לחיות עם פרשת השבוע – זה מול העיניים שלך
פרשת השבוע פותחת:
וַיֵּרָא אֵלָיו ה' בְּאֵלֹנֵי מַמְרֵא וְהוּא יֹשֵׁב פֶּתַח הָאֹהֶל כְּחֹם הַיּוֹם.
נושא הראיה תופס מקום חשוב בפרשה. מיד לאחר הפסוק הפותח מופיעה הראיה עוד פעמיים:
וַיִּשָּׂא עֵינָיו וַיַּרְא וְהִנֵּה שְׁלֹשָׁה אֲנָשִׁים נִצָּבִים עָלָיו וַיַּרְא וַיָּרָץ לִקְרָאתָם מִפֶּתַח הָאֹהֶל וַיִּשְׁתַּחוּ אָרְצָה.
בהמשך הפרשה, כאשר המלאכים מגיעים לסדום את מכים את אנשי העיר בסנוורים – ופוגעים ביכולת הראיה שלהם.
לאחר מכן, נאמר על הגר:
וַיִּפְקַח אֱלֹהִים אֶת עֵינֶיהָ וַתֵּרֶא בְּאֵר מָיִם וַתֵּלֶךְ וַתְּמַלֵּא אֶת הַחֵמֶת מַיִם וַתַּשְׁקְ אֶת הַנָּעַר.
ולבסוף בפרשה העקדה מוזכרת הראיה כמה פעמים:
בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי וַיִּשָּׂא אַבְרָהָם אֶת עֵינָיו וַיַּרְא אֶת הַמָּקוֹם מֵרָחֹק… וַיֹּאמֶר אַבְרָהָם אֱלֹהִים יִרְאֶה לּוֹ הַשֶּׂה לְעֹלָה בְּנִי וַיֵּלְכוּ שְׁנֵיהֶם יַחְדָּו… וַיִּשָּׂא אַבְרָהָם אֶת עֵינָיו וַיַּרְא וְהִנֵּה אַיִל אַחַר נֶאֱחַז בַּסְּבַךְ בְּקַרְנָיו וַיֵּלֶךְ אַבְרָהָם וַיִּקַּח אֶת הָאַיִל וַיַּעֲלֵהוּ לְעֹלָה תַּחַת בְּנוֹ. וַיִּקְרָא אַבְרָהָם שֵׁם הַמָּקוֹם הַהוּא ה' יִרְאֶה אֲשֶׁר יֵאָמֵר הַיּוֹם בְּהַר ה' יֵרָאֶה.
ננסה לעיין במקורות אלו ולהבין את משמעות הדברים.
א. על פתיחת הפרשה דרשו חכמים:
וירא בשכינה, וירא במלאכים.
נראה, שהדרשה בנויה על אחת מן המידות שהתורה נדרשת בהן באגדה, "סידור שנחלק".
מובא בכמה מקומות, שהתורה במקורה ניתנה כשכל האותיות ברצף, ללא הפסקה למילים ולפסוקים. על פי המאורעות שהתרחשו, משה חילק את התורה למילים שמתארות את מה שהיה. זהו הפשט של התורה. עדיין ניתן לחלק את האותיות הללו בצורות נוספות, שמבטאות עומקים נוספים של התורה.
כך למשל את המילה הראשונה בתורה, "בראשית", ניתן לקרוא גם "ברא שית" – רמז לבריאת העולם בששה ימים.
נראה, שגם כאן כוונת חז"ל היא שיש לחלק את הפסוקים בצורה אחרת:
וַיֵּרָא אֵלָיו ה' בְּאֵלֹנֵי מַמְרֵא וְהוּא יֹשֵׁב פֶּתַח הָאֹהֶל כְּחֹם הַיּוֹם וַיִּשָּׂא עֵינָיו וַיַּרְא.
וְהִנֵּה שְׁלֹשָׁה אֲנָשִׁים נִצָּבִים עָלָיו וַיַּרְא וַיָּרָץ לִקְרָאתָם מִפֶּתַח הָאֹהֶל וַיִּשְׁתַּחוּ אָרְצָה.
