנו.
כל אדם צריך לחשוב מה השליחות שלו בעולם – בהקמת משפחה, בעבודה, בחיי הקהילה ועוד. עלינו לחיות בתודעה של שליחות בכל מה שאנו עושים.
ד.
אמרו חכמים (אבות פ"ו מ"ב):
וְאוֹמֵר (שמות לב) "וְהַלֻּחֹת מַעֲשֵׂה אֱלֹהִים הֵמָּה וְהַמִּכְתָּב מִכְתַּב אֱלֹהִים הוּא חָרוּת עַל הַלֻּחֹת", אַל תִּקְרָא חָרוּת אֶלָּא חֵרוּת, שֶׁאֵין לְךָ בֶן חוֹרִין אֶלָּא מִי שֶׁעוֹסֵק בְּתַלְמוּד תּוֹרָה.
במעמד הר סיני התעצבה החירות של עם ישראל.
אמנם יצאנו ממצרים ב"חג החירות", אבל השלמות של החירות באה במעמד הר סיני.
חירות היא כאשר אדם עושה את הדבר המתאים לו ביותר.
אין זה דבר פשוט. אין הכוונה שאדם יחשוב בצורה שטחית מה הכי טוב ונעים לו. בצורה כזאת אדם יגיע לממש את תאוותיו, ויחשוב שהוא עושה מה שמתאים לו. אין זו חירות אלא שעבוד. האדם משעבד את עצמו לחלק החיצוני של החיים ושל העולם.
החירות באה כשאדם מגיע אל הרצון הפנימי ביותר שלו.
"מים עמוקים עצה בלב איש" – העצה כיצד לחיות את החיים בצורה נכונה – נמצאת בעומק נפשו של האדם, ולא בצורה שטחית. צריך להיות "איש תבונה" כדי לדלות את העצה הזו.
התורה נתנה לנו את הכלים הראשוניים – את המצוות. המצוות הן הביטוי העמוק ביותר של האדם. 'המצוות הן כתב ידה של הנשמה'. על ידי המצוות אנו כותבים את עצמנו בעולם. המצוות מבטאות את החלק העמוק והפנימי ביותר של האדם.
המצוות משותפות לכל עם ישראל. בנוסף לכך, יש לכל אדם דרך אישית שבה הוא מבטא את עומק האישיות שלו. כשאדם מקיים את המצוות, זה נותן לו כח לגלות את האופי העצמי שלו, שבו הוא מיוחד ושונה מאחרים. כיצד הוא חי את חייו בצורה עמוקה, ומגלה את רצונו העמוק ביותר. כך חי אדם בחירוּת עמוקה ואמיתית.
בע"ה נזכה לזכור את מעמד הר סיני, ונביא אותו אל תוך החיים שלנו, לאורך ימים ושנים טובות, בבריאות ובשמחה.
ניתן לקבל את השיחה במייל בכל שבוע, בלי נדר, על ידי משלוח בקשה ל: metavhaaretz@gmail.com.
ניתן לקבל את השיחה בוואטסאפ, על ידי משלוח בקשה למספר: 052-7906438, ושמירת המספר באנשי הקשר.