לחיות עם פרשת השבוע – לא סיפורי סבתא
לקראת ראש השנה הבא עלינו לטובה, אנו נזכרים בכל שנה בדברי הזוה"ק (ח"ג, קמ"ט ע"א בתרגום):
ר' אלעזר ור' יוסי ור' יצחק היו הולכים בדרך, פגעו באלו הרי חושך. בעוד שהיו הולכים נשא עיניו ר' אלעזר וראה אלו הרים הרמים, והיו חשכים ונוראים באימה. אמר ר' אלעזר אל החברים: אִלו היה אבי כאן, לא הייתי מתיירא, אבל כיון שאנו שלשה, ודברי תורה בינינו, לא יהיה נמצא כאן דין.
עוד קודם שנראה את דברי התורה שנאמרו על ידי החכמים, יש להתבונן ברקע שהזוה"ק מספר.
שלושת החכמים הולכים בדרך, במקום רחוק ומנותק מהישוב. המציאות הזו מעוררת פחד. הדרך להתמודד עם הפחד היא על ידי שהם קושרים את עצמם אל התורה – אל המציאות השורשית. רבי אלעזר יאמר דברי תורה שקשורים למציאות שהם נמצאים בה, הם ילמדו איך התורה מסתכלת על המציאות הזו, וכך הם יהיו קשורים למקור. בדמיונם הם יהיו במקום ישוב, במקום מתוקן. כך הם מתמודדים עם הפחד.
פתח ר' אלעזר ואמר: כתוב "ותנח התיבה בחדש השביעי וגו' על הרי אררט וגו'". כמה חביבים הם דברי תורה, שבכל מלה ומלה יש סודות עליונים, והתורה כולה נקראת עליונה. ולמדנו בברייתא של י"ג מדות שבתורה, כל דבר שהיה בכלל ויצא מן הכלל ללמד, לא ללמד על עצמו יצא אלא ללמד על הכלל כולו יצא. כי התורה שהיא כלל עליון, אף על פי שיוצא ממנה ספור אחד פשוט, ודאי אינו בא להראות על ספור ההוא, אלא להראות דברים עליונים וסודות עליונים, ולא ללמד על עצמו יצא אלא ללמד על הכלל כולו יצא, כי הספור ההוא של התורה או מעשה ההוא, אף על פי שיצא מכלל התורה, לא להראות על עצמו בלבד יצא, אלא להראות על כלל העליון של התורה כולה יצא.
מדוע רבי אלעזר עוסק במידה של "דבר שהיה בכלל ויצא מן הכלל ללמד"? משום שזו המציאות שהוא נמצא בה. הוא יצא מן הכלל, ממקום הישוב אל מקום מנותק ומפחיד. ברגעים אלו, הם רוצים ומשתוקקים להתחבר אל הכלל. הם חפצים ללמד, שלמרות שיצאו הן הכלל, הם עדיין קשורים אליו, כמו דבר שיצא מן הכלל והוא מלמד על הכלל כולו. דברי התורה שהם אומרים, הקשורים למציאות שבה הם נמצאים, קושרים אותם אל הכלל.
התורה היא כלל עליון, רוחני. יש סיפור שיצא מן הכלל, ומופיע בתורה, אירוע שקרה. הוא לא מלמד רק על עצמו, אלא על כל התורה כולה. למרות שהעובדה יצאה מן הכלל – היא מלמדת על הכלל כולו שהוא עליון.
כמו זה שכתוב, "ותנח התיבה בחדש השביעי בשבעה עשר יום לחדש על הרי אררט". ודאי מקרא זה יצא מכלל התורה, ובא לספור פשוט, מה אכפת לנו אם נחה בהר זה או בזה, שהרי הוכרחה לנוח באיזה מקום שהוא. אלא ללמד על הכלל כולו יצא.
ואשריהם ישראל שניתנה להם תורה עליונה תורת אמת. ומי שאומר, שספור ההוא של התורה הוא להראות על אותו ספור בלבד בא, תיפח רוחו. כי אם כן, אין התורה העליונה תורת אמת. אלא ודאי, התורה הקדושה העליונה, תורת אמת היא.
בוא וראה מלך בשר ודם, אין לפי כבודו לדבר דבורי הדיוט, כל שכן לכתוב אותם. וכי יעלה על דעתך, שמלך עליון הקב"ה לא היה לו דברים קדושים לכתוב ולעשות מהם תורה, אלא שהוא אסף כל דברי הדיוטות כמו דברי עשו, דברי הגר, דברי לבן ביעקב, דברי האתון, דברי בלעם, דברי בלק, דברי זמרי, וקבץ אותם וכל שאר הספורים הכתובים, ועשה מהם התורה. אם כן, למה נקרא "תורת אמת", "תורת ה' תמימה", "עדות ה' נאמנה", "פקודי ה' ישרים", "מצות ה' ברה", "יראת ה' טהורה", "משפטי ה' אמת", וכתוב "הנחמדים מזהב ומפז רב", שאלו הם דברי תורה. אלא ודאי התורה הקדושה העליונה, היא תורת אמת, תורת ה' תמימה, וכל מלה ומלה באה להראות דברים עליונים, כי דבר ההוא שבספור, אינו בא להראות על עצמו בלבד, אלא להראות על הכלל בא, כמו שהעמדנו.
