לחיות עם פרשת השבוע – למה שוברים את הכלים?
"פרשיות השבוע" בתקופה האחרונה הן המחאות נגד הרפורמה במערכת המשפט. ננסה להתייחס לכך ולבחון מה מקומה ביחס לזה.
נתחיל בהערה מתוך הפרשה.
ר' צדוק קושר לפרשת השבוע פסוק בספר משלי (כ"ז, ט'):
שֶׁמֶן וּקְטֹרֶת יְשַׂמַּח לֵב וּמֶתֶק רֵעֵהוּ מֵעֲצַת נָפֶשׁ.
סוף הפסוק עוסק במיתוק – כשאדם מעניק לחברו עצה טובה – הוא ממתיק את חייו. ר' צדוק אומר שגם תחילת הפסוק עוסקת במיתוק – השמן והקטורת ממתקים, ושניהם נמצאים בפרשת השבוע.
הפרשה פותחת בשמן (שמות כ"ז, כ'):
וְאַתָּה תְּצַוֶּה אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְיִקְחוּ אֵלֶיךָ שֶׁמֶן זַיִת זָךְ כָּתִית לַמָּאוֹר לְהַעֲלֹת נֵר תָּמִיד.
ומסיימת בקטורת (שמות ל', א'):
וְעָשִׂיתָ מִזְבֵּחַ מִקְטַר קְטֹרֶת עֲצֵי שִׁטִּים תַּעֲשֶׂה אֹתוֹ.
לאור דבריו של ר' צדוק ניתן להוסיף, מה מיוחד בשני דברים אלו. הרב קוק זצ"ל מביא בשם הזוה"ק, שבהיכלו של משיח יכול לבוא רק מי שיודע כיצד להפוך חושך לאור ומר למתוק. השמן המאיר הופך חושך לאור, והקטורת הופכת את המר למתוק – החלבנה ריחה רע, וכשהיא מצטרפת לכל סממני הקטורת היא הופכת לבעלת ריח טוב ומתוק.
דורנו, דורו של משיח, דורש את היכולת להפוך חושך לאור ומר למתוק. דבר זה נכון במיוחד בימים אלה.
בתקופה האחרונה יש רבים שמוכנים "לשבור את הכלים" ולפרק את המדינה. חשוב לזכור, שההיסטוריה לא מתחילה בימים אלה. התגובות הללו לא באו רק בגלל השינויים במערכת המשפט. יש כאן דבר עמוק. ננסה להבין את שורשיו ולאור זאת ננסה להבין מה רצונו יתברך מאיתנו בימים אלה.
הזכרנו כמה פעמים אגרת של הרב קוק, שקריאתה מרעידה מכל פעם את נימי הנפש (אגרות ראי"ה ח"א, אגרת קמ"ד):
ואתה אדוני אתכבד להודיעך, כי זה לי זמן הגון אשר בחנתי דרכי, ואדע נאמנה שכל תקות ישוב ארץ ישראל, וכל תקות הצמחת קרן ישועה לישראל מציון, תלויה היא בנקודה אדירה זאת, שיאספו אלינו כחות טובים, לעסוק בבנין הרוחני והחמרי של ארץ ישראל, ודוקא על פי יסודות הקולטורא ההולכת בצעדי-און בארץ ישראל כבכל העולם כולו, וכל מי שנקודת יראת שמים אמיתית בוערת בלבבו, לא יוכל להיות שיתעלם מלבא לעזרת ד' ועמו.
התקוה של ישוב ארץ ישראל וישועת ישראל תלויה בכך שיבואו לארץ ישראל אנשים יראי שמים, ויהיו שותפים לבנין הארץ.
