פרשה א – פסקה א
'דברי קהלת בן דוד מלך בירושלם', זה שאמר הכתוב ברוח הקדש על ידי שלמה מלך ישראל, (משלי כ"ב) 'חזית איש מהיר במלאכתו לפני מלכים יתיצב', מעשה בר' חנינא בן דוסא שראה בני עירו מעלין נדרים ונדבות לירושלים, אמר הכל מעלין לירושלים נדרים ונדבות ואני איני מעלה דבר, מה עשה יצא למדברה של עירו וראה שם אבן אחת ושבבה וסיתתה ומירקה, ואמר הרי עלי להעלותה לירושלים, בקש לשכור לו פועלים, נזדמנו לו חמשה בני אדם, אמר להן מעלין לי אתם אבן זו לירושלים, אמרו לו תן לנו חמשה סלעים ואנו מעלים אותה לירושלם, בקש ליתן להם ולא נמצא בידו דבר לשעה, הניחוהו והלכו להם, זימן לו הקב"ה חמשה מלאכים בדמות בני אדם, אמר להם אתם מעלין לי אבן זו, אמרו לו תן לנו חמשה סלעים ואנו מעלין לך אבנך לירושלים, ובלבד שתתן ידך ואצבעך עמנו, נתן ידו ואצבעו עמהם ונמצאו עומדים בירושלים, בקש ליתן להם שכרן ולא מצאן, נכנס ללשכת הגזית ושאל בשבילם, אמרו לו דומה שמלאכי השרת העלו אבנך לירושלים, וקראו עליו המקרא הזה, 'חזית איש מהיר במלאכתו לפני מלכים יתיצב', קרי ביה לפני מלאכים יתיצב. אמר ר' סימון בשם ר' שמעון בן חלפתא לבלווטוס שהיה גדל בפלטין של מלכים, אמר לו המלך שאל מה אתן לך, אמר אותו בלווטוס, אם שואל אני כסף וזהב או מרגליות טובות הוא נותן לי, בגדים הוא נותן לי, אלא אני שואל בתו והכל ינתן לי בכלל בתו, כך (מלכים א' ג') 'בגבעון נראה ה' אל שלמה בחלום הלילה ויאמר אלהים שאל מה אתן לך', אמר שלמה אם אני שואל כסף וזהב ומרגליות הוא נותן לי, אלא הריני שואל את החכמה והכל בכלל, הדא הוא דכתיב (שם) 'ונתת לעבדך לב שומע', אמר לו הקב"ה החכמה שאלת ולא שאלת לך עושר וכבוד ונפש אויביך, לפיכך החכמה והמדע נתון לך ועל ידי כן גם עושר ונכסים וכבוד אתן לך, מיד (שם) 'ויקץ שלמה והנה חלום', אמר ר' יצחק חלום עומד על כנו, צפור מצויץ ויודע על מה מצויץ, חמור נוהק ויודע על מה נוהק, מיד (שם) 'ויבא ירושלם ויעמד לפני ה' ויעל עולות ושלמים ויעש משתה לכל עבדיו', אמר ר' יצחק מכאן שעושין סעודה לגמרה של תורה, מיד שרתה עליו רוח הקודש, ואמר שלשה ספרים הללו, משלי ושיר השירים וקהלת, הדא הוא דכתיב 'דברי קהלת בן דוד'.
פתיחה – מגמת המדרש
המדרש הפותח את "קהלת רבה" אינו מתייחס למילים הפותחות את הספר, אלא לעניינו של הספר. מדרש זה בא ללמדנו את היחס הנכון לספר קהלת, כאחד מכתבי הקודש.