יש חושבים, שכך קרה – התיבה נחה על הרי אררט, ובאה התורה וסיפרה לנו את הדברים כפי שהם התרחשו. אך הזוה"ק מלמד כיצד להתבונן על דברי התורה.
"הקב"ה הסתכל בתורה וברא את העולם". כל הסיפורים שכתובים בתורה ושמתרחשים בעולם – יצאו מכלל עליון. יש כלל, יש יעוד שעבורו נברא העולם. זו התורה, ובה הסתכל הקב"ה וברא את העולם. כל מה שקורה בעולם – נועד להביא את העולם ליעודו. התיבה נחה על הרי אררט – כי כך כתוב בתורה, ששם היא צריכה לנוח. אל לנו לחשוב שהתיבה נחה על הרי אררט במקרה, כי כך יצא, ואז התורה כתבה את זה.
כך הוא בכל סיפורי התורה. ניתן לחשוב שהאירועים קרו, התפרסמו בעיתונות של ימי התנ"ך, והתורה ליקטה את החדשות המעניינות לתוך התורה – אתון מדברת, למשל. האמת התורנית הפוכה. האתון דיברה כי כך יוצא מהאידיאל האלוקי של התורה, מהרצון האלוקי כיצד להנהיג את העולם. התורה לא מכילה בתוכה "סיפורי סבתא" מעניינים, אלא דברים שנובעים מאידיאל הגדול של העולם, שהוא התורה העליונה.
מן הסתם, אפשר למצוא חוקרים שחושבים שהתורה היא קובץ של סיפורים שונים עם השפעות מכל מיני מקומות וזמנים. אבל אנו יודעים שהתורה היא תורת אמת, תורה אלוקית. על ידי התורה אנו נפגשים עם האידיאל האלוקי של העולם. כך אנו יכולים לקשור כל סיפור למקורו.
מתוך כך מסביר הזוה"ק את עניינו של הפסוק על התיבה:
בוא וראה, "ותנח התיבה". מקרא זה הוא כך, כל שכן אחרים. בשעה שהדין תולה על העולם, והדינים שורים, והקב"ה יושב על כסא הדין, לדון העולם בכסא ההוא, כמה רשומות נרשמו בו, כמה פסקי דינים גנוזים בתוכו, בתוך התיק של המלך, כל ספרים הפתוחים נגנזו שמה, ומשום זה לא נשכח דבר מן המלך. וכסא ההוא אינו מתוקן ואינו שורה אלא בחדש השביעי, שהוא יום הדין, יום שכל בני העולם נפקדים בו, כולם עוברים לפני כסא ההוא. ועל זה, "ותנח התיבה בחדש השביעי". בחדש השביעי ודאי, שהוא דין העולם.
"על הרי אררט" ("אררט" הוא לשון ארור, רומז על) אלו בעלי הדין, בעלי יבבה ויללה, וכל השליחים ביום ההוא לפני הקב"ה. וכמה בעלי מגינים מתעוררים ביום ההוא וכולם עומדים תחת כסא ההוא בדין העולם.
וישראל מתפללים תפלה ביום ההוא, ומבקשים ומתחננים לפניו, ותוקעים בשופר, והקב"ה מרחם עליהם, ומהפך הדין לרחמים. וכל העליונים והתחתונים פותחים ואומרים "אשרי העם יודעי תרועה". ועל כן צריכים ביום ההוא, שמי שתוקע, ידע עיקר (סוד) הדברים, ויכוון בהם בתרועה, ויעשה הדבר בחכמה, ועל כן כתוב, "אשרי העם יודעי תרועה", ולא כתוב תוקעי תרועה…
מה קרה בראש השנה?
נתאר את הדברים בצורה ציורית, להמחיש את הענין.
הבריאה נבראה "יש מאין". הפיזיקאים אומרים, שהיה "אין", וברגע אחד נוצר מפץ, חום אדיר, ותהליך שהוביל לעולם שאנו מכירים כיום.
בראש השנה יצא העולם מאין ליש. בעומק, גם העולם הוא "דבר שיצא מן הכלל". הכלל הוא ה"אין" – האינסוף, שהוא אינסוף של כוחות אינסופיים. מן הכלל הזה יצא העולם שלנו, כדור הארץ, מערכת השמש וכל הכוכבים והיקום.
ביום זה העולם "יצא מן הכלל", ולכן זהו יום הדין. הדין הוא בחי' של ניתוק. העולם היה קשור אל הכלל, אל האינסוף, עולם רוחני של "צדיקים יושבים ועטרותיהם בראשיהם ונהנים מזיו השכינה". העולם יצא מן המציאות הזו אל המציאות המעשית, אל "חושך על פני תהום".
