לחיות עם פרשת השבוע – איך מתאחדים?
אנו קוראים השבת שתי פרשות מחוברות, "ויקהל" ו"פקודי". מעניין לשים לב לביטוי החוזר בתחילת שתי הפרשות.
פרשת ויקהל פותחת (שמות ל"ה, א'):
וַיַּקְהֵל מֹשֶׁה אֶת כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם אֵלֶּה הַדְּבָרִים אֲשֶׁר צִוָּה ה' לַעֲשֹׂת אֹתָם.
ופרשת פקודי פותחת (שמות ל"ח, כ"א):
אֵלֶּה פְקוּדֵי הַמִּשְׁכָּן מִשְׁכַּן הָעֵדֻת אֲשֶׁר פֻּקַּד עַל פִּי מֹשֶׁה עֲבֹדַת הַלְוִיִּם בְּיַד אִיתָמָר בֶּן אַהֲרֹן הַכֹּהֵן.
חז"ל דרשו את המילה אלה בשני המקומות הללו. בתחילת פרשת ויקהל דרשו (שבת ע' ע"א):
לפי שנאמר "ויקהל משה את כל עדת בני ישראל אלה הדברים וגו' ששת ימים תעשה מלאכה", 'דברים', 'הדברים', "אלה הדברים" – אלו שלשים ותשע מלאכות שנאמרו למשה בסיני.
ועוד דרשו (שמות רבה פרשה מ"ח, ב'):
דבר אחר, "ואל מי תדמיוני ואשוה", אם כן "יאמר קדוש", "שאו מרום עיניכם וראו מי ברא אלה", בזכות מי נבראו "אלה תולדות השמים והארץ", ובזכות מי הם עומדים, בזכות (שמות א'): "אלה שמות בני ישראל", ואלה בזכות מי הם עומדים, בזכות (דברים ד'): "אלה העדות והחקים והמשפטים".
ובצורה בולטת יותר דרשו בתחילת פרשת פקודי (שמות רבה פרשה נ"א, ח'):
אמר הקב"ה: יבא זהב המשכן ויכפר על זהב העגל, אמר הקב"ה לישראל: בשעה שעשיתם את העגל הכעסתם אותי ב"אלה אלהיך", עכשיו שעשיתם המשכן ב"אלה" אני מתרצה לכם, הוי "אלה פקודי המשכן". אמר הקב"ה לישראל: בעולם הזה ב"אלה" נתרציתי לכם, וכן לעתיד לבא, שנאמר (ישעיה מ"ט): "הנה אלה מרחוק יבאו והנה אלה מצפון ומים ואלה מארץ סינים", ואומר (ישעיהו ס'): "מי אלה כעב תעופינה וכיונים אל ארבותיהם".
משמעות הדרשות על המילה "אלה", ובמיוחד על הצירוף של "מי" ו"אלה", עולה מדברי הזוה"ק (ח"א הקדמה, ב' ע"א, בתרגום):
אמר רבי שמעון: רז זה לא נתגלה, מלבד יום אחד שהייתי על חוף הים, ובא אליהו ואמר לי: רבי, ידעת מהו "מי ברא אלה"? אמרתי לו: אלו השמים וצבאם מעשה הקב"ה, שיש לו לאדם להסתכל בהם, ולברך אותו, ככתוב: "כי אראה שמיך מעשה אצבעותיך… ה' אדונינו מה אדיר שמך בכל הארץ" (תהלים ח'). אמר לי: רבי, דבר סתום היה לפני הקב"ה, ונתגלה בישיבה של מעלה, וזה הוא: בשעה שהסתום מכל סתומים חפץ להתגלות, עשה בראשונה נקודה אחת, וזה עלה להיות מחשבה. צייר בה כל ציורים, חקק בה כל חקיקות, וחקק בתוך המאור הקדוש הסתום חקיקת ציור סתום אחד, קודש קדשים, בנין עמוק היוצא מתוך מחשבה, ונקרא "מי". ראשית הבנין, קיים ולא קיים, עמוק וסתום בשמו. לא נקרא אלא "מי". חפץ להתגלות ולהיקרא בשם, ונתלבש בלבוש יקר מאיר, וברא "אלה", ועלה "אלה" בשם. נתחברו האותיות אלו באלו, ונשלם השם "אלהים". ועד שלא ברא "אלה", לא עלה "אלהים" בשם.
ואותם שחטאו בעגל, על רז זה אמרו: "אלה אלהיך ישראל".
