לחיות עם פרשת השבוע – סע לאט, תגיע אל היעד
מידי שנה בפרשת אמור אנו חוזרים לפסוק בפרשה, שנדרש על ידי חכמים בגמרא ובזוה"ק, ויש בו לימוד גדול לרוצים "לחיות עם פרשת השבוע" (ויקרא כ"ב, כ"ז):
שׁוֹר אוֹ כֶשֶׂב אוֹ עֵז כִּי יִוָּלֵד וְהָיָה שִׁבְעַת יָמִים תַּחַת אִמּוֹ וּמִיּוֹם הַשְּׁמִינִי וָהָלְאָה יֵרָצֶה לְקָרְבַּן אִשֶּׁה לַה'.
דרשו על כך בגמרא (בבא קמא ס"ה ע"ב):
אמר רבא: …שור בן יומו קרוי שור, דכתיב: "שור או כשב או עז כי יולד".
לכאורה, לשור שנולד קוראים עגל, ורק כשהוא גדול הוא הופך לשור. אך התורה אומרת: "שור… כי יוולד" – כבר מלידתו הוא קרוי שור.
בזוה"ק (ח"ג אמור, צ"א ע"ב, בתרגום) משווים בענין זה בין האדם והבהמה:
בוא וראה, אדם שנולד, לא נתמנה עליו כח מלמעלה עד שנמול, כיון שנמול נתעורר עליו התעוררות הרוח שלמעלה. זכה לעסוק בתורה נתעורר עליו התעוררות יתרה, זכה ועשה מצוות התורה נתעורר עליו התעוררות יתרה. זכה ונשא אשה, זכה והוליד בנים ולמד אותם דרכיו של המלך הקדוש, הנה אז הוא אדם שלם, שלם בכל. אבל בהמה שנולדה, באותה שעה שנולדה, הנה אותו הכח שיש לה בסוף יש לה בשעה שנולדה, והוא נתמנה עליה. ומשום זה כתוב, "שור או כשב או עז כי יולד", 'עגל' או 'טלה' או 'שעיר' או 'גדי' לא נאמר, אלא "שור או כשב או עז", כי מה שיש לה בסוף יש לה בשעה שנולדה.
לאדם לוקח זמן רב עד שהוא "בן אדם" – הוא צריך לעבור ברית ובר מצוה וחתונה ולהוליד ילדים. עשרות שנים עוברות עד שהוא מתפתח ומגיע לשלמות. ואילו השור – כבר ביומו הראשון נמצא בו כל מה שיש בו. אמנם הוא יעלה במשקל, אבל אין בכך שינוי מהותי. אין פוטנציאל שצריך לצאת מן הכח אל הפועל. מה שרואים – זה מה שיש.
האדם הוא לשון אדמה, המבטא את הפוטנציאל הגדול שצריך לצאת אל הפועל, וזה לוקח זמן.
המדען הרוסי המפורסם פבלוב, עשה ניסוי. כשנולד לו בן, הוא לקח קוף שנולד באותו יום, ובחן את ההתקדמות של שניהם. מסקנת הניסוי היא, שכאשר התינוק מתחיל לדבר – הוא מתחיל להשיג את הקוף. עד אז, הקוף מפותח יותר, גם מבחינה שכלית וגם מבחינה מוטורית. תוך כמה ימים, כשהתינוק בקושי עושה משהו – הקוף כבר רץ וקופץ. כשהתינוק לומד להתהפך מהבטן לגב – הקוף כבר עומד להקים משפחה חדשה… אך כמובן, אנו יודעים מי מבקר את מי בגן החיות…
האדם נקרא מדבר. הדיבור מוציא אל הפועל את היחוד של האדם, ולכן כשמופיע כח הדיבור – מתגלה מעלת האדם והוא גובר על הקוף.
הניסוי הזה מלמד אותנו כיצד להסתכל על העולם. "עם הנצח לא מפחד מדרך ארוכה". לתינוק יש דרך ארוכה, כיון שיש לו הרבה מה להוציא אל הפועל. כיון שהוא צריך לעשות דברים גדולים – ההתפתחות שלו לוקחת זמן רב יותר. דברים קטנים אפשר לעשות במהירות. שור בן יומו – הוא כבר שור. דברים גדולים לוקחים הרבה זמן – לאדם לוקח עשרות שנים עד שרואים "נחת".
ננסה לעמוד על עומקו של ענין.
הזכרנו בעבר בהקשר לרפורמה המשפטית, שדברים צריכים להיעשות לאט לאט. בעקבות המציאות שאנו נמצאים בה, ביקשתי ללמוד ולהעמיק בענין זה.
המקובל האלוקי, בעל ספרי "לשם שבו ואחלמה", עוסק הרבה בענין זה ביחס לעולמות הרוחניים. חיפשתי במאגר ממוחשב את צמד המילים "לאט לאט" בכתביו. הוא מופיע 285 פעמים (במאגר נמצאים רק חלק מכתביו).
בכמה מקומות הוא מסביר מדוע דברים גדולים פועלים לאט לאט. ננסה לעמוד על כמה בחינות בענין זה.
א. כאשר דברים נעשים לאט – ניתן לפגוש את כל הפרטים הבונים את המציאות. כאשר הדברים נעשים במהירות – אין מפגש עם כל הפרטים, והמציאות שנבנית לא מורכבת מכל פרטיה כראוי.
נראה, שיש לכך קשר לדברים שהוזכרו לעיל ביחס לאדם והבהמה. בבהמה – בה מה (מהר"ל). אין פרטים נוספים שצריכים להופיע. מה שיש עכשיו ישאר גם בעתיד, בצורה גדולה יותר. אך האדם מורכב מפרטים רבים – יש באדם כוחות רבים, ובעולם כוחות רבים. המפגש של הכוחות אלו עם אלו הוא מורכב, וכל פרט וכח בונה נדבך נוסף באדם. לכן נדרש זמן רב כדי שהדברים יצאו אל הפועל בצורה שלמה.