הרקע למדרש זה הוא מחלוקת חכמים על מעמדו של ספר קהלת1:
כל כתבי הקדש מטמאין את הידים, שיר השירים וקהלת מטמאין את הידים. ר' יהודה אומר שיר השירים מטמא את הידים וקהלת מחלוקת. ר' יוסי אומר קהלת אינו מטמא את הידים ושיר השירים מחלוקת. ר' שמעון אומר קהלת מקולי בית שמאי ומחומרי בית הלל. אמר ר' שמעון בן עזאי מקובל אני מפי ע"ב זקן ביום שהושיבו את ר' אלעזר בן עזריה בישיבה ששיר השירים וקהלת מטמאים את הידים. אמר ר' עקיבא חס ושלום, לא נחלק אדם מישראל על שיר השירים שלא תטמא את הידים, שאין כל העולם כולו כדאי כיום שניתן בו שיר השירים לישראל, שכל כתובים קדש ושיר השירים קודש קדשים, ואם נחלקו לא נחלקו אלא על קהלת. אמר ר' יוחנן בן יהושע בן חמיו של ר' עקיבא כדברי בן עזאי כך נחלקו וכן גמרו.
בתוספתא מובא טעמם של המוציאים את קהלת מכתבי הקודש2:
ר' שמעון בן מנסיא אומר שיר השירים מטמא את הידים מפני שנאמרה ברוח הקדש, קהלת אינה מטמא את הידים מפני שהיא מחכמתו של שלמה.
לכתבי הקודש ראויים להיכנס רק ספרים שנכתבו ברוח הקודש. ספר קהלת, שנכתב בחכמתו של שלמה, אינו ראוי להיכלל בכתבי הקודש, אף שדבריו דברי חכמה ומוסר.
הנצי"ב, בהקדמתו לשאילתות, מאריך לבאר את משמעות כתיבת כתבי הקודש ברוח הקודש3, ואלה עיקרי דבריו: בספר הנכתב ברוח הקודש, יש ערך לסגנון בו נכתב הספר, מעבר לתוכן של הפשט. בכל פסוק רמוזים סודות נסתרים, שחז"ל בדרשותיהם מלמדים חלק מהם. על כן ניתן לדרוש ספרים אלה – להוציא לימודים מן המילים הכתובות אף שלא בהקשר, ולדרוש אף שלא מענין הספר.
השאלה האם קהלת נכתב בחכמתו של שלמה או ברוח הקודש, היא בעצם האם ניתן לדרוש ספר זה, מתוך הבנה שרמוזים בו עניינים נסתרים, או שתכנו הוא רק ברובד הפשט4.
חז"ל בפתיחתם למדרש קהלת באים להדגיש כי כתיבת ספר קהלת נובעת מרוח הקודש, שכן ללא הבנה יסודית זו אין כלל יכולת לדרוש את הספר.
"מעשה בר' חנינא בן דוסא"
בתחילת המדרש דורשים את הפסוק "חזית איש מהיר במלאכתו" על ר' חנינא בן דוסא ועל שלמה.
יש מקום לדון אם שתי הדרשות על הפסוק "איש מהיר במלאכתו", קשורות זו בזו ויש להם עניין משותף. השפת אמת5 הבין שכן, והוא רואה בשתי הדרשות את ענין ההנהגה שמעל לטבע:
במדרש קהלת (פרשה א') חזית איש מהיר כו' מעשה בר' חנינא בן דוסא כו' הכל מעלין כו' עיין שם כל המאמר. ומה שכתב על שלמה המלך ע"ה משל למלך, שאל מה אתן לך, ושואל בתו כי הכל יהיה לו בגינה, והדבר צריך פירוש אם כן מה שבחו הלא רוצה הכל. גם בפסוק כתיב 'ונתת לעבדך לב שומע' והשבח שביקש החכמה, ופירוש זה, כי זה ר' חנינא בן דוסא ידע כי לא יוכל להעלות האבן לירושלים, אך מגודל הרצון שהיה לו נדר להעלותו והוא כנ"ל שמסלק כל הנגיעות במסירת נפש וממילא מי שמוסר נפשו עבור דבר ה' בוודאי כל יכול הכל אף מה שאינו על פי