אל נא נאחר את המועד, אל נא נתן את הרומסים לרמוס כל היונקים, שרשי צמח-ד' העולים על אדמת הקודש… אם נעזוב את שעת הכשר, של התחלת התפתחות הישוב, והחלישות הגופנית והרוחנית וחסרון אמצעי המלחמה יבאו עד מרום קצם אצל שלומי אמונים שבארץ ישראל, והיד הרמה המחומשת בהפקרות ודרכי הגויים, באין זכר לקדושת ישראל באמת, המחפה את חרסיה בסיגים של לאומיות מזויפת בגרגרים של היסתוריה ושל חבת השפה, המלבישה את החיים צורה ישראלית מבחוץ במקום שהפנים כולו הוא אינו יהודי, העומד להיות נהפך למשחית ולמפלצת, ולסוף גם כן לשנאת ישראל וארץ ישראל, כאשר כבר נוכחנו על פי הנסיון, – היד הטמאה הזאת תתגבר, אז אין די באר גודל האסון.
השעה הזו, אומר הרב קוק, שעת התחלת הישוב בארץ ישראל – היא שעת הכושר. זה הזמן ליישב את הארץ על ידי אנשי תורה, וכך לקבוע את הכיוון והערכים שיעמדו בבסיס הישוב.
אם מי שישלוט כאן יהיו אנשים רחוקים מתורה ומצוות, שהם לאומיים מבחוץ אבל חסרים את האמונה בקדושת ישראל – הכוחות הללו יהפכו בהמשך "למשחית ולמפלצת", לשנאת ישראל וארץ ישראל. הרב קוק אומר, לפני למעלה ממאה שנה, שניתן לראות זאת על פי הנסיון. כיום אנו ודאי רואים זאת.
חשבנו שטורי החיילים שנכנסו להחריב את גוש קטיף הם הביטוי הנורא ביותר ל"משחית ומפלצת", אבל מסתבר שיכול להיות ביטויים קשים יותר לכך. אנשים מוכנים להשחית ולהרוס את מדינת ישראל.
הרב מוסיף:
אבל בד' בטחתי, שלא יתן למוט רגלנו, וכל חרד לדבר ד', וכל חפץ בישועת עמו וארץ קדשו, יעמד על דגלנו, ונתחיל ליסד בציון פינת יקרת, ולהחיות את הישוב החדש, על בסיס טהרת האמונה, המחוברת עם ששון החיים ודרישת משאלותיהם הצודקות, והי' ד' עמנו, לקומם הריסות עמנו לדור דורים.
אף אנו נלך בדרכו של הרב קוק. אנו בטוחים בה' שהוא מנהיג הכל לטובה. אבל כרגע נראה שאנו נמצאים במציאות קשה, ויש לנו מה לעשות.
הרב קוק קורא שלא לאחר את המועד, אבל נראה שאיחרנו את המועד, ועזבנו את שעת הכושר. אבותינו ורבותינו עמדו מן הצד וצפו בתנועה הציונית בונה את הארץ. הם חיכו לראות מה יצא ולאן הדברים מתקדמים. השואה טרפה את הקלפים. בפועל מי שבנה את הארץ ושלט בה זה הצד שרחוק מתורה ומצוות. הם בנו את הארץ והם הקימו את המדינה, ולכן הערכים הללו הם אלו ששולטים במדינה מאז הקמתה.