כך גם מערכת שרוצה להיבנות ולהתאים לאנשים רבים – יש לעשות זאת לאט לאט. המפגש עם פרט ועוד פרט והבניה של כל הפרטים דורשת זמן רב.
במקום נוסף אומר בעל ה"לשם", שכאשר דברים נבנים במהירות, יש לכך שתי תוצאות הפוכות.
ב. כשממהרים לשנות מציאות קיימת ולהוליד ממנה משהו חדש – המהירות מנתקת את הדבר החדש מהמציאות הקודמת. המציאות הקיימת לא יכולה להכיל את הדבר החדש שנוצר במהירות – ונוצר נתק.
למשל, כשרוצים לעשות רפורמה במערכת המשפט. המציאות הקיימת לא מבינה ולא מכילה את המציאות החדשה שמנסים ליצור, וממילא היא מתנתקת ממנה.
לעומת זאת, כאשר בונים את הדברים לאט – עושים שינוי קטן, שניתן להבנה ולהכלה על ידי הציבור, ואפשר להסביר מדוע הוא חשוב. לאחר מכן עושים עוד שינוי קטן, וגם אותו הציבור יכול לקבל, וכך הלאה עד שמשלימים את כל השינויים.
לעומת זאת, כשמכריזים על "רפורמה", ומשנים את כל המציאות הקיימת בבת אחת, יחד עם עוד כמה שינויים נוספים – זה מנתק את הציבור שמחובר למציאות הקיימת, והוא מתמרד.
ג. יש גם תנועה הפוכה.
כשעושים משהו בבת אחת, זה מעורר את המציאות הקיימת לפעול ולהימשך לענין. בלשוננו – המציאות שממנה יצאת "יוצאת להפגנות".
המהירות יוצרת מצד אחד ניתוק, ומצד אחד חיבור בצורה שלילית.
אנו רואים שיש כאן ענין יסודי, שיש ללכת לאט, בדרך ארוכה. הדברים עולים מסיפור מפורסם שמופיע בגמרא (עירובין נ"ג ע"ב):
אמר רבי יהושע בן חנניה: מימי לא נצחני אדם, חוץ מאשה תינוק ותינוקת… תינוק מאי היא, פעם אחת הייתי מהלך בדרך, וראיתי תינוק יושב על פרשת דרכים, ואמרתי לו: באיזה דרך נלך לעיר, אמר לי: זו – קצרה וארוכה, וזו – ארוכה וקצרה, והלכתי בקצרה וארוכה. כיון שהגעתי לעיר מצאתי שמקיפין אותה גנות ופרדיסין, חזרתי לאחורי, אמרתי לו: בני, הלא אמרת לי קצרה, אמר לי: ולא אמרתי לך ארוכה, נשקתיו על ראשו, ואמרתי לו: אשריכם ישראל, שכולכם חכמים גדולים אתם מגדולכם ועד קטנכם.
מעבר לחוש ההומור של חכמים, נראה שיש כאן משהו עמוק. רבי יהושע בן חנניה מלמד אותנו איך הולכים בדרך. הדרך הקצרה תמיד תהיה ארוכה יותר. אם אתה רוצה להגיע לעיר – עליך ללכת בדרך הארוכה. אם אתה רוצה ללכת מהר ואז לחזור שוב – אתה יכול ללכת בדרך הקצרה.
אנו לא מפחדים מדרך ארוכה כי אנו מבינים שאין דרך אחרת. כדי לבנות דברים נצחיים, דברים גדולים, דברים עם פוטנציאל גדול ועתיד גדול – יש ללכת בדרך ארוכה.
אנו שואפים שהתורה והאמונה יהיו נר לרגליו של עם ישראל, "נֵר לְרַגְלִי דְבָרֶךָ וְאוֹר לִנְתִיבָתִי" (תהלים קי"ט, ק"ה).
לצערנו, התורה מופיעה היום בצורה שטחית ורדודה, כאילו אין בתורה דבר מלבד כמה דברים שאסור לעשות. אנשים לא רואים אפילו את האבק שעל הכריכה של התורה. אם היו אנשים רואים את האור הגדול שבתורה, את החיבור לאינסוף – לא היו עומדים מנגד.
התורה היא גדולה ועם ישראל גדול. להוציא את הגודל הזה אל הפועל – צריך הרבה זמן.
עם ישראל צריך להיות בשל להופעת הדברים הגדולים, צריך שהסגולה הפנימית תופיע ותתבטא בחיים של כל אחד ואחד. אלו דברים שלוקחים זמן.
אנו צריכים לחשוב איך לפעול לאט כדי שלא נתנתק מהציבור. אנו רוצים לבנות הכל יחד. לקרב את הציבור לאור הגדול של התורה, של האמונה, של יראת שמים.
כשאנו נחיה כך ונבנה את חיינו בצורה גדולה – הדברים ילכו ויתרחבו לאט לאט, עד שעם ישראל כולו יכיר וידע את הגודל האלוקי, עד אשר "מָלְאָה הָאָרֶץ דֵּעָה אֶת ה' כַּמַּיִם לַיָּם מְכַסִּים" (ישעיהו י"א, ט').
ניתן לקבל את השיחה במייל בכל שבוע, בלי נדר, על ידי משלוח בקשה ל: metavhaaretz@gmail.com.
ניתן לקבל את השיחה בוואטסאפ, על ידי משלוח בקשה למספר: 052-7906438, ושמירת המספר באנשי הקשר.