הטבע, ודבר זה צריך האדם לידע ולהאמין כי כן כתוב במדרש הכל בחזקת סומין עיין שם גבי בארה של הגר, כי אין דבר שאין לו מקום, וזהו שאמרו אל תהי מפליג כו', שכל ענין שבעולם יכול להיות ורק שהטבע מסתיר דברים שלמעלה מהטבע ואם הוא לשם שמים והאדם מוסר נפשו עד שהוא ממש חוץ מהטבע אם כן נעשה הטבע עצמו אצלו למעלה מן הטבע ונמצא הדבר ההוא גם בתוך הטבע אצלו, שהטבע נתהפך אצלו להיות בלמעלה מהטבע כנ"ל, וזהו נקרא איש מהיר שאף שאינו משיג הדבר ויודע שאי אפשר להיות כן על פי שכלו, מכל מקום על ידי שרוצה האמת ועל ידי זה לפני מלאכים יתיצב שהוא למעלה מהטבע כנ"ל. וכן הדבר בשלמה, כי זה האיש יודע שאינו ראוי לישא בתו של מלך בשום אופן ולולי שהיה הרצון כל כך בבתו של מלך ורק שהיה רוצה הממון, והבת מלך רק עצה שיהיה לו הממון, לא היה אומר כן כי יודע שלא ישיג לבת מלך בשום אופן, ורק על ידי שבאמת כל מה שיעשה לו המלך אינו נחשב לו כחלק אחד מריבוא רבבות נגד הס' של בת המלך שיבקש, על ידי זה מניח הכל ומבקש בת מלך, והמשל במלך בשר ודם שאינו יודע מחשבות אדם, אבל הנמשל בשלמה המלך ע"ה כי הקב"ה שאל לו מה אתן לך, ובוודאי ידע שלמה המלך ע"ה כי אינו ראוי להחכמה שהשיג כי לולי זה לא היה משיגו, והחכמה מאין תמצא, ועל ידי שידע שאי אפשר לו להגיע לזה, ואף על פי כן על ידי שידע כי הכל הבל הבלים ושהעיקר התורה והחכמה ומסר נפשו לגמרי כנ"ל שמצדו לא יהיה מניעה שמוסר נפשו כנ"ל וממילא כיון שהוא כאין ורק הקב"ה שיתן לו חכמה כל יכול, וזה איש מהיר, ואמת שיוכל להיות כי זה בא על ידי שהבין כי בתורה יש הכל אבל לא היה המכוון להגיע להכל, כי הכל הבל אצלו ורק להגיע לחכמה.
כאשר אדם מוסר עצמו עבור דבר ה', בלא התחשבות בענייניו האישיים ובמגבלות הטבע וכדו', הרי שאין דבר העומד בפני הרצון, והוא יכול להגיע אף לדברים שלמעלה מן הטבע. הטבע הוא מסך המסתיר את העולם הרוחני, העולם שמעל לטבע, ומסירות הנפש מסלקת את המסך, ומגלה את העולם הקיים תמיד מאחוריו – העולם שמעל לטבע.
ר' חנינא נדר להעלות אבן לירושלים אף שידע שאין בכחו הטבעי לעשות זאת. רצונו להתנדב למקדש היה כה עז, שדבר לא עמד בפניו, ומשום כך התגלה אליו העולם שמעל הטבע והמלאכים סייעו לו להעלות את אבנו.
באותה דרך יש להבין את בקשת שלמה מה', ואת המשל שמביא המדרש.
ה'שפת אמת' שואל על המשל: אותו אדם, ידידו של המלך, רצה בעצם להשיג את כל הדברים, כסף זהב ובגדים, ובת המלך היתה הדרך להשיגם, ואם כן מה שבח יש בזה?
ותשובתו: אילו היה אותו אדם רוצה את הדברים החומריים, לא היה מבקש את בת המלך, שכן זהו דבר שכלל לא בהשגתו. בתו של המלך נמצאת במישור מעל לאותם דברים שחשב עליהם, ואין לו כלל סיבה להשיגה. בקשתו את הבת המלך נבעה אך ורק מרצונו העז להשיגה, מעבר לשיקולים הטבעיים, ומעבר ליכולת הטבעית.
