דרכי לימוד – דבר שהיה בכלל ויצא מן הכלל ומצורע

בשיעור היום נלמד להכיר את נושא הלימוד בי"ג מידות והקשר בין המידה לתוכן הנלמד ממנה לעומק דרך עיון בדוגמאות על פי דרכה של תורת ארץ ישראל.

בברייתא של ר' ישמעאל שאומרים כל בוקר מונים 13 מידות שהתורה נדרשת בהם. יש לשאול ולהסתפק מה העניין המיוחד של המידות? מה תפקידן?

אפשרות אחת היא שהמידות הם דרך טכנית להוציא את הדינים מתוך התורה.
הרמב"ם הלך צעד קדימה עם העניין הזה, כפי שמשתמע מדבריו. התורה שבכתב היא סופית, מספר סופי של מילים. מצד שני התורה צריכה להדריך אותנו במשך כל הדורות.. התפקיד של י"ג מידות הוא להפוך את התורה שבכתב הסופית לדבר אין סופי . המידות מאפשרות לכל דור לקרוא את התורה מחדש ע"פ אותם כללים ולתרגם אותה לדור שלו. המידות הם הדרך שבה חכמי הדור דורשים את התורה ומלמדים את הדור תורה ע"פ תכונתו המיוחדת.

רמב"ם הלכות ממרים פרק ב הלכה א
ב"ד גדול שדרשו באחת מן המדות כפי מה שנראה בעיניהם שהדין כך ודנו דין, ועמד אחריהם ב"ד אחר ונראה לו טעם אחר לסתור אותו הרי זה סותר ודן כפי מה שנראה בעיניו, שנאמר אל השופט אשר יהיה בימים ההם אינך חייב ללכת אלא אחר בית דין שבדורך.

מסביר הרמב"ם שכל בית דין יכול לדון כפי מה שנראה לעיניו שהוא הדין הנכון, ולבטל את כל מה שלמדו בדורות שלפניו. גם אם לא גדול ממנו בתורה ומניין, שאין לך אלא השופט שבדורך. המידות נועדו לחכמי הדור שידרשו את התורה על פי צורכי הדור, ולכן החכמים של אותו הדור יכול לבטל את דברי החכמים של דורות אחרים גם אם לא גדולים מהם בתורה ובמניין.

האר"י הקדוש חידש קומה נוספת בעניין י"ג מידות:

שער מאמרי רז"ל על הספרא ריש ויקרא:
כי אין ספק שהתורה התחתונה היא נדרשת מי"ג מידות אלו ונמשכו אליה מהתורה העליונה שבת"ת הנדרשת מי"ג מידות דוגמת אלו כי כל מה שיש בתחתונים דוגמתם בעליונים ומשם מתפשט בתחתונים.

מסביר האר"י שהמידות הם צורות הנהגה אלוקית, מידות שבהם מנהיג הקב"ה את הדור.
וכן כתב הגר"א :

אבן שלמה י"א, ט'
בכל דור ודור שולט מידה אחרת (מהמידות שבהן מנהיג ה' את עולמו), שמזה משתנים הטבעים וכל מעשי הדור והנהגותיהם ופרנסיהם, הכל הוא לפי המידה ההיא, ותלוי בבחירתם בין לטוב בין לרע… וכן הנהגות הקב"ה עימהם. והכל כלול בתורה.

מסביר הגר"א שבכל דור יש מידה אחרת שעל ידה הקב"ה מנהיג את העולם. לכל דור יש את המידה שלו, את האתגר והשליחות המיוחדים שלו .
האר"י פירט בכל מידה מי"ג מידות איזה הנהגות אלוקיות יוצאת מכל מידה.

הרמ"ע מפאנו והרב קוק בעולת ראיה כתבו גם הם על י"ג מידות ע"פ דרכו של האר"י וכל אחד מהם הוסיף זווית נוספת ומיוחדת על העניין הזה .

בחסידות מבואר בכמה מקומות¹ שהלימוד בי"ג מידות קשור למידה בה הוא נלמד וכן שיש קשר בין המידה למידה המקבילה לה בי"ג מידות של רחמים.
מעקרון זה אנחנו מבינים שכשפוגשים בסוגיה מידה שנלמד ממנה דין, צריך לשאול את עצמנו מדוע הדין הזה נלמד דווקא מהמידה המסוימת הזו? מה זה מלמד אותנו על תוכן הדין? ובעצם להבין איך בחרה התורה על פי מה ללמוד כל דין.
אלו שאלות שאנו צריכים לשאול את עצמנו בלימוד, ולהבין שיש תוכן פנימי לדברים ויש משמעות בכל דין ומאיזו מידה הוא נלמד.

נראה דוגמא מייצגת לעניין:

דבר שהיה בכלל ויצא מן הכלל

ספרי פרשת נשא פיסקא א
…אם כן למה נאמר וישלחו מן המחנה כל צרוע וכל זב אלא בא הכתוב ליתן להם את המחיצות. 'וישלחו מן המחנה כל צרוע וכל זב וכל טמא לנפש', שומעני שלשתן במקום אחד? ת"ל במצורע: 'בדד ישב מחוץ למחנה מושבו' (ויקרא יג מו). מצורע היה בכלל יצא מוצא מן הכלל ולמד על הכלל: מה מצורע שהוחמרה טומאתו וחמור שילוחו משילוח חבירו, אף כל שהוחמרה טומאתו חמור שילוחו משילוח חבירו. מכאן מנו חכמים למחיצות.

