כל הארץ דגלים דגלים

ספר במדבר, כשמו כן הוא, מתאר את חייהם של ישראל במדבר. אחד הדברים המאפיינים תקופה זו, מופיע בפרשת השבוע: סידור מחנה ישראל לדגלים.
כך אומרת התורה¹:

איש על דגלו באתת לבית אבתם יחנו בני ישראל מנגד סביב לאהל מועד יחנו.

מעיון בדברי חכמינו עולה, כי סידור זה איננו טכני בלבד, כדי להצליח להתמצא בין האהלים הרבים. לסידור הדגלים ישנו משמעות עמוקה, וננסה לדלות מעט ממשמעות זו.
המדרש אומר²:

הדא הוא דכתיב (שיר השירים ו') 'מי זאת הנשקפה וגו" קדושים וגדולים היו ישראל בדגליהם, וכל האומות מסתכלין בהם ותמהין ואומרים 'מי זאת הנשקפה וגו". אומרים להם האומות 'שובי שובי השולמית' הדבקו לנו, בואו אצלנו ואנו עושין אתכם שלטונים הגמונים דוכסין אפרכין אסטרטליטין. 'שובי שובי ונחזה בך' ואין נחזה אלא שררה שכן אמר יתרו למשה (שמות י"ט) 'ואתה תחזה וגו" 'שובי שובי ונחזה בך'. וישראל אומר 'מה תחזו בשולמית' מה גדולה אתם נותנים לנו שמא 'כמחולת המחנים', שמא יכולים אתם לעשות לנו כגדולה שעשה האלהים במדבר, 'דגל מחנה יהודה', 'דגל מחנה ראובן', 'דגל מחנה דן', 'דגל מחנה אפרים', יכולים אתם לעשות לנו כך.

תשובתם של ישראל תמוהה, לכאורה. וכי הגויים אינם יכולים לעשות דגלים?
מובן, אם כן, שאין הכוונה לסידור הטכני מסביב למשכן, אלא למשהו עליון יותר.
חז"ל מספרים לנו, שלא רק עם ישראל מסודר לפי דגלים³:

לפי שראו ישראל את המלאכים במתן תורה עשוים דגלים דגלים שנאמר 'רכב אלהים רבותים' התחילו מתאוין לדגלים לכן הוא אומר 'ודגלו עלי אהבה', וכן הוא אומר 'ובשם אלהינו נדגול', אמר הקב"ה חייכם שאני עושה משאלותיכם שנאמר 'ימלא ה' כל משאלותיך'.

אם גם המלאכים מסתדרים בדגלים, כנראה שיש בזה עניין מעבר למסדר צבאי יפה.
נראה, שההבדל בין דגלי ישראל לדגלים סתם הוא – מהו המקור שממנו מגיע הדגל.
בדרך כלל, דגל נובע מרצון של קבוצת אנשים להתאחד – עם, יחידה צבאית, תנועת נוער וכדו'. האיחוד סביב רעיון מסוים מתבטא בדגל, שסמלו מבטא את הרעיון.
דגלי ישראל אינם כן. מקורם הוא עליון, ומשם הם יורדים לעולם ומופיעים בו. הדגל איננו רק ביטוי לרעיון מסוים, אלא הטבעה אלוקית, המוציאה אל הפועל את תכונות השבט על פי הדגל.
"איש על דגלו באותות". אותות הם, בעצם, אותיות. אותיות התורה אינן רק סמל לעיצורים ותנועות מסוימות. בכל אות מקופלים עולמות שלמים, האותיות אינן מתות, אלא יש בהן חיות המקופלת בהן. כך גם הדגלים. כל דגל מקפל בתוכו עולם רוחני המופיע דרך הסמל המיוחד, הצבע המיוחד והשבט המיוחד המחזיק בו.

דרשות נוספות של חז"ל, מאירות את עניין הדגלים מכיוון נוסף⁴:

ומהו 'הביאני אל בית היין' אמרה כנסת ישראל הביאני הקב"ה למרתף גדול של יין זה סיני, ונתן לי שם דגלי תורה ומצות ומעשים טובים ובאהבה גדולה קבלתי אותם. רבי אבא בשם ר' יצחק אמר אמרה כנסת ישראל הביאני הקב"ה למרתף גדול של יין זה סיני, ונתן לי משם התורה שנדרשת מ"ט פנים טהור ומ"ט פנים טמא מנין 'ודגלו' ומאהבה גדולה קבלתיה, שנאמר 'ודגלו עלי אהבה'. רבי יונה אמר שני חברים שעוסקין בדבר הלכה זה אומר בית אב של הלכה וזה אינו אומר בית אב של הלכה אמר הקב"ה 'ודגלו עלי אהבה'. אמר ר' אחא עם הארץ שקורא ל"אהבה" "איבה" כגון "ואהבת" "ואייבת" אמר הקב"ה 'ודילוגו עלי אהבה'.