כך גם בנמשל, אצל שלמה המלך6. שלמה לא ביקש את החכמה כאמצעי להשגת העושר והכבוד, שכן בדרך זו לא היה יכול לקבל את החכמה.
החכמה היא מחוץ להשגתו של האדם, שכן היא נמצאת במישור מעל לדברים הטבעיים, שעליהם ויתר שלמה.
שלמה ביקש את החכמה כי רצה להשיגה, ורצונו זה היה חזק יותר מכל שיקול של יכולת טבעית וסיכוי טבעי להשיגה. משום כך עלה בידו לקבלה, שכן רק במסירות נפש ובויתור על כל הנגיעות והרצונות האישיים ניתן להשיג את דבר ה'.
יתירה מזאת. הסיבה שהכל כלול בחכמה היא שהיא נמצאת מעל המציאות הטבעית. רק דבר שנמצא במישור מעל למציאות יכול לכלול את כל המציאות, ועל כן בהשגת החכמה השיג שלמה את הכל.
רצונו של שלמה להשיג את אשר נמצא מעבר ליכולתו בצורה הטבעית, הוא אשר גרם להשגתו את החכמה, ומכחה את כל הדברים הטבעיים, שעליהם ויתר, מהבנתו ש"הכל הבל".
"איש מהיר במלאכתו"
בפסוק המובא במדרש, "חזית איש מהיר במלאכתו", ואף במעשה של ר' חנינא, מודגשת המהירות. מהי המשמעות של דבר זה?
ר' נחמן מברסלב מבאר את משמעות המהירות7:
כתיב (תהלים קל"ט): 'אחור וקדם צרתני'. כי יש שכל שאדם משיג אותו על ידי הקדמות רבות, והשכל הזה מכונה בשם 'אחור'; ויש שכל שבא לאדם בלא שום הקדמה, אלא על ידי שפע אלקי, וזה מכנה בשם 'קדם', בשם פנים. והתלהבות הלב נולד מחמת תנועת השכל, כי טבע התנועות שמוליד חום, ולפי מהירות תנועות השכל, כן מוליד חום בלב. נמצא על ידי שפע אלקי, שהשכל נשפע לאדם במהירות, שאין צריך להשתמש בשום הקדמה, על ידי זאת המהירות שלהבת הלב עולה תמיד מאליה.
בדרך הטבע, הישגים והשגות מגיעים אל האדם בצורה התפתחותית. הוא מתקדם שלב אחרי שלב עד שהוא מחכים ומשיג את הידיעות. זוהי הבחינה הטבעית, המכונה בספרות הפנימית בשם "אחור", כיון שיש לפניו הקדמות שהוא מאוחר להן. אולם, יש דרך נוספת להגיע לדברים, וזוהי דרך "פנים". בהארת פנים של הקב"ה, בהשפעת שפע אלוקי על האדם, הוא יכול להגיע להשגות רבות ועליונות ללא הקדמות וללא שלבים מוקדמים.
המהירות שבה מגיע השכל לאדם מלמדת על כך שמקורו אלוקי, שכן הדבר האלוקי איננו תלוי בזמן, ועל כן הוא מגיע שלא בסדר הזמנים אלא בבת אחת, במהירות8.
"איש מהיר במלאכתו", שדבריו נעשים במהירות ולא בדרך התפתחותית, הרי זה מלמד ש"לפני מלכים יתיצב", שמקור הדברים אלוקי. המהירות שבה העלה ר' חנינא את האבן לירושלים לימדה את החכמים כי "לפני מלאכים יתיצב", כי היה זה ענין שמעל לסדרי הטבע הרגילים.