אחת מי"ג מידות היא – דבר שהיה בכלל ויצא מן הכלל ללמד לא ללמד על עצמו יצא אלא ללמד על הכלל כולו יצא

האר"י כותב על מידה זו² שהיא מידת הבריאה. הבריאה כולה הייתה כלולה באלוקות, במציאות העליונה, והיא יצאה מן הכלל להיות העולם שלנו, עולם הבריאה. ולא ללמד על עצמה יצאה. תפקיד הבריאה אינו שתישאר מנותקת מכלל העולמות ותעסוק בהישרדות בלבד. אלא ללמד על הכלל כולו יצא. הבריאה תורמת לכלל העולמות הרוחניים את עניין העמל והיגיעה, את ההגעה לדברים מתוך חיפוש. במציאות העליונה הכול מושלם ואין עבודה. הפרט יוצא מן הכלל אך עדיין מקושר אל הכלל ואף נותן לו ומלמד עליו.

בתוספתא לומדים ממצורע שצריך לצאת מחוץ לכל המחנות, על שאר הטומאות, זב וטמא מת, שלכל אחד מחיצה משלו, ורמת שילוחו מן המחנה, שונה משל חברו. באמצעות המידה: 'דבר שהיה בכלל ויצא מן הכלל ללמד' –לומדים חכמים מן המצורע, על קיומן של מחיצות ומחנות שונים בתוך ישראל: "מכאן מנו חכמים למחיצות". והלימוד הוא לא רק על חילוקי מחיצות בטומאה, אלא על כלל מדרגות הקדושה בישראל³.

הקשר בין המידה לדין ברור – המצורע הוא דוגמה מובהקת למי שיצא מן הכלל. חז"ל דורשים על המצורע שסיפר לשון הרע, והפריד בין איש לאשתו ובין אדם לחברו, שעונשו לצאת מן המחנה, ולשבת שם בדד. ובאמצעות המידה: "דבר שהיה בכלל ויצא ממנו וכו' ", לומדים על הכלל כולו, שיש בו מדרגות של קדושה, עשר קדושות עד קודש הקדשים. המצורע שיצא מן הכלל, מלמד על הכלל ובונה אותו.

המשמעות של הלימוד מאירה באור חדש וצובעת בצבע אחר את פרשיית המצורע – המצורע בפשט הפסוקים מוצא מכלל המחנה, אך המידה מלמדת אותנו שהמצורע הוא חלק מהכלל לאורך כל הדרך, הוא מקושר לכלל ומלמד עליו.

יש שיר של רחל המשוררת בשם יום בשורה:

וְאַרְבָּעָה אֲנָשִׁים הָיוּ מְצֹרָעִים
פֶּתַח הַשָּׁעַר – – – וַיֹאמְרוּ אִישׁ
אֶל-רֵעֵהוּ: – – – הַיּוֹם הַזֶּה יוֹם-
בְּשֹׂרָה הוּא (מלכים ב‘, ז’, ג-ט)
…
… כְּשֹׁמְרוֹן בְּמָצוֹר – כָּל הָאָרֶץ כֻּלָּהּ,
וְכָבֵד הָרָעָב מִנְּשׂא
אַךְ אֲנִי לֹא אֹבֶה בְּשׂוֹרַת גְּאֻלָּה,
אִם מִפִּי מְצֹרָע הִיא תָבוֹא.

השיר מדבר כלפי הפרשה של המצורעים שיצאו מחוץ למחנה וראו שצבא המצור ברח והצילו בכך את כל עם ישראל מרעב ואומרת רחל שהיא לא מוכנה לשמוע בשורת גאולה אם היא מגיעה מפי מצורעים.
הלימוד המיוחד ממידת יצא מן הכלל ללמד נותן לנו אמירה יסודית כלפי היוצא מן הכלל, איך לשמוע אפילו מהמצורע הרחוק שיצא מן המחנה בשורת גאולה. בעז"ה .

הרחבה – מה המידה של הדור שלנו?
כיצד ניתן לזהות את המידה המיוחדת שבה מונהג הדור? נסקור תגליות מדעיות, יצירות אומנות, אידיאולוגיות שמאפיינים את התקופה, ונחפש את המכנה המשותף לכולם. כל אדם לוקח את המידה המיוחדת של הדור לכיוון שלו. הצייר לוקח את זה לציור, המוסקאי למוסיקה, איש המדע לפיתוחים המדעיים, וכדו'. זה קורה לא במודע, אך ניתן ללמוד מכאן כיצד להתבונן על הדור.
העניין של הדור שלנו הוא חשיבה מופשטת . ורואים את זה בעולם, הכל וירטואלי, מופשט. שום דבר לא ממשי. זה מאפשר לדור לחשוב מחשבות מופשטות ועליונות . וזה הבשורה הגדולה של הדור שלנו .
אנחנו צריכים לראות את התכונה המיוחדת הזאת בתורה, להבין שהתורה היא לא רק הלכות של מה צריך לעשות, אלא להבין שיש בדברים האלה עומק רב ועניינים מופשטים ועליונים שצריך לחשוף אותם ולהבין אותם.

---

כתיבת תגובה לבטל

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

התגובה שלך *

שם *

אימייל *