הדגלים הופיעו בעת שהיו ישראל במדבר, ולא לחינם. חלוקה מסודרת זו של ישראל לדגלים, כשכל אחד עומד על מקומו המתאים לו בהתאם לשורשו בעולמות העליונים, מתאימה היא למדבר. במדבר היה האידיאל נמשך אל תוך המציאות וכל שבט הכיר את מקומו ותכונתו⁵.
עם כניסת עם ישראל לארץ ישראל, נפגש האידאל עם מציאות מורכבת ומסובכת ואינו מופיע בשיא תפארתו. פעמים שעלינו "להוריד את הדגל לחצי התורן" וההליכה המופתית והמסודרת אינה מתאימה. מלחמות ומאבקים, התנחלות והורשת הארץ, הם מעשים המורידים לשעה את התכונות והכשרונות ומעלים על נס את הכוחניות ואת כשרון ההשרדות.
במציאות שכזו אנו זקוקים למ"ט פנים טהור ומ"ט פנים טמא, ועוד יותר אנו זקוקים ל"דילוגו עלי אהבה"…
במציאות המורכבת מתברר שכל שבט וכל אדם יש בו הרבה תכונות טובות והרבה כשרונות והמציאות חושפת דברים שלא האמנו שקיימים בנו.
אז אנו מגלים שגם תכונותיהם של שבטי ישראל מגוונות הן ומורכבות⁶:

… מלמד כשבירך יעקב אבינו את בניו והיה מושלן בחיות, משל יהודה באריה (שם) 'גור אריה יהודה', משל דן בנחש 'יהי דן נחש וגו", נפתלי באילה 'נפתלי אילה שלוחה' וגו" בנימין בזאב 'בנימין זאב יטרף', אף על פי כן חזר וקרא כולם אריות כולם נחשים כולם אילות כולם זאבים, תדע לך שהוא כן, שהרי דן שקראו נחש חזר וקראו אריה 'דן גור אריה וגו" הא למדת שחזר וכלל ראובן ושמעון ולוי בברכת אחיהם לקיים מה שנאמר 'כולך יפה רעיתי וגו".

יש לכל שבט את עניינו המיוחד, אך כל שבט כלול מכולם, וכל אחד יכול לגלות ערכים שישנם בשבטים אחרים. חלוקת השבטים אינה מוחלטת ויש אפשרות להרכבה.
חלוקת השבטים לדגליהם ולתכונותיהם וכשרונותיהם יש בה גם בחינה של חסרון. החלוקה עלולה להפוך למחלוקת.
הרב קוק זצ"ל מוצא ברכה שמופיעה אף בשכחת יחוס השבטים ועניינם המיוחד⁷:

שכחת השבטים ליחוסם היא הכנה לאחדות האומה. על ידי הזכרון של חלוק השבטים היתה הגלות גורמת, שכל שבט יחולק ויפרד לגמרי מכללות האומה, וארס הנכריות היה חודר בחלקים המיוחדים והבדודים. אמנם על ידי השכחה הזאת של ההתפרטות נתרבה הבלבול והערבוב, לא רק התפילות המיוחדות וראויות לכל שבט ושבט בפני עצמו בתקון העולם נתבלבלו, כי אם כל ערכי החיים, הפנימיים והחיצונים, כל צביוניהם של ההרגשות, הלמודים, המנהגים וההדרכות, שכל אחד מהם במקומו הוא מוסיף תקון אור וחיים מתאים עם הלך הנפש השבטית ובונה את עולמו, והוא לפעמים מעכר וסותר בנין בהיותו מלופף בסדרים שאינם מענינו. אמנם כל זה מסבב רק צרה ויגון ארעי, אבל בפנימיות החיים חיה היא הנשמה הכללית שנתעוררה הרבה על ידי מחית הקוים הפרטיים, ואם הנעם והסדור נתמעט ומרירות ויסורין רוחנים וגשמיים מתחברים עם כל מעשינו, בכל זה "אף על פי שמיצר ומימר לי דודי לי ובין שדי ילין". ומתוך האחדות הבלולה, המלאה ערבוב וחסרון סדור, יצא לאור תכן חיים מתוקן ומסודר, שיגלה ויראה בהופעת אור חיים של גאולה וישועה, וישראל ישוב על מכונו וכח שבטיו ישוב אליו באחדות הרמונית.

עם כל הבעייתיות שבשכחת הייחוס המיוחד והענין המיוחד שבכל שבט, ישנה בכך ברכה של גילוי אחדות האומה. ישנם ערכים פנימיים המשותפים לכל ישראל, ופעמים שהם מטושטשים כאשר כל שבט מדגיש את ייחודו. יש דור כדור המדבר, בו כל שבט על דגלו, ויש דור שבו נשכחים השבטים ומתגלה הצד האחדותי שבעם ישראל ופעמים שגם באותו הדור יש בו בחינות של שכחת היחוס והיחוד ויש בו בחינה של הדגשת המיוחד שבכל אחד.

---

¹ במדבר ב', ב'.
² במדבר רבה פרשה ב', ד'.
³ ילקוט שמעוני תהילים רמז תרפ"א.
⁴ שיר השירים רבה פרשה ב', פס' ד'.
⁵ גם במדבר אנו מוצאים אחר פרשת "ויהי בנסוע" – שראה להפסיק בין פורענות לפורענות – שהעם נפל וירד ממרום האידאל.
⁶ במדבר רבה פרשה י"ג, ח'.
⁷ אורות, ישראל ותחייתו כ"ז.

כתיבת תגובה לבטל

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

התגובה שלך *

שם *

אימייל *