כמובן, גם דברים אלו הם במהלך אלוקי. שמא ואולי יתכן לומר, שהדברים קשורים לדברי ה"לשם", שהזכרנו כמה פעמים (ספר "שערי הלשם" חלק א', סימן י"ח, פרק א'):
וכמ"ש הספר יצירה פ"ב: "אין בטובה למעלה מענג ואין ברעה למטה לנגע". ושניהם הם מצד הגבורות. והאמת הוא כי הרעה הוא סבת הטובה והנגע הוא סבת העֹנג. כי על ידי הרעה יוצאים מציאת הגבורות על מציאותם היותר אפשרי שבהם. ואין תקנה להוציא כחות ותכונות הגבורות בכל תוקפם שהוא בהתגברות יתירה היותר אפשרי שבהם אלא ברעה דוקא. כי בהיות בו איזה בחי' מתכונת הטובה והקדושה הנה מכניע את עצמו בזה למעלה ואז אינו יוצא בכל כחו, כי מתכונת הטובה הוא לבטל את עצמו ולהסתכל על זולתו להתקרב אליו, אבל תכונת הרע הוא להיפך. והרי אי אפשר שיוצא מציאת הגבורות על מציאת היותר אפשרי שבהם אלא ברעה דוקא כי רק בזה הם מתגלים ויוצאים בכל תוקפם באין מנוע. ואחר שיצאו ונעשו על תכלית מציאותם על ידי הרעה אז כאשר נמשך בהם אור החסד הנה מתמתקים ומתבסמים כי מתייחדים עם החסדים בתכלית היחוד, יען שעיקר עצמותם הם משורש אחד, ועל ידי זה הם יוצאים תיכף מרעה לטובה ואז הם מתגלים לכל טוב ואין בטובה למעלה מהם.
רק על ידי הרע דברים יוצאים אל הפועל בצורה היותר אפשרית. הטוב מכניע את עצמו למעלה, הטוב מתחשב באחרים, ולכן הוא לא יוצא בכל הכח והעוצמה. כשצריך להוציא כח בכל העוצמה – זה נעשה על ידי הרע, שלא מתחשב באחרים ומוציא את הכח במלוא העוצמה.
כדי לשלוט – צריכים להשתמש בכוחות של רע. הרב קוק כותב על כך (אורות המלחמה, ג'):
עזבנו את הפוליטיקה העולמית מאונס שיש בו רצון פנימי, עד אשר תבא עת מאושרה, שיהיה אפשר לנהל ממלכה בלא רשעה וברבריות; זהו הזמן שאנו מקוים. מובן הדבר, שכדי להגשימו אנו צריכים להתעורר בכחותינו כולם, להשתמש בכל האמצעים שהזמן מביא: הכל יד אל בורא כל עולמים מנהלת. אבל האיחור הוא איחור מוכרח, בחלה נפשנו בחטאים האיומים של הנהגת ממלכה בעת רעה. והנה הגיע הזמן, קרוב מאד, העולם יתבסם ואנו נוכל כבר להכין עצמנו, כי לנו כבר אפשר יהיה לנהל ממלכתנו על יסודות הטוב, החכמה, היושר וההארה האלהית הברורה. "יעקב שלח לעשו את הפורפירא": "יעבר נא אדוני לפני עבדו", אין הדבר כדאי ליעקב לעסוק בממלכה, בעת שהיא צריכה להיות דמים מלאה, בעת שתובעת כשרון של רשעה. אנו קבלנו רק את היסוד כפי ההכרח ליסד אומה, וכיון שנגמל הגזע הודחנו ממלוך, בגוים נתפזרנו, נזרענו במעמקי האדמה, עד אשר עת הזמיר הגיע וקול התור ישמע בארצנו.
כיון ששלטון דורש כוחות של רוע – עם ישראל עזב את הפוליטיקה העולמית, והפסיק לשלוט. זה היה באונס – "מפני חטאינו גלינו מארצנו", אבל בעומק היה זה לרצון לנו. עם ישראל לא אוהב את המלכות, את המלחמות, את היד הקשה הנדרשת כדי לבסס את הממלכה.
כעת חזרנו שוב לשלוט, וכדי שכח השלטון יצא בצורה מלאה – הוא יוצא דרך כוחות של רע. לוּ רבנים היו מקימים את המדינה – ספק אם היא היתה קמה. השאלות הרבות, מצד חילול שבת, מסירות נפש, הכרעה בין ערכים שונים – לא היו מאפשרים למדינה להתנהל כראוי. בפועל, המדינה קמה על ידי מי שלא אכפת לו מהשבת ומהתורה, והרבנים כותבים לאחר מעשה את התשובות המבארות מה דין "מבצע אנטבה לאור ההלכה", וכדומה.
