לחיות עם פרשת השבוע – אך עושים צום קל?
אנו רגילים בדרך כלל לעסוק לקראת יום הכיפורים בעניינו של הצום – איך עושים "צום קל". אין הכוונה להסחת הדעת מהצום או לאכילת מאכלים שעוזרים לגוף לצום, אלא על הבנת הערך הרוחני של הצום. כשמבינים את המשמעות של הצום, הוא הופך להיות קל.
בספרים הקדושים מבואר, שהצום הוא בעצם "אכילה עליונה". אין אנו אוכלים לחם, בשר ודגים, אבל אנו אוכלים ביום כיפור דברים במישור אחר. נבאר את הדברים.
אמרו בגמרא (ברכות ח' ע"ב):
…תנא ליה חייא בר רב מדפתי: כתיב "ועניתם את נפשתיכם בתשעה לחדש בערב", וכי בתשעה מתענין והלא בעשרה מתענין, אלא לומר לך: כל האוכל ושותה בתשיעי מעלה עליו הכתוב כאילו מתענה תשיעי ועשירי.
ננסה לבאר את הגמרא כפי שנתבארה על פי פנימיות התורה.
בהרבה מישורים של העולם ניתן לראות, שהמציאות הגלויה לעינינו היא קטנה ומצומצמת, ודוקא כשהמציאות הגלויה נעלמת – מתגלים עולמות גדולים.
למשל, כשאנחנו רוצים לומר: "ה' אלקינו ה' אחד", ולראות את האחדות האלוקית של הבריאה, מה אנחנו עושים? עוצמים את העיניים ואומרים "שמע ישראל…".
מדוע?
כשאנחנו פותחים את העיניים, אנחנו רואים את המציאות הגלויה, והיא נראית נפרדת – אנשים שונים, יצורים שונים ומציאויות שונות. כשעוצמים את העיניים, ניתן להביט אל מעבר למציאות הגלויה ולראות ש"ה' אחד".
בצורה דומה מסביר הרב קוק זצ"ל את הפסוק: "יום ליום יביע אומר ולילה ללילה יחוה דעת" (עולת ראי"ה ח"ב עמ' נ"ג).
ביום ניתן להגדיר ולומר מה אנו רואים. האור הוא דבר נפלא שמאפשר לנו לראות את המציאות ולחיות בצורה מסודרת. בחושך, אנחנו לא רואים, ואז כל דבר הופך להיות איוּם. אדם עלול להיתקל בדברים, ליפול וכדומה. חז"ל דרשו: "ותזנח משלום נפשי – זו הדלקת הנר". ללא נרות, סעודת שבת הופכת מאירוע משפחתי משמח לאירוע מלחיץ. כל רגע משהו יכול ליפול, להישבר, לפצוע. זהו צד אחד של החושך. מצד שני – בחושך אנו נחשפים אל מרחבי האינסוף.
לפני שנים רבות חויתי את משמעות הדברים, בעת שביקרתי עם תלמידים מישיבת כפר הרא"ה במצפה הכוכבים – "הפלנטריום". ישבנו תחת יריעה גדולה שמדמה את השמים השחורים זרועי הכוכבים. והנה חץ האיר את אחד הכוכבים, ובת קול יצאה מאחורי הפרגוד והכריזה: הכוכב הזה מרוחק 3,000 שנות אור מכדור הארץ.
מהו המרחק שעובר האור בשניה אחת? 300,000 ק"מ.
בדקה? אנחנו כבר לא יכולים לקלוט את זה.
בשעה? אפילו איינשטיין כבר לא קולט כאלו מספרים גדולים.
3,000 שנות אור זה מרחבים אינסופיים שאנחנו לא מסוגלים לקלוט. היתה זו חויה להבין לְמה מתכוונים כשאומרים שהיקום הוא אינסופי.
את כל המרחבים הללו אנחנו לא יכולים לראות ביום. האור מפגיש אותנו עם המציאות הקרובה אלינו, ומסתיר מאיתנו את המציאות האינסופית. האור הוא חשוב כשרוצים לאכול מרק בליל שבת, או לפגוש חברים. אבל את האמת הגדולה של המציאות האינסופית – האור דוקא מסתיר.
האור דומה בכך לשכל. השכל הוא דבר חשוב, בעזרתו אנו מבינים את העולם ועושים סדר במציאות שסביבנו. אך השכל עלול להסתיר מאיתנו את האמונה. כשאדם רוצה לפגוש את האלוקות, הוא צריך לכבות קצת את אור השכל, ובחושך לפגוש את האמונה, את האמת האלוקית הגדולה שמעל לשכל. "ואמונתך בלילות".
כך גם בדיבור. "לך דומיה תהילה". הדיבור נעשה במילים מסויימות. השקט כולל את כל הדיבורים, ומעבר להם. לא תמיד יש מילים שיכולות לתאר את החויה או הרגש שלנו, ואנו זקוקים לשתיקה. חשוב לאדם להיות מידי פעם בשקט עם עצמו, ולא רק לדבר ולהשתמש במילים.
כשהמציאות הגלויה נעלמת – אנו נחשפים לדברים גדולים ועמוקים.
כך גם ביחס לצום.
בדרך כלל אנו אוכלים את האוכל הגלוי – לחם וירקות, בשר ודגים. כשאנו צמים, אנו לא אוכלים דברים מסויימים ומוחשיים, אלא נפגשים עם המקור של האוכל.