וכמו שהשתתף "מי" ב"אלה", כך הוא שם המשותף תמיד, ובסוד זה העולם קיים. פרח אליהו ולא ראיתיו.
וממנו ידעתי את הדבר שעמדתי על רזו וסתרו. בא רבי אלעזר וכל החברים ונשתטחו לפניו, בכו ואמרו: אילמלא לא באנו אלא לשמוע זה, דיינו.
"מי ברא אלה" זו שאלה, אך גם אמירה. הבחינה הנעלמת "מי", שהיא בחי' שאלה, היא בראה את "אלה" – את המציאות הגלויה. "מי" ו"אלה" ביחד יוצרים את שם "אלהים", בגימטריא – "הטבע". רק כאשר המציאות הגלויה נבראת, נשלם שם אלקים.
בחטא העגל, הפרידו ישראל את "אלה" מ"מי" – "אלה אלהיך ישראל". הטבע הנגלה לעיניים הוא הכל, ואין מציאות נסתרת מעבר למה שניתן לראות ולומר עליו "אלה". "אלה" הוא גם לשון ריבוי. הגילוי והריבוי הן תכונות של החומר, של המציאות המעשית הנראית לעינינו ומכילה ריבוי של דברים שאינם קשורים זה לזה לכאורה.
מלאכת המשכן באה לתקן את חטא העגל. "אלה פקודי המשכן" מתקן את "אלה אלהיך ישראל".
נעיין בדבריו של הרב קוק על המלאכות, וננסה להבין כיצד ניתן לתקן את החטא (עולת ראי"ה ח"ב עמ' מ"ז):
לאסור מלאכה. "תניא רבי אומר דברים, הדברים, אלה הדברים, אלה ל"ט מלאכות שנאמרו למשה בסיני" (שבת צז:). המלאכות בכללן באות מתוך פרודו של עולם, במצבן שהן עומדות, כל זמן שמלאכת ד' העליונה עדיין לא נתגלתה עלינו בכל כבודה והדרה. אור השבת בא להודיע את קדושת האחדות העליונה, המופעת בעולמי עד, מראשית ועד אחרית כל, מכח זיו העליון של אל חי ברוך הוא.
אם נעמיק במטרת המלאכות בעולם, נראה שמטרת המלאכה בכללה היא לאסוף דברים מפורדים ולהפכם למציאות אחת.
ניתן לראות זאת בהתפתחות הטכנולוגית, שבאה לחבר את כל העולם. כך במכשירים שמביאים את כל העולם כולו לכף ידו של האדם, וכך בנסיון להתגבר על מרחקים ולחבר אנשים ומקומות הרחוקים זה מזה.
גם המלאכות הפשוטות יותר – באות להפוך כמה קרשים לשולחן אחד, וכמה אבנים לבנין אחד. בבריאה במקורה אין בניינים, אלא אבנים נפרדות. מלאכת האדם היא ההופכת את המציאות הנפרדת למציאות מאוחדת.
האדם מאחד סביבו את המציאות. ביתו, לבושו, כליו – כולם מתאחדים תחת ממשלת האדם.
מכיון שמקורן של המלאכות הוא הפירוד שיש בעולם, לכן למדו חכמים את ל"א המלאכות מהמילים "אלה הדברים", המבטא ריבוי ופירוד.
השבת מאחדת את המציאות: "רָזָא דְשַׁבָּת אִיהִי שַׁבָּת דְּאִתְאַחֲדַת בְּרָזָא דְאֶחָד". בשבת אין אנו עוסקים במלאכות. בשבת צריך האדם להתנהג "כאילו כל מלאכתך עשויה". אנו מביטים אל היום שכולו שבת, אל היעד שאליו העולם חותר, אל המגמה של המציאות.
מתוך השבת חוזרים אל ימי המעשה ואל המלאכות, ומגשימים את המבט של השבת בעשיית המלאכות.
גם המשכן בא מעולם הפירוד. את המילים "אלה פקודי המשכן" מתרגם אונקלוס: "אִלֵין מִנְיָנֵי מַשְׁכְּנָא". המנין מבטא את הפירוד. כל דבר עומד לעצמו ונמנה לעצמו.
כדי לבנות את המשכן כל אדם הביא את נדבת לבו. האחד הביא זהב, והשני עצי שיטים ושלישי ארגמן. מתוך כל הדברים הללו, על ידי ל"ט המלאכות, בנו את המשכן "והיה המשכן אחד". הכל מתאחד לאור ציווי ה', כפי הביטוי החוזר בפרשה פעמים רבות: "כאשר ציוה ה' את משה".