גם העובדה ששלמה השיג את החכמה בבת אחת, לא בשלבים התפחותיים, וכשקם בבוקר מחלומו ראה והנה הוא מבין את כל החכמות, דבר זה מלמד כי מקורה של חכמה זו אלוקית9. על כן עשה שלמה סעודה לגמרה של תורה מיד כשקיבל את החכמה, שכן קיבל את כל החכמה בבת אחת, ללא לימוד ויגיעה שבדרך הטבע, והתחלת לימודו הוא גם "גמרה של תורה".
אף ענין זה מלמדנו כי ספר קהלת, שנכתב מתוך חכמתו האלוקית של שלמה, נכתב ברוח הקודש, ועל כן ניתן להידרש, ומשום כך הובא ענין זה בפתיחת מדרש קהלת, כמבוא המבאר עניינו של הספר ומטרתו.
העלאת עולמות
בסיפור המעשה של ר' חנינא בן דוסא מודגש ענין ההעלאה – "בני עירו מעלין נדרים ונדבות לירושלים… הרי עלי להעלותה לירושלים" ועוד. עניין זה מבואר בדברי הרב קוק זצ"ל10:
ישנן שתי שאיפות אציליות: בירור בירורים, והעלאת עולמות. הראשונה היא מידת כל אדם, ועבודת הצדיקים של הדורות קשורה ברעיון יסודי זה. והשניה היא מידת יחידי עולם, ואבות עולם, שאור רוח אפינו משיח ד' זורח בהם. מחשבתם קשורה ביסוד עבודתה. עבודת השבת, שהיא מדושנת עונג, היא למעלה מעבודה הראשונה, ואור עולם זורח על ישראל מקדושת העלאת העולמים.
מבררי הבירורים, אף על פי שגם בהם ישנן מדרגות, אבל כללות כולם הוא התוכן של טוהר הכוונה התכליתית של כל פעולה. והדברים מקיפים שאיפה פנימית ומחשבה, דיבור ומעשה, בין בעניני מצוה ומוסר, בין בעניני רשות וטבע. אבל מעלי העולמים עומדים למעלה מהמגמה והתכלית. התכלית נעוצה אצלם בכל תנועה גשמית ורוחנית.
לפעמים צדיק אחד מורכב משני הכחות, ומשמש שתי רשויות: לפעמים הוא מברר בירורים, ולפעמים אחרות מעלה עולמות.
מצד העלאת העולמות תוכל לבוא מדרגה עליונה כזאת. שאין שום רע יכול לפגוע כלל, ומעין עולם הבא, ועולם הבא עצמו, מתגלה עליו, עד שאפילו תותי כרעיה גם כן מאיר, אין עוד מלבדו, והיא מידת רבי חנינא
את היחס בין עבודת הבירורים להעלאת העולמות ניתן להמשיל לתהליך הכנת הלחם ואכילתו. תהליך ההכנה, החל בזריעה וכלה באפיה, "סידורא דפת", הוא בעיקרו עבודת בירור. הזרע בורר מן הקרקע את החומרים שהוא צריך בלבד, ולאחר מכן – הפרדת הגרעינים מן המוץ, ניפוי הקמח וכן הלאה – אלו עבודות של בירור. גם בשלב זה יש מן ההעלאה, שכן הזרע מתעלה והופך ללחם, אך עיקר המגמה של עבודות הפת היא בירור.
האכילה היא בחינת "העלאה". על ידי האכילה הופך האוכל ממדרגת צומח למדרגת חי ומדבר, ומתעלה בכך ממדרגתו הקודמת. גם כאן, מעורבת גם עבודת בירור בין דברים שהאדם משתמש בהם לדברים שהוא משליך, אך עיקר המגמה באכילה היא העלאת האוכל, והבירור הוא רק נספח. ניתן להגדיר את הבירור כ"סור מרע", שעל גביו נעשה שלב ההעלאה, "עשה טוב".
