וישב – חמישי – רדיקלים אנו חייבים להיות
בחלק היומי של הפרשה מופיע סיפורו של יוסף שמשתלב ונכנס לבית אדוניו המצרי. על פני השטח הכל הולך טוב ומעניין שדווקא המילה "ויהי" שחז"ל דורשים אותה לצער1 מופיעה פה פעמים רבות:
פרשת וישב
(ב) וַיְהִי יְקֹוָק אֶת יוֹסֵף וַיְהִי אִישׁ מַצְלִיחַ וַיְהִי בְּבֵית אֲדֹנָיו הַמִּצְרִי:
(ה) וַיְהִי מֵאָז הִפְקִיד אֹתוֹ בְּבֵיתוֹ וְעַל כָּל אֲשֶׁר יֶשׁ לוֹ וַיְבָרֶךְ יְקֹוָק אֶת בֵּית הַמִּצְרִי בִּגְלַל יוֹסֵף וַיְהִי בִּרְכַּת יְקֹוָק בְּכָל אֲשֶׁר יֶשׁ לוֹ בַּבַּיִת וּבַשָּׂדֶה:
(ו) וַיַּעֲזֹב כָּל אֲשֶׁר לוֹ בְּיַד יוֹסֵף וְלֹא יָדַע אִתּוֹ מְאוּמָה כִּי אִם הַלֶּחֶם אֲשֶׁר הוּא אוֹכֵל וַיְהִי יוֹסֵף יְפֵה תֹאַר וִיפֵה מַרְאֶה:
יוסף מצליח בכל התחומים, למרות כל הקושי ה' איתו ומצליח דרכו
במשך 6 פעמים מוזכר "ויהי" ובפעם השביעית מתחילה הנפילה:
בראשית (פרשת וישב) פרק לט פסוק ז
(ז) וַיְהִי אַחַר הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה וַתִּשָּׂא אֵשֶׁת אֲדֹנָיו אֶת עֵינֶיהָ אֶל יוֹסֵף וַתֹּאמֶר שִׁכְבָה עִמִּי:
ממש שראינו בספר משלי תבנית זהה לכך:
משלי פרק ו פסוק טז
(טז) שֶׁשׁ הֵנָּה שָׂנֵא יְקֹוָק וְשֶׁבַע תועבות תּוֹעֲבַת נַפְשׁוֹ:
הפעם השביעית מוציאה את הקושי שבעבע בפנים כלפי חוץ.
רש"י רומז ומסביר היכן מתחילה הנפילה:
רש"י בראשית (פרשת וישב) פרק לט פסוק ו
ויהי יוסף יפה תואר – כיון שראה עצמו מושל, התחיל אוכל ושותה ומסלסל בשערו, אמר הקדוש ברוך הוא אביך מתאבל ואתה מסלסל בשערך, אני מגרה בך את הדוב, מיד ותשא אשת אדוניו וגו' – כל מקום שנאמר אחר סמוך:
בעצם אין דבר גרוע יותר מהצלחתו של יוסף מפני שכל הצלחתו היא במצרים. אביך מלא בצער יושב בשקו ותעניתו ואתה נהנה מההצלחה? אמורה לעלות תמיהה גדולה כיצד יוסף מצליח הרי הוא במצרים!
עלינו ללמוד מכך עם כל ההצלחה של עם ישראל, כל ההמצאות, החידושים, ההישגים המרשימים. ולפתע "ויהי" שביעי – מופיעה מלחמה ומערערת אותנו.
לא מספיק שיש הצלחה, הקב"ה מעורר אותנו להבין שאי אפשר להמשיך ככה.
אגרות ראי"ה ח"ב, אגרת תפ"ג
… והוא הדבר מה שאני בעניי ובמר נפשי רגיל לקרא, לשנות ולשלש מאות ואלפים פעמים, עזבנו את נשמת התורה. וזאת היא הצעקה הגדולה המקפת בעזה דורות רבים, מימי הנביאים, הסופרים והחכמים, גדולי הדורות הראשונים והאחרונים. גדולי הכשרון שבנו …הקול הגדול של חוקרינו האלוהיים, של חסידינו העליונים, של המקובלים הטהורים באי בסוד ד', קדושי המבט ואדירי הרצון, חוכי ישועה וצופי גאולה, היה לקול קורא במדבר. ועד כה, אחרי אשר כל כך הוכינו, אחרי אשר הכפירה מגיחה עלינו מעברים, בעביה המנוולים בשחרותם המזוהמה, השמד כקטב ישוד לחטוף ממנו אלפים נפשות בכל שנה, ובקרב המחנה שהתורה והאמונה היא דגלה, שמה ושערוריה צלמות ואין סדרים, אין חפץ ברור ולא אידיאל מחוור ומסודר. לתשובה גדולה אנחנו נקראים, לתשובה מאהבה ולכל מכשיריה, דוקא בעת משבר גדול וסכנה עצומה, צריכים לקחת את המעולה שבתרופות, רדיקלים אנו מוכרחים להיות, בפשרות למחצה לשליש ולרביע מאומה לא נתקן… ועל זה אנו נתבעים ולזה נוצרנו. ובכל זמן שאנו נדדים, נשחטים ונטבחים, כצבאות וכאילים, על אשר אין אנו מכירים את תפקידנו, באים אנשים קטנים ומצומצמים, ומרפאים אותנו ברפואות קרות מכל המינים ואת סם-החיים העיקרי, אותו מניחים בקרן זוית. אלה מתוך טמטום הלב וקטנות-אמנה, ואלה מתוך גאוה וחסרון-ידיעה, ועוד הפעם חושבים שהגדלת תורה והאדרתה, כשתהיה באותו המובן הצר והיבש, שלא היה בכחו להחזיק את עמדתנו מעת אשר השתערו רוחות קולטוריות, והמון תביעות רוחניות נגדנו, שזו תהיה גם כעת התרופה הכוללת לכל מכאובותינו הרבים.
דבר זה מסובב ומשנה את כל ההסתכלות על יוסף, כל הצלחתו היא עדיין בתוך תחום קטן שמנותק מהקודש בארץ ישראל. עלינו להתעורר ולהבין כיצד לראות את דבר ה' וכיצד הוא משפיע על מעשינו והתקדמותנו.
1 תלמוד בבלי מסכת מגילה דף י עמוד ב – אמר רבי לוי ואיתימא רבי יונתן: דבר זה מסורת בידינו מאנשי כנסת הגדולה: כל מקום שנאמר ויהי אינו אלא לשון צער.