מלאכות שבת נלמדות ממלאכת המשכן כיון שעניינם אחד. מקורם בעולם מפורד ומטרתם לאחד את המציאות. אנו רואים כלפי חוץ את העולם הנפרד, אבל השבת והמשכן מלמדים אותנו שהעולם כולו מתאחד תחת שם ה' אחד. ה"אלה" מתחבר עם ה"מי" ומופיע שם "אלהים".
פרשת "ויקהל" פותחת בהתקהלות והתכנסות של עם ישראל, ומיד נאמר: "אלה הדברים". האחדות באה לתקן את "אלה".
ברוח זו מרגשת דרשת חז"ל בתחילת פרשת פקודי, שהבאנו לעיל:
אמר הקב"ה: יבא זהב המשכן ויכפר על זהב העגל, אמר הקב"ה לישראל: בשעה שעשיתם את העגל הכעסתם אותי ב"אלה אלהיך", עכשיו שעשיתם המשכן ב"אלה" אני מתרצה לכם, הוי "אלה פקודי המשכן". אמר הקב"ה לישראל: בעולם הזה ב"אלה" נתרציתי לכם, וכן לעתיד לבא, שנאמר (ישעיה מ"ט): "הנה אלה מרחוק יבאו והנה אלה מצפון ומים ואלה מארץ סינים", ואומר (ישעיהו ס'): "מי אלה כעב תעופינה וכיונים אל ארבותיהם".
המדרש מדבר על קיבוץ גלויות. עם ישראל התפזר בכל העולם, והיה במשך שנים רבות "מפוזר ומפורד". אך יבוא הזמן שבו הוא ישוב להתאחד. ה"מי" יתחבר ויאחד את "אלה" – "מי אלה כעב תעופינה". כל הנפזרים והנפרדים מתקבצים למקום אחד, ויוצרים חברה אחת. אחרי אלפי שנים של ניתוק ופירוד – אנו זוכים להתאחד ולהתחבר זה לזה. אנו חיים בתוך נס גדול ומרגש.
כולם מתקבצים לארץ ישראל, ארץ אשר "תמיד עיני ה' אלקיך בה", והן נותנות לנו את המבט המאוחד על המציאות ועל עם ישראל.
המציאות הנגלית לעינינו מפורדת כך הוא העולם בלי שם ה' שנקרא עליו. רק "מי" יכול לאחד ולחבר את שברי ה"אלה". רק שם אלקים מאחד את המציאות כולה. אין הידברות וחיבור בלי שם ה'. אם אנחנו נפגשים רק במישור הטבעי – אנחנו נפרדים זה מזה. כל אחד חושב אחרת – ואיך נחבר בין דעות שונות? רק האלוקות יכולה לחבר בין אנשים. "ואהבת לרעך כמוך – אני ה'". בלי "אני ה'" אין יכולת להגיע ל"ואהבת" בצורה מלאה. אם אנו בתחרות על כסף, על שליטה – איך אפשר לחבר. רק אם אנו כפופים לשם ה' ולרצונו – אנו יכולים להתחבר זה לזה.
גם את חילוקי הדעות שאנו חווים בימים אלה ניתן לפתור רק מתוך חיבור לשם ה'. יש צורך בחשיבה רבה כיצד לעשות זאת וכיצד לפעול לגילוי שם ה', אך זוהי המטרה והיעד. אנו צריכים להאמין בצורה עמוקה, שאין אחדות אמיתית בלי שם ה'.
אנו מאמינים שלעתיד לבוא יבואו כל האומות "לעבדו שכם אחד". גם האומות מתאחדות תחת שם ה' אחד.
זו האחדות הנפלאה שאנו מייחלים לה, גם בעולם כולו וגם בעם ישראל, ובכל חברה וקהילה בעם ישראל. ככל שיש נוכחות אלוקית משמעותית יותר – כך האחדות מופיעה בצורה חזקה יותר.
על ידי האחדות בע"ה יתקבצו הגלויות, הן במישור הפיזי והם במישור בפנימי, של חיבור אמיתי בין האנשים, עד לבנין בית המקדש שיאחד את כל עם ישראל בקרוב.
ניתן לקבל את השיחה במייל בכל שבוע, בלי נדר, על ידי משלוח בקשה ל: metavhaaretz@gmail.com.
ניתן לקבל את השיחה בוואטסאפ, על ידי משלוח בקשה למספר: 052-7906438, ושמירת המספר באנשי הקשר.