מושג המלאכה קשור במהותו לעבודת הבירורים. העולם מעורב מטוב ורע והאדם במלאכתו בורר את הטוב מן הרע. לעתיד לבוא תסתיים עבודת הבירורים, ועל כן לא יהיה צורך במלאכה. על כן בשבת, שהיא מעין עולם הבא, נאסרו המלאכות. שבת היא בבחינת העלאת העולמות11, בה אין האדם עושה מלאכה אלא מתעלה והעולם יחד עימו מתוך אכילה ושתיה שבקדושה.
אף בצדיקים ישנן שתי בחינות אלה. ישנם צדיקים שעוסקים בעבודת הבירורים, בהתגברות על הרע ובעשיית הטוב מתוך הרע. אך ישנם גם צדיקים שעוסקים בהעלאת העולמות, ור' חנינא הוא דוגמא לכך.
עניינו של ר' חנינא הוא עילוי הדברים. עילויה של אבן רגילה לבית המקדש, ועילויו של העולם כולו לבחינת עולם הבא, כפי שעולה מתיאור הניסים שקרו לו, בגמרא בתענית12.
אף שלמה, מתוך רוח הקודש ששרתה עליו, העלה עולות לה'. השפע ששפע עליו גרם לו למדרגה בה הוא מעלה את העולם ומרומם אותו, בדרך העליונה של צדיקים המעלים עולמות ללא עבודת הבירור.
1 ידיים פ"ג מ"ה.
2 ידיים פ"ב ה"ו.
3 קדמת העמק ב', ב'-ג', ועיי"ש ג', ב'.
4 עיין בדברי הנצי"ב שם ג', ב', שמבאר שקהלת נכתב בחכמה טבעית של שלמה, אלא שאחר כך הופיעה רוח הקודש על דבריו, ונתנה להם תוכן רוחני פנימי.
5 ליקוטים, קהלת.
6 הסיבה שדבר זה הובא במדרש בדרך משל היא שרק בדרך של המשלת החכמה האלוקית לבתו של המלך אנו יכולים להבין את עניינה. החכמה האלוקית ומשמעותה רחוקות מאיתנו, ורק קירובן לעולם המושגים שלנו על ידי המשל, מאפשרת לנו להבין זאת.
7 ליקוטי מוהר"ן תורה כ"א.
8 בספר הכוזרי, בתשובה לשאלת המלך על התפתחות הדת היהודית, עונה החבר כי דתנו היא אלוקית, ולא נוצרה בהתפתחות (מאמר א', פ"א): "בדרך כזו תקומנה אמנם ותולדנה החוקות המיוסדות על השכל, שהותחלו על ידי בן אדם, כאשר תתקבל חוקה אשר כזאת וכאשר תצליח יאמר על המתחיל בה כי האלוה סייעו ולמדו וכדומה לזה, לא כן החוקה שמקורה באלוה זו קמה פתאום, נאמר לה היי ותהי ממש כבבריאת העולם". ועי' אורות התשובה פ"ב לגבי תשובה פתאומית, צדקת הצדיק א' ושערי תשובה לרבינו יונה שער ב', י'.
9 אמנם, פעמים שדברים המופיעים בצורה אלוקית אל העולם הטבעי אינם מחזיקים מעמד, והתוצאה היא נפילה. מתן תורה הוביל לחטא העגל, ואף שלמה חטא לאחר מכן וחכמתו ניטלה ממנו (עיין שיר השירים רבה פרשה א' פס' א', י'). העולם מתקדם בצורה טבעית, והשפעות אלוקיות שמעל לסדרי הטבע אינן מחזיקות מעמד בעולם הטבע. אולם, תפקידם הוא להעלות את האדם למדרגה שאליה יתקדם אחר כך בצורה התפתחותית ואליה ישאף.
10 ערפלי טוהר עמ' כ'.
11 במראי המקומות שבסוף "ערפלי טוהר" מופנה המעיין בפיסקה זו לשער המצוות לרח"ו, פרשת בהר. עיין שם מקור הדברים וינעם לך, ואכמ"ל.
12 כ"ד ע"ב והלאה.