ה' נראה לאברהם, ואברהם נושא עיניו אל השכינה. זו ראיה אחת של אברהם. הראיה השניה היא ראייתו את האנשים. אברהם רואה את השכינה ומתוך כך רואה את האנשים.
ראייתו של אברהם היתה ראיה עמוקה ופנימית של המציאות. מתוך הראיה העמוקה הוא למד איך להתייחס לפשט – למעטה החיצוני של המציאות. לפעמים, כשרואים את המציאות הפנימית – הסידור של הפשט נחלק, ורואים את הפשט בצורה אחרת.
כשאנו מתבוננים על המאורעות שאנו עוברים בימים אלו, ניתן להסתפק בקריאת החדשות, ולדון מי אמר ומי עשה. זוהי ראיה חיצונית של המציאות. אך אפשר גם להתבונן פנימה, במבט עמוק – על מה המלחמה הזאת? מה לנו ולתימן, שהם יורים עלינו טילים? וכי יש לנו איזה קשר איתם, מאבק על טריטוריה או כל דבר אחר? איך איראן קשורה אלינו ומאיימת עלינו?
יש כאן משהו עמוק שצריך להבין אותו, ומתוכו להבין את התפקיד שלנו בימים אלה.
אנו נמצאים במאבק רוחני. עם ישראל נדרש לעלות קומה ולהופיע בצורה עליונה ואלוקית יותר, "מתעורר כח משיח". דבר זה מעורר את הרשעה בעולם. קשה לרשעים לראות את הופעת האור האלוקי בצורה עליונה – והם נלחמים בזה.
ב. המלאכים מכים את אנשי סדום בסנוורים. אומר על כך בספר "שם משמואל" לשנת תר"פ, דברים שנראה כאילו נכתבו היום.
ויהי כמצחק בעיני חתניו, ויש לתמוה הרי היו רואים בעיניהם פלא גדול שכל העיר מנער ועד זקן הכו בסנורים ונלאו למצוא הפתח שהיו סמוכים אליו ועומדים על גביו, ועל כל פנים הי' צריך לכנוס חשש בלבם, אולי יוכל עוד כהנה וכהנה ולמה הי' עוד לצחוק בעיניהם. ונראה שגם זה הי' ממכת סנורים כמו שבגשמיות נלאו למצוא הפתח והי' רואין ולא רואין, כן נמי בפנימית הענין הי' רואין את הפלא ולא הי' יכולין לשום אליו לב, וזה לימוד לאדם שיש כמה זמנים וכמה ענינים, אשר באם ישים אליו לב הי' רואה מפלאות תמים דעים השגחתו הפרטית והשכר והעונש, אבל כאשר האדם בזדון לבו הלך חשכים אז נעשה מוכה בסנורים עד שרואה ואינו רואה, ובזמנינו אלה יכול כל אדם לראות פלאות משינוי העתים המו גוים מטו ממלכות, והשגחה פרטית מרחפת על פרט ופרט באופן מופלא, וצריך כל אדם להיות נשמר ממכת סנורים.
חלק ממכת הסנוורים היה שהאנשים לא ראו את הניסים ולא הבינו מה הם רואים. עלול אדם לחיות בעולם, ולא לראות מה קורה. "המו גויים מטו ממלכות", והוא לא שם לב. אם אדם לא בונה את עצמו ולא מפתח ראיה עמוקה – הוא עלול להיות מוכה בסנוורים ולא לראות את המציאות. יש מלחמה, כל המציאות משתנה, והוא ממשיך בשלו ולא רואה שיש כאן משהו גדול מול העיניים.
ג. נאמר על הגר:
וַיִּפְקַח אֱלֹהִים אֶת עֵינֶיהָ וַתֵּרֶא בְּאֵר מָיִם.
אומר על כך ה"שפת אמת" (תרנ"ד):
דאיתא במדרש בפסוק "ויפקח אלקים את עיני' ותרא באר מים", מכאן שהכל בחזקת סומין עד שהקב"ה מאיר עיניהם, פירש מו"ז ז"ל להראות כי כל הנצרך לאדם עומד לפניו רק שיזכה לפתוח עיניו לראות, כמו שכתוב: "גל עיני" כו'.
