לחיות עם פרשת השבוע – טיפול במשברים
5בעקבות חטא העגל ניתנו לעם ישראל לוחות נוספים. חז"ל הופכים את היחס בין הלוחות הראשונים והשניים ליסוד גדול בתורה ובחיים.
הקב"ה מצוה את משה (ל"ד, א'):
וַיֹּאמֶר ה' אֶל משֶׁה פְּסָל לְךָ שְׁנֵי לֻחֹת אֲבָנִים כָּרִאשֹׁנִים וְכָתַבְתִּי עַל הַלֻּחֹת אֶת הַדְּבָרִים אֲשֶׁר הָיוּ עַל הַלֻּחֹת הָרִאשֹׁנִים אֲשֶׁר שִׁבַּרְתָּ.
הלוחות השניים הם חזרה ללוחות הראשונים, נכתבים בהם אותם דברים, אף שמשה פוסל בעצמו את הדברים ואין זה "מכתב אלוקים". מהי משמעות הדברים?
הלוחות הראשונים הם לוחות אידיאליים (ל"ב, ט"ז):
וְהַלֻּחֹת מַעֲשֵׂה אֱלֹהִים הֵמָּה וְהַמִּכְתָּב מִכְתַּב אֱלֹהִים הוּא חָרוּת עַל הַלֻּחֹת.
מעשה אלהים ומכתב אלהים, ולכן החיים הופכים להיות אידיאליים. חז"ל מתארים שבעקבות לוחות ראשונים לא שלט מלאך המוות בעם ישראל, וגם אומות העולם לא היו יכולות לשלוט בישראל. גם בתורה עצמה, היו למדים ולא משכחים. מצב אידיאלי, קדוש וטהור, שיש בו התגברות מלאה על המוות, על הרע, על החומר, על השכחה.
אולם, לוחות ראשונים נשברו. האידיאל הגדול של ביעור הרע מן העולם וירידת הקדושה לעולם – נשבר בעת שנפגש עם העולם הזה.
השבירה היא תוצאה של המפגש בין האידיאל הגדול ובין עולם המעשה.
הדבר דומה לאידיאל גדול ונפלא שיש לאדם. האדם חולם על האידיאל, ובחלומו הכל טוב ויפה. אולם, כאשר הוא בא להגשים את האידיאל שעליו חלם – פוגש אותו אדם בחיי המעשה, באנשים טובים יותר או פחות, בכך שהמציאות מעורבת מטוב ורע ואיננה עדיין מושלמת, והחלום נשבר. זהו חלום ושברו – אידיאל גדול הקיים בחלומו של אדם, הנשבר בעת המפגש עם המציאות.
חז"ל מביאים לכך כדוגמא את פרשת מוציא שם רע, וכפי שמתוארים הדברים בזוה"ק (ח"ג רע"ו ע"א, בתרגום):
והתורה שניתנה נשברו הלוחות שלה, שהם משולים לבתולים, והקב"ה חזר ונתן להם לישראל לשמרה, התורה שבעל פה נקראת הלכה למשה מסיני, והחתן שלה שבר את הבתולים שלה, ומי שמוציא שם רע עליה, שיאמר שהתורה הזו איננה כמו הראשונה, שהרי הלוחות שלה נשברו, הקב"ה יאמר לו, שהוא אבי הנערה… "ופרשו השמלה", ונפתחת יריעה מספר תורה ויראו שנאמר זו: "פסל לך שני לוחות אבנים כראשונים וכתבתי על הלוחות את הדברים אשר היו על הלוחות הראשונים אשר שברת".
חז"ל בדברים אלה עומדים על עומקו של ענין "מוציא שם רע". התורה רואה במי שבא וטוען שלא מצא בתולים "מוציא שם רע". רק בסוף פרשת "מוציא שם רע" מעלה התורה אפשרות שהוא דובר אמת – "וְאִם אֱמֶת הָיָה הַדָּבָר הַזֶּה לֹא נִמְצְאוּ בְתוּלִים לַנַּעֲרָ" (דברים כ"ב, כ'). מדוע?
קודם לנישואין, הקשר בין האיש והאשה הוא קשר אידיאלי. הוא קיים רק בחלומותיהם של בני הזוג. הבעל רואה בדמיונו את האשה החסודה והצנועה שאיתה הוא יבנה את ביתו, את ילדיהם ואת חייהם המשותפים, ובחלומו הכל יפה וטהור, בלי בעיות ומשברים.