הלימוד הוא, שאף שהעולם יצא מן הכלל – לא ללמד על עצמו יצא אלא על הכלל כולו. העולם קשור אל הכלל. אנו קשורים אל האינסוף, מקבלים ממנו כוחות ומשפיעים על האינסוף.
בראש השנה אנו תוקעים בשופר וממליכים את הקב"ה – אנו מחברים את העולם לשרשו, וכך הופכים את הדין לרחמים. "הדין נתקן בשרשו". כאשר מחברים את הדבר אל השורש שלו – זהו התיקון של הדין והפיכתו לרחמים. ראש השנה הוא היום שבו אנו נשאבים אל המקור של העולם ומקבלים ממנו כוחות.
"אשרי העם יודעי תרועה" – התקיעה בשופר איננה ענין "מקצועי" בלבד. היא הופכת את הדין לרחמים, את היום שבו העולם התנתק ממקור, ליום שבו יש קשר וחיבור אל האינסוף.
כל הפרטים בזוה"ק משתלבים זה בזה.
החכמים נמצאים במציאות שבה הם מנותקים מן הכלל. הם דורשים את המידה של "דבר שהיה בכלל ויצא מן הכלל", שעדיין הוא קשור לכללו. הדרשה היא על ראש השנה, שבו העולם "יצא מן הכלל" והוא שב ומתחבר אל הכלל. על ידי דברי התורה האלו גם החכמים הרגישו מחוברים אל הכלל, וכך פעלו לתקן את הניתוק מן הכלל.
יש בדברים אלו לימוד גדול.
פעמים רבות אנשים חשים שהם "יצאו מן הכלל". אדם מרגיש שהוא לא יודע מה הוא יעשה בעתיד, איך יבנה את חייו. הוא בתחושה שהוא מול "הרי אררט", הרי החושך. בזמנים כאלה עלינו להתחבר אל הכלל ולשאוב כוחות מן המקור. לזכור מאין באנו ומה החזון שלאורו אנו צועדים.
ראש השנה, יום הדין, הוא יום של ניתוק ושל יציאה מהכלל. העולם יצא מהכלל העליון כדי לבנות חיים שהם מנותקים, כביכול, מהעולם הרוחני. העולם לשון העלם – הכלל הרוחני נעלם מאיתנו. אבל דוקא ביום זה אנו צריכים להיזהר שלא להיות מנותקים מן הכלל. יצאנו מן הכלל אך אנו עדיין קשורים אליו ושואבים ממנו כוחות.
אנו צריכים לחשוב על הקשר שלנו אל הכלל – מהי השליחות שלי, כיצד אני מלמד על הכלל כולו. אל לנו להסתפק בחשיבה של הישרדות בעולם. יש לנו תפקיד. הכלל חסר אם לא נהיה קשורים אליו.
הגמרא במסכת ברכות אומרת (ברכות ו' ע"ב):
אמר רבין בר רב אדא אמר רבי יצחק: כל הרגיל לבא לבית הכנסת ולא בא יום אחד – הקב"ה משאיל בו.
נראה שכוונת הגמרא היא, שאדם שלא בא לבית הכנסת – התפילה שלו חסרה. לא יצאת מן הכלל רק לעצמך. אילו אדם חי לעצמו בלבד – הוא יכול להישאר במיטה. אבל כיון שנבראנו למען הכלל – הרי שהכלל חסר בלי כל אחד ואחד שמתפלל. מי שלא בא חסר לקב"ה, וקל וחומר לחבורה שהוא קשור אליה. האדם לא חי בעולם לבדו. הוא חלק מחבורה ומהעולם, והוא חסר כאשר הוא לא עושה את תפקידו.
אדם יכול לחשוב – מה זה משנה אם אני אקום לתפילה או אמשיך לישון? אומרת הגמרא: זה משנה. יש לכך השפעה על כל הבריאה, על הכלל שממנו באת.
בראש השנה כל באי עולם עוברים לפניו כבני מרון. המשמעות היא שכל אחד חשוב בפני הקב"ה, לראות אותו בפני עצמו. כל אחד נברא על ידי הקב"ה, ניתנה בו נשמה אלוקית, והוא נשלח לכאן לעשות את תפקידו. הוא לא בא רק לעצמו, אלא ללמד על הכלל כולו, והכלל חסר אם הוא לא פועל כראוי.
נזכה בע"ה להיות מקושרים עם הכלל, ומתוך כך נכתב ונחתם לחיים טובים ארוכים ולשלום.
ניתן לקבל את השיחה במייל בכל שבוע, בלי נדר, על ידי משלוח בקשה ל: metavhaaretz@gmail.com.
ניתן לקבל את השיחה בוואטסאפ, על ידי משלוח בקשה למספר: 052-7906438, ושמירת המספר באנשי הקשר.