הכל נמצא לפני האדם. כל המציאות, כל מה שהוא צריך, כל התורה לעומקיה. צריך האדם שיפקח הקב"ה את עיניו כדי שיראה מה יש לפניו. הבאר היתה קיימת, והגר לא ראתה אותה עד שהקב"ה פקח את עיניה.
סגולה בדוקה ומנוסה לאדם שאיבד חפץ, לתת צדקה ולומר את המדרש: "הכל בחזקת סומין עד שהקב"ה מאיר את עיניהם, שנאמר: ויפקח אלהים את עיניה ותרא באר מים", ואז ימצא את אבדתו. רגע לפני כן הוא חיפש באותו מקום ולא מצא. אך כשהוא מבין שהקב"ה מראה לאדם את מה שהוא צריך – הוא מוצא את אבדתו.
אנו צריכים להתפלל לה' שיפקח את עינינו לראות את המציאות בצורה אמיתית, ולהבין מה באמת קורה מול עינינו.
ד. בדרך לעקדת יצחק אברהם רואה את המקום מרחוק. חז"ל דורשים שראה ענן קשור על ההר. הוא שואל את נעריו – והם לא רואים את הענן. גם כאן אנו רואים שאברהם ויצחק רואים את המציאות בראיה פנימית, ולכן הם שמים לב שיש ענן על ההר. הנערים, לעומת זאת, עם הדומה לחמור, לא רואים זאת. הם רואים את המעטה החיצוני בלבד.
בהמשך קורא אברהם למקום "ה' יראה". זהו חלק משמה של ירושלים, המורכב מ"יראה" – שקרא אברהם, ומ"שלם" שקרא מלכיצדק מלך שלם. אנו צריכים לראות את ירושלים בראיה פנימית.
מדוע כל העולם סובב סביב הר הבית? מה למוסלמים ולהר הבית? והרי ברור לכל כי מבחינה היסטורית אין להם כלל שייכות להר הבית. מדוע הם נלחמים על כך? נדרשת התבוננות פנימית כדי להבין את המאבק על ירושלים.
הרמח"ל מבאר את העומק של חוש הראיה (אדיר במרום עמ' ער"ה):
וכדי שתבין זה הדבר היטב אפרש לך ענין החכמה והידיעה מה היא. הנשמה היא שכל שטבעה להשכיל. והענין הוא, כי אין יש דבר בכל הבריאה שאין חלק בנשמה כנגדה, וצריך שיהיה קשר בין חלקי הנשמה לבריאה. וזה כי הנשמה היא רואה הדברים ומצטיירים הדברים בעצמה, והוא כי בהשכילה על דבר א', הנה הדבר ההוא ודאי הוא נשרש בה כבר כמ"ש. רק שעד שלא ראתה אותו ונצטיירה בצורתה, אין השורש ההוא שלם בה. וכשראתה אותו אז מצטיירת בה הצורה ההיא ממש, היינו באותו הכח שבה, שהוא שורש לדבר ההוא. ואז נקרא שהיא חושבת בדבר ההוא ויודעת אותו, להיותו מצויר בה. וזה כי הפרטים הם חלקי הכלל, והנשמה בה מושרש הכל, הכלל והפרט. והנה בכל פרט שתראה, תסתכל עליו עד שתדבקהו. ועד שאינה משגת, הוא כמו שיש איזה מניעה לפני עיניו שאינו יכול לראות, כך אינה רואה באמת הדבר ההוא. וכשתתגבר בראיתה, אז תראה ויצטייר הדבר בה, אם כללי ואם פרטי. ואומר לך ענין הכלל איך נודעים. כי באמת מציור הפרטים בכח ההסתכלות עליהם, יצטייר גם הכלל הבונה אותם, כי שורש הכלל גם כן מושרש בנשמה. וסוד הדבר, כי אף על פי שלא נמצאים בעה"ז אלא הפרטים, אך בשורש דהיינו במאורות יש כח הכלל וכח