כדי לבנות מדינה צריכים לפעול בצורה קשה ובעריצות מול כוחות שונים, מבפנים ומבחוץ. להקמת המדינה התלוו גילויי רשעה רבים. קשה לנו להשלים איתם, אבל נראה שבלתי אפשרי להקים מדינה מבלעדי שימוש בכוחות של רע.
אלו הכוחות שבנו את המדינה. ניתן להבין את המצוקה הרבה שהם חשים כאשר מתחלף השלטון.
אמנם המהפך השלטוני התרחש לפני שנים רבות, אבל לא היה זה מהפך אמיתי. מי ששלט עד אז למד מהר מאוד איך הוא ממשיך לשלוט – על ידי הפקידות, על ידי מערכת המשפט. הם נתנו ל"נבערים" להיות בממשלה, אבל בפועל הם שלטו במדינה על ידי המהפכה השיפוטית.
והנה, קם כח שרוצה לשנות זאת, ולשלוט. הם בנו את המדינה במסירות נפש רבה, ופתאום באים אנשים, לוקחים להם את המדינה. יש כאן מצוקה אמיתית, ותחושה שנעשה להם עוול. כמובן, השינוי חייב לקרות. אנו עם ה', והמדינה תצטרך ללכת בדרך ה'.
חשוב לדעת, שעם ישראל פועל בחוקיות מיוחדת. פעמים רבות המומחים טוענים משהו אחד, ובפועל קורים דברים אחרים.
לאחר מלחמת ששת הימים הילכו אימים עם הבעיה הדמוגרפית. מה נעשה עם כל הערבים שביהודה ושומרון, שמתרבים בקצב מהיר יותר מהיהודים? והנה – אין בעיה דמוגרפית. הילודה בירידה, רבים עוזבים את הארץ, והתחזיות התבררו כשגויות.
דוגמא נוספת: בן גוריון אמר שאין צורך להילחם בדתיים, כי עוד מעט לא ישארו דתיים. אין כמעט מי שממשיך בדרך התורה לאחר בית הספר היסודי. והנה – הציבור הדתי הולך ומתפתח, הולך וגדל.
עוד אמרו, שאנו חייבים לחתום על הסכמי שלום עם שכנינו. אנו מוקפים בחצי מיליארד ערבים. והנה – אין לנו היום ולו מדינה אחת בשני מעגלים סביבנו שמהווה איום. כל המדינות התפרקו והתרסקו.
עם ישראל לא פועל על פי החוקיות הרגילה.
גם כאן, אנו מקוים שכל התחזיות והאיומים יתבררו כטעויות, וההנהגה האלוקית תוביל הכל לטובה ולברכה.
אנו צריכים להבין את מקור המצוקה והמחאה. ראשית, זה דורש מאיתנו הכרת הטוב לציבור שבנה את המדינה במסירות נפש רבה בזמן שאחרים עמדו מהצד והתבוננו. בנוסף, נדרשת רגישות. אין צורך ואין זה נכון לשנות הכל ביום אחד. "קמעא קמעא" הוא כלל חשוב שמובנה בתהליך הגאולה וההתקדמות של עם ישראל.
כך מובא בספר "קול התור", שמיוחס לבית מדרשו של הגר"א (פרק א'):
שאלנו את פי רבנו מדוע צריכה האתחלתא להיות דוקא קימעא קימעא. אם באה עת רצון לפני ה' לקבץ נדחי ישראל היד ד' תקצר שקבוץ גליות יהיה במדה גדולה בבת אחת? ויסבר לנו רבנו כי כל ענין האתחלתא דגאולה הרי הוא בלא זכו, היינו לא בזכות צדקתינו. ואם הגאולה תבוא בפעם אחת הרי מצד אחד לא יהיה אפשר לעמוד במדת היסורים הבאה במדת הדין כאמור לעיל, ומצד שני לא יהיה אפשר לקבל את האור הגדול הבא מצד החסד שבו בפעם אחת.