נאמר: "בדבר ה' שמים נעשו". הדיבור האלוקי שברא את העולם ממשיך לקיים אותו. "בעשרה מאמרות נברא העולם", והמאמר האלוקי הוא שמחיה את העולם, "ואתה מחיה את כולם".
בכל דבר מאכל, יש נקודה רוחנית שמחיה אותו. כאשר האדם אוכל – הגוף ניזון מהחלק הגשמי שבמזון, והוא מפרק אותו ומשתמש בו לבנות את הגוף ולפעול. הנשמה ניזונת מהניצוץ האלוקי שבאוכל. דבר ה' שמחיה את המזון – מחיה את הנשמה שלנו כשאנו אוכלים את המזון.
האכילה היא פעולה גשמית, אבל ניתן על ידה להיפגש עם העולם הרוחני. כאשר אדם אוכל מזון כשר, והוא מברך לפניו ולאחריו, הוא חושף את "בורא פרי העץ", שברא ומחיה את המזון, "שהכל נהיֶה בדברו", בכל רגע ורגע.
בכל השנה אנו אוכלים את המזון הגשמי, ודרכו מקבלת גם הנשמה את המזון הרוחני, את דבר ה' שמחיה את המזון ומחיה את הנשמה.
יום הכיפורים הוא יום עליון, שבו מופיעה הנשמה. ביום זה אנו אוכלים רק את החלק הרוחני שבמזון. "כל האוכל בתשיעי – כאילו התענה תשיעי ועשירי". התשיעי והעשירי יוצרים מציאות אחת. בתשיעי אנו אוכלים מזון גשמי, ובעשירי – מזון רוחני. "בתשעה לחודש בערב" – קדושת יום הכיפורים מופיעה כבר בתשיעי בתשרי. האכילה בתשיעי ממלאת את הנפש בדבר ה' שמחיה את האדם גם ביום העשירי. ביום הכיפורים אנו לא צמים, אלא אוכלים אכילה עליונה.
נאמר (דברים ח', ג'):
לְמַעַן הוֹדִיעֲךָ כִּי לֹא עַל הַלֶּחֶם לְבַדּוֹ יִחְיֶה הָאָדָם כִּי עַל כָּל מוֹצָא פִי ה' יִחְיֶה הָאָדָם.
האדם לא חי רק על הלחם, אלא על מוצא פי ה' שנמצא בלחם. דבר ה' שבלחם – עליו יחיה האדם, וממנו ניזונת הנשמה. זהו המזון שאנו אוכלים ביום הכיפורים. דורשי רשומות אמרו: "מוצא" – אותיות "צומא" – יום הצום הגדול. ביום הצום אנו אוכלים את "מוצא" פי ה'.
ביום הכיפורים אנו פוגשים את המציאות האלוקית העליונה. מאותה מדרגה עליונה מגיעה הסליחה והמחילה של יום הכיפורים. ההכנה שלנו ליום הכיפורים – היא למחול למי שפגע בנו. כך אנו חושפים את הנקודה האלוקית שבקרבנו.
הזכרנו את דברי הרב קוק זצ"ל (שמונה קבצים ב', ק"נ):
האדם הכואב תמיד על עוונותיו ועוונות העולם, צריך הוא תמיד למחול ולסלוח לעצמו ולעולם כולו, ובזה הוא ממשיך סליחה ואור חסד על ההויה כולה, ומשמח את המקום ומשמח את הבריות. ובתחילה צריך למחול לעצמו, ואחר כך הוא ממשיך מחילה כללית על הכל, וכל הקרוב קרוב קודם, על ענפי שרשיו, מצד הנשמה, ועל משפחתו, אוהביו, אומתו, דורו, עולמו, וכל העולמים. ובזה הוא יסוד עולם בדרגא עילאה, בדרגא של לשון הקודש, ולשון רכה תשבר גרם של חמור גרם דביש מלבר, ומתגלה כל הטוב הגנוז בכל, ובא לברכת אברהם, שאין דור שאין בו כמותו.
המחילה של האדם לעצמו נובעת מהנקודה האלוקית שבקרבו. המחילה מציפה את דבר ה' שמחיה את האדם. הרי בעומק הנשמה כולנו טובים, כולנו רוצים רק טוב, כולנו חיים בדרך טובה וישרה. אמנם, יש נפילות, ועליהן צריך לשוב בתשובה.
ביום הכיפורים אנו חושפים ומוציאים אל הפועל את דבר ה' שבקרבנו, ולא מניחים למציאות החיצונית לקלקל זאת. מכאן באה המחילה לעצמנו, ומכוחה גם לאחרים ולכל העולם כולו.
כך הצום איננו רק מעשה חיצוני של הימנעות מאכילה, אלא ענין פנימי – אנו אוכלים אכילה רוחנית, את מוצא פי ה' שבמזון והוא מחיה אותנו – ביום הכיפורים ובכל השנה.
בע"ה נזכה להיחתם לטובה, ולכך שהצום יהיה "צום קל" במובן הרוחני הפנימי.
ניתן לקבל את השיחה במייל בכל שבוע, בלי נדר, על ידי משלוח בקשה ל: metavhaaretz@gmail.com.
ניתן לקבל את השיחה בוואטסאפ, על ידי משלוח בקשה למספר: 052-7906438, ושמירת המספר באנשי הקשר.