הפרט, וכן מושרש גם כן בנשמה. אך בעולם יש סוד הטבע שהוא גימטריא אלהים, והוא התפשטות המלכות דעשיה רוחנית, המתפשטת לפנימיות בכל הגשמיים. וכבר נתבאר זה הענין במקום אחר. ונחזור לענין, כי מכח הפרטים מצטייר בנשמה ציור הכלל ואז היא יודעת. ונמצא שיש בנשמה כח רואה את הכל, לכל אשר תשים פניה להסתכל שם, ואם לא היה לה מונע תראנו, ויצטיירו בה. וראית העין גם כן בדרך זה הוא, כי הנשמה בכח הבנתה הזאת מתפשטת דרך בקיעת העין ורואה ומציירת. אך באמצע נפסק הציור, והיינו כי בשובה להצטייר במקומה, תפגע בעין ותעבור דרך שם, ואז לא יהיה הציור אלא גשמי. שאם לא היה העין שם, היה יכול להצטייר אפילו כל דבר רוחני. אך מפני שעברה דרך העין, מה שהוא רוחני נשאר לחוץ. ונמצא שהנשמה מתפשטת דרך בקיעת העין, וחוזרת לשרשה דרך העין עצמו, ושם נעשה הציור.
כיצד יודע האדם להגדיר מה הוא רואה? איך כל האנשים רואים, ושותפים בהבנת המציאות?
הנשמה רואה הכל. היא במישור עליון, מעל המציאות המעשית המוגבלת בגבולות הזמן והמקום. כל המציאות נמצאת בנשמה בצורה גולמית. כשאדם רואה – הראיה חוזרת אליו מן המציאות שהוא רואה, והנשמה רואה ומבינה מה היא רואה על פי מה שכבר קיים אצלה.
בצורה דומה מסבירים החוקרים את יכולת הדיבור של האדם. ילד יודע להמציא משפטים הרבה מעבר למה שהוא שמע מהוריו. הכיצד?
החוקרים מגדירים שיש באדם "איבר דיבורי". הדיבור כבר קיים באדם, וכשהוא שומע, הדיבור נובע ממנו כמעיין המתגבר. אנו קוראים לכך נשמה.
כך גם בראיה. אדם עומד על הר, ורואה נוף של כמה קילומטרים. ברגע אחד הוא קולט את מה שהוא רואה. הרי זה משום שהכל כבר קיים בתוכו, והראיה רק חושפת ומגדירה מה שכבר נמצא בנשמתו של האדם.
משום כך יש חשיבות גדולה למדרגה של האדם. אדם קטן וחיצוני, יראה רק דברים קטנים וחיצוניים. ככל שאדם עמוק יותר ומבטו חודר פנימה, ככל שהוא חי חיים רוחניים יותר – כך המציאות שהוא יפגוש תחשוף נקודה פנימית ועמוקה יותר בתוכו.
אברהם קורא למקום: "ה' יִרְאֶה אֲשֶׁר יֵאָמֵר הַיּוֹם בְּהַר ה' יֵרָאֶה". מה שתראה תלוי בך, כיצד הדברים יראו מצידך. ככל שאדם יהיה עמוק יותר, הוא יגלה רובד עמוק יותר במציאות. "גל עיני ואביטה נפלאות מתורתך".
אנו נמצאים בתקופה של מאורעות גדולים ועמוקים. אל לנו להסתפק בניתוחים החיצוניים. עלינו להבין שיש כאן מאבק פנימי ועמוק, ואנו צריכים להכין את עצמנו לראות את המבט האלוקי על המציאות, ולקבל את האור הגדול של הימים הללו.
ניתן לקבל את השיחה במייל בכל שבוע, בלי נדר, על ידי משלוח בקשה ל: metavhaaretz@gmail.com.
ניתן לקבל את השיחה בוואטסאפ, על ידי משלוח בקשה למספר: 052-7906438, ושמירת המספר באנשי הקשר.