כאשר מגיעים הנישואין, יורד החלום לעולם המעשה, למשברים וקשיים ומאבקי כח. החיים בפועל אינם כה טהורים ונקיים כפי שהם היו נראים בדמיון. עכשיו הוא לא נשוי לדמות אידיאלית מעולם החלומות, אלא לאשה מסויימת, והם צריכים ללמוד להסתדר עם ההרגלים השונים שכל אחד רכש בבית אביו, עם מנטליות שונה ואופי שונה, וכן הלאה. זהו משבר קשה, שמביא את האדם לומר – לא לזה התכוונתי. לא זו האשה שאותה ראיתי בדמיוני. אני ראיתי אשה שלמה, בתולה, מעולם הדמיון, לא אשה מעולם המציאות. המשבר הזה מביא את האדם להוציא שם רע.
התורה קוראת לכך הוצאת שם רע, כיון שניתן לכתוב על הלוחות השניים את אותם דברים שהיו כתובים על הלוחות הראשונים. ניתן להגיע מתוך המשבר של המפגש עם המציאות – אל המציאות השלמה. האשה של עולם המעשה יכולה להיות אותה אשה מן החלומות. הדבר תלוי בך, והקב"ה מאמין בך. אם גם אתה תאמין בעצמך – תצליח. יש יכולת בידי האדם לרומם את חיי המעשה לרמה האידיאלית.
כך, יש הטוענים – בישיבה קל לדבר על יושר ונאמנות. תעזוב את הישיבה, תגיע לעולם העסקים ותראה שאין דבר כזה להיות ישר. אם אתה רוצה לשרוד, אתה חייב לרמות פה ושם, לעגל פינות. יושר זה טוב בשביל אידיאלים, לא בשביל עולם המעשה והביזנס.
אמירה כזו היא הוצאת שם רע. יש לנו יכולת לחיות את האידיאלים בעולם המעשה, אם רק נאמין בכך. המציאות הקשה והמסובכת יכולה להתרומם אל מדרגתו של האידיאל הנקי והטהור. זה רצונו של הקב"ה, והוא נטע באדם את הכלים לכך. צריכים אנו להאמין שאנו מסוגלים לכך.
ההבנה הזו, משמעותית במישורים רבים בחיים. נדגים זאת בכמה מהם.
א. חיי הנישואין. הדוגמא הזו בעצם מובאת בחז"ל, הקוראים "מוציא שם רע" למי שחושב שהלוחות השניים פחותים מהלוחות הראשונים.
כפי שראינו, חיי הנישואין כרוכים מעצם טבעם במשבר, הנובע מירידתו של החלום לעולם המעשה. כדי שנוכל להביא את "הלוחות השניים" למדרגתם של "לוחות ראשונים" – לחיות את חיי המעשה ברמתו של החלום האידיאלי, אנו צריכים להאמין שזה אפשרי, ושהקב"ה נתן לנו כוחות לכך.
זו אכן משימה קשה ביותר. במשך שנים רבות חי כל אחד מבני הזוג את חייו מבלעדי השני. כעת הם צריכים לחיות יחד ולחלוק ביניהם את הבדלי האופי, ההרגלים, המנהגים והמנטאליות שיש ביניהם, בנוסף לכל ההבדלים הטבעיים שבין האיש והאשה. זו משימה שנראית בלתי אפשרית, אך היא ניתנה לנו על ידי הקב"ה, יחד עם כלים כדי לעמוד בה. מי שמאמין שכך חייו צריכים להראות, שניתן לחיות את החיים המעשים ברמת האידיאל – יגיע לכך.
עלינו להכיר במשברים ולחיות אותם, ולא להתעלם מהם. יחד עם זאת צריך לדעת שיש אידיאל מאחורי המשברים ואפשר להגיע אליו. הדרך הזו דורשת זמן ועמל, אך היא בהישג ידינו.
ב. דוגמא נוספת מעולם חיי העבודה של האדם.
אברך בישיבה רוצה להיות ר"מ בישיבה תיכונית. בעולם הדמיון הוא רואה איך הוא מלמד ומשוחח עם תלמידיו והם בזכותו מתעלים ומתחזקים בתורה, במצוות וביראת שמים. בדמיונו הוא שומר עם תלמידיו על קשר במשך השנים, והשפעתו הברוכה מלוה אותם שנים רבות.
בפועל, החלום מתנפץ עם היום הראשון ללימודים, כשהוא מגלה את חבורת ה"שודדים" שמולו, ומבין שתפקידו הוא בעיקר שיטור, ומעט חינוך.
יאוש משתלט עליו – בשביל זה למדתי שנים רבות בישיבה? למען החבר'ה האלה ויתרתי על משרה מצליחה בהיי-טק?
על אף הקושי הגדול והאמיתי שתוקף אותו, עליו לדעת, שמסגרת החיים הזו היא הדרך להגשים את החלום הגדול שהוא חלם. ודאי שהחלום אינו יורד למציאות כפי שהוא, אך ביכולת המציאות להגיע למדרגה של החלום, בעמל רב ובאמונה גדולה.