כשעושים דברים בבת אחת, יש בזה יסורים קשים שקשה לעמוד בהם. אם פועלים קמעא קמעא – אפשר להכיל את היסורים. כשפועלים לאט לאט ומתחשבים בקושי של הצד השני לקבל זאת – ניתן להעביר שינויים גדולים.
המשימה הגדולה המוטלת עלינו היא הפיכת המרירות למתיקות. כך מובא בקול התור, תחת הכותרת "חבלים ונעימים":
לדעת מראש כי בעקבות משיחא מכל צרה יוצאת ישועה, והישועה באה מתוך צרה, על פי הכתוב: ועת צרה היא ליעקב וממנה יושע… ולכן חלילה לנו לסגת אחור במשהו אם יהי' ח"ו איזה קושי, איזה מכשלה בדרך עבודתנו, ולהיות בטוחים כי דוקא ממנה יעקב יושע, ומן המיצר נגיע למרחביה.
חלק מהסדר של הגאולה זה קשיים וצרות, שמהם יוצאת הישועה.
כיצד נהפוך את המר למתוק? יתכן, שהבנת התהליכים כפי שמוסברים על ידי בעל ה"לשם", ממתיקה את הקושי. כשמבינים מה הרקע לתהליך, מה מקור המצוקה והרצון "לשבור את הכלים", זה ממתיק את הקושי.
ישנם תפקידים נוספים חשובים שאנו יכולים לעשות בתקופה זו.
כי מציון תצא תורה היינו התגלות סודות התורה, שעיקר מקורה הוא בציון ובירושלים. ורבנו כותב הרבה שהגאולה תלויה בלימוד תורת הקבלה ועל ידי זה תתגלה קימעא קימעא תורת משיח צדקנו, והיא תורת ארץ ישראל. סוד "וזהב הארץ ההיא טוב".
על ידי לימוד פנימיות התורה והתבוננות פנימית על התהליכים, אנו הופכים את המר למתוק. אנו צריכים לפעול לחיזוק נשמת האומה, ולהתבוננות נשמתית על המציאות. לא לראות רק את הצד החיצוני, אלא להתרגל למבט פנימי.
כאשר הנשמה גדלה ומתרחבת, המציאות פועלת במידת הרחמים. יש אהבה גדולה של איש לרעהו, אהבת העם, התורה והארץ. אנו יכולים להפוך את השנאה לאהבה, והדברים תלויים בחיזוקה של נשמת האומה.
בגמרא כתוב, שמשיח בן יוסף יהרג. אולם מובא בספר קול התור, שהגר"א התפלל תפילות רבות על כך שמשיח בן יוסף לא יהרג.
הרב קוק הסביר (מאמרי הראי"ה, המספד בירושלים), שהציונות החילונית היא בחי' של משיח בן יוסף. מותו של משיח בן יוסף הוא חורבנה של המדינה שנבנתה על ידי הציונות החילונית, ועל חורבותיה יקום משיח בן דוד.
אין אנו רוצים בכך, חלילה. אנו לא רוצים באבדן מה שנבנה על ידי הציונות החילונית. אנו רוצים שמתוך הבנין המעשי יקום הבנין הרוחני. לשם כך עלינו להרבות בשיעורי תורה, בקשר עם הציבור הרחב כדי להאיר את אור התורה בכל מקום, וכך המציאות התורנית והרוחנית תתפתח מתוך המציאות הקיימת, בלי חורבן, חלילה.
בע"ה נפעל להרבות טוב, לחזק את נשמת האומה, וכך תתהפך המציאות לטובה ולמתיקות בע"ה.
ניתן לקבל את השיחה במייל בכל שבוע, בלי נדר, על ידי משלוח בקשה ל: metavhaaretz@gmail.com.
ניתן לקבל את השיחה בוואטסאפ, על ידי משלוח בקשה למספר: 052-7906438, ושמירת המספר באנשי הקשר.
תודה הרב
נפלא ללמוד תורת א"י