יכול הוא, למשל, לפתוח חוג רשות באמונה. אמנם ישתתפו בו רק שלושה תלמידים, אך כעבור 30 שנה הוא ישמע מאחד מהם, שהחוג הזה, המסירות של הרב והדברים ששמע שם גרמו לו להיות קשור לעולמה של תורה בחייו הבוגרים.
העיקר הוא להאמין בעצמך ובעולמו של הקב"ה – להבין כי יש ביכולת החיים כאן בעולם להיות מסגרת לדברים הגדולים הקיימים בחלומות הגדולים.
אי אפשר לברוח מהמשבר שחל עם ירידתו של החלום אל החיים, אך המשימה היא להיות מודע לכך, ומתוך כך לאסוף את השברים, ולהתחיל לצעוד בדרך להגשמת החלום.
ג. דוגמא נוספת, במישור הלאומי.
הרב קוק זצ"ל מתייחס לפער בין החלום ובין הגשמתו במאמרו: "נשמת הלאומיות וגופה" (אורות עמ' קל"ב):
הפסק מוכרח להיות בין תכן האידיאל המופשט של מגמת הכל ובין המתגלה ממנו בהויה בפועל, בין הכונה הטובה המוזרחת לאדם ברום גבה חייו הרוחניים ובין הרוח המלוהו תמיד לישר מעשיו ודרכיו…
נאה עד אין חקר הוא האידיאל של הקמת עם סגולה, ממלכת כהנים וגוי קדוש, מתוך עם שקוע בעבדות איומה, אשר מרגליות פטריארכליות של גזע מוצאו מבריקות את חשכו. במרומים האלהיים שוכן האידיאל בחביון סתר טהרתו. הוא צריך להתגלם, להתעטף בהגדרה מיוחדת, בבני אדם בעלי יצרים טובים וגם רעים, בקבוצים נצרכים למחיה וכלכלה, לאחיזה בקרקע ולמשטרי ממשלה, והחיים הקבוציים צריכים להכליל את הכל, מראש הפסגה של טהורי רוח ועדיני נשמה רוממה עד שפל התחתית של פחותי נפש, הנועדים להתעסקות השפלה של הצדדים הנמוכים שבחיים…
וכשלבשה הלאומיות הפרטית את בגדי החול העבים כשקים ירדה גם היא ממרומיה, ובישראל נשברה כל כך עד חדול כל פעולותיה…
אבל סוף כל סוף תנצח האהבה האנושית הכללית את הרשעה הסובבתה, והאהבה הלאומית המרכזית של כנסת ישראל תבער בעז גבורתה את כל קוציה, "לאחוז בכנפות הארץ וינערו רשעים ממנה". וממקורה האלהי תינק כבימי כלולותיה, וברכוש גדול של איתניות, של הגדרה מעשית, של קוים ושרטוטים רבים המעשירים את אפיה, תשתל במקום בית חייה. כליה הנשברים ישובו ויתוקנו, נצוצי הטהרה אשר נפוצו ישובו ויתלקטו אחד אל אחד, ממרום חביון האידיאל הכללי של היצירה כולה ישוב להגלות אור ישראל, אשר בטהרתו ועזוזו ישוב לטהרה את האידיאל האנושי.
הציונות היא רעיון אדיר של חזרת עם ישראל לארצו ובניית ממלכת כהנים וגוי קדוש.
כשהאידיאל העליון הזה יורד לחיי המעשה, אנו פוגשים בצורך לבנות מדינה המורכבת מאנשים שונים, בעלי השקפות שונות, מנטליות שונה, שבאו ממשטרים שונים ומתרבויות שונות – וכולם יחד צריכים לבנות כאן מדינה אחת עם משטר אחד ולהפוך לציבור אחד. זה דבר מסובך ביותר. זוהי שבירה של האידיאל הגדול.
אולם, אנו זקוקים לאמונה גדולה כדי לדעת שזו הדרך לייסד את המדינה שהיא יסוד כסא ה' בעולם. אמונה בעם ישראל, בחייו, ובחיים המעשיים שיכולים הם להתרומם למדרגתו של האידיאל. אמונה שהמציאות שאנו חיים בה, על אף כל האנשים "פחותי הערך", היא הדרך להגשים את האידיאל של "ממלכת כהנים וגוי קדוש".
האמונה הגדולה מוליכה אותנו בדרך הארוכה להגשמתו של האידיאל – לקרב עוד אדם לאמונה בחיי הנצח של עם ישראל, לתורה ולמצוות.
מי שאיננו מאמין בכך, שסובר שהחיים המעשיים מנותקים מהחלום הגדול – "לא זו המדינה שאליה התפללנו, איננו רוצים להתפלל לשלומה", הרי הוא מוציא שם רע, וחייב מלקות.
ניתן לכתוב על הלוחות השניים את הדברים הכתובים על הלוחות הראשונים, שנשברו. יש דרך להגשים את האידיאל בחיי המעשה, והדבר תלוי בנו ובאמונה שלנו בכך.